משיאי המשואות: הרשימה המלאה. בצל אירועי 7 באוקטובר הממשלה הסמיכה את השרה מירי רגב, הממונה על אירועי שנת ה-76 של המדינה, לערוך השנה התאמה ושינוי במתכונת טקס הדלקת המשואות בצל המלחמה - וזו החלה להכריז בימים האחרונים על משיאי המשואות שנבחרו אליו. במסגרת השינוי תוסר ההגבלה על מספר המשיאים לכל משואה, כך שיותר משני אנשים יוכלו להשיא משואה אחת, על מנת שיהיו "כמייצגים-שותפים של אחת מפניה הרבות והשונות של הגבורה הישראלית", כפי שנמסר מטעם השרה.
לקראת מועד הטקס, השרה הודיעה על השאת 12 "משואות גבורה": משואת החטופים, משואת כוחות הביטחון, משואת כוחות ההצלה, משואת חזית ההסברה, משואת המחלצים, משואת כיתות הכוננות, משואת המגן, משואת התקווה, משואת הרפואה והשיקום, משואת ניצחון הרוח, משואת הנתינה/מאמות ומשואת התפוצות. את כל אחת מהמשואות ישיאו מספר אנשים, בהתאם לשינוי במתכונת הטקס.
בין משיאי המשואות: איריס חיים, שבנה יותם חיים נחטף לעזה ונהרג שם בשוגג מאש צה"ל, האומנים עברי לידר, רביב כנר וחיים אוליאל, החיילת אורי מגידיש שחולצה מהשבי, סרן שביט בן משה מחטיבת הצנחנים, שלחם ב-7 באוקטובר ותוך כדי הקרב התבשר כי אחיו נהרג, העובדת הסוציאלית ד"ר תמר שלזינגר שהייתה על קו הטלפון בזמן אמת עם הילדים שהוריהם נרצחו ואחותם נחטפה, רמי דוידיאן שהוביל מבצעי חילות שהצילו את חייהם של מאות אנשים בשבת השחורה, פעיל ההסברה יוסף חדאד והשחקן האוסטרלי נת'ניאל בוזוליץ'.
משואת החטופים
השרה רגב הודיעה כי באופן סמלי, חריג וחד פעמי תבער משואה חסרה. "חסרה במשיאים, כאות לחסרים בינינו. הלהבה שבוערת מסמלת את האש והתקווה שתמיד קיימת בלב לשובם ולהחזרתם של 132 חטופות וחטופים הביתה. העם שלנו חסר אותם ואנו מצפים לשובם", הסבירה.
משואת כוחות הביטחון
סרן שביט בן משה: מפקד לוחם ביחידת הצנחנים, שמיהר ב-7 באוקטובר לצאת מביתו שבמעלות תרשיחא ולחבור לכוח של חטיבה 35 שאליה הוא שייך. לאורך כל אותו יום נלחם בקיבוץ רעים ובהמשך ביישוב חולית. שם, בשדה הקרב, קיבל את הבשורה המרה שאחיו, רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל בעת שנלחם לטיהור בתים. בהמלצת ובתמיכת אמו ששוחחה עמו, החליט שביט להמשיך להילחם עד שייקרא לצאת ללוויית אחיו. הוא חזר להילחם בחולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר חזר ללחימה ופיקד על מכלול גדוד 890, לפני ובמהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה.
ניצב אמיר כהן: מפקד מחוז דרום של משטרת ישראל היה מהראשונים שהבינו את היקף ועומק ההתקפה, והיה המפקד שהכריז על "פרש פלשת" - קוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב-זירתי. הודות לפקודה המהירה יצרו כוחות משטרה ומג"ב קו בלימה ועצרו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך מנע כהן אסון גדול עוד יותר. בשדרות, עיר מגוריו, הוא הוביל את הקרב על תחנת המשטרה המותקפת, כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד. במשך שעה וחצי של קרב הוא נפצע בגבו ובעינו, אך סירב להתפנות והמשיך בלחימה, עד שהחליט להפיל את קירות התחנה על המחבלים וסיים את הקרב.
ע', נציג שירות הביטחון הכללי: כראש אגף המבצעים בשב"כ, טיפח דורות של לוחמים והמציא שיטות לחימה מבצעיות חדשניות. ב-7 באוקטובר יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות טקילה, חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. החוליה איבדה את אחד מלוחמיה ולוחם אחר נפצע אנושות, אך ע' ואנשיו המשיכו להילחם עד לטיהור העוטף.
ג', אשת המוסד: עלתה לארץ באופן לא חוקי בצעירותה מאיראן, והחלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, בייחוד באיראן. מזה מספר שנים היא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי ובמהלך שנות פעילותה המבצעית, יזמה והובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני, ועומדת גם מאחורי פיתוח יכולות מיוחדות. חלק מהסוכנים אותם גייסה השתתפו במבצעים אסטרטגיים של המוסד. ביניהם מבצעים שהיו קשורים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.
סג"ד י': מפקד יחידת מצדה של שירות בתי הסוהר - יחידה טקטית הנמנית עם "יחידות החוד" של מדינת ישראל. בקרבות -7 באוקטובר הוא הוביל את פקודיו בהצלחה רבה בלחימה מורכבת ביישובי הנגב המערבי, תוך חתירה למגע תחת אש, ומתן מענה רפואי להצלת מספר רב של אזרחים בגזרה.
משואת כוחות ההצלה
אושרית חדד: אושרית חדד היא פראמדיקית בתחנת מגן דוד אדום אשדוד. כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר היא יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך - לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. אושרית וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.
ד"ר תמר שלזינגר: תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה קיבלה ד"ר שלזינגר את שיחתם מקפיאת-הלב של הילדים מיכאל ועמליה עידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.
נורית אירן כהן: תושבת מודיעין, מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי יצאה נורית, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א, למשימה הקדושה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות ביישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח, תוך שהם חולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.
לוחם האש יואל דמרי: מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. בבוקר 7 באוקטובר היה בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ, שניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות. תחת אש כבדה קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרכו והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.
משואת המחלצים
יוסף אלזיאדנה: נהג מיניבוס, תושב רהט. בבוקר 7 באוקטובר הוזמן לאסוף שישה צעירים ממסיבת הנובה. במהלך הנסיעה הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה, אך המשיך בנסיעתו לשדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים, שאותם לא הכיר. בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, יוסף הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מן הטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות, איבד קרוב משפחה שנרצח, וארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.
הרב שחר בוצחק: רב קהילה באופקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן, בבוקר שמחת תורה הדליק הרב שחר את הטלפון, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, שבה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה. בלי להסס לקח את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה עת כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים, והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והוא נפצע ברגלו אך המשיך להילחם.
רמי דוידיאן: ממושב פטיש. קיבל באותו בוקר שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ נער מהנובה. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה האכזרית וקיבל החלטה הרת-גורל - לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה. במשך יום שלם חילץ רמי ניצולים מכל מקום אפשרי – מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימה בני משפחה וחברים. במהלך אחד החילוצים הצליח רמי באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים, תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל הציל את חייהם של למעלה מ- 700 איש.
טלי נחום: ב-7 באוקטובר הגיעה נחום לחגוג במסיבת הנובה. עוד לפני שהספיקה להגיע למסיבה נענתה לקריאת חבר, ויצאה לחלץ אותו אחרי שנורה בידי מחבלים. עד מהרה היא מצאה את עצמה נסה על חייה - ובתוך המהומה והבלבול הכללי פעלה בתושייה רבה, זיהתה רכב שננטש והשתלטה עליו, כשהיא מחלצת איתה ניצולים רבים נוספים מהמסיבה. טלי מייצגת את שורדי קהילות המסיבות שהצילו חיים תוך סיכון חייהם, וממשיכים לתמוך אלה באלה גם היום.
תחילה נבחרה להשאת את המשואה גם נסרין יוסף, בת העדה הדרוזית ממושב יתד. ימים ספורים לאחר מכן הודיעה יוסף על החלטתה להסיר את שמה מרשימת המשיאים, והסבירה ש"יש אנשים שמגיע להם יותר ממני, ואני רוצה לשמור על המשפחה שלי ועל עצמי".
משואת כיתות הכוננות
ענבל ליברמן: ליברמן, רק בת 26, היא רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם. בבוקר 7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי הנגב המערבי, זיהתה ענבל רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ענבל את חייהם של חברי הקיבוץ.
ברק שלום: מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, עמד בבוקר 7 אוקטובר בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והחוסר בתחמושת הצליחו ברק וחבריו, יחד עם עוד 3 חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מרצחי החמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו.
אביחי אליה: חבר כיתת הכוננות ביישוב חוות יאיר שבשומרון. ב-7 באוקטובר, עם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה לישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו לישוב לצאת ולהצטרף ללחימה ולהגנה על ישובי הנגב המערבי - כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אביחי נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר עדיין ניתוחים ושיקום.
טל לויט: חקלאי, חבר כיתת הכוננות ודור שישי במושבה מטולה. ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה לויט ממשיך להילחם על הגנת המושבה. הוא עושה זאת מתוך חמ"ל תת קרקעי, שממנו הוא וחבריו מנהלים את הקו הראשון של הלחימה על הבית. אחרי הטבח בנגב המערבי, פרסו חברי כיתת הכוננות של מטולה רשת מצלמות ברחבי העיר. לויט חי בחמ"ל כבר למעלה מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש ממנו.
משואת חזית ההסברה
יוסף חדאד: חדאד, בן למשפחה ערבית נוצרית מחיפה, התנדב לשירות קרבי בצה"ל, שירת כמפקד ונפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם החליט להקדיש את חייו למען ההסברה הישראלית בעולם תוך הדגשת השותפות בין יהודים לערבים. בשנת 2018 הקים את עמותת "ביחד- ערבים זה לזה" אשר מקדמת את שילוב הערבים בישראל תוך קידום וצמצום הפערים ועידוד גיוס לצבא ולשירות הלאומי. החל מ-7 באוקטובר 2023 עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות בעד ישראל כשהוא חושף את פשעי חמאס והג'יהאד האסלאמי. חדאד משמיע את קולם של רבים מערביי מדינת ישראל הגאים באזרחותם הישראלית וחפצים בחיים של שותפות ושלום. תכניו אפשרו למיליונים רבים להיחשף לפניה האמיתיות של החברה הישראלית – חברה המקריבה את עצמה לטובת ערכים של שלום, מוסריות ואהבת האדם. חרף איומים רבים על חייו ממשיך חדאד באומץ במאבקו להשמעת קולה של ישראל.
אלה קינן: בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית. כנכדה למקימי קיבוץ כפר עזה וכקצינה במילואים לא יכלה לעמוד מנגד בעת שהחלו מתקפות על מדינת ישראל ברשתות החברתיות עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל. אלה הסבה את כל פעילותה ברשתות החברתיות לטובת המאבק ההסברתי למען מדינת ישראל. קינן יצרה וקידמה את ההאשטג hamasisisis# שתפס תאוצה בכל העולם. בפעילותה ברשת החברתית טוויטר נאבקה בתכנים מעודדי הסתה של משפעיני רשת וסייעה בהסרת ערוצים תומכי טרור. אך גולת הכותרת של פעילותה היא ניהולה של רשת עולמית, בת עשרות אלפי מתנדבים, אשר תפקידם להגיב באופן מידי לאירועים ולחולל באמצעותם תהודה למסרים ולתכנים שמייצגים את הסיפור הישראלי.
נת'ניאל (נייט) בוזוליץ': שחקן טלוויזיה, משפיען אוסטרלי ותומך נלהב של מדינת ישראל. עמוד האינסטגרם הפופולרי של בוזוליץ' בן ה-40, ששיחק בסדרה "יומני הערפד", מנגיש למיליוני עוקבים את סיפורה של ישראל ואת נקודת המבט הישראלית. ימים ספורים אחרי מתקפת הפתע על ישראל הוא הגיע לביקור הזדהות במדינת ישראל, ובמהלך ביקורו פרסם בעמוד האינסטגרם שלו פוסטים רבים בנושא הטרור הפלסטיני וטבח 7 באוקטובר.
משואת המגן
בועז לוי: ממובילי פרויקט ה'חץ' ותפיסת ההגנה השכבתית, כיהן כמהנדס הראשי וראש תכנית 'חץ' במל"מ והוביל למבצעיות 'חץ 2' והמצאת 'חץ 3'. הוא כיהן כמנהל מפעל ההגנה האווירית וכראש חטיבת הטילים והחלל וכיום הוא מנכ"ל התעשייה האווירית לישראל.
