לרגל יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, התכנסנו כאן ב-mako לשם מטרה חשובה – בחירתן של 75 הדמויות הגדולות ביותר של הקולנוע הישראלי, ובהתאם, גם בחירתה של הדמות הגדולה מכולן. חשבנו לא מעט, ובסוף נפלה עלינו ההבנה: המקום הראשון בדירוג הזה שייך לשורדת השואה הניה אלכסנדרוביץ' - דמותה המיתולוגית של גילה אלמגור בסרט "הקיץ של אביה", שאותו היא גם כתבה והפיקה, ושהיה מבוסס על הספר הידוע שכתבה.

>>>75 הדמויות הגדולות של הקולנוע הישראלי: הדירוג המלא

זו, כמובן, אינה הדמות הזכורה היחידה שגילמה אלמגור לאורך הקריירה הענפה שלה: ישנן גם הדמות שלה ב"מצור" (שבו גילמה את האישה השכולה תמר), ב"החיים על פי אגפא" (שם נכנסה לנעליה של דליה בעלת הפאב) או ב"הבית ברחוב שלוש" (משם תזכרו אותה בתור האלמנה קלרה), והרשימה עוד ארוכה. ובכל זאת, בבניית רשימת הדמויות הגדולות בקולנוע הישראלי, היה לנו ברור – הדמות של הניה אלכסנדרוביץ' צריכה לקבל את המקום הראשון. ומסיבה פשוטה: היא הצליחה להיות דמות ספציפית מאוד, ובמקביל - כזו שמספרת סיפור לאומי.

בשיחה עם mako לרגל הפרויקט החגיגי, מספרת אלמגור על ההתרגשות בעקבות הבחירה בדמות שגילמה וכתבה למקום הראשון – וחוזרת ל"הקיץ של אביה", הסרט שנחרט לעד בזיכרונו של כל ישראלי.

גילה אלמגור באולפן שישי (צילום: היטליסט – המצעד של mako, 12+)
גילה אלמגור|צילום: היטליסט – המצעד של mako, 12+

לאורך הקריירה גילמת כל כך הרבה דמויות משמעותיות וזכורות. האם גם מבחינתך דמותה של הניה היא הדמות הגדולה ביותר שגילמת?
"קשה לי להגיד. אתה יודע, כל הסיפור הזה של הקיץ של אביה הוא מהקרביים שלי - וכמה אנשים זוכים לספר את הסיפור שלהם במימד כזה של קולנוע? מצד שני, גם הדמות ששיחקתי ב'הבית ברחוב שלוש' היא נהדרת, וגם ב'מצור' – שבו הייתי שותפה לכתיבה – גילמתי דמות נהדרת. אני לא יודעת אם הדמות של הניה ב'הקיץ של אביה' היא הכי הכי, אני לא יכולה להגיד אם זה הדבר הכי טוב שעשיתי, אבל אני שמחה שאנשים חושבים שמגיע לזה מקום ראשון".

"הקיץ של אביה", בבימויו של אלי כהן, עלה למסך בשנת 1988. הוא מבוסס, כידוע, על הספר מאת אלמגור באותו השם – ספר ששאב השראה מסיפור ילדותה האמיתי. במרכז הסרט עומדות שתי גיבורות: אביה, ילדה בת עשר ויתומה מאב (קאיפו כהן), ואימה הניה (אלמגור) – שורדת שואה ומתמודדת נפש, שמתקשה להשאיר מאחוריה את הזוועות שעברה. הסרט מתרחש לאורכו של קיץ חם, קשה שאותו מעבירות יחד האם והבת. והוא מכיל בתוכו כמה סצנות בלתי נשכחות: החל מסצנת גזיזת השיער של אביה, ועד ליום ההולדת העשירי שלה, שאליו לא מגיע אף אחד מילדי השכונה.

הסיפור של "הקיץ של אביה" הוא קטן ואישי, אבל במקביל, הוא מחטט באחד הפצעים הכי גדולים של החברה הישראלית – ההתמודדות של שורדי השואה, ושל ילדיהם בהתאם, עם העבר הנורא.

מתוך הסרט
גילה אלמגור ב"הקיץ של אביה"|צילום: צילום מסך

כשכתבת את הסרט ואת הספר וגילמת את הניה, הרגשת שמעבר לכאב הפרטי שלך את מבטאת גם כאב של רבים?
"
לא, ממש לא. בכלל לא חשבתי על ההשפעה שתהיה לזה. תראה, אני בעיקרון 'הקאתי' את הסיפור הזה. הייתי במצב נפשי ומקצועי קשה מאוד: כדי לא להשתגע, תסלח לי על הביטוי, לקחתי מחברת ועט. כתבתי ביד, ולא קלטתי שאני בוכה".

