אני באה לגעת לאנשים בבטן

עינת הולנד עוררה לאחרונה סערה בסרטון שבו הגיבה לאישה שסיפרה שהיא מעניקה מין אוראלי לבעלה בתמורה לקפה. הקטע נלקח מתוך הפודקאסט "הכל דפוק" (אול אין פודקאסטים), שהיא מנחה עם חברתה הטובה, השחקנית אלי סטין. בפודקאסט מדברות השתיים בפתיחות על החיים - כולל, כאמור, על מין אוראלי. "אנחנו חושבות שלא צריך טובות הנאה בבית, תעשי מה שאת רוצה ושהוא יעשה מה שהוא רוצה. הוא לא צריך להביא לך כוס קפה או לפנות את המדיח בתמורה לזה שתמצצי לו. התגובות הקשות הגיעו בעיקר מגברים שכתבו, 'למה נשים מדברות ככה? מה זה הבוטות הזאת? איכס'. חשבתי שאני אקח את ההייטרים קשה, אבל אני ממש בטוב עם זה. ככה עושים שינוי, לא נעים לכם שנשים מדברות ככה? תבדקו למה".

את מבינה למה זה עורר תגובות?
"לאנשים יש צורה בראש של מה אישה צריכה להיות, אבל אני באה ומאתגרת אותם. אישה יכולה להיות גם בוטה, יכולה לצחוק על סקס ולהגיד 'מוצצת'. אני אוהבת שאנשים זזים בכיסא, למה, רק לגברים סטנדאפיסטים מותר?".

יש כאלה שחושבים שזה מרחיק אותנו מהיחס ההגון כלפי נשים, אבל מהצד השני, זה בדיוק המשך המאבק של תנועת מי-טו. מותר לאישה ליהנות מסקס, לדבר על סקס ולא להיות מחויבת לעשות סקס. 
"כדי להגיע לאיזון צריך ללכת לקיצון ולאתגר את המחשבה, ואנחנו דור שקורא תיגר על מה שיש. אני מאמינה שהפודקאסט התפוצץ כי פרצנו דרך באיזשהו מובן, אחרת זה לא היה מתפשט כל כך. אנחנו לא מפחדות להיכנס למקומות לא נוחים, אבל מי שמקשיב לנו באמת יודע שזה לא לב הדבר. אנחנו מדברות על פילוסופיה ורוחניות, על בדידות ומצבים קשים, וגם על סקס, כי זה חלק מהחיים".

יש משהו שלא תצחקו או תדברו עליו?
"פוליטיקה, לא כי זה גבול, אלא כי זה חוטא למטרה. הרצון הוא לתת לאנשים עוד משהו, ויש מספיק סביב זה. מעבר לזה, אין משהו שאני אומרת עליו לא".

בסוף אני כאן כדי לבדר

הפוליטיקה והאקטואליה הן אולי לא חלק מהתוכן, אבל הן מה שדחק בהולנד (33) ליזום את הפודקאסט. דווקא מתוך המשבר הלאומי, היא הגיעה להבנה שזה הזמן להשתמש בכישרון שלה כדי לעורר רגשות אחרים בעם. "מעולם לא חשבתי להיחשף ברמה הזאת. הייתי מאלה שמעלות סטורי ומוחקות, תוהה את מי זה מעניין. משהו במלחמה גרם לי להגיד, 'צאי מהתחת של עצמך ותחשבי מה את יכולה לעשות'. בסוף אני כאן כדי לבדר, מה זה שחקנית? אני באה לגעת לאנשים בבטן ולא בראש, להצחיק או לרגש אותם. יום אחד ישבתי עם אלי, היא הצחיקה אותי כמו תמיד כי היא הכי מצחיקה בעולם, ואמרתי לה, 'תקשיבי, אנחנו חייבות לעשות פודקאסט'".

