"זה נכון מה שאומרים על הרוסים"

בתור מישהי שרקדה בלט במשך עשור, אחד החלומות שלי בתור ילדה קטנה (מיד אחרי פגישה פנים מול פנים עם כל הקאסט המצויר של "המומינים") היה לראות בלט רוסי. למה דווקא רוסי? כי תמיד כשהמורה הייתה רוצה להוציא מאתנו, הרקדניות הצעירות, את המקסימום כדי לשמור על חוזק של שרירים, דיוק בתנועה, גמישות וחיבור לקצב המוזיקה הקלאסית, היא הייתה מסתכלת עלינו בזלזול ואומרת שאם היינו רוקדות ברוסיה לא היינו מחזיקות שם מעמד אפילו 30 שניות. כשהיינו מתלוננות על החום בחדר, המורה הייתה מספרת שברוסיה אין מזגן כי העיקר שהשרירים לא יתקררו. וכשהיינו רוצות לצאת לטיול בית ספר, הזכירו לנו שרקדניות רוסיות רוקדות שמונה שעות ביום ואין להן טיולים. וכשרצינו ליהנות מחופשת חנוכה קיבלנו קודם אזהרה לא לאכול סופגניות ותזכורת שלרקדניות רוסיות אסור להיות מעל משקל מסוים.

תמיד הייתי סקרנית לראות עד כמה טוב רקדנים ורקדניות מרוסיה עושים את העבודה, ואם המחויבות המטורפת הזאת שלהם לריקוד באמת שווה את זה. והנה, הוזמנתי לראות את בלט מויסייב ברוסיה, וסוף סוף אני יכולה לבדוק.

רקדנים משוכפלים

ברגע שהגעתי לרוסיה החיוך לא ירד לי מהפנים - פשוט בגלל שכשמחייכים במינוס 30 מעלות, ההבעה נשארת קפואה. הקור היה מטורף, הפחד הלא-רציונלי מפוטין אפילו יותר, אבל עדיין התרגשתי מהרגע שבו אראה את להקת הבלט הרוסית. 

כשמדברים על בלט רוסי, רוב האנשים בעולם חושבים על הבולשוי, אבל האמת היא שיש עוד עשרות דמויות מופת בהיסטוריה של המחול הרוסי שהקימו להקות מדהימות. אמנם, הרבה מהם התחילו בבולשוי, למדו בבית הספר שלו או השתתפו בכוריאוגרפיות שלו, אבל לכל אחד מהם דרך ייחודית של ביטוי סיפורים ורגשות בריקוד. אחד מאותם רקדנים הוא איגור מויסייב, רקדן וכוריאוגרף שנפטר ב-2007 בגיל המכובד 101. מויסייב הקים ב-1937 את להקת הבלט (השנה היא תציין 80 שנות פעילות), שמייצגת את המדינה ונתמכת על ידה. ב-1943 מויסייב הקים גם בית ספר לריקוד, שמאות רקדנים צעירים מנסים להתקבל אליה בכל שנה. רק כדי להכניס אתכם לפרופורציה: השנה לומדים שם 50 תלמידים בסך הכל, ואיש לא מבטיח להם מקום בלהקת מויסייב.

מויסייב היא להקת ריקוד מיוחדת בז'אנר שלה. היא לא מתמקדת רק בבלט, אלא שמה חשיבות עליונה בכישורים נוספים כמו משחק ונגינה. למעשה, בבית הספר של הלהקה כל התלמידים מחויבים ללמוד נגינה על מספר כלים, והכישורים האלה באים לידי ביטוי בהופעות. הלהקה עצמה שמה דגש על ריקודי פולקלור, וכאשר היא מופיעה מסביב לעולם, היא מתאימה חלקים גדולים מהמופע לתרבות המקומית ולתרבויות המשיקות לה. בנוסף, ללהקה יש תנאי קבלה פיזיים שחייבים לעמוד בהם: כולם חייבים להיות בגובה ומשקל מסוימים, כך שכל הרקדנים ייראו כמו שיבוטים של עצמם והלהקה תיראה כמו גוף אחד על הבמה. גם הרקדן הטוב ביותר לא יצליח להתקבל ללהקה אם לא יתאים לדרישות הפיזיות האלה ולא יצליח להיטמע בין 79 הרקדנים האחרים. 

