מיקי לאון עבר מסלול חיים לא טיפוסי בעולם המשחק. הוא נולד בבת ים לפני 41 שנים ולמד בפנימייה הצבאית בחיפה שהובילה אותו להיות לוחם בגדוד שמשון. מאז שסיים את הלימודים בסטודיו למשחק ניסן נתיב ב-2002 עבר לאון שורה של תפקידים מורכבים. הוא הופיע בין השאר ב"ואלס עם באשיר", "מתנה משמיים" ו"רווקה פלוס" בקולנוע; ב"אלנבי", "בני ערובה" ו"חטופים" בטלוויזיה; וב"פרימדונה", "גן הדובדבנים" ו"הלילה השניים עשר" בתיאטרון.
עכשיו הוא עובר לקדמת הבמה, עם תפקיד ראשי במחזה "אותלו" בתיאטרון גשר, וההתרגשות ניכרת בקולו. "זה משהו שבסטודיו למשחק עבדנו עליו הרבה, ספציפית עם ניסן נתיב", מספר לאון. "זה תפקיד מאוד נחשב בסטודיו, ומאוד שמחתי לקבל אותו בתיאטרון. הלכתי למורה שלי, רחל שור, שהייתה ממש על ערש דווי, וסיפרתי לה. היא ממש הזילה דמעות מרוב התרגשות".
השדים של אותלו
סיפורו של אותלו לא זר ללאון, ולא רק כמי שהתחנך במוסד צבאי ושירת כלוחם בצה"ל. אותלו, גנרל בכיר בצבא ונציה שרוצח את אשתו דזדמונה בהשפעת שלישו הבוגדני יאגו, נחשב לאחת הדמויות המרתקות ביותר שכתב ויליאם שייקספיר. "הוא איש שעבר המון בחיים", מספר לאון, "איש שהיה בתהומות, ובעצם דזדמונה היא זו שהצליחה להשיל ממנו את כל החומות. והוא יודע שברגע שהוא יאבד אותה, התוהו ובוהו יחזור. ואני מכיר את התוהו ובוהו הזה. הוא איש מאוד פגיע ופגוע, ועם זה אני יכול להזדהות". נקודה נוספת שבה לאון מזדהה עם דמותו של אותלו היא האהובה שהצילה אותו. "לכולנו יש את האהבה המיתולוגית הבלתי ממומשת. רק שאני לא הרגתי אף אחד".
ומה עם הפחדים של אותלו עצמו?
"הפחד של אותלו מהנשי, התמים, הרך והטהור, זה בעצם הפחד מהנשי המסרס. יונג דיבר על זה הרבה, פרויד דיבר על זה הרבה. האלמנטים הפסיכולוגיים האלו קיימים גם בלי שניתן לזה איזושהי פרשנות מגדרית".
אז לאון ממשיך ונהנה על במות התאטרון, וגם בחזרות. צוות תאטרון גשר, עמו הוא מופיע ב-13 השנים האחרונות, הוא כמו משפחה עבורו. "סשה דמידוב (שמגלם בהצגה את יאגו – נ.ב) הוא שחקן גדול בעיניי. הגישה שלו היא גישה מקצועית, יש לו על הבמה כריזמה בלתי נגמרת, והוא גם איש טוב. למדתי המון ממנו. בכלל, למדתי המון מהתיאטרון הזה - מיבגניה דודינה, מלנה קריינדלין שביימה את המחזה. כיף לעבוד עם אנשים כאלה".
תצחיק אותנו
אבל לאון לא עוצר בגשר. בקרוב נראה אותו חוזר למסכי הטלוויזיה בסדרת המתח "שקופים", לצדם של אניה בוקשטיין, ישי גולן, מגי אזרזר ואנחל בונני. הסדרה, אותה יצרו מריה פלדמן ועמית כהן עבור "קשת", עוקבת אחר חמישה אזרחים ישראלים המוצאים עצמם במרכזה של פרשיית ריגול שמסעירה את המדינה וטורפת את חייהם. "שקופים" הוצגה לראשונה בפסטיבל הסרטים בברלין בשבוע שעבר, וכבר נמכרה לרשת "Fox" האמריקאית.
לאון מספר כי הדבר הבא שמעניין אותו הוא דווקא קומי. "בטלוויזיה כמעט ולא עושים קומדיות. זה לא שיש מבחר כל כך גדול פה בארץ, אבל כן הייתי רוצה להראות את היכולות שלי". אבל בסך הכל, הוא מרוצה מהתפקידים שגילם עד כה. "אני מרגיש שאני מצליח לבטא את עצמי בצורה טובה, בתפקידים טובים, ואני די מבסוט. אני רק מחכה לבאות, לראות מה הדבר הבא שיעלה בחכתי".
ומה אתה מתכנן לעתיד הרחוק יותר?
"הייתי רוצה מתישהו לביים, יש לי כמה רעיונות. אולי אהיה בשל, אולי לא. אולי אני אמות היום. מי יודע".
בינתיים מיקי לאון, תודה לאל, חי ובועט. מי יודע מה עוד הוא מתכנן לנו.
עוד ב-mako תרבות: