ספרים, הרצאות ופודקאסט מצליח: הסקסולוגית ואושיית התקשורת ד"ר אמילי מורס כבר עזרה למיליוני אנשים מסביב לעולם להתמודד עם חיי המין שלהם - ובספרה החדש "סקס חכם" היא מסבירה כיצד לשפר את מה שהיא מכנה "אינטליגנציה מינית", ואיך לשים את העונג במרכז.
להעצים את האינטליגנציה המינית:
חמשת עמודי התווך של המיניות
מה יקרה אם אגיד לך שהסוד לחיי מין מסעירים ומרטיטים בכלל לא קשור לגוף שלך אלא לראש שלך? שהוא קשור לפיתוח צורה חדשה של אינטליגנציה שתאפשר לך להעמיק את ההבנה שלך בסקס ולהכיר את עצמך באמת כיצור מיני ייחודי? אז זה נכון. ובדיוק בגלל זה פיתחתי פרדיגמה חדשה שתעזור לך להבין את עצמך מבחינה מינית, מתוך פרספקטיבה עמוקה והוליסטית יותר שאני קוראת לה "אינטליגנציה מינית".
ממש כמו שהמושג "אינטליגנציה רגשית" עזר לנו להבין שתכונות כמו ויסות רגשי ואמפתיה הן צורה ייחודית של אינטליגנציה, אינטליגנציה מינית יכולה ללמד אותנו שגם כדי להיות מאהבים טובים, לעצמנו ולאחרים, נדרשת אינטליגנציה מסוג אחר.
הבנה של האינטליגנציה המינית שלך תשפיע על כל תחומי החיים שלך ותגרום לך לחשוב בדרך חדשה על סקס ועל מערכות יחסים אינטימיות. פיתוח האינטליגנציה המינית יאפשר לך להקשיב טוב יותר למה שקורה בגופך - ומדוע - להבין לעומק את חיי המין שלך ולכוון אותם. כך יגבר הביטחון שלך ואיתו גם חוויית העונג שלך.
אינטליגנציה מינית איננה ציון שקובע את רמת הידע שלנו על סקס או כמה אנחנו טובים במיטה. למעשה, היא איננה ציון כלל. זוהי דרך להבין את עצמנו, להבין היכן אנחנו נמצאים מבחינה מינית בכל רגע נתון ולעקוב אחר השינויים המתרחשים בנו לאורך החיים. לאורך החקירה, האינטליגנציה המינית הופכת את כולנו למאהבים טובים יותר לעצמנו ולאחרים.
פיתחתי את הפרדיגמה הזאת אחרי שדיברתי ועבדתי עם אלפי אנשים במשך שנים, והבנתי שרובם באים אליי למצוא פתרון מהיר לבעיה מסוימת. רוב האנשים רוצים שאגיד להם למה הדחף המיני שלהם נמוך, למה אינם מצליחים לחוות אורגזמה או לשמור על זקפה או איך לבקש מבן או מבת הזוג שלהם (או מבני זוג מרובים) להשתתף בקינק או בפנטזיה מסוימים. הם שמחים מאוד שהצליחו להוציא את השאלה מהפה, ורוצים שאמליץ להם על תוסף תזונה לשיפור הליבידו, על ויברטור לאורגזמות, על גלולה לזקפה או על תסריט לשיחה עם בני זוג. ואז הם מוכנים לעבור הלאה.
אני כלל לא מאשימה את האנשים האלה שזה מה שהם מחפשים. אף אחד לא לימד אותנו לחקור את המיניות שלנו, והתרבות שלנו משוללת מודלים בריאים של התנהגות כזאת. הפתרונות המהירים האלה יכולים לעבוד, אבל לעיתים קרובות הם לא יותר מפלסטר שמקל באופן זמני בלבד את התסמינים אך מסתיר את שורש הבעיה. את יכולה למשל לקנות ויברטור מומלץ ולהתחיל לחוות יותר אורגזמות - וזה נהדר! - אך עדיין לא להבין מה גורם לך לחוות אורגזמה עם בן או בת זוג.
כדי להגיע לשורשה של כל בעיה הקשורה לסקס, צריך בדרך כלל יותר מפתרון מהיר, מפני שכמעט תמיד השאלה או הבעיה הקשורות לסקס אינן קשורות אך ורק לסקס. הפתרונות אינם מכניים - הם בדרך כלל פסיכולוגיים, רגשיים וגופניים במהותם. בשל כך שני אנשים יכולים לשאול אותי בדיוק את אותה שאלה ולקבל ממני שתי תשובות שונות לגמרי, על סמך התמהיל הייחודי של הגורמים האישיים שלהם.
הדבר נכון כמעט לכל סוג של בעיה אישית מורכבת. אפשר למשל לחשוב על חרדה. כולנו חווים רמה מסוימת של חרדה בשלב כזה או אחר של חיינו, אבל הגורמים ובעיות הרקע משתנים מאדם לאדם. לפיכך הדרך להתגבר על החרדה משתנה גם היא. אם מדובר בלחץ בעבודה, בחוסר ויסות רגשי, בטראומה או בכל סוג של שינוי גדול בחיים, כדי לטפל בחרדה צריך לחפור עמוק ולהבין את שורשיה. לכן יש אנשים שמוצאים הקלה במדיטציה, ואחרים שצריכים להגביל את צריכת הקפאין שלהם או לשים קץ למערכת יחסים רעילה.
המצב די דומה בכל הקשור לסקס, אבל עד היום לא הייתה שום דרך לדבר על זה או להבין את זה. אין שום מדד שקובע איפה אנחנו נמצאים מבחינה מינית, ואין דרך ברורה לפענח או להבין מה צריך לעשות כדי להתמודד נכונה עם כל בעיה מינית שמתעוררת.
אם גלגלת עכשיו עיניים כי לקחת את הספר הזה ליד כדי ללמוד תנוחה מהנה חדשה או איך לגרום לבן או לבת הזוג שלך לגמור, אני מבטיחה שנגיע גם לזה. אבל חשוב מאוד להתחיל כאן. גם אם אתן לכם את כל עצות הסקס הכי טובות בעולם, שכמובן יופיעו בהמשך הספר - עד שלא תדעו באמת מי אתם בכל הנוגע לסקס, ובעיקר מדוע, פוטנציאל העונג האמיתי שלכם יישאר לא ממומש.
יתרה מזאת, חיפוש תשובות על סקס בגוגל יכול להניב תוצאות מגבילות מאוד או אפילו מזיקות. לעיתים קרובות כשאנחנו מסתמכים על המידע החלקי והלא-מדויק שנמצא באינטרנט, אנחנו מתחילים להאמין במיתוסים שכיחים על סקס - למשל, שחיי המין שלנו יסתיימו אחרי גיל חמישים או שאנחנו לא מספיק טובים אם יש לנו פין קטן או אם אנחנו חווים אורגזמה רק בדרך אחת או אם מעולם לא חווינו אורגזמה. אינטליגנציה מינית עושה סדר בכל המידע השגוי ועוזרת להפריך מיתוסים ולשנות דפוסי מחשבה מקובעים בקשר לסקס.
המטרה איננה להגיע לאינטליגנציה המינית המקסימלית שלך ואז למחוק את המטלה הזאת מהרשימה. זהו תהליך שאינו נגמר. זוהי פרקטיקה שמאפשרת לנו להבין איפה אנחנו נמצאים מבחינה מינית ברגע הזה, כדי שנוכל לערוך את השינויים הדרושים וכך להמשיך להתקדם, להתפתח ולהעצים את העונג שלנו.
צמיחה בכל אחד מעמודי התווך של האינטליגנציה המינית מחייבת מאמץ מתמיד, אבל היא גם מציעה תגמול מתמשך: עונג גדול יותר בהווה ובעתיד, אינטימיות מועצמת, קשרים עמוקים יותר, בריאות טובה יותר ומערכות יחסים משמעותיות יותר, כולל מערכת היחסים שלך עם עצמך.
אינטליגנציה מינית אינה קשורה לשאלה אם אנחנו רווקים או בזוגיות או אם אנחנו במערכת יחסים לא קונבנציונלית או הטרוסקסואלית. היא גם אינה קשורה לשימוש בלשון בצורה מסוימת, להתמקצעות בתנוחה מסוימת או ליכולת לאתר את נקודת הג'י. כשאנחנו מדברים על סקס חכם, הדברים האלה הם רק קצה הקרחון. כדי להגיע עמוק יותר, עלינו להפוך ליצורים בעלי אינטליגנציה מינית ולהביא את האינטליגנציה המיוחדת הזאת לכל מפגש מיני.
תשוקה היא משחק מנטלי
לפני שנגיע אל עמודי התווך של האינטליגנציה המינית ונלמד כיצד כל אחד מהם משפיע על התשוקה שלנו, עלינו להבין תשוקה מהי.
סביר להניח שלקחת את הספר הזה ליד כדי להרגיש יותר עונג בחייך, במיוחד עונג מיני. לא משנה מהי נקודת הפתיחה שלך, אני יכולה להבטיח לך שלא איברי המין שלך הם שמונעים ממך לחוות את העונג המיני הנכסף אלא המוח שלך.
אני אוהבת לומר שהמוח הוא איבר המין הגדול ביותר בגוף האדם. המוח הוא המקום שבו תשוקה ועוררות נולדות - או לא. רבים אינם מבינים שתשוקה ועוררות הן שני דברים נפרדים, וששתיהן חיוניות לחוויית עונג מיני. תשוקה היא רגש של רצייה, ואילו עוררות היא הביטוי הגופני לגירוי מנטלי או רגשי. כשאנחנו בעוררות גופנית, לחץ הדם, קצב הלב, הנשימה וחום הגוף עולים. אם יש לך פות, השפתיים והדגדגן שלך מתמלאים בדם ונעשים רגישים יותר. אם יש לך פין, הוא מתמלא בדם, מתקשה ועומד. אפשר לומר שתשוקה מתרחשת בראש וכתוצאה מכך מתרחשת עוררות בגוף. לכן עונג מיני מתחיל בתשוקה, ברצון לחוות חוויה מינית. אין דרך לעקוף את זה.
אחת השאלות השכיחות ביותר שאנשים מפנים אליי היא למה הם אינם מרגישים תשוקה מינית "בלחיצת כפתור" כמו שקרה כשהיו צעירים יותר, או למה זה קורה אצל בני הזוג שלהם או בסרטים. לפעמים, כשהתשוקה אינה מתעוררת מייד, מתעוררים בנו רגשות אשמה כי אנחנו לא מוכנים לקפוץ למיטה בשנייה שבן או בת הזוג שלנו נכנסים הביתה. המצב הזה יכול גם לגרום לחוסר ביטחון או לתסכול בקרב בן או בת הזוג שהתשוקה מתעוררת אצלם יותר מהר. לפעמים קשה כל כך לנווט בסיטואציה הזאת עד שבני הזוג מוותרים לגמרי על המפגש.
הבלבול הזה נובע מכך שרק לאחרונה התחלנו ללמוד על טבעה של התשוקה. בשנות השישים של המאה העשרים שרטטו החוקרים ויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון ארבעה שלבים ליניאריים במעגל התגובה המינית האנושית: עוררות, מישור, אורגזמה ורגיעה. בהמשך התבססה הלן קפלן זינגר על התיאוריה שלהם וטענה כי התשוקה היא המוטיבציה לסקס - ושאי אפשר לחוות עוררות כלשהי ללא החתיכה הזאת בפאזל. בראשית המאה הנוכחית הציעה ד"ר רוזמרי בסון תפיסה מעמיקה יותר שלפיה קיימים שני סוגים שונים של תשוקה: תשוקה ספונטנית ותשוקה תגובתית.
