ההשוואה בין שלמה בראבא לג'רי סיינפלד אולי נשמעת פרובינציאלית בתחילה. אבל הי, גם הנהירה שלכם למופע של סיינפלד פרובינציאלית להחריד, ועם כל הכבוד לקריירת הסטנדאפ המהוללת של הסטנדאפיסט האמריקאי, שלמה בראבא במופע החדש שלו נותן לו פייט רציני.
נתחיל מזה שבראבא הוא בדרן במובן החלוצי של המילה, זן נכחד כמעט, מסוג האנשים שכל הברה שיוצאת להם מהפה מיד מעלה חיוך ולו רק בגלל שהוא הוגה אותה. בזמן שסיינפלד נשען בעיקר על חומרים מאוד מצחיקים (אם כי לרוב ממוחזרים) שמוגשים באופן משעשע למדי, בראבא מציע הרבה יותר ממופע סטנדאפ קלאסי. הוא שחקן מבריק, ומעבר לטקסט עצמו יש לו גם את היכולת להציג דמויות נוספות במופע. הוא מקים לתחייה על הבמה את יאצק המיתולוגי, את הקוסם הכושל עם הברווז ואת דמותו האגדית של הזקן שמחכה בתור וקולף תפוח. הפעם הן מקבלות ערך מוסף, כשהוא מספר לנו איך הן נבראו ומכניס אותנו אל מאחורי הקלעים של יצירתו ושל חייו.
המופע המבוסס על חומרים ביוגרפיים חושף את חייו הצבעוניים כמו שלא עשה מעולם. למעשה, אחרי קריירה מפוארת בת 40 בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון ובאינספור מופעי בידור עם שותפו לפשע מוני מושונוב הגאון, זו הפעם הראשונה שבראבא עולה לבד לחלוטין על הבמה. רק הוא, המיקרופון והקהל שעוטף אותו. תוסיפו לזה מצגת פאואר-פוינט מהמצחיקות והמרגשות שראיתם ואקורדיון, ואתם מסודרים.
בראבא מגולל בגילוי לב את סיפור חייו המקצועיים והאישיים ולא פוסח על שום תחנה; מלידתו ומערכת היחסים שובת הלב עם ההורים שלו, דרך אשתו הראשונה אינגריד שבעקבותיה היגר לארה"ב בשיא הצלחתו בימי "זהו זה" והאודישנים המביכים בהוליווד ועד ימינו, כשהוא מוצא עצמו נשוי בשלישית ואב לילדה קטנה בגיל 65. לפני שנתיים פגש בראבא את שמר (שמרית גאון, שצעירה ממנו בכ-20 שנה) שהפכה אותו בפעם השלישית לחייו לאב טרי לבת שי. שמר היא גם שותפתו לכתיבת המופע המצוין הזה ולעריכתו.
מלבד הרבה הומור שנון, המופע כולל לא מעט רגעים מרגשים ונוסטלגיים כי לצד סיפור התבגרותו של בראבא נמצא גם סיפור התבגרותה של המדינה. בראבא מספר על ההדחה מקורס טיס, על הנסיעה לטקס האוסקר עם הסרט הישראלי "הערת שוליים" ועל מות הוריו. המופע לא רק ארוז כמו תכנית "חיים שכאלה" לבראבא, הוא ממש יוצר "חיים שכאלה" למדינה עצמה. בערב הפרימיירה, כשבקהל סביבי ישבו כל הקאסט האדיר של "זהו זה", הגששים הנצחיים, רבקה מיכאלי המופלאה ועוד רבים מצמרת הבידור הישראלי לדורותיו, זה בהחלט הרגיש כמו קפיצה במנהרת הזמן לתכנית ההיא בימי תור הזהב של דיקטטורת הערוץ הראשון.
בגלל שבראבא לא סומך על התקשורת שתעשה מלאכתה כראוי אחר לכתו, הוא אף מציג לנו בסוף המופע סרטון הספדים שהכין מבעוד מועד; יהורם גאון, רבקה מיכאלי, מוני מושונוב ואפילו נשיא המדינה רובי ריבלין נפרד ממנו. כהדרן בראבא העניק לנו ביצוע נדיר עם קרולינה המכשפת ל"סורו מני" המופתי, שבסופו הצטרפו אליו אקורדיוניסטים נוספים לחגיגה מוזיקלית מבדרת במיוחד.
כמובן שמחיר הכרטיס למופע של בראבא (75-130 שקלים) לא מגיע לחצי ממחיר הכרטיס הזול ביותר למופע של סיינפלד, ומיותר לציין שתזכו ממש לראות אותו לייב באולם אינטימי ולא תצפו בו על מסכים ממרחקים בהיכל, אבל גם בלי קשר להגעתו לארץ של הסטנדאפיסט האמריקאי המצליח, מופע היחיד של בראבא הוא בגדר מופע חובה – בעיקר לדורות שחונכו על ברכי "זהו זה" אבל לא רק. מופע דל תקציב עם מצגת פאואר-פוינט, אבל מי צריך יותר כשהחומר כל כך מוצלח וכשהמבצע הוא שלמה בראבא?