מכירים את הידידה החדשה שלנו, קאלצ'ר קיארי, שנולדה אתמול לקארדי בי ואופסט מ"מיגוס"? ברור שאתם מכירים, כי קוראים לה קאלצ'ר - תרבות. אם כי לזכותה של קארדי ייאמר שהיא אייתה קאלצ'ר ב-K, Kulture, אז אולי בכלל צריך לקרוא לה בעברית "טרבוּת" כדי להנציח את השגיאה. ועם כל כמה שנחמד להזדעזע מהשמות היצירתיים שהמפורסמים האמריקאים מעניקים לילדיהם, בבליל הטירוף הזה יש גם מגמות, וצריך לאבחן אותן. ובשנים האחרונות התעצב לנגד עינינו טרנד מרשים של קריאה לתינוקות מפורסמים בשמות, ובכן, של דברים.
זה נשמע אולי לא מאוד מדויק, אבל ננסה להבהיר: התינוקות ההוליוודיים זוכים לאחרונה לשמות שמתאימים יותר לבשמים מאשר לבני אדם, ושמות של בשמים הם תמיד איזה קונספט מעורפל, שם אווירתי שאין לו בהכרח מסורת להישען עליו. כשם שאין בושם בשם "ג'יימס" או "רוברט" (אלא אם כן מדובר בשמותיהם של המעצבים מבתי האופנה שייצרו את הבושם), כך אין - ונכון יותר לומר, לא היו עד כה - יותר מדי ילדים שקוראים להם "פנטזי", "היפנוטיק" או "קיוריוס ביי בריטני ספירס". שמות של בשמים הם עצמים ערטילאיים, תארים תלושים שלא מתייחסים למשהו קונקרטי אלא לאיזה דימוי. תחושה, מחשבה, חלום.
אגב חלום, מובילי מגמת השמות הזו בהוליווד הם, כתמיד, בני ובנות משפחת קרדשיאן. בשנתיים האחרונות רוב קרדשיאן קרא לבתו דרים (חלום), קלואי קרדשיאן התעלתה עליו וקראה לבתה טרו (אמיתי), וקים הגדילה לעשות וקראה לבתה השלישית שיקגו. אבל גם הכדורסלן סטף קרי קרא לבנו קאנון (תותח), הזמר פיט וונץ קרא לבתו מארוול (פלא) וכוכב "שובר שורות" ארון פול קרא לבתו סטורי (סיפור) - שלושת אלה מחצי השנה האחרונה, אגב, וכל אלה שמות עצם. ולמה? ככה. כי הם יכולים. כי הילדים שלהם לא יסתובבו בעולם עם שמות שגרתיים, והצאצאים המפורסמים צריכים להסתובב בעולם כמו כרטיסי ביקור מהלכים, כאלה שמעידים על הייחודיות של הוריהם, על הווייב שההורים האלה רוצים לקשור בשמם. רק קיילי ג'נר היתה חייבת להרוס, והעניקה לבתה את השם סטורמי, שרק מבוסס על שם עצם.
ובימים אלה, מה מיוחד יותר משם עצם? אנחנו חיים בעולם שהולך ומקוון את עצמו לדעת. ארכיוני הזיכרון שלנו הולכים ונעשים וירטואליים, אנחנו ממירים חפצים פיזיים לטובת המקבילות הדיגיטליות שלהם. וכיוון שאין שום תנועה קדימה בזמן ובתרבות בלי תנועת נגד, שמות העצם האלה הם המחאה נגד הווירטואליזציה. זו הדרך של הכוכבים לצקצק ולהגיד "אין, בזמני זה לא ככה. אני הלא שיחקתי בחוץ והיו לי צעצועי עץ ושריטות על הברכיים". בזמן שהורים ישראליים מתרפקים כיום על שמות מסורתיים יותר, כאלה שנחשבו במשך שנים זקנים ולא מעודכנים, ההורים ההוליוודיים כבר התקדמו לשמות עם עוד פחות עידון. שיקגו, תרבות, תותח - אלה שמות מביכים בישירותם, טוב שלא קראו לתינוקות האלה "אני אדם אמיתי" או "תאהבו אותי" וזהו. במציאות מבלבלת בה קשה לדעת בוודאות מה קרה ומה לא, התינוקות ההוליוודיים הם עוד ניסיון לעגן את ההורים המנותקים שלהם בעולם האמיתי.