כמו הרבה בני נוער בישראל, כשנעה כ"ץ הייתה בכיתה ז' היא קיבלה שיעור בחינוך מיני. אתם יודעים, גוף האדם, מחזור, זרע, סקס, היריון, כל התהליכים המורכבים והעדינים שנערה צריכה להכיר כשהיא נכנסת לעולם הבגרות. זה נמשך 40 דקות בערך. "וגם בזמן הזה לא ממש לימדו", היא נזכרת בריאיון ל-mako, "בעיקר היינו שטותניקים עם זה, כשחילקו את הקונדומים מילאנו אותם במים וזרקנו על אנשים, ואת התחבושות היינו מדביקים מעל הדלת. זה היה יותר כמו בדיחה. ונשאר לי חוסר".
את ההורים היא התביישה לשאול על מין ("ואני בטוחה שגם להם לא היה נוח אם הייתי שואלת"), וספרים בנושא לא ממש דיברו אליה. "הם היו עם דפים צהובים, מאוד ישנים ומאוד מדעיים ולא מזמינים", היא מספרת.
אז עכשיו, בגיל 31, יצרה כ"ץ את הספר שמעולם לא היה לה כנערה: לא מדעי מדי, בלי דפים צהובים ועם הרבה בדיחות על חתולים. "ספר הרבייה", בהוצאת ידיעות אחרונות, הוא גם מדריך מיני מאויר ומדוקדק עד לאחרון הבלסטוציסטים, אבל גם סיפור מצחיק על היוצרת עצמה: כ"ץ בעצמה היא דמות בספר, ובמהלכו דמותה מנסה להמחיש עבורנו את נס ההפרייה - אבל בגלל בעיות בתקציב היא נאלצת להיעזר לשם כך בכל מיני אנשים שהיא מוצאת ברחוב וזורקת עליהם תחפושת של זרעון וביצית. וכך, באמצעות צוות השחקנים והתחפושות המאולתרות, מציגות הדמויות בספר נושאים כמו מחזור, זקפה, סקס, היריון ולידה - וגם תסמונות רפואיות שונות, פונדקאות ואפילו הפלות. "הנושא של הפלות היה ממש קשה אז ממש דחיתי אותו לסוף", מודה כ"ץ, "אמרתי, אני אעשה קודם דברים יותר קלילים וכיפיים".
אז נתחיל מהדברים הקלילים והכיפיים. את כ"ץ אתם מכירים, ככל הנראה, מ"ספר הציפורים" – אסופת קומיקסים קצרצרים שהיא יצרה על חייהם של בעלי הכנף, שזכו לפופולריות בפייסבוק ואחר כך אוגדו לספר (פלוס ספר המשך). אז איך מגיעים מלצייר קומיקס על חייו של הבולבול ללצייר קומיקס על חייו של, ובכן, הבולבול? כ"ץ אומרת שלגמרי בטעות. "אחרי שסיימתי את ספר הציפורים הראשון עבדתי בחנות סקייטבורדים ואף אחד לא היה נכנס אליה, הייתי לבד תשע שעות כל יום", היא מספרת. "רוב הזמן הייתי יושבת ורואה סדרות או קוראת ספרים, ויום אחד סתם קראתי על מה קורה במחזור החודשי. פתאום גיליתי שיש הרבה דברים שאני לא יודעת, איזה הורמונים יוצאים ומאיפה ומה קורה כשהם מגיעים לשחלות, ומה קורה במהלך החודש חוץ מימי הדימום. ואז חשבתי, אם אני לא ידעתי, בטח גם אחרים לא יודעים".
אז פשוט עשית קומיקס על מחזור?
"התחלתי מהמחזור, וכמו אדוות במים עברתי לנושא הבא ולנושא הבא ולנושא הבא, ואחרי שנתיים - זה נהיה ספר. זה היה תהליך של זרימה, סיימתי עמוד ועברתי לבא, בלי ממש תכנון. זה לא שתכננתי לעשות ספר על רבייה. אבל אני גאה בתוצר, ולמדתי ממנו המון דברים שלא ידעתי".
מה למשל?
"בעיקר דברים על בנים. לא ידעתי שהם מייצרים כל כך הרבה זרע! בכל פעימת לב נוצרים להם 1,200 זרעונים חדשים באשכים. בנות, כשהן עובריות בבטן יש להן 4 מיליון וכשנולדות נשארות רק 2 מיליון - לאן נעלמו כל כך הרבה ביציות? והבנים, רק פעימת לב אחת ויש עוד 1,200. זה לא הוגן".