זה חתיכת שינוי.
"עם כמה שאני אוהבת את הפודקאסט ואת אלי, אני לפני הכל שחקנית, וזה מה שאני עושה. זה רעיון שהתבשל אצלי הרבה זמן ופחדתי פחד אימים, אבל אז הבנתי שזה בסדר. נכון, אני שחקנית, אבל אני גם עוד דברים וזה לא חוטא למטרה. הפודקאסט גרם לי לקפוץ למים, להיות מי שאני ופשוט לדבר. איזה כיף להיות מי שאתה. אתם אוהבים? מש (הסלנג של הולנד וסטין ל'מושלם' – א"ו). אתם לא אוהבים? גם זה בסדר. אני לא אהיה קונצנזוס, זו גם לא השאיפה. פעם היה לי ממש חשוב שכולם יאהבו אותי, שיחשבו שאני שחקנית מעולה. ברור שעדיין חשוב לי שיאהבו אותי, פשוט לא כולם, וזה לא ימנע ממני להיות מי שאני ולהגיד את הדעות שלי. חוץ מזה, אני מקבלת הרבה יותר אהבה מאז שאני אני, וזה גם הרבה יותר קל, כי אני לא צריכה לעצור כל רגע לחשוב".

קטע נוסף מהפודקאסט שהפך לוויראלי כלל צעד כן מצדה של הולנד – לבדוק מול המצלמות אם חשבון הבנק שלה במינוס. זה קרה כשסטין טענה שאין אדם בלי מינוס בישראל, והפצירה בהולנד לבדוק את מצבה. למרות שחשבה שחשבון הבנק מורה על פלוס בעובר ושב, היא נדהמה לגלות שסטין צדקה. המרחב הווירטואלי התחלק לשניים, אלה שהודו להן על העלאת המודעות ליוקר המחיה בישראל של שנת 2025, ומצד שני, אלה שיצאו נגדן וטענו שהן מנרמלות התנהלות כלכלית לקויה בחוסר אחריות.

"די עם זה כבר. יש אנשים שהם במינוס, מה לעשות? אנחנו לא מנרמלות כלום, אנחנו פשוט מדברות על החיים, המציאות כאן לא פשוטה ואם לאלי יש מינוס, אז יש לה מינוס. אי אפשר לחשוב כל הזמן אם אני מנרמלת משהו או לא, זה הורס את כל השיחה האותנטית".

את מבינה את הביקורת?
"ברור, צריכה להיות אחריות כלכלית, וגם זה חלק מהעניין, להעלות את זה לשיח. אני ממש משתדלת לבשל בבית, אוכל מבחוץ זה נחמד מדי פעם, אבל אי אפשר להתמכר לזה. זה ארגזים של כסף".

אולי צריך להגיד לאלי שתשתה את הקפה בבית.
"זה בחיים לא יקרה, היא תשתה אותו בחוץ לא משנה מה". 

מעבר לתכנים פרובוקטיביים פחות או יותר, סוד הקסם של השתיים, לצד החיבור הכמעט סימביוטי ביניהן, הוא האותנטיות והפשטות שהן מציגות. השיחה ביניהן נטולת פילטרים ומעצורים ומאפשרת לכולם להרגיש כמו החברים הכי טובים שלהן. בעיקר, הן גורמות למאזינים להרגיש שגם כשהכל דפוק, הם ממש נורמליים, מה שכאמור מעורר לא מעט תגובות, שחלקן גם מתייחסות למראה החיצוני של הולנד. "מישהו הגיב לי לא מזמן שאני 'נינט טייב לעניים', 'נינט מעלי אקספרס', אומרים לי שאני דומה לה עוד מימי 'כוכב נולד'".

היא יודעת את זה?
"לא יודעת, לא הייתה לנו תקשורת על זה אף פעם אבל זו מחמאה ענקית, אני לוקחת ושמה אותה בכיס. מישהי העלתה וידיאו מתוך ההופעה שלה וכתבה, 'הייתי בהופעה של עינת הולנד, היה מש'".

את סוד הקסם מהאולפן הן מעבירות עכשיו אל הבמה, בשורת אירועי לייב שבהם הן מבצעות את הפודקאסט מול קהל. "זה נורא מופרע, זה רוקנרול. יש איזה קסם בכאן ועכשיו הזה שהוא בלי עריכות. זה הכי משוחרר שלי בחיים האלה".

למה את חושבת שדווקא שם את הכי משוחררת?
"הקהל בא בשבילך, קנה כרטיס, אז אני במרחב בטוח ואני נותנת לעצמי שם דרור, פשוט להיות. הפודקאסט ברמה הרוחנית נתן לי הרבה, למדתי לא לפחד ועל הבמה זה קורה במאה אחוז".

אתן שתיים אבל אני כאן רק איתך, זה מעורר תחרות וקנאה?
"הקשר עם אלי מדהים, היא אחותי. היא מפרגנת מאוד, וגם צריך לזכור, לפני הפודקאסט, אני קודם כל שחקנית. זה הייעוד שלי, עם זה באתי לעולם".

