מלחמה בישראל זה לא מצב פשוט לאף אחד, אבל להיות ישראלי בחו"ל בזמן שבבית מתחוללת מלחמה יכול להיות קשה לא פחות. זה בדיוק מה שקרה להראל גלזר ושירה קרביץ, שחיים בשנים האחרונות בלונדון, ואחרי שבועות ארוכים של חוסר אונים החליטו לעשות מעשה ולארגן התרמה מויזקלי עבור נפגעי קיבוץ בארי, שעלה בשבוע שעבר.
"שנינו שחקנים, זמרים ויוצרים צעירים והשתתפנו יחד ב'ביקור התזמורת' כאן בלונדון לצד מירי מסיקה ואלון אבוטבול", מספר גלזר בשיחה עם mako. "לגור רחוק מהארץ ולראות את כולם מתגייסים כשאנחנו כאן- זה גרם לנו להרגיש את הדיסוננס בין המציאות שלנו כישראלים לבין העולם שבחוץ. זה הרגיש כאילו הכל נמשך כרגיל, והתחושות הפכו ליותר קשות ומורכבות עם האנטישמיות שגברה ברחובות. היה לנו ברור שאנחנו רוצים לעשות משהו גדול".
פחדתם להסתובב ברחובות?
"החוויה מאוד אינדיבידואלית. בהתחלה הייתה הרבה יותר תחושה של זהירות וערנות מסביב. אנחנו מכירים אנשים שנזהרו לא לדבר עברית במקומות ציבוריים, אבל אישית, אין בנו פחד".
כמי שחיים שם בשנים האחרונות, יש לכם הסבר להתנגדות הקיצונית, הכמעט אנטישמית, לישראל? זה משהו שאתם שמים לב אליו ברמה האישית?
"התרבות הבריטית היא מאוד שונה משלנו והרבה מהתקשורת איתם היא מאוד פוליטיקלי קורקט. כן, היו קולגות שלא ידעו איך לגשת אלינו או עם דעות אחרות, ומכאן הגיע ריחוק שהביא לאכזבה מסוימת. בהתחלה גם הכל נעצר ומאוד התכנסנו והתאבלנו על המצב, אבל מהמקום הזה גם התעורר הרצון להחיות עוד יותר את התרבות ואת מי שאנחנו".
יש גם שתומכים בישראל?
"חד-משמעית כן. יש אנשים קסומים בדרך שמתעניינים, שואלים ודואגים, וגם אם אין להם את הידע הם מביעים תמיכה. באופן כללי, אנחנו אנשים של עשייה, וזו הדרך שבחרנו בה. בעקבות זה גם נבע, בין השאר, הרעיון של מופע ההתרמה שלנו - "Harmony of Hope".
"יש לנו צורך עז להמשיך לגייס תרומות למקומות נוספים בדרכים יצירתיות"
השניים חברו לעדינה חיימיס, במאית ומחזאית ישראלית שעובדת בתיאטראות רבים בארץ. יחד הם ניסו להבין כיצד הם יכולים לתרום למאמץ המלחמתי וההתנדבותי בארץ, ולעשות מעשה. "לא ידענו מאיפה להתחיל ומי הכי צריך עזרה. המצב במדינה הצריך אין סוף גיוס כספים לאין סוף עמותות, קבוצות, מפונים, וחטופים", הוא מספר. "הבנו שקיבוץ בארי מייצג עבורנו באופן מובהק את כל מה שיפה במדינת ישראל, והמכה הקשה שספג הקיבוץ זו מכה לאומית של העם כולו. יצרנו קשר עם בעלים של מקום בקמדן והוא תרם את האולם לטובת מופע הגיוס. יש לציין שזו רק ההתחלה, ושיש לנו עוד רעיונות רבים, וצורך עז להמשיך לגייס תרומות למקומות נוספים בדרכים יצירתיות".
עדינה כתבה ערב מוזיקלי מרגש ועוצמתי, ומשם לא מעט שמות ענקיים מיהרו להצטרף: דביר בנדק הנחה את האירוע, דפנה ארמוני הופיעה ואליהם חברו שורה של מוזיקאים, שחקניות ושחקנים ישראלים שחיים בלונדון, שהשתתפו בהתנדבות מלאה - וכך הצליחו לגייס תרומות רבות לחברי הקיבוץ שחרב.
"חשוב לנו להדגיש, להחזיר את החטופים זה הדבר הראשון והכי חשוב בעינינו. לא עלה על דעתנו כשהתחלנו לעבוד על המופע שעד עכשיו הם עדיין לא יחזרו", מודה גלזר. "יצרנו ערב מוזיקלי גאלה מושקע, מרגש ומלא תקווה. זה הניסיון הקטן שלנו לתמוך, ולו במעט, בקיבוץ בארי. המטרה שלנו הייתה לתת תקווה, לשלוח אהבה וחיזוקים, וכמובן לתרום, אבל את התגובות מהפרויקט שלנו יהיה קשה לשכוח. אנשים התרגשו, צחקו ובכו איתנו. באו לשעתיים של מוזיקה טובה ותחושה של בית. היה לנו צוות שלם של מקומיים, ואיש הסאונד אמר לנו 'ניגנתי ועבדתי עם הרבה אומנים, ומעולם לא התרגשתי כמו שהתרגשתי מהאירוע שלכם'".
ומה הלאה? יש מחשבות על חזרה לישראל?
"מבחינת קריירה אנחנו בשגשוג, גם בקהילה וגם מחוצה לה. מיד בסיום הלימודים שיחקנו ב'ביקור התזמורת' באחד התיאטראות הנחשבים באנגליה ומאז אנחנו ממשיכים לעבוד קשה כדי למצוא את מקומנו בתעשייה. יש לנו פרויקט גדול ומצליח של 'הכבש השש-עשר', ערבי שירה בציבור, הצגות ילדים, מופעי ג'אז, מופעי קברט וכמובן אודישנים להפקות עתידיות. אנחנו מודים על כל הזדמנות ולא לוקחים כלום כמובן מאליו. כן, ישראל היא הבית שלנו והלב שלנו בבית, זה לא ישתנה, אבל באנו במטרה ליצור קריירה בין-לאומית ובדרך גילינו שיש לא מעט יתרונות בלהיות ישראלי. יש לנו תפקיד חשוב כאומנים ישראלים בקהילה היהודית כאן וזה מרגיש לא פחות משליחות".
במאית וכותבת: עדינה חיימיס
מפיקים ויזמים: הראל גלזר, שירה קרביץ
מנחים: דביר בנדק, רגב עמית
אורחת מיוחדת: דפנה ארמוני
מנהלים מוזיקליים: רועי ארז, דניאל גרין
בהשתתפות: הראל גלזר, שירה קרביץ, רועי ארז, דניאל גרין, יואב לנדאו, עומר ספנסר, רגב עמית, שירה קרביץ, מאיה קריסטל טננבאום, נועם פרנק,עופר בשן, אביבית כספי ונוגה אקרמן.