אבל כידוע, הכאב שאלמגור הרגישה צורך לשחרר הפך לאחת היצירות הישראליות הכי משמעותיות אי פעם. אלמגור מספרת: "זה הפך לספר, שתורגם לכל כך הרבה שפות. לפני כמה חודשים הוא יצא סוף סוף באיטליה, באיטלקית. הוא קיבל שם ביקורות נהדרות. את הצגת היחיד (שמבוססת גם היא על הספר "הקיץ של אביה", ג.מ) שיחקתי בכל מקום בעולם, והסרט זכה לכל כך הרבה פרסים. אז כן, זה מרגש אותי כי זה משהו כל כך אינטימי ופרטי שהפך למשהו שלא התכוונתי. זה מפתיע מאוד".

את חושבת שבעוד 75 שנה מהיום עדיין יזכרו את דמותה של הניה באותה המידה?
"
קטונתי. הלוואי, אבל קטונתי. הסרט עכשיו עובר דיגיטציה, ולעולם יהיה עותק שלו ללא שריטות וללא פגם. לאור זה, ומכיוון שהוא נחשב לאחד הסרטים הטובים שנעשו פה, אז אולי יצפו ויצפו, ויפחדו שבמומולדת אף אחד לא יבוא".

"'הקאתי' את הסיפור הזה. הייתי במצב נפשי קשה: כדי לא להשתגע, לקחתי מחברת ועט. 'הקיץ של אביה' זה סיפור כל כך אינטימי ופרטי שהפך למשהו שלא התכוונתי - וזה מפתיע ומרגש מאוד"

שלוש מדמויותיה המיתולוגיות של אלמגור נכנסו לדירוג הדמויות החגיגי של mako. לצידה, מככבים ברשימה דמויות זכורות נוספות של כמה מגדולי השחקנים בישראל. אחד מהם הוא זאב רווח – שדמותו מ"חגיגה בסנוקר" הגיעה למקום השני בדירוג. כולם יסכימו שאלמגור ורווח הם שניים מהנכסים החשובים ביותר של התרבות המקומית – אבל למרבה ההפתעה, לאורך הקריירות המפוארות שלהם לא נרשם ביניהם שיתוף פעולה משמעותי. "שיחקתי איתו רק תקופה מאוד קצרה, על הבמה בתיאטרון אוהל, כשהוא החליף את נפתלי בינשטוק ז"ל בהצגה 'האידיוטית'", מספרת כעת אלמגור. "ובקולנוע לא נפגשנו מעולם".  

איך את מסבירה את זה?
"אין לי הסבר, מה שצריך לקרות קורה - ומה שלא צריך לקרות כנראה גם כן לא קורה. אני לא מחפשת הסברים, הוא עושה את שלו ואני עושה את שלי. לא נפגשנו, אז לא נפגשנו. אולי עוד ניפגש, אני לא יודעת. זה לא הולך ככה במקצוע הזה. זה לא מתנהל ככה כמו שעובר לך בראש. אבל מי יודע, אולי מחכה איזה תסריט שרוצים בשבילו את שנינו".  

מתוך הסרט
גילה אלמגור וקאיפו כהן ב"הקיץ של אביה"|צילום: יונייטד קינג, צילום מסך

מתבקש היה לשאול את אלמגור שאלה אחת נוספת – אם הבחירה הייתה נתונה בידה, איזו דמות היא הייתה מסמנת בתור הדמות הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי. בתשובה לשאלה הזו, אלמגור לא מציינת דמות בדיונית אלא שחקנית, שאותה היא מגדירה כ"דמות מופת בקולנוע הישראלי": רונית אלקבץ המנוחה.

"רונית אלקבץ ז"ל הייתה ללא ספק נכס בלתי רגיל לקולנוע הישראלי ולתרבות הישראלית והלכה בטרם זמנה. ליבי ליבי", אומרת אלמגור. "אני שיחקתי את אמא שלה ב"שחור", ואיך אומרים - התאהבתי בה עוד לפני ששיחקתי איתה. היא הייתה כל כך יוצאת דופן, באמת משהו כל כך אותנטי. נפלאה. עקבתי אחרי היצירה שלה וגם כשחקנית וגם כיוצרת היא ללא ספק הייתה בעיניי דמות מופת בקולנוע הישראלי".