זה לא ספר ביולוגיה, זה ספר שמתעסק גם בסוגיות חברתיות. רציתי להתאים אותו לזמננו
זה לא פשוט להעביר תהליכים ביולוגיים מסובכים בציורי קומיקס מצחיקולים. הדוגמה הראשונה שעולה לי לראש היא סדרת האנימציה המיתולוגית "החיים"; תמיד היללו אותה על כך שהיא מסבירה באופן בהיר ומופלא את מדעי הגוף, אבל בפועל עד היום אני לא מבינה בה שום דבר. לא כל חומר לימודי נעשה מובן רק כי ציירתם עיניים על הלימפוציט ונתתם לדב'לה רייזר לדבב אותו. גם ב"ספר הרבייה" יש קטעים מסובכים שהקומיקס מצליח לפשט ולהבהיר, אבל יש קטעים אחרים שמה לעשות, עדיין ייראו לכם כמו סינית. אבל לפחות הם יהיו מבדרים.
היה קשה להפוך את כל השיגועים המיקרוסקופיים של הגוף עם המילים הארוכות לקומיקס חמוד וקליל?
"זו בהחלט רמת קושי הרבה יותר גבוהה מכל ספר אחר שעשיתי, אז במקומות של המדע היה לי חשוב שיהיה מדויק. המזל שלי זה שהיה לי את העורך המדעי שלי, ד"ר איתמר נצר, שהוא גיניקולוג במקצועו - וכל דבר שלא הבנתי יכולתי לשאול אותו".
בעצם הפיתרון שבחרת זה לא לצייר את חלקי הגוף עצמם, אלא להפוך את הספר למעין הפקה תיאטרלית שבה הדמויות מתחפשות לתאים וזרעונים ושחלות וממחיזות את הרבייה עבורך, הבמאית. למה?
"בזמן שעבדתי בחנות ראיתי את הסדרה 'איש חשוב מאוד' עם יהודה לוי, ונדלקתי על הרעיון הזה של להראות את מאחורי הקלעים של יצירות, כשהסיפור הוא לא על הסרט אלא על האנשים שמאחוריו. אז גם אני דמות בספר, ואני צוחקת שם על עצמי ועל ההפקה הזולה ואיך אני מביאה ילדים מהרחוב לגלם את האיברים כי אין לי כסף לשחקנים".
היו דברים שהיה לך קשה במיוחד להפוך לקומיקס?
"דווקא הנושאים הפחות מדעיים והיותר חברתיים היו יותר מאתגרים - הפלות ופונדקאות ואנדומטריוזיס, כל הנושאים שיש בהם ביקורת חברתית. את צריכה לחשוב איך להביא את זה בצורה שתכבד את האנשים, כי חלק מהנושאים הם מאוד קשים. אז בחלק של ההפלות העליתי פוסט לפייסבוק וביקשתי מנשים שעברו את זה לכתוב לי את הסיפורים האישיים שלהם, וקיבלתי המון מיילים עם סיפורים מהנשים האלה. היה לי חשוב לדבר על זה, כי בספרים לא מדברים על זה, יש על זה טאבו. גם בפרק על הפונדקאות אני מציגה מריבה של בעד ונגד, והייתי צריכה לעשות מחקר ולחשוב איפה אני נמצאת מול זה. בסוף פשוט החלטתי לראיין פונדקאית שעשתה את זה, את תמר עילם גינדין, כי ראיתי שהיא אמרה באיזה כתבה שצריך לדבר איתם ולא עליהם, וזה הרגיש לי באמת נכון".
ואלה לא הנושאים היחידים שהספר נזהר לטפל בהם ברגישות, את גם מאוד מקפידה להתייחס בקומיקס לכל הספקטרום המגדרי. במובן הזה זה ספר מאוד woke.
"טוב, אני לסבית. ואני מרגישה שלא היה לזה ייצוג כשגדלתי, עד גיל מאוחר לא ידעתי בכלל מה זה לסבית. אז כן רציתי לייצג גם חוויות של הקהילה ולדבר על איך זוג נשים מביאות ילדים או זוג גברים או משפחות משותפות או חד הוריות, לייצג מגוון משפחות. כי הרגשתי שבספרים אחרים על חינוך מיני אין ממש התייחסות לזה".
זו לא רק ההתייחסות לכל סוגי המשפחות. שמתי לב שאת הזרעונים בספר מגלמות נשים ואת הביצית מגלם דווקא גבר. כאילו את אומרת - למרות שביולוגיה ורבייה הם הדברים הכי בינאריים שיש, בספר שלי אני מרשה להם להתערבב כי מגדר זה נזיל.
