אין תרגום טוב למלים "נון פיקשן" בעברית, וגם אין מסורת של כתיבה כזו אצלנו, וחבל. "נון פיקשן" הוא כל מה שקיים בין הגבולות הצרים של "פרוזה" ו"עיון" – ספרות עיתונאית, ספרי מסע, יומנים, מסות, חיבורים אישיים וביוגרפיות. בניגוד לכובד הראש של "ספרי עיון" עם רשימה ביבליוגרפית, בספרי נון פיקשן יש הרבה יותר אוויר. בהיעדר הכורח להמציא דמויות ולפתח עלילות מוציא מהרבה כותבים את המיטב שבהם, ויש משהו בז'אנר הזה שהרבה יותר קל ונעים לקריאה בעידן חסר הקשב שאנחנו חיים בו. אם השתכנעתם, הנה כמה שכדאי להתחיל מהם.
אם אתם רוצים לקרוא חמישה ספרים, כדאי להתחיל מאלה:
1. כלכלה בגרוש / ברברה ארנרייך
בשנות ה-90 ברברה ארנרייך היתה עיתונאית אמריקאית מוערכת בת 48 שכעסה על מדיניות הרווחה החדשה של קלינטון, "תכנית ויסקונסין", אשר שלחה מקבלי קצבאות לעבוד כמעט בכל מחיר. בשליחות יוצאת דופן מטעם ה"הארפר'ס באזר" היא החליטה להצטרף למעמד העובדות בשכר נמוך, ועבדה שלושה חודשים בעבודות הקשות באמריקה, כמלצרית, מנקה, מטפלת בקשישים וזבנית. בניגוד לכתבות אחרות בז'אנר, שעיתונאים רבים עושים מפעם לפעם, ארנרייך לקחה על עצמה להתקיים אך ורק מהכסף שהרוויחה במסגרת הניסוי. היא אפילו לא גרה בביתה או השתמשה במכונית שלה. הספר שכתבה בעקבות החוויה דוקר את העין ומקומם את הלב. בזכות הניסוי הרדיקלי שלה אנרייך ירדה לפרטי הפרטים של חיי היום-יום של העוני: היא מכירה נשים בנות גילה שמפרנסות משפחה מהמשכורת שהיא עצמה לא מצליחה להתקיים ממנה, ומתארת סיטואציות בלתי אפשריות, כמו לינה במוטל זול כי אי אפשר לשלם מראש ולשכור דירה, או אכילת פסט-פוד שמנוני כיוון שאין מקרר ואי אפשר לבשל סיר גדול ולשמור אוכל – בעיות שפקיד או עיתונאי ממעמד הביניים לעולם לא יוכלו להעלות על דעתם. (מאנגלית: אסף שור, בבל)
2. בדם קר / טרומן קפוטה
בתוך ז'אנר הנון פיקשן, טרומן קפוטה המציא תת-ז'אנר משלו: רומן נון פיקשן. יש מבקרים הטוענים שהיו רומני נון פיקשן שקדמו לזה של קפוטה, אבל אף אחד מהם לא התקרב לעוצמה, לתהודה ולהשפעה של "בדם קר". ידיעה של 300 מילה בניו יורק טיימס ב-16 בנובמבר 1959 על רצח של משפחת חוואים בקנזס, שלחה את קפוטה (עם ידידתו הרפר לי, לימים זוכת הפוליצר עבור "אל תיגע בזמיר") לעבודה בת שש שנים שהולידה 8,000 עמודי תחקיר ומיתולוגיה משל עצמה. הגולם העיתונאי המצומק התגלגל לכדי פרפר ספרותי מהפנט, סינתזה מושלמת בין עבודת עיתונות מעמיקה למלאכת ספרות מזהירה. אבל עם כל הדיבורים על התחקיר, על הסגנון ועל ההשפעה, אפשר לשכוח את מה שחשוב באמת: "בדם קר" הוא יצירת מופת. (מאנגלית: ליאור שטרנברג, כתר)
3. מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות / ג'יין ג'ייקובס
