רבים מתייחסים לסופרת האירית סאלי רוני כאל הקול הספרותי המשמעותי הראשון של דור המילניום. זה נכון לגבי יכולתה לתאר מערכות יחסים וגם לגבי תפיסותיה הפוליטיות והכלכליות שעליהן היא מדברת בראיונות. לאחר שני ספרים - "שיחות עם חברים" ו"אנשים נורמלים" - שאת שניהם כתבה לפני גיל 30 ושהפכו לרבי מכר בעשרות שפות, הבהירה רוני שספרה השלישי "Beautiful World, Where Are You" לא ייצא לאור בעברית בשל תמיכתה בחרם תרבותי על ישראל ובתנועת ה-BDS. 

ביצירותיה, מתארת רוני דמויות של אנשים צעירים, יפים, מבריקים ומבולבלים; האינטליגנציה הרגשית שלהם היא הקללה והברכה שלהם כאחד, ולא פעם חוכמתם גורמת להם לסבל רב. לאורך הספרים, הגיבורים מסתבכים עם הפרטנרים שלהם לחיים ולאהבה כמו שהם מסתבכים עם עצמם. לצד הדיוקנאות המורכבים והרגישים שבזכותם היא ידועה, מאופיינת יצירתה של רוני ככזו שגם משלבת בתוכה אג'נדה חברתית נחרצת. הדמויות שהיא מתארת מובלות על ידי האקלים החברתי התוסס של ימינו; הן שואפות להיות רודפות צדק ומתנהלות על פי סט ערכים שמאפיין צעירים רבים שנמצאים על הצד השמאלי של המפה הפוליטית.

ב"שיחות עם חברים", למשל, הדמויות מנהלות שיחות רבות העוסקות בפוליטיקת זהויות, בין אם מדובר בנטיות מיניות ומגדר ובין אם מדובר במוצא אתני או בדיכוי אוכלוסיות. כך, למשל, בפרק 30 של הספר בובי האנרכיסטית ופרנסס הקומוניסטית משוחחות על הסכסוך הישראלי פלסטיני. "ברור שבסופו של דבר זה עניין של כוח, הסכימה בובי. אבל קשה לנו לקבוע מי בעל הכוח אז אנחנו נשענים על 'נחמדות' כתחליף. כלומר, זאת סוגיה מהותית בשיח הציבורי. בסופו של דבר אנחנו שואלים, האם ישראל 'נחמדה' יותר מפלסטין. את מבינה למה אני מתכוונת".

בהתחשב בכך, ברור שהחלטתה של סאלי רוני שלא לפרסם את ספרה החדש בתרגום לעברית, עליה נכתב ב"הארץ" הבוקר, לא באה משום מקום. אבל גם אם ההחלטה של רוני אמנם צפויה מאוד בהתחשב בפרסונה הפוליטית שלה, היא בהחלט מאכזבת במיוחד עבור קהל האוהדים שלה בישראל. הוצאת מודן, שהוציאה לאור את שני ספריה הקודמים בישראל, אישרה כי לא קיבלה את הזכות להדפיס בישראל את "Beautiful World, Where Are You", "מכיוון שסאלי רוני לא רצתה להוציא את הספר שלה בשפה העברית".

לפני שנתיים, רוני חתמה על מכתב תמיכה בסופרת הפקיסטנית-בריטית קמילה שמסי, שנשלל ממנה פרס ספרותי בעקבות תמיכתה בתנועת החרם על ישראל, ה-BDS. שמסי זכתה אז בפרס על שם המשוררת היהודייה-גרמניה נלי זק"ש, שניתן בגרמניה מדי שנתיים, ולאחר לחץ ציבורי לבטל את זכייתה, החליטו השופטים לחזור בהם מהבחירה. במכתב הפומבי, שעליו חתמו יותר מ-250 סופרים ופורסם ב"לונדון ריוויו אוף בוקס", נכתב כי "ועדת הפרס מענישה סופרת על פעילותה לקידום זכויות אדם". לצד רוני, חתמו עליו ג'.מ. קוטזי, ארונדטי רוי, יאן מרטל, נועם חומסקי ושמות בולטים אחרים מעולם הספרות והאקדמיה. הסופרים תהו במכתב: "מה המשמעות של פרס ספרותי שחותר תחת הזכות לפעול למען זכויות אדם, תחת עקרונות של חופש המצפון והביטוי ותחת החירות לבקר? ללא כל אלה, האמנות והתרבות הן מוצרי יוקרה חסרי משמעות". 

בחודש מאי האחרון, הסופרת - יחד עם עוד אלפי אמנים, סופרים ומוזיקאים - תמכה במכתב פתוח פרי עטם של יוצרים פלסטינים ובו נשמעת קריאה ברורה להפסקת הכיבוש וההתיישבות האלימה בישראל. המכתב, שזכה לכותרת "A Letter Against Apartheid", דוחה את הרעיון לפיו הסכסוך הישראלי פלסטיני איננו "מלחמה בין שני צדדים שווים", כאשר הטענה היא כי התיוג של הסכסוך ככזה הוא שגוי ומטעה. החתומים על המכתב גם קוראים למעצמות הגדולות להפסיק לתמוך בישראל, ומבקשים מאינדיבידואלים ברחבי העולם "לפעול כדי לסייע בפירוק משטר האפרטהייד בן זמננו".