תשוקה ספונטנית נוכחת יותר בדרך כלל בראשיתה של מערכת יחסים ויכולה לדעוך עם הזמן (לאורך מערכת היחסים או אפילו עם הגיל). לעומת תשוקה ספונטנית, שמתעוררת באופן אוטומטי פחות או יותר, תשוקה תגובתית מחייבת איזשהו תמריץ - כלומר גירוי - כדי להתפתח. אצל חלק מאיתנו מסלול העוררות קצר ומהיר, ואילו אחרים צריכים לעבור דרך ארוכה עד לעוררות. ד"ר לורי מינץ, מטפלת מינית מוסמכת, מוסיפה כי תשוקה רצפטיבית (היינו, שמוכנה לקבל) "חורגת מרגשות ביולוגיים של תשוקה (חרמנות) ומביאה בחשבון גם היבטים יחסיים, חברתיים, תרבותיים וקונטקסטואליים של תשוקה." היקשרות, חיבה, רומנטיקה ואינטימיות יכולות לעורר רצפטיביות לתשוקה, כמו גם דיבור מלוכלך, מגע וצורות אחרות של פלירטוט.
לעומת הטיפוסים הספונטניים, שהתשוקה שלהם מתעוררת באופן אוטומטי, טיפוסים תגובתיים מתחילים בגישה ניטרלית כלפי סקס וצריכים איזשהו גירוי כדי שהתשוקה תתעורר בהם. ההבדל נעשה ברור מאוד כאשר אצל אדם עם פין מתעוררת זקפה ספונטנית כשבן או בת הזוג נכנסים לחדר. לפעמים גם למי שיש פות יש תשוקה ספונטנית, אבל ברוב המקרים יהיה צורך לצאת לטיול קטן בשבילי התשוקה כדי להגיע לעוררות. מגע גופני, חיבה, היקשרות, דיבור מלוכלך או רומנטיקה יכולים לעורר את התשוקה בקרב טיפוסים תגובתיים. באופן כללי, למי שיש פות יש נטייה חזקה יותר לתשוקה תגובתית, ולמי שיש פין יש נטייה חזקה יותר לתשוקה ספונטנית.
לפעמים תשוקה מופנית פנימה או ממוקדת בעצמי. אולי מתחשק לך ללבוש הלבשה תחתונה סקסית, לקרוא קצת ארוטיקה או לחשוב על הפעם האחרונה שהרגשת חשק מיני. חשוב לזכור שתשוקה אינה חייבת תמיד להיות קשורה לסקס עם בן או בת הזוג שלך. אפשר להרגיש תשוקה גם לבד. בני אדם הם יצורים מיניים שראויים להיות מוכנים לעונג מיני, ללא תלות במצבם האישי או המשפחתי.
האמור לעיל נכון לגבי רוב האוכלוסייה, אבל חשוב לציין שיש גם אנשים א-מיניים, שככלל אינם חווים עוררות מינית.
עכשיו, כשהבנו מהי תשוקה ומהי עוררות, אפשר להתחיל לדבר על עמודי התווך של האינטליגנציה המינית.
עמוד תווך מספר 1: חיבור לגוף
האם קרה לך פעם שנתת לתודעה שלך להתגבר על דחף גופני? אולי הרגשת רעב בצהריים אבל התאפקת והתמקדת בעבודה ופתאום שמת לב שהשעה ארבע אחר הצהריים ועוד לא אכלת. או האם קרה שהרגשת צורך ללכת לשירותים, אבל המחשבות שלך העסיקו אותך עד שבבת אחת הרגשת צורך לרוץ לשירותים בדחיפות?
הגוף מנסה כל הזמן להגיד לנו משהו - למשל, אם כואב לנו (ולמה) או אם תנועה מסוימת מעלה בנו זיכרון (ולמה) או אם אנחנו באמת רוצים וצריכים מגע כזה או אחר (ולמה). למרבה הצער, לעיתים קרובות מדי אנחנו מתעלמים מהאיתותים האלה. וחמור מכך, התרבות שלנו תופסת את ההתנהגות הזאת כהתנהגות נורמלית. החברה מייחסת ערך רב למחשבות ולרעיונות יותר מאשר לתבונה גופנית מוֶלדת. בשל כך רבים מאיתנו מתקיימים בעיקר בתוך הראש שלנו ומרגישים מנותקים מאוד מהגוף.