תא"ל (במיל') פיני יונגמן: שירת במערך ההגנה האווירית. הוא ממייסדי מערכות 'כיפת ברזל' ו'קלע דוד' וממובילי התוכנית. כיום הוא ראש חטיבה במערכות ההגנה האווירית ברפאל.
אל"מ (במיל') שאול לוי: ממייסדי מערך השליטה והבקרה של מערך ה'חץ' בחברת אלביט, הוא הקדיש את חייו המקצועיים לפיתוח מערכת ההגנה ומהווה אורים ותומים בתחום ההגנה האווירית.
משואת התקווה
רב"ט אורי מגידיש: תצפיתנית שנחטפה ב-7 באוקטובר ממוצב נחל עוז. מגידיש שרדה 23 ימים בשבי בעזה, עד שחולצה במבצע נועז של צה"ל ושב"כ. אחרי תקופת התאוששות קצרה, היא בחרה לשוב ולהמשיך את שירותה הצבאי. מגידיש ממשיכה להילחם למען אחיותיה ואחיה שבשבי, ומספרת את סיפורה ואת סיפורם לעולם כולו.
סא"ל ליאת נפש: ראש ענף נפגעים במילואים של חיל הגנת הגבולות, המלווה את אורי מגידיש ומשפחתה. נפש עצמה היא יתומת צה"ל, בתו של רס"ר ראובן נפש, שנפל בעת מילוי תפקידו כקצין נפגעים.
אל"מ (במיל') ורדה פומרנץ: הייתה קצינת הנפגעים בפועל של חטיבת גולני בקרבות מלחמת יום הכיפורים. מאז היא משרתת במערך הנפגעים של צה"ל, והיום היא עומדת בראשו. פומרנץ טיפלה במסגרת תפקידיה בצה"ל במשפחות החללים, הנעדרים והשבויים. במבצע צוק איתן נפל בקרב בנה, דניאל ז"ל, לוחם גולני, ומתוך האבל והיגון המשיכה לתמוך במשפחות שכולות ולסייע למערך הנפגעים של צה"ל ולכלל כוחות הביטחון. עם פרוץ המלחמה, התנדבה לשרת בצוות הממונה על החטופים והנעדרים, ועמדה בקשר עם משפחותיהם תוך טיפול ותמיכה בהם מאז ועד עתה.
משואת הרפואה והשיקום
ענת בן דור: ענת, נשואה לפצוע מלחמה, מטפלת בפצועי מלחמה בשיקום אורתופדי כבר עשור. היא מובילה את השיקום האורתופדי בשיבא, ומטפלת בעצמה בפצועים הקשים ביותר, קושרת איתם קשר מיוחד ומסייעת להם למצוא בתוכם את הכוחות להתמודד עם קשיי השיקום.
גאיה צוברי: שירתה בקרבות בעזה כפרמדיקית במילואים בגדוד שריון. באחד הקרבות יצאה גאיה מנגמ"ש הרפואה כדי לטפל בפצועים, ונפגעה מירי. היא מוגדרת כלוחמת הפצועה קשה ביותר במלחמה. בימים אלה היא משתקמת מפציעתה בבית החולים שיבא.
ד"ר דן שוורצפוקס: מנהל המרכז לרפואה דחופה בבית החולים סורוקה שבבאר שבע, קלט בבוקר 7 באוקטובר למעלה מ-750 פצועים וממשיך ללוות רבים מהם עד היום.
ד"ר דקלה מצליח: רופאה מבית החולים ברזילי באשקלון, הוקצינה בדרגת סרן במילואים. ב-7 באוקטובר טיפלה בעשרות מפצועי הטבח בחדרי ההלם ובחדרי הניתוח. אחרי שלושה שבועות עזבה את עמיתיה בבית החולים לתקופה של חצי שנה, וטיפלה תחת אש בחבריה לנשק בגבול הצפון, בלב ח'אן יונס ובג'נין.
הרב יוסף ערבליך: יועץ רפואי, שבעמותה שהקים, "למענכם", פעילים כ-160 מומחים בכל תחום רפואי, לרבות מנהלי בתי חולים, מנהלי מחלקות ופרופסורים בעלי שם, אשר מתנדבים על בסיס זמן פנוי לטיפול בתיקים רפואיים מורכבים, ובהם פצועי צה"ל רבים.