"לא כל גבר יכול לעשות את זה"

בשיחה עם שלושה מרקדני הלהקה לפני המופע הם מנפצים רבים מסיפורי האימה של המורה המיתולוגית שלהם, אבל גם מחזקים כמה מהם. "מותר לנו לעשות הכל, אבל הגוף שלנו הוא כלי וחשוב לשמור עליו", אומרת רמיל, שרוקד כבר יותר מעשור עם הלהקה. "קשה לתחזק את הקריירה הזו, צריך לעבוד קשה ואסור להיות שאנן. צריך לשאוף לפרפקציוניזם". לגברים זה לעתים קשה עוד יותר מאשר לנשים, משום שהם מתמודדים עם לא מעט סטריאוטיפים שקשה לשבור. "הסטריאוטיפ על גברים שבוחרים בריקוד תקף גם ברוסיה", מסביר רמיל. "אי אפשר להבין כמה אנרגיה, מאמץ ועבודה אנחנו משקיעים בזה. לא כל גבר יכול להבין מה זה ובטח לא לעשות את זה". לדבריו, גם בתוך הלהקה יש קושי רציני לגברים: "קיים מתח בינינו, כי יש תפקידים ממש קשים ולא כולם יכולים לעשות אותם. הטכניקה צריכה להיראות והמון פעמים המראה שלך קובע אם תקבל את התפקיד".

רקדן אחר, אלכסנדר, מאשש את האגדות על הריקוד הרוסי ומספר שמויסייב, איתו עבד גם באופן אישי, מצפה מכל רקדן לשלמות מוחלטת. "העבודה עם מויסייב הייתה קשה", אומר אלכסנדר. "אמן לא תמיד מבין מה הוא עושה לא נכון ומויסייב היה מאוד מדויק ותמיד העיר לנו, הוא תמיד ידע לומר לי מה אני חייב לתקן". אלכסנדר מסביר שרקדנים רוסים יודעים שלא עובדים רק עם הגוף, אלא גם עם המוח - מתרגמים את המורשת, את הסיפור ואת המחשבה לתנועה.

אולגה, בת 31, רוקדת כבר 13 שנה עם הלהקה. בדיוק כמו המורה המבאסת לבלט שלי, גם היא טוענת שאין פה חוכמות - כולם עובדים קשה בשביל להרים מופע שהוא לא פחות ממושלם. "זה נכון מה שאומרים על רוסיה. המשמעת קשה וזאת קריירה שתופסת את כל החיים. אין זמן לדברים אישיים. אנחנו נותנים את עצמנו באופן טוטאלי לאמנות, ואולי בגלל זה הקהל שלנו תמיד נרגש לראות את ההופעות".

מלבד גאווה בדרך הריקוד של מויסייב (שהעצה הנוקשה שלו לאולגה היתה תמיד "לעבוד קשה ואף פעם לא להפסיק לעשות את זה"), מורגשת בקרב הרקדנים גאווה בתרבות הרוסית העשירה. "הקהל שונה בכל מדינה ומדינה, וזה עונג גדול להראות את האומנות של המדינה שלי", אומרת אולגה. "הבלט הוא כרטיס הביקור של המדינה וזה החיים של הרקדנים".

אי אפשר לחשוב על תרבות רוסית מבלי לדבר על פוליטיקה. שאלות על פוטין והקשרים שלו עם שאר המנהיגים בעולם עולות בכל שיחה כמעט במפגש עם רוסים, וכמו שיש מדינות שמחרימות אמנים ישראלים בגלל המנהיגים שלהם, הייתי סקרנית לדעת אם הרקדנים חווים דבר דומה. הרי פוטין הוא אחד מהמנהיגים הכי שנויים במחלוקת בעולם, ויש הטוענים שהוא גם האיש העשיר בעולם - ולא בדרכים כשרות.

להקת מויסייב, כאמור, נתמכת על ידי המדינה, וכל הרקדנים מתעקשים שלא לדבר על פוליטיקה. "האמנות של הבלט לא תלויה בפוליטיקה", אומרת אולגה. "זה משהו חופשי בשבילנו ושום דבר לא יכול לשנות את זה. האנסמבל תמיד סימן שלום בכל העולם. המסר של מויסייב תמיד היה להביא לאנשים שלום, אהבה ואדיבות". הסיסמה הזו נשמעה גם על ידי רמיל ואלכסנדר, וניכר שכל אחד מהם מאמין שהיא השילוש הקדוש האמיתי. 