"חייהן ומותן של ערים אמריקאיות גדולות" הוא ספר על המרפסת שלכם. הוא ספר על המעלית שלכם, על הספסל בפארק מתחת לבית שלכם, על החניה שלכם. ג'יין ג'ייקובס לא היתה מתכננת ערים אבל המחקר שלה שינה את תכנון הערים בהרבה מקומות מסביב לעולם. ג'ייקובס אומרת כזה דבר – יש לנו רחובות שגרים בהם, ורחובות אחרים, רחוקים משם, שעובדים בהם, או קונים בהם, או לומדים, ואנחנו נעים ביניהם במכונית. והמבנה הזה, שבו לכל תחום בחיים יש מקום משלו – הורס לכם את החיים. הוא הורס את הקהילות שאנחנו חיים בהן ואת הספונטניות, את האפשרות ללכת ברגל ולגלות דברים במקרה, את הבטחון של נשים ללכת לבד בלילה ואת האפשרות של ילדים ובני נוער לפתח עצמאות. ג'ייקובס שמה את האצבע על כך שהפסיקו לתכנן לבני אדם והתחילו לתכנן למכוניות, ואחרי שתקראו אותה לא תוכלו שלא לחשוב מחדש על כל שכונה ורחוב שגרתם בהם. (מאנגלית: רותי נויגרטן, בבל)
4. רק ילדים / פטי סמית
"רק ילדים" לא נמצא פה בשל חשיבותו, אלא בשל הכיף המתפרץ של הקריאה שלו, שישבור לכם לגמרי את הקונבנציות של "פרוזה" מול "עיון". פטי סמית, רוקסטארית ומוזה אנדרוגינית וכריזמטית, הכירה את כל הגדולים ובניגוד אליהם גם נשארה בחיים כדי לספר. "רק ילדים" הוא סיפור החניכה שלה כבת הבוהמה הניו יורקית ודיירת צ'לסי הוטל בשנות ה-60 וה-70 בניו יורק, וגם סיפורם של הימים היפים והמסעירים ביותר בהיסטוריה של הרוקנרול. (מאנגלית: אורטל אריכה, כנרת זמורה ביתן)
5. מיתוס היופי / נעמי וולף
חלק עצום ממה שנראה לכולנו היום כמו תפיסה פמיניסטית ברורה מאליה ויומיומית נולד ב"מיתוס היופי". בשנת 1990, כשהיה מקובל יותר לעסוק בשאלות של משפחה, קריירה והעצמה נשית, נעמי קליין הראתה איך ככל שהתנועה הפמיניסטית צברה הישגים, כך עול היופי והטיפוח על נשים נעשה כבד יותר, והומצאו עוד ועוד סטנדרטים ליופי שעד לפני כמה עשרות שנים לא היו קיימים. וולף טבעה את הביטוי "המשמרת השלישית": אחרי שנשים הצליחו להשתלט על עבודה בשתי משמרות, הראשונה מחוץ לבית והשניה בגידול הילדים, נוספה משמרת שלישית, של טיפוח, הגוזלת עוד אנרגיה, זמן וכסף. (מאנגלית: דרור פימנטל וחנה נוה, 2004)
אם אתם רוצים לקרוא 19 ספרים, הנה התכנית השנתית שלכם:
6. קיצור תולדות האנושות / יובל נח הררי
ספר העיון הישראלי המיתולוגי שיש עותק ממנו בכל בית. מחקר אקדמי שכתוב כרומן עלילתי מסעיר על קורותיהם המדהימים של בני האדם. (דביר)
7. דפוק וזרוק בפריז ובלונדון / ג'ורג' אורוול
כלכלה בגרוש של לפני 80 שנה, על כל הריגוש שבכך: ג'ורג' אורוול עבד כטבח עני בפריז ובלונדון, חי בקרב זונות וקבצנים, והתוצאה היא מסמך סוציאליסטי זועם ויפהפה. (מאנגלית: סמדר מילוא, כנרת-זמורה-ביתן)
8. דבר כיפי לכאורה שלא אעשה שוב לעולם / דיוויד פוסטר וואלאס
תיעוד מרהיב וכיפי של מסעו של דיוויד פוסטר וואלאס בקרוז יוקרתי ועמוס מותרות באיים הקרביים, בו הוא כמובן סבל מאוד. (מאנגלית: אלינוער ברגר, הקיבוץ המאוחד)
9. היסטוריה עממית של ארצות הברית / הווארד זין
ספר עיון עב כרס, רדיקלי ופוקח עיניים, על ההיסטוריה של ארצות הברית מצדם של המפסידים – האינדיאנים והשחורים. (מאנגלית: מתן קמינר, בבל)
