שירים / מארק סטרנד (ידיעות ספרים)

כשישראלים אוהבים שירה, זו לעתים קרובות שירה מהסוג שמתאים לקרוא בהלוויות: יהודה עמיחי, ויסלבה שימבורסקה, וגם השירים של מארק סטרנד, שתרגם עוזי וייל. הספר הזה לא חדש, הוא יצא לפני שבע שנים, אבל כדאי לכם לקרוא אותו החודש, או את הקובץ המאוחר יותר 'כמעט בלתי נראה', כי סטרנד נפטר במוצ"ש האחרון, בגיל 80, והוא היה אחד המשוררים הספורים שהצליחו לפרוץ את מחסום התרגום ולהגיע לקהל בישראל. וגם סתם כי חורף, וקר, וכי השירים של סטרנד עצובים ומהורהרים, ולא צריך שום רקע תיאורטי כדי להבין אותם.

ואם אין לכם כח לקרוא: דקלמו בפרצוף עצוב: "בשדה/ אני היעדרו/ של שדה./ ככה זה תמיד./ היכן שאני נמצא/ אני מה שחסר". 

אין תמונה
הלכה בסוף על הבאד גיי
אין עדות / סיגל בן יאיר (הקיבוץ המאוחד)

סיגל בן יאיר היא חלוצה בזרם שהלך וגבה בשנים האחרונות למרכזי יחסית בשירה הישראלית: שירים על משכנתא, על תלושי משכורת ועל עבודה שחורה, והיא מהמיטיבים לעשות את זה: "לא כך חשבת שתראי אותי/ נאנקת. לא כמו צעקתי מול ידי/ המיילדת ולא כמו קריעת חולצתי ספוגת/ הזיעה, ולא ידעת שתשאי אותי שוב/ בבטנך ובידייך ועל גבך הכפוף כמו/ גיבנת מלאת כאב, ותראי אותי מבקשת שתשלמי את/ חשבון החשמל והמים ותקני אוכל/ לילדיי שוב, אמא..."

ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שכל מה ש"שירי מעסיקים" יודעים לעשות הם למדו מסיגל בן יאיר. 

אין תמונה
הלכה בסוף על הבאד גיי
ריקוד הצללים המאושרים / אליס מונרו (מחברות לספרות)

נכון, אתם צודקים, כל שנה יוצא קובץ סיפורים חדש של אליס מונרו, והקובץ הזה לא שונה בהרבה, והגיבורות שלו הן בטח נשים באזור טורונטו שחיות עם גבר שהן לא אוהבות או עשו משהו נורא וסודי בילדותן. אבל הטפטוף הזה יסתיים בקרוב, כי לא נותרו הרבה ספרים של מונרו שלא תורגמו לעברית, והיא עצמה הפסיקה לכתוב קצת לפני שזכתה בפרס נובל בשנה שעברה.

ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו ש"היום של הפרפר" הוא סיפור נפלא. הוא באמת. 

אין תמונה
הלכה בסוף על הבאד גיי
מלך, בלש / בן פול (בבל)

קשה להתרכז בעלילה הבלשית הסבוכה של "מלך, בלש". רוב תשומת הלב מוקדש לחיפוש אחר רמזים לזהות המחבר, שקורא לעצמו בן פול, וגם המו"לים בהוצאת בבל טוענים שאינם יודעים את זהותו האמיתית. כמה רמזים מהפרקים הראשונים: שונא את עמוס עוז ("יצאתי אל האור. אור התכלת העזה, אמר סופר החצר"), יושב ב"תחתית" ("מעניין אם חייך, תהיתי בעומדי בשמש הקופחת במעבר החצייה ברחוב יהודה הלוי פינת לינקולן").

ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שזה דרור בורשטיין.

אין תמונה
הלכה בסוף על הבאד גיי
פינק פלויד – להפיל את החומה / עורך: ארי קטורזה (רסלינג)

אוהבי ספרי המוזיקה שבינינו כבר למדו מזמן להשתמש בקינדל ולהזמין באמזון. המדף הזה בעברית מדולדל ולא מטופל היטב, וכל ספר שמצטרף אליו הוא שמחה. עכשיו יוצא לאור קובץ מאמרים בעריכת ארי קטורזה, שיעשה מעתה חיים קלים לדורות של תיכוניסטים שינסו לפרש את האלבומים של פינק פלויד – הלהקה המשפיעה ופורצת הדרך ויש להודות, גם המעייפת של דורה. 

ואם אין לכם כח לקרוא: תשאלו איפה הספר הזה היה כשעוד הייתה לכם סבלנות אליהם.

אין תמונה
הלכה בסוף על הבאד גיי
New York 1 Tel Aviv 0 / Shelly Oria (Farrar, Straus and Giroux)

השם של ספר הביכורים של הסופרת הישראלית שלי אוריה אומר הכל: ניו יורק אחד, תל אביב אפס. מול שוק הספרים הישראלי, שעבר את השנה הגרועה בתולדותיו עם קריסת סטימצקי וחוק הספרים, שלא מצליח להתרומם וגם בימים טובים לא מצליח לשלם לסופרים שלו, קמה סופרת ישראלית צעירה, עברה לחיות בארה"ב, למדה שם לכתוב באנגלית, ופרסמה את ספר הביכורים שלה שם, במקום בו מוכרים ספרים ומשלמים לסופרים מקדמות. קובץ הסיפורים הזה הוא קריאת כיוון, עצובה ומבאסת, לצעירים ישראלים שרוצים לכתוב ספרות עברית: יכול להיות שעדיף להגשים את החלום במקום אחר.

ואם אין לכם כח לקרוא: תגידו שהבנתם את המסר כששני בוינג'ו עשתה את זה עם "עם הנצח לא מפחד", וכשרותו מודן פרסמה את הרומן הגרפי שלה קודם כל באנגלית.