"כשהייתי בן 12 אבא שלי לקח אותי לקרקס - המופע הגדול ביותר בעולם! היו בו ליצנים, פילים, דובים מרקדים ובחורה יפיפייה בטייץ ורוד ריחפה מעל ראשנו. ובזמן שישבתי שם וצפיתי, הייתה לי הרגשה שמשהו חסר. אני לא יודע מה, אבל כשהמופע נגמר שאלתי את עצמי: האם זה כל מה שיש בקרקס?". זהו הבית השני מתוך השיר הקברטי המופתי מהסיקסטיז "?Is that all there is", שהתנגן לי בראש במהלך הצפייה במופע "קידם" של סירק דה סוליי. ציפיתי לספקטקל בקנה מידה בינלאומי וזוהי אכן הפקה מאוד מושקעת עם לוליינים וירטואוזים, תזמורת חיה מפוארת ואפילו ליצן כמיטב המסורת, אך בכל זאת יצאתי מהיכל מנורה מבטחים עם טעם נפגם.

סירק דה סוליי (קרקס השמש) הוקם לפני 21 שנים והלוליינים שלו מריצים כיום יותר מעשרים מופעים שונים במקביל ברחבי העולם. לישראל הם הגיעו לראשונה לפני שלוש שנים עם המופע "אלגריה" וזכו להצלחה מסחררת ולביקורות נלהבות. עם "קידם" הם היו אמורים להגיע לארץ כבר בקיץ שעבר אבל המופע נדחה בגלל קרקס אחר, "צוק איתן", כך שלמעשה הבילד-אפ המוגזם החל להיבנות כבר לפני שנה. שלא תבינו לא נכון, זה לא שהמבצעים המוכשרים לא עמדו בציפיות, נהפוך הוא, כל אחד ואחד מהם שולט בגופו כמו שד ונותן את המקסימום פלוס עוד אקסטרה מייל לתוך העבודה שלו, ועל כך בהחלט צריך להוריד את הכובע. אבל חבל שהביאו אלינו את המופע הכי זול מבחינה הפקתית של סירק דה סוליי.

קידם (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
מהומה רבה על לא דבר|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
המופע עלה לראשונה בשנת 1996 וכמו רוב ההפקות הקולנועיות מאותה שנה גם "קידם" נראה די מיושן. בעוד שהמפיקים בארץ טרחו לציין בכל הזדמנות את מאות הפאות ומאות זוגות הנעליים שהלוליינים מחליפים, הם שוכחים להזכיר שהבמה של "קידם" נטולת תפאורות מתחלפות (או תפאורה בכלל), גם התאורה מינימליסטית ביותר (פליקר וחצי) ואף זכר למסכי לד, פירוטכניקה ושאר האטרקציות הבימתיות שהפכו להיות סטנדרט מקובל בכל הופעת פופ ממוצעת ונמצאות ברוב המופעים האחרים של סירק דה סוליי. בימינו אפילו אולם חתונות יותר משוכלל מבחינה הפקתית מזו של "קידם".

שלא כמו ההופעה המקוצרת והחפיפניקית שנתנה לנו ריהאנה בפארק הירקון, "קידם" ייראה אותו דבר בדיוק בכל מקום שתצפו בו בעולם. לא קיצצו לנו חלקים מתוכו או החסירו אפילו מכונת עשן אחת, אך חסכו על חשבוננו מעצם הבחירה בו. גם לא תמצאו על הפוסטר ובפרסומת השונות אף אזכור שמדובר בעצם במופע לילדים, אפילו לא הגדירו אותו כמופע לכל המשפחה. מוכרים לנו את סירק דה סוליי כמותג מנצח, והוא באמת כזה, אבל לא מגלים לנו שלמותג הזה יש סוגים שונים של פריטים. קצת כמו להביא לארץ את ביונסה, אבל דווקא כשהיא נמצאת בסיבוב הופעות אקוסטי אינטימי שלא כולל את להיטיה הגדולים.

