בואו נתחיל מהסוף: "אתם, שחיים יפה כל כך" הוא ספר יפה, מרגש ומלא בהרפתקאות שכדאי מאד לקרוא. אז לכו רגע, קראו אותו, ותחזרו אחר כך.
עכשיו, אחרי שקראתם, אפשר לדבר על למה. והסיבה היא שאפשר לסמוך על מיכל פאר. זהו ספר הביכורים שלה, ובכל זאת, אין בספר קווי עלילה לא פתורים, אין דמויות שמופיעו ונעלמות ויש תזמון מעולה, שבמסגרתו פאר יודעת בדיוק מתי לעבור לדבר הבא. המיומנות של פאר ניכרת בכמה תחומים.
קודם כל, בשם. איזה שם יפה! הוא מצליח לתאר בחמש מילים עולם שלם. בעולם הזה יש את האנשים הרגילים, שחיים יפה, שיש להם מראית עין, ואולי אפילו מהות, של נורמליות. אימא, אבא וילדים בבית אחד, שיוצאים לפיקניקים ביחד ויש להם כסף לקנות צעצועים. אלו ה"אתם" בשם הספר. ויש "אותנו", שמתחבא מאחורי ה"אתם" שאנחנו לא ככה. אצלנו גרים בחדרון בחצר של מישהו אחר. אצלנו האבא נעלם. אצלנו האימא מתמוטטת. אצלנו מקבלים צעצועים רק כשאבא קצת משתגע. לנו ולכם יש עולמות אחרים שלעולם לא ייפגשו.
שנית, בגלל הגיבורים. במרכז הספר עומד אבא שקוראים לו לפעמים קיקה והוא נוכל מקסים. הוא בא והולך, ומשקר, ומבטיח הבטחות, ומערים קשיים, ובעיקר לוקח את הכסף, משתמש בו להזדמנויות גדולות של נוכלים מקסימים ונעלם. לצידו ניצבת מימי, אחת מהשכונה, שמתקרבת לאש הלהבה של הנוכל המקסימה ונלכדת בה, למרות כל הסימנים המקדימים, ולא חסר שם עשן, בימים הראשונים להיכרותם. מימי משלמת בגדול את המחיר על תמימותה בהתפרקות נפשית מוחלטת אחרי שקיקה עוזב אותה בפעם האחרונה. והמקסימה מכולם: אילזה, הבת שלהם, שהיא מעיין שופע של אבחנות, תובנות, עמידה איתנה מול העולם ואהבת אב. ויש גם אסי, אחיה הקטן, שלא ממש שמים לב אליו.
שלישית, בגלל אופן הסיפור. הספר מחולק לארבעה חלקים. החלק הראשון שנקרא פשוט אילזה מסופר אכן מנקודת המבט של אילזה כשהיא עוד ילדה. עוד לא בת מצווה וכבר יודעת להגיד בדיוק מה קורה ולמה, ומקבלת את החיים הקשים שאבא שלה כופה עליה באומץ לב ובאדישות שלה מסוגלים רק מי שלא מכירים עולמות אחרים. הבחירה בנקודת מבט ילדית יכולה לעיתים להפוך את הסיפור לחד ממדי, אבל אילזה היא גיבורה מיוחדת. והיא מדווחת על אירועים מסחררים והרפתקאות שהיו מספיקות לילדה אחרת לחיים שלמים בצורה עניינית ולרגע היא לא מוציאה מהפה משפטים שילדים לא יכולים להוציא, כמו שקורה לעיתים כאשר הסופר או הסופרת שוכחים את מקומם. החלק השני בספר הוא סיפור ירח הדבש הנוצץ והשקרי של מימי וקיקה, הרגע שבו נטמנו זרעי הבעיה. החלק השלישי הוא קיקה על ספת הפסיכולוג, במין ניסיון, הכי פחות מוצלח לטעמי בספר, להציץ עמוק יותר לתוך נפשו של מי שיכול להתעלם כך מגורלותיהם של אנשים שאותם אוהב ובכל זאת הורס. החלק הרביעי מתרחש עם התבגרותה של אילזה, והוא חלק התוצאה. הרסתם לילדה קטנה את המשפחה, יצרתם עבור המודלים בעייתים של נשיות ומיניות, זה מה שתקבלו. הבחירה בחלקים האלו מאפשרת לפאר מצד אחד להתעמק ברגעים הקריטיים בהתפתחותה של אילזה, ומצד שני לרחף על פני שנים ארוכות מבלי להתעכב יתר על המידה על רגעי הבנאליה של העוני שאליו מגיעה המשפחה.
ורביעית, בגלל האמירה שמלווה את הספר. המשפחה שנמצאת במרכז הספר היא אומללה. היא אומללה בגלל שהיא חלק ממעמד שאותו החברה מזניחה. היא אומללה בגלל אב המשפחה שאיכפת לו רק מעצמו. היא אומללה בגלל אם המשפחה שלא מצליחה לתפקד בתוך המצב הזה. ובכל זאת, פאר בוחרת לדווח על המצב הזה בטון שהוא שילוב נדיר בין השלמה וקבלת המצב ובין ניצול כל המשאבים העומדים לרשות הגיבורים כדי לחיות חיים טובים יותר, וזה מהנה במיוחד.
אתם, שחיים יפה כל כך / מיכל פאר, אחוזת בית, 288 עמודים