גם בשנים האחרונות, שבמהלכן למדנו עוד על היחסים בין הגוף לנפש, אנחנו עדיין מתייחסים אליהם כאל שני דברים נפרדים הקשורים זה לזה ולא באופן הוליסטי. אך במציאות הגוף והנפש אינם נפרדים זה מזה. והם אינם רק קשורים זה לזה, הם חלקים של אותו שלם.
כשאנחנו מחוברים לגוף אנחנו מפתחים סוג חדש של מודעות לגוף המאפשרת לנו לזהות ולקלוט את האיתותים שלו. במקום להרגיש כמו מוח שמסתובב בעולם בתוך גוף, נרגיש שהמוח והגוף שלנו בלתי נפרדים ושמתנהלת ביניהם שיחה דו-כיוונית מתמדת. ביסודו של דבר, אנחנו צריכים להזכיר למוח שלנו להקשיב לגוף שלנו! זה שלב חיוני בדרך למימוש פוטנציאל העונג שלנו.
ככל שנהיה נוכחים יותר בגוף שלנו, כך נוכל להיות קשובים יותר ולשים לב לכך שאנחנו מתחילים להרגיש עוררות, שמשהו נעים לנו או שמשהו לא בסדר. אם אנחנו לא יודעים לקרוא את האיתותים העדינים האלה, אנחנו פשוט לא יכולים להרגיש ולחוות עונג במלואו.
רבים מאיתנו מרגישים שאנחנו יותר מדי "בתוך הראש" בזמן סקס. אנחנו בקושי מרגישים מה קורה בגוף שלנו, ובטח שלא יכולים לומר אם זה נעים לנו או לא. אנחנו עסוקים מדי בלחשוב במקום להרגיש. הראש שלנו מתמלא במחשבות על איך שאנחנו נראים, על הקולות שאנחנו משמיעים ועל הריח שלנו, על כל הדברים שאנחנו צריכים לעשות אחר כך או על שיחה שקיימנו באותו ערב עם בן או בת הזוג שלנו.
אז אנחנו שם, עירומים עם בני הזוג שלנו ורוצים להרגיש טוב, וכל מה שאנחנו מצליחים לעשות זה לדאוג אם אנחנו קולניים מדי, איך הגוף שלנו נראה מהזווית הזאת או אם בן או בת הזוג שלנו בכלל רוצים לשכב איתנו.
אין ספק שזה לא משאיר לנו מקום לחוות את התחושות הגופניות שלנו במלואן. אם תנוחה מסוימת מכאיבה לנו, אנחנו מחייכים ומתגברים על זה. אנחנו לא רוצים להתלונן, או שנדמה לנו שמשהו לא בסדר איתנו. גם אם אנחנו מרגישים עונג, אנחנו לא חווים אותו במלואו. אנחנו עושים את מה שצריך, אבודים במחשבה או אולי רק מנסים לגמור כבר במקום להיות נוכחים בעונג שלנו. אנחנו עושים את הדברים שאמורים להיות הכי מענגים בעולם, אבל מעמיסים על עצמנו כל מיני לחצים להגיע לאורגזמה או לגרום לבן או לבת הזוג שלנו להגיע לאורגזמה. האם נשאר לנו מקום לחיבור מיני אותנטי?
כשאנחנו מתמקדים בחיבור לגוף בזמן סקס, כל הקלפים נטרפים. פתאום אנחנו קשובים לכל מה שהגוף שלנו חווה. העור על כתפי בן או בת הזוג שלנו רך מאוד למגע, אז אנחנו ממשיכים לגעת בו. כשאנחנו מרגישים קצות אצבעות מלטפים אותנו לאורך פנים הירך, יש לנו צמרמורת ואנחנו נושמים עמוק לתוך התחושה הזאת.