אני משפרת את האנגלית שלי, בחו"ל אוהבים את המנטליות הישראלית

הולנד נולדה בירושלים ונמשכה לאומנויות הבמה מגיל צעיר, למרות שבלימודים פחות התעניינה. "הייתי נערה מופרעת, חלק מקבוצה של בנות שפשוט משתוללות, לוקחות מונית לתל אביב, הולכות לים לפנות בוקר, חיות את החיים. היו לי נעורים כמו שצריך, בלי בגרות כמובן, זה לא היה בכלל בראש שלי".

בשנים ההן חוותה הולנד תקיפה מינית, עליה היא מבקשת שלא להרחיב בשלב זה. "אני עדיין לא מרגישה בשלה לדבר על זה, אני לא רוצה לעשות לעצמי נזק כי יש לי שם עוד דברים לעבד. אני מבינה שזה חשוב אבל אני רוצה להיות מאוד מוכנה, בטוחה ושלמה, אז אני עוד שומרת על עצמי שם. מה שחשוב להגיד זה שלצד החשיבות הגדולה להתלונן, צריך לזכור שיש נשים שבוחרות לא לעשות את זה, כי זה לא מתאים להן באותו הרגע וזה בסדר. אסור להסתכל על זה באופן מצומצם, כל דבר הוא לגיטימי, ואם עכשיו קשה לך להתלונן, זה בסדר שתיקחי את הזמן ותעבדי את זה. אני מבינה שזה חשוב, אבל להיות בסיר לחץ של 'תתלונני, תדברי ותעשי' כשאת לא פנויה לזה נפשית, יכול לפגוע בך יותר מהכל".

אחרי התיכון היא שירתה במשך שש שנים כקצינת מבצעים בחטיבת גבעתי, הייתה סמ"פ של טירוניות וקצינת מבצעים ביחידה מיוחדת, וגם שירתה במילואים במהלך המלחמה. אחרי השחרור היא עברה לתל אביב, התחילה לימודי משחק ואחרי שנה, כפי שקורה לא פעם בבתי ספר למשחק, הודחה ולא המשיכה לשנה ב'. "ישבתי שנה בבית בזמן שהחברים הכי טובים שלי מגשימים את החלומות שלהם. דווקא אז התחברתי הכי הרבה לעצמי".

הולנד לא נתנה להדחה לעצור אותה ונרשמה למסלול התלת-שנתי מחדש, הפעם ב"ניסן נתיב". היא סיימה את הלימודים, ותוך כדי כבר התחילה לקטוף תפקידים. היא הופיעה בסדרה "המפקדת" ולאחר מכן ב"ילדות סכסכניות", תפקיד שהוביל אותה לפסטיבל קאן. לאחר מכן היא המשיכה לתפקיד מצמרר של קורבן אונס בסדרה "האיש שרצה לדעת הכל", שיחקה בתיאטרון ובסרט בין-לאומי קצר שצולם בניו יורק. "זו הייתה החוויה הכי טובה שהייתה לי במקצוע. זה היה תפקיד ראשי בסרט שמדבר על השואה. החוויה שם פתחה לי את הצ'אקרות, צילמנו בניו יורק שתיים-שלוש סצנות ביום והיה המון מקום לאומנות, אהבתי את זה מאוד. מאז אני משפרת את האנגלית שלי כדי שאוכל לחוות עוד דברים כאלה, זה מה שאני רוצה. הרגשתי שהם אוהבים את המנטליות הישראלית, הם צריכים את האנרגיה הזאת ככה שאני בטוחה שזה יקרה, רק נראה מתי".

בקרוב ייצאו לאור שני פרויקטים נוספים שצילמה – "מרחב יאפא" ו"השמועה". "ב'מרחב יאפא' אני אשתו של שאדי מרעי, אנחנו מגלמים זוג מעורב, עם כל המורכבות שזה מביא איתו. ב'השמועה' אני אשתו של אושרי כהן. יש לי תפקידים מעניינים, אבל אני עדיין 'האישה של'. ככה זה, עד שיכתבו יותר תפקידים לנשים שמובילות את העלילה. אין מספיק כאלה בארץ". בין פרויקט לפרויקט, היא מתפרנסת משיתופי פעולה באינסטגרם. "אני לא מתביישת למכור. זו פרנסה, אם יש משהו שאני משתמשת בו בעצמי, אז נהדר, אני אשמח למכור ולהמליץ עליו. אני בודקת שאני מתחברת ושיש לי שימוש בדבר, אחרת זה יוצא פסארה".

