ה' היא אחת האותיות המיוחדות בשפה העברית. במחי ה' הידיעה אפשר לשדרג כל מילה ולהעניק לה חד פעמיות מהודרת. אותו הדר הוא כנראה הסיבה לתופעה שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות – הזרקת ה' לתוך מילים לא קשורות, בניסיון כושל להגביה את הדיבור ולהפוך אותו למהוגן ורשמי. "זו הני" של ענבל אור זה כנראה מקרה המייצג ביותר התופעה. בראיון מ-2016 עם כתבת חברת החדשות עמליה דואק, אור הכריזה במלודרמטיות: "זו הני, זו הני, שבניתי הכל בעשר אצבעות" (03:34).
ההטיה המשעשעת הפכה מיד לתופעה ויראלית, ואור הפכה לדמות קאלט בתרבות הפופולארית, כששמה של תמיד יזוהה עם אותו "הני" מוזר. מה שהופך את המשפט ליוצא דופן אינה השגיאה לבדה, אלא העובדה שהיא נבעה מתוך רצון לדבר בשפה גבוהה יותר. כשאור אומרת "זו הני", היא מדמיינת שכך הוגים את המילה במחזות שייקספיריים. אנחנו, פשוטי העם, אומרים "אני" ופשוט לא יודעים שההגייה הנכונה, המהודרת, היא עם ה'. "אני" זה מה שהפשוטים אומרים, לאירועים מיוחדים, תמיד אמור "הני".
כמובן שהלעג לביטוי מבטא התנשאות שלנו על אור, מי שלעדותה בנתה את עצמה במו ידיה, בקריירה וכנראה גם בלימודי השפה העברית. הניסיון של אור 'לגנוב' ברשלנות סמלי סטטוס אליטיסטיים יוצרת פער אירוני בין הכוונה והתוצאה. דווקא בניסיון להגביה את הדיבור, היא נפלה לפח העילגות וחשפה את עצמה כבורה. היא לא יודעת איך לדבר בשפה גבוהה, אז היא פשוט דוחפת ה' לכל מקום שנראה לה מתאים, ועושה את זה בביטחון מלא. החפיפניקיות בשילוב עם ניסיון לעטות עליה דמות אחרת, והכל בביטחון עצמי מוחלט, הפכו את "זו הני" לייצוג המושלם של דמותה המתעתעת של אור.
תופעה מוכרת נוספת היא הנטייה להחליף את המילה "לשים" באחותה הגבוהה והמשובשת "להשים". 'להשים' מגיע מאותו שורש לשוני של המילה 'השמה', אך השיבוש הנפוץ חוטף אותה מהשורש המקורי, והופך אותה לצורת הגייה מהודרת של המילה "לשים". הטעות הפכה כל כך נפוצה, עד שהאקדמיה ללשון עברית פרסמה הבהרה כדי לגדוע את המנהג המגונה באיבו.
כמו תופעות מקומיות אחרות, ייתכן ומקורה של ה-ה' המהודרת היא דווקא מהשפה האנגלית, בה הגייה מודגשת של H שקטה עשויה להיחשב גבוהה יותר. דמותו של סטואי התינוק האינטלקטואל מ"איש משפחה" למשל, מדברת במבטא בריטי דומיננטי, שמקורו אינו ברור. אחד התחביבים המוכרים של סטואי הוא הדגשת H שקטה, והמנהג קיבל התייחסויות רבות בסדרה.
אם באנגלית השימוש ב-H הפך לסמל לניסיון הגבהה לא אותנטי, הייבוא הישראלי של התופעה הקצין אותה לרמות כמעט גרוטסקיות. כולם זוכרים את הסרטון של מלכת היופי לשעבר מור ממן, שניסתה לדבר באנגלית וחילקה H בנדיבות מעוררת תמיהה. זה מתחיל בהצגת הגיל, "19 היירס אולד", ממשיך בשירות הצבאי, "איי אם דה סולדג'ר אין דה הארמי", ומגיע לשיאו עם המסר מעורר ההשראה: "הניבלז דרימס קום... קום טרו".
כעת, אחרי הסקירה ההיסטורית של התופעה, אנחנו מגיעים לימינו אנו, ולדמות הכי נכונה לרגע הזה בהיסטוריה – עדן פינס המושלמת באדם. כידוע, עדן מגישה פינת אוכל קלילה בתכנית "לילה חם עם אופירה וברקוביץ'", ובתור אושיית אינסטגרם מסורה ופעילה, מקפידה להעלות לאינסטגרם סרטונים מאחורי הקלעים. בסרטון שהעלתה לסטורי אמש, היא צילמה את האוכל שהוכן בפינה, ואמרה בטון משועשע: "זה לא בסדר מה שקורה פה, חוסר התחשבות בהליל".
ביררנו את הסוגיה, ולא, לא מדובר באחיו האובד של זוהיר בהלול, זיהיר בהליל. עם זאת, בניגוד לענבל אור, עדן שלנו התברכה בלא מעט מודעות והומור עצמי, וידועה באופייה הקליל והמשועשע. ההתענגות המלבבת על המילה "בהליל", ההדגשה של ה-ל' בסוף המילה, והנעימה המבודחת בה נאמרה, מרמזות שעדן דווקא צוחקת על התופעה ונהנית השיבוש הקליל.
בשיחה עם mako תרבות, עדן הסבירה את מקור השיבוש המלבב, והעבירה מסר נרגש על חשיבותה של העברית התקנית:
עדן...
"היי, מה נשמע?"
נהדר. בקיצור, אנחנו עוקבים אחרי הסטורי שלך באדיקות, ואתמול בלילה חם צילמת איזו פשטידה ואמרת זה 'לא בסדר מה שקורה פה, חוסר התחשבות בהליל', זוכרת את זה? בהליללל...
"בעליל, עם ע'".
אבל לא אמרת עם ע', אמרת עם ה'. ובכלל זאת תופעה חוזרת, הדגשה של ה'. מאיפה זה בא לך? סתם ברח?
"כנראה שזה סתם... בוא נגיד שטעויות בדיבור לא תמצא אצלי לרוב, כי אני די חזקה בעברית. עוד לפני שאמרת לי מה התופעה, אמרתי לך 'ב-ע-ליל', עם ע'".
נכון, אבל שם זה יצא ככה... יכול להיות שזה בגלל ההדגשה של ה-ל' בסוף המילה?
"לא, כשאני אומרת... אתה יודע, כשאתה מדבר כזה בסלנג... האמת שגם לא שמתי לב לכך שזה היה נשמע ככה".
את מכירה את התופעה? "זו הני"?
"לא, עכשיו זה לא עולה לי בזיכרון, לרוב אני די שמה לב לטעויות הגייה ודיבור".
אנחנו לא חשבנו על זה כטעות, אלא דווקא כדרך לפלפל קצת את הדיבור.
"בה-ליללללל, כזה אולי..."
בדיוק!
"זה בצחוקים כזה, בזרימה".
אז מה את אומרת? נהפוך את זה לסלנג?
"בוא נגיד שהייתי מעדיפה שאנשים ידברו נכון. אבל מה שיוצא יוצא, העיקר שמבינים אותך בסופו של דבר".