גם אלנה שרבקובה, המפיקה והאחראית על הלהקה, להוטה להסביר לעיתונאים שלהקת מויסייב מחברת בין אנשים ממדינות שונות באופן מרגש, וזה הדבר היחיד שמעניין אותה: "דוסטויבסקי אמר שרק האומנות יכולה להציל את העולם. אני לא אוהבת פוליטיקה כי אין בה כנות. אמנות, בניגוד גמור לכך, היא הדבר הכי כן שיש". אלנה למדה אצלה מויסייב מגיל עשר, ובגלל זה, לדבריה, הוא נמצא תמיד בתודעה שלה, וחשוב לה ולרקדנים שלה להעביר את המורשת שלו - לא רק למען רוסיה אלא למען העולם כולו.

פנטזיה רוסית

החלק הראשון של המופע כולל ריקודי פולקלור מיצירות של מויסייב. אלה ריקודים שפחות שמים דגש על הבלט הקלאסי ויותר על תנועות, לבוש וסיפורים שמזוהים עם תרבויות שונות. קל לראות עד כמה הרקדנים מעולים גם במשחק. זה קטע צבעוני יותר, נחמד וחיובי. כל המטרה שלו היא להלהיב את הקהל, לגרום לו להתחבר לתרבויות ולהזדהות עם התפאורה שמייצגת כל מיני עמים וזמנים בהיסטוריה. במופע שיעלה בארץ יכלול החלק הזה מחולות רוסיים ואוקראיניים, מחול יווני וארגנטינאי, ולסיום - במיוחד בשבילנו - יצירה הנשענת על מוסיקה ותנועות מהתרבות היהודית.

בקטע הראשון מתרחשים על הבמה דברים מדהימים כמו קפיצה עד התקרה, תנועה דמוית ריחוף על הבמה וקפיצות מיוחדות שרק גברים רוסים מסוגלים כנראה לעשות. אבל החלק השני - "לילה על הר קירח" - הוא העונג האמיתי.

הקטע הזה מתמקד בבלט קלאסי בשילוב עם ריקוד פולקלורי. לא אהרוס ואספר מה קורה שם - הרבה יותר כיף להבין את הסיפור לבד ולהיות מופתעים מהמוזיקה הסוחפת ומהדמויות - אבל רק אומר שזו כוריאוגרפיה ליצירה של המלחין איגור מוסורגסקי העוסקת במחול של שדים ומכשפות. האמת היא שיש סיכוי שכבר יצא לכם לשמוע את היצירה - היא מוצגת באחד הקטעים המוזיקליים בסרט "פנטזיה" של דיסני מ-1940.

החלק הזה מדגיש את היכולת המופלאה של הרקדנים לשלוט גם בריקוד סיפורי-עממי, שמרשה לעצמו לתת פרשנות מקורית לתרבויות שונות, וגם בריקוד בלט רוסי, ששיטת הלימוד שלה שונה משיטת הלימוד האנגלי (ה-Royal Academy of Dance), לפיה נהוג ללמד בלט בארץ, ומהשיטה הצרפתית. 

בניגוד לאופרה, עליה נהוג לומר שאו שאתה אוהב את זה או שאתה שונא, אני חושבת שמבלט יכול כל אחד ליהנות. אולי לא כל דקה מהמופע תרתק אתכם, אבל לא צריך להבין בלט כדי להעריך את הדברים המדהימים שלהקת מויסייב יודעת לעשות.

הקסם שלהקת מויסייב הצליחה לעשות על הבמה, יחד עם ההערכה הרבה שזכתה לה מצד הקהל המגוון והנלהב, גרמו לי להתחרט קצת על הרגע ההוא בגיל 17 בו חשבתי שהרבה יותר משאני אוהבת לעשות שפגט, אני אוהבת להרגיש שבעה. אבל סוף המופע הגיע ואיתו גם קרקורי הבטן, שהעבירו תוך חצי שנייה את המחשבה המבהילה ההיא. עדיף להשאיר את הקסמים האלה לאנשים שבאמת יודעים לעשות אותם.

להקת מויסייב תערוך בישראל מספר מופעים בין ה-5 ל-9 במאי.

לרכישת כרטיסים למופעים בתל אביב:  8780*, www.leaan.co.il

לחיפה: 04-8377777, Barak-tickets.co.il

לירושלים: 6226*,  www.bimot.co.il