הסרט הדוקומנטרי "אביצ'י - אני טים", שעלה בחודש שעבר בנטפליקס, העלה לשיח שוב את סיפורו של הדיג'יי השוודי המוערך טים ברגלינג, אשר שם קץ לחייו בגיל 28 בלבד. לצד תשבוחות על האופן שבו הסרט מספר על הקריירה של אביצ'י, הועלו גם טענות על הדרך שבה "אני טים" מציג את חייו של הדיג'יי ואת הקשיים הנפשיים שאיתם התמודד.
הביקורת הזו נשמעת גם מצד אחד האנשים הבולטים בחייו של אביצ'י - שון אריקסון, שהיה אחד מחבריו הקרובים, ליווה אותו בהופעות ואף גר איתו למשך תקופה. אריקסון, שלא השתתף בסרט, פרסם ברשתות החברתיות שלו סרטון שבו הוא מסביר מדוע בחר שלא להצטלם לדוקו, והפנה אצבע מאשימה כלפי אביו של אביצ'י - קלאס ברגלינג. "הרבה שואלים אותי למה בחרתי לא להשתתף, ובגדול הסיבה היא שאבא של טים שם", אומר אריקסון בתחילת הסרטון, "אני לא יכול להיות חלק ממשהו שכולל את הסיפור השקרי שהוא מספר על טים".
אריקסון המשיך במתקפה הישירה על קלאס ואמר: "זה מגוחך שהוא ממשיך לטעון שה'התערבות' שעשינו לטים היא רעיון שלו כשהוא היה היחיד שהתנגד. הדאגה המרכזית שלו הייתה הרווח שהוא יפסיד מביטולי הופעות או הפחד שמפיקים ומארגני אירועים יתבעו אותו, לא דאגה לבריאות של טים".
אריקסון לא חוסך בביקורת גל על ג'סי ואייטס, איש מפתח בחיי הלילה של ארצות הברית, שהפך עם השנים לאחד האנשים הכי קרובים לאביצ'י ומשתתף גם כן בסרט. "מה שהוא אמר בסרט על אופיאטים (משככי כאבים חזקים במיוחד) הוא קצת חסר אחריות. אתה לא מספר שמישהו מכור לזה בלי להיכנס לפרטים שזה דבר קריטי בסיטואציה הזו. טים התמודד עם הניתוחים הרפואיים שעבר וכתוצאה מכך הוא הפך לקורבן למגפת האופיואידים בארצות הברית. טים עצמו מסביר את זה בסרט הדוקומנטרי Avicii: True Stories, ככה שלא מובן לי למה ג'סי בחר להתעלם מזה".
לצד הביקורת, אריקסון גם ביקש להחמיא לבמאי הסרט הנריק בורמן, ואמר כי הוא "עשה עבודה טובה מאוד בלדבר כרונולוגית על הקריירה המוזיקלית של טים ועל ההישגים המטורפים שהוא השיג, אז זה דוקומנטרי מעורר מחלוקת אם אתם שואלים אותי". אותו סרטון של אריקסון זכה ללייק מעניין במיוחד מלא אחר מאשר טייסטו - אחד הדיג'ייז הגדולים בעולם שאף עזר לאביצ'י בתחילת דרכו, וכנראה התחבר לביקורת שמתח אריקסון.
זו לא הפעם הראשונה שאריקסון מעביר ביקורת על הדרך שבה חייו של אביצ'י מוצגים בתקשורת. ביום הולדתו של טים בספטמבר האחרון, פרסם שון פוסט ברשתות החברתיות שבו כתב: "הסיפור של טים עדיין לא סופר, לפחות לא על ידי מי שבאמת היה קרוב אליו. נמאס לי מהנרטיב המוזר, המזויף והמבוקר הזה, שהופך את טים לנער הפוסטר של בריאות הנפש במקום לכבד את המורשת שלו, את ההישגים האדירים שלו ואת מי שהוא באמת היה".