כבר בפרק הראשון של "רק רוצים לרקוד" היה ברור שהעולם מתחלק לשניים: רקדני מחול שרואים בעידן שרעבי חצי אל, ומנגד אנשים שמתקשים להבין מי זה הבחור שקיבל כיסא של שופט בתכנית ריאליטי כל כך גדולה? עכשיו, שלושה חודשים אחרי שהתכנית הסתיימה, עידן שרעבי חושף שגם הוא שאל את עצמו לא פעם את השאלה הזו.
הוא גדל במזכרת בתיה והיה ילד דחוי עד שהריקוד נכנס לחייו והפך לאהבה ממגע ראשון. במבחני הקבלה שלו לתלמה ילין, דוד דביר, אמר לו שהוא "קצר ועקום אבל שיכול לצאת ממנו רקדן". מאז הוא הספיק ללמוד וללמד בבתי הספר הגדולים בעולם (ג'וליארד לאמניות בניו יורק זה רק אחד מהם), להופיע עם מיטב הכוריאוגרפים בארץ ובחו"ל ולהקדיש את חייו כדי לגרום גם לאנשים קצרים ועקומים להאמין שהם יכולים להפוך לרקדנים. את עולם הטלוויזיה הוא גילה לפני חצי שנה כשהצטרף לפאנל השופטים של "רק רוצים לרקוד" ומאז אין בית בישראל שלא יודע איך הוא נראה כשהוא בוכה.
היה רגע ששאלת את עצמך: מה עשיתי? למה אני צריך את החשיפה הזאת?
"ברור! שאלתי את עצמי את זה מלא פעמים. כבר כשראיתי את העיניים של הרקדנים באודישנים ידעתי בדיוק מה הם חשים ובעצמי הרגשתי חשוף אפילו שאני הייתי מי ששופט אותם. כשהתכנית היתה בשיאה, היו המונים ברחוב שהסתכלו עליי, חייכו וקפצו עלי עם סמאטרפונים כדי להצטלם איתי וממש פחדתי מהנראות החיצונית שלי ברחוב. פתאום חבשתי כל הזמן על מה אני לובש והאם אני מספיק ייצוגי עבור מישהו שמופיע בערוץ 2? בתור אדם שלא היתה לו טלוויזיה בבית ובקושי צפה בריאליטי, זה הרגיש לי מוזר וחשוף ואפילו מעט דופק את המוח.
היה בזה קושי רב שלא חוויתי בעבר, כי עם כל האהבה שהרעיפו עליי, אני עדיין הייתי רגיש לפרטים ש מפריעים לי בעצמי. זו התמודדות מדהימה מול שיפוט עצמי וגדלתי מתוך החוויה הזו. עכשיו אני לא שואל את עצמי למה צריך את החשיפה, אני יודע בדיוק את התשובה לכך".
מה השתנה מאז שנחשפת בפריים טיים והפכת לכוכב טלוויזיה?
"ההתייחסות אליי ברחוב נהייתה עצומה ובהתחלה זה היה מרענן ומגניב, אבל אחרי כמה זמן זה הרגיש לא פרופורציונאלי למציאות של החיים ונהיה משוגע לגמרי ואפילו מלחיץ. עכשיו זה נרגע ואני מצליח יותר להיכנס לעומק עם אנשים. חשוב לי לעצור אותם עוד לפני הצורך שלהם בסלפי איתי ולשאול: מה שלומך? איך קוראים לך?"
"נכון אני רגיש, אבל יש בי גם קושי, חריפות וקשיחות"
מי שצפה ב"רק רוצים לרקוד" יכול היה לזהות די מהר שעידן שרעבי לוהק לשם על הטיקט של השופט הרגיש. לצד הקשיחות של אנה ארונוב ודוד דביר, שרעבי הביא לתכנית משהו אחר ולא ניסה לרגע להסתיר עד כמה הריקוד נוגע לו במקומות רגישים.
איך התכנית השפיעה על היצירה שלך?
"רק רוצים לרקוד חשף בין לילה את הצדדים המאוד רגישים שלי לכמעט מיליון איש. אני בנאדם מורכב והאישיות שלי מכילה יותר מדבר אחד - אז נכון אני רגיש אבל יש בי גם קושי, חריפות, דחיסות וקשיחות, כמו כל בן אנוש אחר. חוסר הפרופורציות בין איך שראו אותי למציאות חישל אותי והגביר אצלי את הצורך לתת לעצמי מקום כפי שאני מכיר את עצמי מקודם.
