"הזוג המוזר - הגרסה הנשית": אורגזמה של צחוק

לכאורה "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" היא קומדיה שגרתית למדי. בתור התחלה, עלילת המחזה לא מצטיינת ביתר תחכום. הזוגיות האלטרנטיבית ההזויה שנוצרה בין צמד הגברים במחזה המקורי, הופכת לזוגיות כפויה בין שתי חברות: פלורנס עקרת הבית שנפרדה מבעלה עוברת לגור בדירתה של חברתה, מגישת החדשות הגרושה אוליב. כשפלורנס חולת הניקיון מכניסה את הבית למשטר צחצוח, ומתחילה לחנוק את אוליב מיום ליום עם החרדות והאובססיות שלה, הזוגיות החלופית בין השתיים עומדת למבחן.

אין ספק שניל סיימון חתום על פצצות קומיות שנונות ומבדרות מזו, ולכל אורך הדרך לא מצאתי אפילו אמירה אחת מספיק חשובה או משמעותית. בגדול, מדובר בניסיון של סיימון לרכב על ההצלחה של "הזוג המוזר" הגברי שכתב בשנת 1965. כעבור 20 שנה הוא יצר את הגרסה הנשית, השונה בתכלית מהמחזה המקורי, שאמנם הוגדרה בזמנו כקומדיה חברתית עם מסרים פמיניסטיים, אך בימינו הם לגמרי מתפספסים והולכים לאיבוד. גם בגרסה הנשית סיימון טומן לעצמו בורות, מרים להנחתות די פוגעניות וחוטא לא פעם בקלישאות שמסריחות משוביניזם וממיזוגיניות. תמיד בעקיפין, אף פעם לא מפורשות.

רדי רובינשטיין (צילום: רדי רובינשטיין, יחסי ציבור ) — קודם כל הצגה של שחקנים|צילום: רדי רובינשטיין, יחסי ציבור

מה שבכל זאת הופך את ההפקה החדשה של תיאטרון בית ליסין למאוד לא שגרתית הוא הקאסט היוצא מן הכלל שלה. שבעה שחקנים צעירים, אנרגטיים ומלאי כריזמה, שעושים כל שביכולתם כדי לגרום להצגה הזאת להתרומם הכי גבוה שהיא יכולה, ובראשם המוזרות והנהדרות - השדה הממזרית מגי אזרזר ולצידה טלי אורן האחת והיחידה, שרשמית מבססת את מעמדה כאחת השחקניות הקומיות המבריקות והמצחיקות ביותר שעמדו אי פעם על במה בישראל. הווירטואוזיות של אורן, שמרשה לעצמה להגזים ולבדוק מחדש את גבולות ההצחקה, בשילוב עם הטיימינג הקומי הפנומנלי שאותו אי אפשר ללמוד/ללמד בשום בית ספר למשחק, יוצרים דמות גרוטסקית והיסטרית - גם במובן הנוירוטי אבל גם במובן הסלנגי המושלם של המושג.

נעמה אמית משעשעת מאוד בתור ורה הטיפשונת, למרות שמתחת לצחוק מסתתרת דמות שטחית וכמעט מקוממת של "הבלונדינית הסתומה" הקלאסית. נניח שאפשר לסלוח לסיימון על זה, כי המחזה בכל זאת נכתב בשנת 1985. לורין מוסרי משכנעת בתפקיד סילבי האנוכית, אבל זו לירון בן ששון שזוהרת ובולטת מכל דמויות המשנה הנשיות. דמותה של מיקי השוטרת הקשוחה והאנאלית מגלגלת מצחוק, ונותנת פייט ראוי לצמד הדמויות הראשיות של המחזה.

מגי אזרזר כובשת כהרגלה ואמינה מאוד כאוליב הקרירה עם הפתיל הקצר. היא יוצקת לתפקיד עומק ומכשפת אותו באזרזריות המיוחדת שלה וכנראה שהיא היחידה שמכניסה להצגה תבלין דרמטי אמיתי. בנוסף, הביצוע שלה לשיר הלטיני הוא אחד הרגעים האדירים ביותר בהצגה. אורן לצידה היא חיית במה שלא רואים כל יום. היא מתעלה על התפקיד האגדי שלה ב"בילי שוורץ", ומזכירה כמה תיאטרון יכול להיות מצחיק.

גם לחוליות הגבריות של ההצגה בדמוי האחים הלטינים חדלי האישים חזוס ומנולו קוסטזואלה, אותם מפליאים לגלם בחן אינסופי ניר שטראוס ויותם קושניר (כן, הבן של), יש תפקיד משמעותי במדד הצחוקים הבלתי נפסקים של הקהל. "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" היא קודם כל הצגה של שחקנים, והיא מוכיחה שעם קאסט מצוין אפשר לרוץ רחוק גם כשהמחזה קצת צולע. גם הנוסח העברי החדש של שלומי מושקוביץ מעניק לו מראה רענן ונותן לו להרגיש צעיר ורלוונטי יותר, אבל יותר מהכול, אלו השחקנים שאחראים לאורגזמת הצחוק שאליה הקהל מגיע.

הבימוי של רוני פינקוביץ' נע בין המדויק למקושקש; לרגעים הוא קולע בול ולרגעים נדמה שההתרחשות מבולגנת מדי ואין איזון בימתי. התלבושות שעיצב אורן דר משרתות נכון את השבלונה המוכרת לעין אך לא מאתגרות את הדמויות, ובטח שלא עוזרות לניחוח הקלישאתי שנודף מההצגה. עבודת התנועה המרשימה של עומר זמרי ניכרת אצל השחקנים - גם בקטעי הריקוד אבל באופן כללי ההתנהלות הפיזית של כל אחת מהדמויות מאוד ברורה ומובהקת. הבחירות המוזיקליות של רן בנגו חכמות, והתפאורה השיקית שעיצבו יחד רות מילר ואלונה וינשטיין תורמת לאמינות של הלוקיישן היחיד של ההצגה, הדירה המפונפנת של אוליב.

אחרי יותר מדי הצגות בידור זולות ורדודות במסווה של קומדיות, ש"זכיתי" לראות בתיאטרון הרפרטוארי בשנים האחרונות (ע"ע "נשוי במנוסה", "דג מוסר", "פאניקה" ועוד), קומדיה שלא יורדת נמוך ובאמת מצליחה להצחיק היא מצרך נדיר בהחלט. אז לא, זו לא הצגת חובה אבל לז'אנר שלה, שלרוב לא מצליח לספק את הסחורה, בכל זאת מדובר בהישג די מרשים. מתי בפעם האחרונה ישבתם באולם תיאטרון וצחקתם במשך שעה וחצי כמעט ללא הפסקה? ובינינו, לסיבה האמיתית שממש כדאי לכם לתת לזוג המוזר הזה צ'אנס קוראים טלי אורן.