משואת ניצחון הרוח
עזרא יכין: בן 95 מירושלים. היה לוחם בלח"י והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות, אז נפצע קשה בניסיון הפריצה לעיר העתיקה. למעלה מ-50 שנה שהוא מנחיל את מורשת הקרב של צה"ל באמצעות ספרים, הרצאות ואינספור מפגשים עם חיילים. עם פרוץ המלחמה התגייס שוב למילואים, והיה למילואימניק המבוגר בתולדות המדינה.
איריס חיים: ממושב שדה ניצן. אמו של יותם חיים שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר ונהרג בשוגג מירי חיילי צה"ל ברצועה, עקב טעות בזיהוי. מיד אחרי האסון שלחה איריס מסר מוקלט לחיילים שירו בשוגג בבנה, שבו הזדהתה עם כאבם, חיזקה אותם בלחימה וחיבקה אותם. מאז היא פועלת בכל דרך לחזק את רוח העם.
עברי לידר: מהאמנים החשובים והמשפיעים במוזיקה הישראלית. התגייס מיד עם פרוץ המלחמה לחזק את רוחה של ישראל הלוחמת והכואבת. יחד עם צוות הנגנים שלו יצא בכל יום להופעות ברחבי הארץ. לידר מייצג את אומני ישראל הרבים והצוותים הטכניים שהתגייסו להופיע, ולרומם את הרוח באלפי הופעות בפני לוחמים בקו האש ובשטחי הכינוס, ליד מיטות הפצועים, במלונות התושבים המפונים, בבתי העלמין, ולהבדיל בשמחות שנערכו בצל המלחמה, במהלכה איבד את מנהל הבמה שלו, אביב ברעם ז"ל, חבר כיתת הכוננות של כפר עזה, שנפל בקרב. בתגובה לבחירתו להשיא משואה, אמר לידר: "אני אדליק את המשואה בשמם של כל אומני ישראל שהתגייסו לחזק את רוחה של ישראל הלוחמת והכואבת, ולתפארת מדינת ישראל".
רביב כנר: זמר ולוחם ביחידת אגוז שהתמודד עם הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי. עם פרוץ המלחמה התגייס למילואים ושירת בגבול הצפון ובעזה. רביב מייצג את האומנים הרבים שמשרתים במילואים כלוחמים וכתומכי לחימה ונותנים השראה, ואת אלפי המתמודדים בכל יום עם מחירה הנפשי של המלחמה.
חיים אוליאל: בן שדרות, יוצר מוסיקה בעיר הדרומית כבר שנים רבות. יחד עם בני עירו הוא מתמודד כבר שנים עם אתגרי החיים בעיר תחת האיום התמידי מעזה. ב-7 באוקטובר הוא פונה מהעיר ולאחרונה שב אליה, מתוך החלטה נחושה להתמודד ולצמוח מתוך השבר הגדול. הוא מייצג את יוצרי התרבות ביישובי הנגב המערבי, שממשיכים ליצור למרות הכל.
משואת הנתינה/מאמות
מרים כהן: אם לתשעה ממושב טפחות שבצפון. מתנדבת בולטת בפרויקט "טעימא", בשיתוף חיל הלוגיסטיקה של צה"ל. פעמיים בשבוע היא מגיעה למוצבי צה"ל ומבשלת ללוחמים אוכל טריפוליטאי ביתי אותנטי. מאז שהתחילה הלחימה בצפון והגישה למוצבים לא הייתה אפשרית, היא הקימה בביתה "חמ"ל בישולים", שם היא מבשלת כמויות גדולות של אוכל ושולחת אותו ברכבים פרטיים למאות לוחמים בגזרה הצפונית.
בת שבע דדון: הקימה, יחד עם חברותיה במועצה האזורית שדות נגב, את ''החמ''ל הקהילתי''. כ-80 מתנדבות מכל הגילים הגיעו מדי יום והכינו כאלפיים מנות לכוחות הביטחון בכל הארץ, ואף לתוך רצועת עזה, תוך שגייסו תרומות רבות מעסקים אזוריים ותושבים לצורך מימון ההוצאות, והקימו מערך שינוע אדיר שהגיע לאסוף ולחלק את המנות.
בסמה הנו: בת הכפר הדרוזי ג'וליס בצפון, מסעדנית ואלמנת צה"ל. בעלה, מרסל ח'יר, נפצע קשה בפעילות מבצעית בשומרון במהלך שירות מילואים בשנת 2003. הוא היה מאושפז במשך 13 שנים, עד שנפטר בגיל 45. בנה משרת במילואים כלוחם שריון בעזה.