זה גרם לי להמשיך להיות, לרקוד, ולהביע את עצמי בנועזות שמתפרצת ממני כבן אד אדם וכאומן. זה גרם לי לבחון גבולות עוד יותר עם עצמי ולתת למיניות שלי וליצר הפרימיטיבי שבי, להוביל את היצרתיות שלי. היצירה החדשה שלי 'דינוזאור' עוסקת בדיוק בזה, יש בה יותר הקשבה מאי פעם, לרקדנים ולמקומות הכי אישיים ומיניים שלהם".
ספר לי עוד על "דינוזאור"? מה קורה במופע הזה?
"מדובר במופע חדש עם רקדני ההרכב שלי 'עידן שרעבי ורקדנים'. למעשה זאת סדרת מופעי מחול שמביאה את הסיפורים האישיים שלי ושל הרקדנים עימם אני עובד. זה בנוי ברצף כזה שהקהל בעצמו עובר תהליך ארוך טווח עם היצירה. כלומר, כל הופעה היא פרק מתוך היצירה הגדולה שנקראת 'דינוזאור' ואני בעצם מזמין את הצופים לתהליך צפייה מתמשך של מחול. הסיפורים התנועתיים ב'דינוזאור' חושפים תכנים שקשורים לאהבה, מיניות, ציפיות שיש לנו, קבלה וחוסר קבלת האחר. יש שם המון אגרסיות ואפילו אימה, וגם תהיות על מקומה של הטכנולוגיה בחברה. אני מציג שם רגעים תיאטרליים של מחול פיזי שמתכתב עם תיאורית האבולוציה של דארווין. לא רציני מידי אבל חשוב עדיין. בנוסף, בערב הזה אני מציג גם את "Yours", דואט עליו זכיתי בשלל פרסים של תחרויות הכוראוגרפיה האירופיות ופרס שרת התרבות בארץ".
אתה אדם שמאמין בתהליך, באיזה תהליך אישי אתה מתמקד כרגע?
"כמה תהליכים במקביל. ברובד הכי אישי שלי אני בתהליך של קבלה עצמית. אני בטיפול פסיכולוגי נהדר עם מטפלת כבר תקופה ארוכה וממשיך בזה. התחדדות של דברים נהדרים מהילדות, מהמשפחה, מהחוויות שלי בתור נער וילד קטן. בעיקר חוויות הקשורות היום למיניות שלי. בנוסף אני לומד כלים שעוזרים לי לראות יותר לעומק אנשים ולפתח את הקשבה. יש לי סדנה חדשה לאנשים שלא רוקדים כלל וזה מאלץ אותי להיות בהקשבה חדשה לחלוטין".
למה כל כך חשוב לך להביא את הריקוד לאנשים שלא רוקדים?
"אני מאמין בריקוד ולא רק לרקדנים כי כולם רוקדים בנשמה שלהם. זה שאין לכולם את היכולות הביצועיות והפיזיות לא אומר שלא שוכנת בהם התנועה האינסופית, היא נמצאת בכולנו. במופעים ובסדנאות שלי אני ממש מחפש לתקשר ולגעת באנשים. ריקוד טוב הוא כמו צחוק: כמישהו צוחק מבפנים, כזה חזק, עמוק כזה, זה מדבק ואתה ישר מתחיל לצחקק. זו השתלטות כימית על תאים במח וזה כיף אדיר, אז אני אומר: תצחק כפרה".
וחייבים לשאול - למה אתה הכי מתגעגע באסי עזר?
"לחלק הזה שבין סוף המכנס לנעליים, מה שמבצבץ שם בגלל הקיפול האופנתי של המכנס. סתם! האמת שאני מתגעגע רצח לדינמיקה המטורפת שהיתה בינינו על הבמה, עם כמה שהוא ירד עליי ועל הרגשנות שלי, אני מחבב את המניאק הזה".
הופעות קרובות:
דינוזאור בתל אביב: שישי ה-22.12 בשעה 14:00. תאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל
דינוזאור בחיפה: מוצ"ש ה-23.12 בשעה 20:30. בית הגפן, חיפה, סיום אירועי חג החגים
רביעי ה-27.12, בית פרסקו תל אביב
כוריאוגרפיה: עידן שרעבי | רקדנים: אייל דדון, יעל ציבולסקי, דפנה דודוביץ, מאי גולן, עידו גדרון, דנה ספיר, רותם וינר צ'ייקובסקי | הפקה: מירית בן וייס
mako תרבות בפייסבוק