קידם (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
הלוליינית המתאבדת שהצליחה לעצור את נשימת הקהל|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
"קידם" ללא ספק מרשים זאטוטים שטרם חוו קרקס בחייהם, אך הוא לא מציע ערך מוסף לקהל המבוגר שכבר ראה קרקס או שניים בימי חייו. ההבדל בין הלהטוטים של "קידם" לאלו של קרקס מדראנו למשל, הוא רק במחיר. העיצוב האמנותי אמנם יותר מרהיב, אבל כל עוד אתם לא יושבים בשורות הראשונות של האורקסטרה (ביוש 395 שקלים) לא תזכו לראות הרבה יותר מדי ממנו. למרות שארגנו לאנשי התקשורת מקומות לא רעים בכלל באולם 6 שממוקם ממש מול הבמה, לא תמיד יכולתי לקבוע בוודאות האם הלוליין שמקפץ שם עכשיו הוא גבר או אישה. מבחינתי הוא יכול היה להחליף חמישים זוגות נעליים ולא הייתי רואה אותם בכל מקרה. ואם באולם עצמו נפלה שלהבת, מה יגידו יושבי היציע?

עוד בעיה ממנה סובל המופע היא היעדר התוכן. חוץ מלעטוף את "קידם" בסיפור מסגרת על ילדה שהוריה לא מתייחסים אליה ואז היא נכנסת לתוך עולם אחר צבעוני וקסום, המופע מציע חוויה שהיא בעיקר ויזואלית. מרגע שאותה ילדה נכנסת לתוך העולם הקרקסי נגמר הסיפור ומתחילים קטעים שונים של אקרובטיקה ולוליינות, חלקם מרשימים מאוד וחלקם די משמימים. הקטעים לא קשורים אחד לשני ולא מעבירים את הקהל כל חוויה רגשית. המופע רק מתחיל כמו הצגה עם עלילה אך מהר מאוד נפרד ממנה והופך להיות מופע קרקס נטול תוכן לחלוטין.

קידם (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
הליצן מטריד מינית אבל הי, העיקר שהילדים צוחקים|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור
אם כבר, "קידם" סובל מרגע חמור במיוחד של תוכן לא ראוי, בו הליצן השמנמן מעלה מתנדבת מהקהל ונעזר בה להציג סיטואציה שנראית כמו סימולציה של הטרדה מינית. אחרי שנסעו קצת במכונית (שני הכסאות), הוא ביקש ממנה להפשיל קצת את החולצה, כשהיא סירבה הוא התיישב עליה, ניסה לשלוח ידיים, שיחק בשערה ואף גנב נשיקה בפה. ברור שהילדים צוחקים למראה הליצן שמתאהב בבחורה ואז כופה עצמו עליה בעקשנות, אך אין לי ספק שחלק מהקהל המבוגר הזדעזע כמוני מהבדיחה העגומה והעקומה. מחריד לראות שבשנת 2015 בידור מסוג זה עדיין נחשב לגיטימי.

אז כן, אי אפשר שלא להתפעל מהכישורים הפיזיים המופלאים שהפגין האקרובט שהסתובב בתוך הגלגל או מאלו של הלוליינית המתאבדת על סרט המשי האדום, שהצליחה לעצור את נשימת הקהל יותר מפעם אחת כשזרקה עצמה מטה מגובה מופרע. הביצועים המדויקים והמפעימים שלהם הם הסיבה שסירק דה סוליי הוא בכל זאת קרקס ברמה הכי גבוהה שיש, אך הוא מספק לנו טעימה קטנה בלבד מהדבר האמיתי. נשאר רק לקוות שבפעם הבאה שיפנקו אותנו במופע של סירק דה סוליי, יועילו להשקיע בנו ויביאו מופע אחר מהרפרטואר העשיר שלהם, מתוקצב יותר ומתוחכם יותר מבחינת תוכן.

קידם (צילום: אורית פניני,  יחסי ציבור )
לא בדיוק אבל בערך בים בם בום|צילום: אורית פניני, יחסי ציבור