10. אני שונאת את הצוואר שלי / נורה אפרון
ספר הבנות האולטימטיבי, שלא עוסק לא ברומן בלתי אפשרי ולא במייקאובר ולא בקריירה, אלא בסוגיות שוליות יחסית בחייה של אחת הכותבות המדויקות, המצחיקות והאינטליגנטיות של זמננו. (מאנגלית: עופרה אביגד, עם עובד)
11. WILD / שריל סטרייד
ספר המסע הרוחני של צעירה אמריקאית אבודה בשביל ההרים הפאסיפי שלחוף ארצות הברית, שהפך לסרט והצליח לפרוץ את חומות ההתנגדות של הצינים ביותר. (מאנגלית: קטיה בנוביץ', כנרת זמורה ביתן)
12. הודו – יומן דרכים / עזריאל קרליבך
הודו קשה לתיאור ולכתיבה ועזריאל קרליבך פיצח אותה במלוא היופי, האומללות וחכמת החיים שבה. ספר מסע ישראלי איקוני ומלא תובנות וקריאת חובה לטסים למזרח. (כתר)
13. עידן החרדה שלי / סקוט סטוסל
סקוט סטוסל, עורך האטלנטיק מגזין ואדם חרדתי מאוד שלא מצא מזור לחרדותיו, במחקר אישי, חברתי, פסיכולוגי והיסטורי אל שורשיה של החרדה. (מטר)
14. דוקטרינת ההלם / נעמי קליין
התאורטיקנית הפופולרית של השמאל האמריקאי מראה איך מיד לאחר שקורה אסון מגיעים תאגידים בינלאומיים ומנצלים את חוסר האונים כדי לכפות הפרטה וקפיטליזם. (מאנגלית: דבי אילון, אנדלוס)
15. מצוינים / מלקולם גלדוול
אוסף מאמרים שומטי לסת על מה שמשותף למצליחנים, מאת עיתונאי מבריק שהכתיבה המורכבת שלו היא דוגמה מעולה לגבהים שנון פיקשן יכול להגיע אליהם. (מאנגלית: שרה רופין, כנרת זמורה ביתן)
16. חלומות מאבי / ברק אובמה
האוטוביוגרפיה שכתב אובמה הרבה לפני שהיה נשיא מוכיחה שאם הוא לא היה נבחר, הוא היה סופר גדול. (מאנגלית: עדנה שמש, הקיבוץ המאוחד)
17. רובים, חיידקים ופלדה / ג'ארד דיימונד
ניסיון יסודי ומרתק לענות על השאלה – מדוע מדינות המזרח והדרום בפיגור טכנולוגי כה עמוק אחרי המערב? וגם משהו טוב לקרוא אם ממש עפתם על "קיצור תולדות האנושות". (מאנגלית: עתליה זילבר, עם עובד)
18. חדר משלך / וירג'יניה וולף
חיבור פמיניסטי מכונן וגם לא מאוד ארוך שבלבו הטענה כי אישה זקוקה להכנסה משלה ולמרחב. (מאנגלית: יעל רנן, פן וידיעות אחרונות)
19. מעבר לאשמה ולכפרה / ז'אן אמרי
ז'אן אמרי עבר בידי הנאצים את הנורא מכל, עינויים, והחליט לנסות לכתוב את מה שלא ניתן לכתוב. אחד החיבורים האוטוביוגרפיים המרשימים ועזי המבע ביותר שהולידה מלחמת העולם השנייה. (מאנגלית: אילנה המרמן, עם עובד)
קראתם הכל? הנה עוד כמה למתקדמים:
20. Bossypants / טינה פיי. קומיקאית כותבת ביוגרפיה מצחיקה ושנונה על איך עלתה למעלה כאישה בעולם של גברים. ספר שהמציא ז'אנר.
21. המחלה כמטאפורה / סוזן זונטאג. איך התרבות משפיעה על הרפואה וגורמת לנו לייחס למחלות כמו סרטן או שחפת תכונות פסיכולוגיות משל עצמן, ולבלבל אותן עם האישיות של החולה.
22. ברוכים הבאים למדבר של הממשי / סלבוי ז'יז'ק. פילוסופיה פופולרית, נגישה ומלאת הומור בת זמננו.
מה פספסנו? תנו עוד המלצות בתגובות