זה כנראה כבר היה צריך לקרות מזמן. אחרי שווירוס הנוסטלגיה הפך לנורמה, לטוב או לרע זה כבר בעיני הצרכן, בתוצרת ההוליוודית שאנחנו מקבלים ממעבר לים, והדביק חלקים בטלוויזיה הישראלית, ביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, עכשיו הוא מגיע לאחת מהחלקות הכי פוריות בתרבות הישראלית – מחזות הזמר לילדים. כי אם זה כבר מובן מאליו שהורים יוציאו כסף, ובלי לחשוב פעמיים, כמעט על כל פעילות לילדיהם ביום חופש חם, אז למה כבר לא לפתות אותם עם חוויה משודרגת שגם מציעה להם להימלט מהמציאות העגומה ולחזור שלושה עשורים אחורה? ואם הריסון פורד יכול לעטות את הכובע של אינדיאנה ג'ונס כשהוא בן 80 פלוס, אדי מרפי יכול להיות השוטר מבוורלי הילס בגיל 60, וחברי "זהו זה" יכולים לעשות בגילם את מה שזה לא יהיה שהם עושים על המסך ומשום מה עובד להם, אז למה שטוביה צפיר וששי קשת לא יקפצו על הבמה בתחפושות פרוותיות כשהם בשלהי שנות ה-70 לחייהם? אז הנה הם עושים את זה ב"ספר הג'ונגל" גרסת 2024, ו... וואלה – זה עובד להם נהדר.
"ספר הג'ונגל" עלה על הבמות לראשונה לפני 28 שנה בהפקה של תיאטרון בית ליסין וטמיר הפקות. אפרים סידון כתב את העיבוד הזה לסיפור הקלאסי של רודיארד קיפלינג, חנוך רוזן ביים ומירון מינסטר חתום על הלחנים לשירים. יותר מההצלחה הגדולה של המחזמר בזמן אמת, "ספר הג'ונגל" זכה לחיי מדף נאים ונחקק בזיכרון הקולקטיבי של רבים מהישראלים שנולדו, פחות או יותר, בין אמצע שנות השמונים לסוף שנות התשעים. וזה בזכות השירים שלו, שהופצו בקלטות וידאו ובהמשך במארזי DVD, ועם יד הלב חלקם לגמרי ממכרים וברי זמזום ברמת שירים של סרטי דיסני.
מה שעושים בהפקת המחזמר הקיץ זה לא סתם ניסיון לשחזר את ההצלחה, אלא ממש לשחזר הלכה למעשה (המחמירים יגידו למחזר). בשורת הצגות שעלו החודש במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, הטקסטים שכתב סידון חוזרים כפי שהיו, וכמובן גם השירים שהלחין מינסטר, וחנוך רוזן חוזר לביים. ויש מי שהיה מסתפק בזה, ומלהק לתפקידים הראשיים כוכבים צעירים ונוצצים. אבל מה מעניין בזה? בהפקת "ספר הג'ונגל" הלכו אול-אין על הקטע הנוסטלגי וגם החזירו לבמה את חברי הקאסט המקורי: טוביה צפיר בתפקיד בלו הדוב, ששי קשת בתפקיד בגירה הפנתר, אלי דנקר בתפקיד שירחאן הנמר, אבי יפה בתפקיד פאקלי הסנאי, יוסי טולדו בתפקיד קא הנחש ופיני קידרון בתפקיד מנהיג הפילים. מישהו שם ידע כנראה לעצור בקו האדום שעובר איפה שתום אבני בן ה-38 אמור לרוץ על הבמה בתחתונים, בזמן שבקהל יושבים ילדים. בגרסת 2024 12 ילדים וילדות משחקים ומשחקות לחלופין בהצגות השונות את התפקידים של מוגלי ובאנה.