ההקשבה הזאת מגבירה את העונג שלנו לא רק בזמן סקס, אלא בכל רגע בחיינו בין חוויות מיניות ולקראת חוויות מיניות. לשים לב לגוף שלנו זו פרקטיקה יומיומית. עכשיו אנחנו שמים לב שכשבן או בת הזוג שלנו מנשקים אותנו, אנחנו מתחילים להרגיש מגורים. או אולי אנחנו נעשים מודעים לכך שהתחלנו לעשות סקס מוקדם מדי ועלינו להאט כדי להרגיש מעורבים ומגורים.
חיבור לגוף אינו קטגוריה בינארית - זו לא שאלה של כן או לא. זהו רצף שנעים עליו, ולעולם לא נהיה מחוברים לגוף באופן מלא ומוחלט לנצח. אבל הניסיון להתחבר לגוף כמה שאפשר הוא פרקטיקה חשובה המגבירה את חוויית העונג. החדשות הטובות הן שהרגע שאנחנו מזהים בו שאנחנו לא מחוברים לגוף הוא כבר חלק מהתרגול. אולי זה נשמע מנוגד להיגיון, אבל ככל שנרגיש שאנחנו לא מחוברים לגוף לעיתים קרובות יותר, כך נהפוך למעשה למחוברים אליו יותר. התרגול מלמד אותנו להרגיש יותר בתוך הגוף ולהתחבר באופן עמוק יותר לבן או לבת הזוג.
כדי לגלות איך נראה חיבור לגוף, צריך רק להסתכל לכמה רגעים על ילדים קטנים המשחקים בגן שעשועים. המחשבה והגוף שלהם אינם נפרדים כלל כשהם קופצים ורצים ומזנקים ועפים ונופלים.
לא במקרה ילדים רגישים במיוחד לתחושות גופניות. הם יגידו מייד כשמשהו כואב להם או כשמשהו נעים להם, מפני שהם מקשיבים לכל האיתותים שהגוף שלהם שולח.
כולנו נולדים כך, אבל התרבות מלמדת אותנו להתרחק מהחוויות הגופניות הללו. בדרך כלל המצב מתחיל להשתנות בסביבות גיל ההתבגרות. הכתפיים צונחות, הראש מורכן, ואנחנו מתחילים לייחס חשיבות רבה יותר לדעות של אחרים במקום לרגשות שלנו. רובנו לעולם לא חוזרים למצב הקודם. אבל לגוף שלנו יש מה לומר לנו גם בבגרותנו, ועלינו ללמוד להיפתח מחדש לשיחה.
אלחוש - פרקטיקה נגד חיבור לגוף
הפרקטיקה של אלחוש נגד מסרים שמתקבלים מהגוף, מהרגשות ומהתודעה מקובלת מאוד בתרבות שאנחנו חיים בה והיא המקור להרבה מאוד מהכאב ומהסבל שאנו חווים. כשאני מדברת על אלחוש, אני מתייחסת לכל דבר שאנחנו עושים כדי להסיח את דעתנו ממה שאנחנו מרגישים באמת. זוהי דרך להוציא את עצמנו מתוך הרגע במקום להיות בו נוכחים וקשובים.
אנחנו מאלחשים את עצמנו כשאנחנו אוכלים אוכל שגורם לנו להרגיש לא טוב, עושים קניות באינטרנט, גוללים בלי הכרה ברשתות החברתיות, שותים יותר מדי אלכוהול, מתמסטלים או צופים שעות רבות בפורנו - כל דבר שיסיח את דעתנו מהרגשות שלנו. אנחנו עושים את הדברים האלה בתקווה שהם יגרמו לנו להרגיש טוב. וזה עובד, לרגע קצר, כי הם גורמים לגוף שלנו לשחרר מנה מהירה של דופמין, חומר כימי שיש לו תפקיד מרכזי במערכת התגמול במוח.