חן ארבל מרינברג: ממייסדות "פורום נשות המילואימניקים", שנוסד במהלך המלחמה על ידי נשות מילואימניקים ומונה כבר למעלה מ 6,000 נשים שתומכות זו בזו בהתמודדות עם הדאגה, הבדידות והעומס הכפול בהיעדר בן הזוג. הפורום פעיל בעשרות תחומים – מסיוע אישי ומיצוי זכויות לנשות אנשי מילואים, ועד לקידום חקיקה לאתגרים הרבים עמן מתמודדות משפחות אנשי המילואים.
שיר גולדשטיין: הקימה ב-7 באוקטובר את חמ"ל המתנדבים של ארגון המתנדבים הלאומי בחירום "לב אחד", בתל אביב ובגוש דן. במשך שלושה חודשים הפעיל החמ"ל כאלף מתנדבים ביום, בנוסף לאלפי המתנדבים שפעלו במסגרת החמ"לים האחרים של ארגון לב אחד ברחבי הארץ - במלונות המפונים, בפעילויות לנוער ולמבוגרים, ובמתן מענה לאינספור צרכים שעלו מהשטח. בהמשך לפעילות החמ"ל, הקימו שיר וחבריה את מרכז הנוער ,קומו" - מרכז לנוער מפונה בת"א, שנותן מענה לבני נוער מפונים מהדרום והצפון.
צילית יעקבסון: מייסדת ויושבת ראש ארגון בת מלך, עוסקת כבר שנים בסיוע לנשים הסובלות מהתעללות על ידי בעליהן. עם פרוץ המלחמה, הפכו צילית ובן זוגה מאיר את חברת התרופות שבבעלותם לחמ"ל סיוע לוגיסטי לחיילי צה"ל ותושבי הדרום. זאת, בשעה ששני בניהם הגדולים מגויסים למילואים בצפון ובדרום. חמ"ל הסיוע שלהם, פעל בתיאום עם מערך הלוגיסטיקה של צה"ל, רכש והעביר לשטח ציוד חיוני בהיקף של מיליוני דולרים.
משואת התפוצות
דברה סילברסטין: חברת מועצת העיר היהודייה היחידה של שיקגו, הנעזרת במעמדה הייחודי כדי לתמוך ציבורית בישראל ולהעלות את המורל והגאווה היהודית בשיקגו. בהובלתה של סילברסטין שיקגו הייתה העיר הגדולה הראשונה שגינתה את חמאס אחרי טבח 7 באוקטובר, והביעה תמיכה בישראל ובזכותה להגן על עצמה. היא מובילה שיתופי פעולה רבים עם פדרציות וארגונים יהודים מכל הקשת הרעיונית, ופועלת רבות לשמירה על ביטחון יהודי שיקגו - כל זאת בשעה שחייה נמצאים תחת איום תמידי של קיצונים המבקשים לפגוע בה בשל תמיכתה בישראל.
הרב דיוויד מאייר: מנכ"ל PaJeS (ראשי התיבות של Partnerships for Jewish Schools), שמזה למעלה משלושה עשורים פועל בתחום החינוך ומקדם חדשנות ויזמות בעולמות החינוך היהודי. מאייר מרצה בפני קהלים רבים ברחבי העולם ופעיל בתחום המאבק באנטישמיות, באמצעות פעילות ציבורית והקמת תוכניות חינוכיות בתחום. מאז 7 באוקטובר, הגביר הרב מאייר את פעילותו במאבק באנטישמיות המתגברת, מתוך תובנה שהחינוך הוא אחד הכלים המרכזיים להיאבק בגזענות באנטישמיות ובדעות קדומות.
תמיר סטיינמן ומגי טביבי נבחרו להנחות את טקס הדלקת המשואות, שיתקיים השנה במתכונת מעט שונה."מגי טביבי ותמיר סטיינמן הינם דמויות מובילות בתקשורת הישראלית והשילוב ביניהם מביא לידי ביטוי את האחדות הנדרשת במיוחד בעת הזו", נכתב אז מטעמה של השרה. רגב החליטה שהשנה טקס המשואות יתקיים ללא קהל ויצולם מראש זאת "בעקבות הטבח הנורא ב-7 באוקטובר והמלחמה שעדיין בעיצומה".