בתור שחקנית את עלולה לספוג אש כמי שתהיה על המסך בזוגיות עם ערבי. 
"ברור, וזה היה לי מדהים להבין איך לא לשחק את הקורבן, אלא להבין שזו בחירה והתאהבות שלא תלויה בדבר. אנחנו מתאהבים בבן אדם, אין פה בכלל עניין מבחינתי, אי אפשר לבחור במי להתאהב ובגלל זה יש מקום לדבר על זה".

את חושבת שיש שחקניות שיסרבו לשחק בת זוג של ערבי? בגלל המסר, בגלל המוצא?
"עולם המשחק נועד לתרגם את המציאות וזה משהו שקורה, אי אפשר להתעלם מזה. מבחינתי לא היה מצב שאני אגיד לזה לא".

שמו לי בטן של חודש תשיעי, זה שבר לי את הלב

לתפקיד החדש בחייה נכנסה הולנד לפני חמישה חודשים, כשהפכה לאמא בפעם הראשונה והביאה לעולם, יחד עם בן זוגה אביב, את בתה לילה. "המעבר לאימהות זה השינוי הכי מטורף שעשיתי בחיי. חשבתי שאני מוכנה כי ניסיתי במשך הרבה זמן להיכנס להיריון, אבל שום דבר לא מכין אותך לזה. זה רגש שלא חוויתי בחיים, זה משהו אחר, יש לזה ריח אחר, היא מביאה ארומה חדשה לחיים שלא הייתה לי לפני כן. זו אהבה גדולה ואחריות כבדת משקל, יש לי מחשבות כמו איך אני מתווכת לה את העולם ומה אני רוצה שהיא תחשוב על החיים האלה. זה שאני גרה בתל אביב עוזר, יש לי חברים בכל פינה, אני יורדת לקפה ותמיד יש אנשים, אבל יש גם הרבה רגעי בדידות. ברגע שהיא נולדה, נולדו גם רגשות האשם. הרגשתי שאני לא עושה מספיק, שלא הייתי איתה מספיק. אני מנסה שזה לא ינהל אותי, אבל זה תמיד ברקע".

איך מתמודדים?
"למזלי אני וגל (מלכה – א"ו), שהיא חברה-אחות שלי, ילדנו בהפרש של חודש. אני ילדתי ב-8 באוגוסט את לילה והיא ב-9 בספטמבר את רות. זה עוזר, אנחנו עושות מלא שיחות וידאו וחולקות את אותם קשיים. חוץ ממנה יש לי את אמא שלי, הדבר שהכי מרגש אותי עכשיו זה לחוות אותה בעיניים חדשות. אם אני אהיה רבע ממה שאמא שלי הייתה, אני לוקחת. בלידה היו לי כאבים קשים שבחיים לא חוויתי, והיא הייתה שם איתי, בלי לדבר יותר מדי, בלי רעש וצלצולים. ראיתי כמה כואב לה שכואב לי ובכיתי על זה מלא. הבנתי שלא משנה מי יקיף אותי בחיים, לא משנה מי יבוא וילך, לאף אחד לא יהיה אכפת ממני כמו שלאמא שלי אכפת".

החיבור הטוטאלי לאימה מגיע גם מהדמיון בקושי להיקלט. הולנד היא ילדה שנייה שהגיעה אחרי שמונה שנים של טיפולים, והיא בעצמה התמודדה במשך שנתיים וחצי עם ניסיונות להיכנס להיריון. "אני ילדת מבחנה בעצמי ויש לי אנדומטריוזיס, אז תמיד היה לי בראש שיהיו לי עם זה עניינים. היה מקרה שקיבלתי תשובות שליליות על הזרעה שעשיתי תוך כדי ששמים לי בטן של חודש תשיעי בסדרה, וזה ממש היה שובר לב. בסוף נקלטתי בעיצומה של המלחמה, תוך כדי המילואים, וזה נתן לי נקודת אור בתקופה הזאת, משהו לחכות אליו, חיים לעומת כל מה שקורה".

