על כל פנים, יומן חורף אינו עוד רומן של פול אוסטר, אלא אוטוביוגרפיה (בשמה היפה, "ממואר") שממשיכה את מה שהתחיל ב"המצאת הבדידות", הספר הראשון שפרסם אוסטר. בהיותו בן 63 אוסטר חוזר אל הכתיבה האוטוביוגרפית, כשהחורף ששורר בחוץ מלווה את הכתיבה לכל אורך הספר.
"דבר עכשיו לפני שתאחר את המועד," הוא מתרה בעצמו כבר בעמוד הראשון, "ואחר כך קווה שתוכל להמשיך לדבר עד שלא יהיה עוד דבר לאומרו. הלוא הזמן אוזל. אולי מוטב לזנוח לפי שעה את סיפוריך ולנסות לבחון איך היה לחיות בתוך הגוף הזה מהיום הראשון הזכור לך עד היום הזה. קטלוג של נתונים תחושתיים. מה שאולי אפשר לכנות 'פנומנולוגיה של נשימה'".
זה מתחיל מאוד יפה, כשאותו הכרח מקנן בו לתעד, וגם כי כאמור, אוסטר כותב יפה. הוא מצליח לגייס לטובתו טכניקה יחסית יומיומית של עריכת רשימות, וכותב אותן היטב: פציעות שהיו לו מילדות ועד היום, הדירות שבהן התגורר, כולן מתוארות נפלא. כל פציעה מלווה בפרטיה, באופן שבה היא מלווה אותו, באנשים שניחמו או לא. כל דירה, מעבר למיקום הגיאוגרפי ולצורת הבניה שלה ופרטים טכניים כגון שכאלה, מקבלת צורה גם בזכות האנשים איתם התגורר, השכנים, העיר, קורותיו באותן שנים. אבל בשלב מסוים, למזלו של אוסטר זה קורה רק לקראת סוף הספר, הרשימות מאבדות איזו חדווה שהייתה בהן, איזה כורח שבגללו נערכו, והופכות לרשימות טכניות, שאלמלא היה אוסטר, ובכן, אוסטר, כנראה היו חוזרות אל שולחן העריכה.
אך מעל לכל, ספק אם מישהו יצליח לכתוב על גרסתו העברית של "יומן חורף" בלי להזכיר את התרגום הבעייתי. אברהם יבין, עורך ומתרגם מיתולוגי ומוערך מאוד (בצדק גמור, על-פי רוב), תרגם בין השאר את ג'ויס, את שלום עליכם, את קוטזי ואת בשביס זינגר. זהו הספר הראשון של אוסטר בתרגומו. כאמור, קשה להפריז בהערכה כלפי יבין. אבל בתרגום הזה של אוסטר הוא מעמיד את עצמו בשורה אחת עם דור המתרגמים המחנכים, הראשונים שתרגמו יצירות לעברית, כמו שלונסקי, לאה גולדברג ותרגם-את-זה-יפה-אהרן-עמיר. אותו דור הוציא תרגומים נפלאים, אבל בראש סדרי העדיפויות שלהם עמדה העברית הגבוהה ולא נאמנות למקור.
כשקוראים תרגום כזה, וחדי העין ימצאו גם כמה טעויות הגהה במהדורה הראשונה, קשה להבין איך נתנו לספר להגיע כך אל הקוראים. קשה להאשים את עם עובד, הוצאה מצוינת לרוב, בזלזול בקוראיה בעידן שבו כל הוצאות הספרים נתונות במצב עגום-משהו. יש ספר של פול אוסטר? צריך להוציא אותו מהר, ולמי יש כסף לעריכה נוספת, להגהה, לקריאה אחרונה מעמיקה לפני דפוס. נקווה שזו בעיה שחוק הספרים שעבר לאחרונה יעזור לפתור.
בינתיים, אם תשאלו אותי מה חשבתי באמת על החדש של אוסטר, אני אגיד שזה כתוב מאוד יפה, באמת מאוד יפה, התרגום קצת בעייתי, אבל נדבר בעוד עשר שנים, נראה מה אזכור ממנו.
יומן חורף / פול אוסטר. 196 עמ', עם עובד, 88 ₪.