ליא קניג בהחלט הרוויחה ביושר את התואר 'הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי'. בגיל 85, אחרי כמעט 70 שנה בתיאטרון ועם עשרות תפקידים ראשיים (מהנחשקים ביותר) ברזומה, "הגברת הזקנה" שוב מגיעה לביקור והפעם בהצגה לשני שחקנים בלבד, בה היא נטועה על הבמה מתחילתה ועד לשנייה האחרונה. רק על כמות הטקסט שקניג הייתה צריכה לשנן בעל פה בגילה המתקדם צריך להמציא עבורה פרס כלשהו. נכון, לא חסרים אנשים שמגיעים לגיל הזה בצלילות, אבל כמה מהם באמת היו מסוגלים לעמוד על הבמה ולדבר שעה וחצי בקול רם וברור ועוד לזכור מחזה שלם? אין ספק שמדובר בתופעת טבע נדירה. גם את דבורה קידר המופלאה בת ה-90 זכיתי לראות השנה על הבמה בשתי הצגות ("המאהב" ו"כולם רוצים לחיות"), אבל התפקידים שלה היו משניים בלי הרבה זמן במה ובלי הרבה טקסט. בהצגה החדשה של תיאטרון הבימה "פתאום הגיע סתיו", קניג לא רק אוחזת בתפקיד הראשי – הספוט נמצא עליה לאורך כל ההצגה והיא משאירה את הקהל מהופנט עד הרגע שהאורות כבים.
במרכז המחזה החדש של אריק רובל הסקוטי, שעלה בברודוויי לפני פחות משנה, ניצבת קשישה ניו יורקית בשם אלכסנדרה, אמנית לשעבר, שנלחמת עם שלושת ילדיה על זכותה להישאר בביתה בברוקלין ולא להתפנות לבית אבות. כדי להבטיח שלא יוציאו אותה בכוח, אלכסנדרה מתבצרת בדירתה עם כמות מסחרית של בקבוקי תבערה שהכינה במו ידיה ומאיימת לפוצץ את הבלוק. בנה הצעיר והגיי כריס, אותו לא ראתה עשרים שנה, נשלח לדבר לליבה ולשכנע אותה להתפנות. הוא מטפס על עץ, מתגנב דרך החלון ומנסה לתווך בין אמו לאחיו, אך לשווא. אלכסנדרה עקשנית וממש לא הולכת להיכנע. המפגש המתוח ביניהם יוצר לא מעט פיצוצים והפצעים המשפחתיים הישנים נפתחים מחדש. המחזה, בתרגומו המשובח של דורי פרנס, אינו קל לעיכול כלל ולו רק בגלל שהוא עוסק בזקנה ובמוות באופן בלתי אמצעי ובלי לנסות לייפות את המציאות. המפגש הטעון והאדיפלי משהו בין האם הזקנה לבנה המתבגר מציב בפני הקהל מראה שלא קל להביט בה. הביקורת החריפה שהוא מותח על הדור הצעיר שמזניח את זקני השבט בהחלט עוברת, אבל היא גם מעט מעיקה. היא גולשת לתחומי הטפת המוסר וזורה חופן ייסורי מצפון באופן מכוון כמו לזמר את "אל תשליכני" במטרה לעורר רחמים.
גם לתומר שרון, שמגלם את בנה כריס, יש חלק נכבד מהסיבה שכל ההתרחשות הבימתית עוברת בצורה אמינה. מעבר לכימיה הנהדרת בינו לבין קניג, שרון מעצב את דמות האמן ההומו בדיוק רב, בלי מניירות מיותרות ובאופן משכנע למדי. הוא מסור מאוד לתפקיד אבל אפילו עוד יותר מסור לפרטנרית שלצדו. כמו התפאורה האותנטית ביותר ועמוסת הפרטים של לילי בן נחשון, כך הבמאי איציק ויינגרטן ארג בידו הרגישה שלל רגעים כנים ומלאי קסם על אף שההצגה סובלת מעודף של נפילות מתח. בכלל, "פתאום הגיע סתיו" מוגדרת כקומדיה ואולי יש בה גם כמה רגעים משעשעים, אבל בפועל מדובר בדרמה די כבדה שממש לא תתאים לכל חך. מעל לכל, זו הזדמנות לראות את ליא קניג בועטת בגיל 85 כמו שמעט מאוד שחקנים צעירים מסוגלים.