אני רואה נשים שעברו טיפולי פוריות ונקלטו, והן מייעצות לנשים אחרות שנמצאות בתהליך שלא יאבדו תקווה, שרק צריך לשחרר ושזה בטוח יקרה. מה דעתך על זה?
"ה'תשחררי' הזה יכול להיות מאוד קשוח, גם מה זה יהיה בסדר? אולי בסוף לא תיקלטי, אבל ילדים יהיו לך, לא משנה באיזו דרך, גם אם תצטרכי פונדקאות וגם אם תאמצי בסוף. זה משהו שטוב להגיד, וזה גם מה ששחרר אותי. כשאביב אמר לי, 'הרי בסוף יהיו לנו ילדים, תהיה לנו משפחה, אנחנו 11 שנה ביחד ולא משנה באיזו דרך, ברור שיהיו לנו ילדים', אמרתי 'נכון. זה יקרה, יהיה ילד. אין סצנה כזאת שלא יהיה'. מעבר לזה, נראה לי שפשוט צריך הכרה. לפעמים פשוט לשקף לבן אדם את הרגש שלו זה הדבר הנכון לעשות, להגיד, 'וואו, זה בטח מאוד קשה' או, 'יש משהו שאפשר לעשות כדי לרומם את רוחך?', 'רוצה פרוסת עוגה טובה?'. אלה דברים קטנים שצריך לפעמים".

שנה ראשונה כזוג הורים טרי, איך אתם?
"ה-DNA של הזוגיות משתנה. בחודש הראשון אחרי הלידה הייתי הולכת לישון בוכה ואומרת לאביב שמשהו לא אותו דבר בינינו. היינו מלא זמן בלי ילדים ויש לנו קשר טוב, אבל פתאום כשלילה נכנסה משהו השתנה בדינמיקה. למזלי אביב הוא מאוד חיובי, הוא תמיד רואה את הטוב ואני עסוקה בפרידה כמו תמיד. היו לי שלושה חודשים של קושי, פתאום דרופים הורמונליים, יורד לך מסך ואת לא מבינה מה קורה סביבך, את לא מבינה את הסיטואציה. הייתי רגילה לעשות מה שאני רוצה ואין את זה יותר. עכשיו, אחרי חמישה חודשים, זה מתחיל לקבל צורה אחרת. לראות אותו איתה מדליק אותי מחדש. פתאום יש תוספת, זה לא רק אני והוא, והיה לי קשה להשלים עם זה בהתחלה, כי יש בזה פרידה, יש בזה משהו עצוב, אבל גם שמח. אני מופתעת מאיך שאני באימהות מבחינת הזרימה, חשבתי שאני אהיה יותר לחוצה, ואני לא. אני הרבה יותר זורמת וקלילה משציפיתי".

גם במערכת היחסים שלה עם אביב, שאותו הכירה בשירותה הצבאי, ההתחלה הייתה מעט מקרטעת. "הוא היה המפקד שלי אז הוא לא רצה בגלל זה, אבל בעיקר כי היינו שונים. לא הייתי מפותחת כמו שאני היום, הייתי קצת ערסית, יותר אימפולסיבית, והוא רצה את הבחורה העדינה. מהרגע הראשון שראיתי אותו חיפשתי את הטבעת, היה לי משהו אנרגטי שהבנתי שזה קורה, הרחתי את זה וחיזרתי אחריו. במשך שלושה חודשים הוא לא רצה ופשוט שכנעתי אותו. אמרתי לו, 'אתה מפספס, אני יודעת שזה צריך לקרות ואתה לא רואה את המציאות כמו שהיא'. חשבתי שאין לי מה להפסיד".

איך זה השתנה?
אחרי שלושה חודשים אמרתי לו שאני משחררת. די, אני ממשיכה בחיים שלי, נמאס לי להביך את עצמי. דווקא אז הוא אמר, 'אני חושב שאולי אני באמת מפספס משהו', יצאנו לדייט והשאר היסטוריה".

נראה לי שאת דוגמה חיה למהי אישה פמיניסטית שלוקחת את הכוח לידיים שלה.
"למה, יש יותר סקסי מאישה שבאה ואומרת את מה שהיא רוצה? כמה מדליק זה שאישה מחזרת. לא צריך שלושה חודשים, זו הגזמה, אבל לחזר, לשלוח הודעות ולהגיד מה את רוצה? כפיים. אבל את יודעת מה אלי תגיד על זה? זה פוקס כפרה, זה עצת אחיתופלה".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: ראובן כהן | איפור: אורטל אלימלך | שיער: ליאור גבריאלוב | הפקה: טל פוליטי