"האמת שהדבר הספיצפי הזה יצא לי בטעות. פשוט הקאסט של הספר הוא בעיקר נשים, ובגלל שיש יותר זרעונים מביציות בסיפור היה הגיוני שהנשים יהיו זרעוניות והגבר יהיה הביצית. אז הפכתי את זה למין בדיחה כזאת, שהוא אומר 'כן, בשנת 2023 גם בנים יכולים להיות ביציות'. בסופו של דבר זה לא ספר ביולוגיה, זה ספר שגם מתעסק בסוגיות חברתיות ושמתאים לזמננו, איך שהחיים קורים היום עם כל המודעות. רציתי להתאים את הספר לזמננו".
"זה ממש ריגש אותי שקומיקס קטן שעשיתי בחדר שלי פתאום עשה שינוי גדול בחיים של מישהי. זה נתן לי מוטיבציה להמשיך לעבוד על הספר, פתאום הבנתי שהעבודה שלי חשובה"
אז איך הדור של זמננו מגיב לספר? הדור שכבר ברוך השם לא לומד על מין רק מקונדומים ממולאים מים בכיתה, אלא גם מטיקטוק ומהטלוויזיה ומפורנהאב? גם הדור הזה עדיין מתפדח לשמוע על סקס מההורים שלו, או אפילו לקבל מהם ספר הדרכה בנושא, אבל כ"ץ אומרת שההורים מצאו דרך לעקוף את המבוכה. "קיבלתי תגובות מהורים לנערים ונערות, שסיפרו שהם עושים להם סוג של מלכודת", מספרת כ"ץ. "הם קונים את הספר, מניחים איפשהו בבית בלי לומר שום דבר, יוצאים מהחדר ואחר כך חוזרים ורואים שהספר נלקח. כמו מלכודת עכברים".
אילו עוד תגובות קיבלת על הספר?
"מתישהו העליתי לפייסבוק את הפרק על אנדמוטריוזיס (מחלה גינקולוגית כרונית - ר"ר), שהוא בסך הכול ארבעה עמודים, וקיבלתי תגובות מאוד מרגשות של נשים שראו וזיהו את התסמינים והלכו לרופא וקיבלו אבחון והתחילו טיפול. זה ממש ריגש אותי שקומיקס קטן שעשיתי בחדר שלי פתאום עשה שינוי גדול בחיים של מישהי. אותה מישהי גם ביקשה ממני רשות להדפיס ולניילן את הפרק הזה ולתלות בשירותים של אוניברסיטת תל אביב, אז פתאום קיבלתי תגובות של נשים שראו את זה בשירותים שם. זה נתן לי מוטיבציה להמשיך לעבוד על הספר, פתאום הבנתי שהעבודה שלי חשובה".
כ"ץ מתגוררת בתל אביב עם בת הזוג שלה, הילית, ועם שני חתולים בשם פיצה ושווייקי ("כי הייתי אז בזוגיות עם חרדית והיא לקחה אותי להופעה של שווייקי. ממנה גם לקחתי את כל הסלנג החרדי בספר, 'יובובוי' ו'השם שישמור'"). העבודה על "ספר הרבייה" השתלבה אצלה במחשבות על העתיד של התא המשפחתי הקטן שלה, בעיקר כי עכשיו היא מכירה בעל פה את כל השיטות להתרבות בזוגיות חד-מינית, וגם יודעת שגברים מייצרים 1,200 זרעונים בכל פעימת לב. "זה מטורף! יש כל כך הרבה זרע בעולם!" היא נרעשת, "למה צריך לשלם על זה כסף? הוא בכל מקום! על המדרכות!"
בעיקר על המדרכות. אז אחרי הציפורים והזרע, מה הפרויקט הבא?
"אני כבר עובדת על משהו חדש, על משהו יותר סיפורי, מהחיים האישיים שלי. לזה אני כבר לא אצטרך עורך מדעי".
אולי יפנו אלייך לצייר עוד מדריכי קומיקס מדליקים לבני נוער, על הקמת המדינה, נופי ארצנו, מלחמות ישראל.
"הם מוזמנים לפנות אליי ואשלח הצעת מחיר. אם הם יוכלו לעמוד בה".
"ספר הרבייה", המדריך המאויר המלא לחינוך מיני עכשווי | הוצאת ידיעות ספרים | מיועד לגילי 13+
192 עמודים | מחיר: 98 שקלים חדשים