דופמין גורם ל"אופוריה" מהירה, אבל ההשפעה שוככת באותה מהירות שהיא מופיעה בה, ובתוך זמן קצר אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. ואז אנחנו טועים לחשוב שזהו עונג. לדופמין יש גם תפקיד מרכזי במוטיבציה, והוא מעודד אותנו לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לקבל עוד מנה של דופמין - לעיתים קרובות באמצעות פעילויות שאינן באמת משמחות או מספקות.
אפשר למשל לחשוב על ההרגשה שמתעוררת כשלוחצים על הלחצן "לקנייה". היא מספקת לנו מנה מהירה של דופמין, ואנחנו מרגישים טוב. אנחנו מרוצים מהרכישה. אך במהרה אנחנו חוזרים למצב ההתחלתי ומבינים שלא באמת באנו על סיפוקנו. מה עושים? נכנסים לעוד אתר, ומתחילים להוסיף לעגלה עוד דברים שאנחנו לא באמת צריכים. נשמע מוכר?
האלחוש הזה פוגע באינטליגנציה המינית שלנו ומונע מאיתנו להיות מחוברים לגוף וקשובים לבן או לבת הזוג. וככל שאנחנו מרבים לאלחש את עצמנו, כך שרירי האלחוש שלנו מתחזקים. עם הזמן נעשה יותר ויותר קשה לחזור לנוכחות ולחיבור לגוף החיוניים לחוויית העונג.
החדשות הטובות הן שפיתוח האינטליגנציה המינית עוזר בשיכוך הצורך לאלחש את האיתותים שהגוף שולח. כעת נכיר שלוש פרקטיקות מרכזיות שיכולות לעזור לחזק את החיבור שלנו לגוף: תנועה נוכחת, מדיטציה ותרגול נשימה.
תנועה נוכחת
תנועה נוכחת, שבה תשומת הלב מופנית אל הגוף ולכל התחושות שלו, עוזרת להתחבר לגוף ולהתחיל מחדש את השיחה בין הגוף למוח. אין הכוונה לפעילות גופנית מכנית מוכוונת מטרה, אם כי גם פעילויות כאלה חשובות לעמוֶד התווך השני, בריאות. תנועה נוכחת מתמקדת במה שאנחנו חשים בגוף. היא עוזרת לפרוק מתחים ולהקשיב לאיתותי הגוף.
אפשרויות טובות לתנועה נוכחת כוללות יוגה, ריקוד, אמנויות לחימה, טיפוס או הליכה איטית ללא גלילה בטלפון, תוך כדי הקשבה לכל החושים - כל דבר שמעודד אותנו להיות נוכחים בגוף. בזמן הפעילויות האלה יש להתמקד במה שהגוף מרגיש וחווה. לשים לב מה נעים ומה לא נעים. התרגול מחזק את החיבור לגוף ומשפר את היכולת לחוות עונג מלא בזמן סקס ובחיים בכלל.
מדיטציה
נוכחות (מיינדפולנס) פירושה הימצאות ברגע הזה והקשבה מלאה לחושים. זוהי המהות של החיבור לגוף. מדיטציה היא דרך להיכנס למצב העוצמתי הזה באמצעות תרגול של התנתקות מהמחשבות שבמהלכו אנחנו מרשים לעצמנו פשוט להיות. במהלך המדיטציה מחשבות עולות כל הזמן, אך התרגול מלמד אותנו לשחרר אותן בלי להתעמק בהן. כך אנחנו רוכשים את היכולת להיות נוכחים בגופנו, לא משנה מה קורה לנו בראש.
אפשר בקלות לתרגם את התרגול הזה לחוויות מיניות. בעזרת תרגול מדיטציית מיינדפולנס אפשר ללמוד לשחרר מחשבות שמסיחות את הדעת ואינן מאפשרות לנו להיות נוכחים ברגע הזה. בעזרת התרגול נלמד להקשיב לחושים ולחוות יותר עונג, אפילו כשמחשבות מציקות מתעוררות.