לפחות עד שנכנסים לאולם, בואכה הדקות הראשונות אל תוך תחילת ההצגה, קשה לשחרר את החשש הקל שזה הולך להיות מביך ומבאס. קודם כל כי הרבה פעמים זה נוטה לקרות בתצוגות הנוסטלגיה האלה שכל כך שכיחות בשנים האחרונות. קו מאוד דק עובר בין לשחזר בהצלחה יצירת עבר, כך שהורים וילדים יוכלו לחוות אותה ביחד בהנאה, ובין לחרבן למישהו את הילדות. וכן, גם ההחלטה ללהק מחדש את כל חברי הקאסט המקורי לאותם התפקידים שהם גילמו לפני כמעט 30 שנה, היא לא החלטה קונבנציונלית. אבל מה אתם יודעים, החשש הזה מתפוגג מהר מאוד ב"ספר הג'ונגל" – שגם ב-2024 מצליח לספק חוויה מהנה לכל המשפחה.
בהפקה שמרו על רוח המעטפת החזותית של המחזמר מ-1996, כי כאמור - נוסטלגיה, אבל דאגו לשדרג אותה במקומות הנכונים עם תפאורה ותלבושות שיעמדו בסטנדרטים של 2024 (דווקא הלוק של בלו הדוב שונמך בהפקה הנוכחית). אפשר לקבל את זה כמובן מאליו, בטח אם שילמתם מאות שקלים לכרטיס, אבל בגדול צריך להגיד שהסטנדרט ההפקתי של "ספר הג'ונגל" גבוה ומרשים, וזה תמיד נחמד לגלות שלא מזלזלים בך או בילדים שלך כצופים.
על השירים אין מה להכביר במילים, הם עומדים במבחן הזמן די בקלות. שני נאברים מהמחזמר המקורי נגנזו, אולי לצערם של חלק מהצופים המבוגרים שגדלו על המקור, ובמקומם נוספו שניים חדשים בהפקת בן שופן. בכל מקרה מדובר בהשפעה זניחה על החוויה הכללית. השלאגרים הגדולים, שעבורם הגיע רוב הקהל, נותרו כשהיו.
אבל מה שווה הפקה מושקעת ושירים טובים בלי קאסט איכותי? "ספר הג'ונגל" במקור היה מלוהק לעילא ולעילא, ואפשר להגיד שבמבחן התוצאה ההחלטה של ההפקה לשמור על הליהוק המקורי יצאה משתלמת. אין מה לעשות, לא כל שחקן ושחקן בקאסט המבוגר מבצע את התפקיד שלו באופן המלוטש ביותר. יצוין כאן לשבח אלי דנקר, שאם גדלתם על המחזמר המקורי ושירחאן שלו צילק אתכם, הוא בהחלט יצלק אתכם בשנית (בקטע טוב). אבל ניכר שכולם בקאסט מתייחסים לאירוע ברצינות המתבקשת ומחויבים לתפקיד במאה אחוז, ונדרשת מחויבות לא קטנה בשביל לעלות על הבמה מחופש לפנתר או דוב כשאתה נושק לגיל 80 ומאחוריך קריירה ארוכה שלא באמת דורשת ממך להוכיח עוד הרבה.
העניין הוא שהחבר'ה האלה גם לא באמת צריכים לעשות הרבה כדי להפעיל את הקהל המבוגר באולם. כל תזוזה שלהם על הבמה או פציחה בשיר מלווה במחיאות כפיים מהדהדות ושאגות שמחה, והילדים, שכנראה לא באמת יודעים את מי הם רואים, זורמים עם ההורים. בעיקר נראה שטוביה צפיר, ששי קשת ושות' נהנים ממה שאפשר להגדיר כרגע שיא מיוחד ויוצא דופן בשלהי הקריירה המפוארת שלהם, ובתמורה הקהל נהנה מאוד בחזרה.
"ספר הג'ונגל" מאת אפרים סידון, בימוי: חנוך רוזן, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, המועדים הקרובים: 21-30/8