אני משתדלת מאוד להתחיל ולסיים את היום שלי במדיטציה, פעם אחת בבוקר ופעם אחת בסוף היום. אבל גם אם אני לא מצליחה לעשות את זה פעמיים ביום או אם מדיטציית הבוקר שלי נמשכת רק כמה דקות, השינוי בכל זאת מוחשי. גם שתי דקות של מדיטציה טובות יותר מכלום. כשאנו מתחילים את היום בתרגול מבוסס ועקבי, אנו סוללים לעצמנו את הדרך להצלחה.
לא משנה באיזה תרגול מדיטציה נבחר או אם נעשה זאת בעזרת אפליקציה או כלים אחרים. יש אינספור משאבים זמינים בתחום הזה, ובסוף הספר יש רשימה של כמה מהמשאבים האהובים עליי. בסופו של דבר, אם נקדיש כמה דקות בכל יום כדי לקרקע את עצמנו ולשים לב לגופנו, נהיה מחוברים יותר לגוף ונחווה יותר ויותר עונג.
תרגול נשימה
נשימה היא כוח החיים, פשוטו כמשמעו, אבל חוץ מלהשאיר אותנו בחיים, הנשימה יכולה גם להכניס אותנו למצבי דוחק ולהוציא אותנו מהם, לשנות את מצב התודעה שלנו, ואפילו לגרום לנו לחוות אורגזמה (על כך נפרט בהמשך). דבר מעניין נוסף בקשר לנשימה הוא שאף על פי שזוהי פעולה שנעשית באופן אוטומטי וללא כל מחשבה, אנחנו יכולים גם לשלוט בה. כאשר אנחנו שולטים בנשימה, אנחנו יכולים להשתמש בה כדי לעשות דברים מדהימים. אחד מהדברים האלה הוא חיבור לכל חלק בגוף.
כאשר אנחנו רוצים להרגיש פחות או כאשר אנחנו בלחץ, אנחנו עשויים לעצור את הנשימה באופן לא מודע. אבל חיבור לגוף פירושו להרגיש יותר. וגם את זה אפשר להגשים באמצעות הנשימה. עבודת נשימה היא כלי מלא עוצמה להרגעת מערכת העצבים ולהקלת החרדה.
כדי להתחיל להשתמש בנשימה בשביל להתחבר לגוף צריך פשוט להתמקד בנשימות ארוכות ועמוקות, שתיים מהמילים החביבות עליי כשמדברים על סקס. בתור התחלה, אפשר לראות עד איזה מספר אנחנו סופרים במהלך השאיפה ולנסות להתאים לכך את אורך הנשיפה, או אפילו להאריך אותה יותר. נשימה כזאת מרגיעה את הגוף וכבר מקדמת תחושה של נוכחות.
ככל שנמשיך בנשימות, נדמיין את האוויר נכנס עמוק פנימה, עד רצפת האגן. עם השאיפה, כווצו אותה מעט. רק תגידו שלום! המחווה הקטנה הזאת תפתח שדות אנרגטיים מיניים שרבים מאיתנו נוהגים להשאיר סגורים.
חשוב לזכור שחיבור לגוף פירושו תרגול. אף אחד מאיתנו לא מסתובב בעולם עם חיבור תמידי ומושלם לגוף. אבל ככל שנחדד את ההקשבה לגוף, כך נוכל לזמן ביתר קלות את המיומנויות האלה בזמן סקס. כשדעתנו מוסחת, כדאי לחזור אל החושים שלנו ולהרגיש אותם ביתר שאת. כשאנחנו מרגישים שאנחנו עוצרים את הנשימה, כדאי לנשום עמוק במודע ולהרגיש יותר עונג. וככל שנעצים את המודעות שלנו לתחושות גופניות באופן כללי, כך נשכלל את יכולתנו לבחור בתחושות מענגות יותר. לכן חיבור לגוף הוא חלק חשוב כל כך מהאינטליגנציה המינית.
"סקס חכם", ד"ר אמילי מורס | תרגום: ניצן לפידות | הוצאת מודן | 299 עמודים