היכל התרבות, תל אביב. בעוד 25 דקות, פחות או יותר, אמור מתן פרץ לעלות להופעה הראשונה שלו פה, כשמעריץ פונה אליו במסרון ומבקש המלצה על חניה קרובה. "לא מאמין", ממלמל פרץ. "זה איזה מישהו שהצטלם איתי סלפי לפני איזה ארבע שנים, איכשהו יש לו הטלפון שלי, והנה הוא שואל אותי איפה אפשר להחנות. עד מתי? אני בהיכל התרבות. כמה גדול אני צריך להיות כדי שיפסיקו לשלוח לי הודעות כאלה?". פרץ עונה לסמס: "לא יודע אחי, אני רק מופיע כאן", וצוחק. האמרגנית שלו אומרת שזה לא קשור לכמה גדול, זה קשור לאופי.
הוא עומד מחוץ לכניסת האומנים, עושה סיגריה עם הפמליה שלו. כן, יש לו פמליה. יש פה איתו הספר הקבוע שלו שנותן לו טאץ' לפני ההופעה ומתי שצריך, יש צלם סטילס שמצטרף אליו לכל הופעה, יש אמרגנית, יחצנית, יש חברים שבאו לתמוך. הספר טוען שמתן אומנם בסטנדאפ, אבל הוא מסתובב כמו כוכב ראפ. והנה מכונית עוצרת ליד הפמליה, והנהגת מרגישה בנוח לפתוח את החלון, לפנות לטאלנט ולהגיד לפרץ, "מתן, חכו לי עם הפתיחה של ההופעה, אני מסתבכת פה עם הפקקים". פרץ מסמן לה שאין בעיה. אח על מלא.
אתה איש מאוד נחמד, וזו תדמית שונה מאוד מהגבר-הקצת-דוש שיוצא ממך על הבמה.
"בחיים האישיים שלי אני משתדל מאוד להיות נעים לכולם. הבמה זה הפורקן שלי. הרבה אנשים רוצים להריץ איתי דחקות על זה שנשים מעייפות וכמה הן קונות ואני אומר, 'אחי, זה לא אני, זה לא מה שאני מדבר'. בהופעות אני מדבר על נשים שהן ככה וככה, אבל בשנה האחרונה הבנתי שהנשים שמקיפות אותי, אמא שלי, האחיות שלי, ידידות טובות שלי, היחצנית והסוכנת שלי – כולן נשים מגה-חזקות שיודעות מה הן רוצות ולא אוכלות בולשיט, הן ההפך מהנשים שאני מדבר עליהן על הבמה".
אז על אילו נשים אתה מדבר בהופעה?
"זה יותר על חוויות מהבחורות המטורללות שהכרתי. את הנשים שמקיפות אותי במעגל הקרוב אליי אני מעריץ".
להבדיל מסטנדאפיסטים אחרים אתה לא יורד על הקהל שלך.
"להפך, למדתי לזרום. מה שהקהל אומר, לך איתו. לסטנדאפיסטים יש נטייה, כשמישהו אומר להם משהו – להתנגח בו. לא, זרום איתו, דברים הרבה יותר מדהימים יקרו כשאתה והוא תהיו באותו הצד".
לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר
פרץ בתקופה נהדרת. ההופעה בהיכל התרבות היא יריית הפתיחה לסיבוב הופעות חובק ישראל, ובנוסף הוא משמש פאנליסט ב"מה שתגידו" בכאן 11, מככב בקמפיין ל-BUYME ולקרן לחיילים משוחררים, יש לו פודקאסט מצליח עם רז ספני ולאחרונה גם דיבב בסרט הרובוטריקים החדש. אבל המדהים בסיפור שלו הוא שכל ההישגים האלו הגיעו אחרי שפרץ מופיע על הבמות רק שש שנים – הרף עין במונחים של סטנדאפ.
"תמיד אמרו לי, 'אתה מצחיק, אתה מצחיק, תעשה סטנדאפ, אתה מצחיק'. אמרתי בסדר, אבל אני מצחיק של חבר'ה, ויש פער גדול מאוד בין מצחיק של חבר'ה ובין להצחיק אנשים שאתה לא מכיר. ואז ב-2018 הלכתי לצפות בסטנדאפ בבמה פתוחה באשדוד, וזה היה נורא. אמרתי לעצמי שאם האנשים האלה קוראים לעצמם סטנדאפיסטים, אז גם אני סטנדאפיסט. עליתי לבמה ומאז לא עצרתי. הייתי עצלן בכל תחום אחר שעסקתי בו, עצלן וחסר מוטיבציה ומבואס וממורמר מאוד, אבל אף פעם לא בסטנדאפ. הופעתי איפה שנתנו לי, גם בבית קפה מול שלושה אנשים כששניים מהם הם הברמן והמלצרית".
הוא התקדם מהר מבית הקפה ההוא. ב-2019 כבר התארח אצל אסף יצחקי בהיכל התרבות באשקלון מול 700 איש, וזה הדליק לו את הרצון להופעה מלאה משלו. כמה חודשים אחר כך כבר סגר תאריכים עם בעלי הסטנדאפ פקטורי, ואז הגיעה הקורונה ונתנה לו ברקס. פרץ החליט לעשות משהו שמעטים, אם בכלל, עשו עד אז – והתחיל להעלות קטעים מהסטנדאפ לטיקטוק.
"זה היה מאוד לא קונבנציונלי בתקופה ההיא", הוא נזכר. "סטנדאפיסטים ותיקים אמרו לי, 'למה אתה מבזבז חומרים? למה אתה שורף קטעים בטיקטוק? זה קהל צעיר, זה ילדות קטנות שרוקדות, למה זה טוב?'. אמרתי להם, 'זה יחצ. מישהו שראה אותי בטיקטוק יראה פתאום פרסום להופעה, יגיד 'אה! אני מכיר אותו, הוא הצחיק אותי', ויקנה. וזה מה שקרה הלכה למעשה. פתאום אומנים גדולים פתחו דפי טיקטוק והתחילו להעלות לשם, ועכשיו זה ממש בשגרה. אני חלק מההתחלה של הדבר הזה".
>> 10 הסטנדאפיסטים שחובה להכיר בשנת 2024
מאז אתה לא מפסיק להעלות קטעים ולסגור הופעות. הקטע של "לתת גז" לא עוצר אצלך.
"חד-משמעית. יש מרתון שישי מאוחר בסטנדאפ פקטורי שמתחיל ב-12 וחצי בלילה, ואני מגיע לשם למרות שאם אתה מסתכל על איפה אני נמצא בקריירה – אני לא צריך לעשות רבע שעה עכשיו במרתון בשישי בערב. שמעתי כמה סטנדאפיסטים שמדברים ביניהם, היה אחת בלילה והם אמרו, 'מה אנחנו עושים פה באחת בלילה? מה אנחנו צריכים את זה?'. אמרתי לעצמי שאני לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר חוץ מפה. זה מה שאני אוהב, זה מה שאני רוצה לעשות. זה מחליף כל דבר אחר. אני לא עוצר, לא מאט, לא כלום, גם אם זה בא על חשבון זוגיות, גם אם זה בא על חשבון חברים או מה שזה לא יהיה. אני לייזר פוקוס ומה שיהיה יהיה". 
לאבד את סהר קליזו
פרץ יציין בקרוב 36, כלומר אפשר להבין שאת קריירת הסטנדאפ שלו הוא לא התחיל בגיל צעיר במיוחד.
מה עשית עד ההופעה ההיא באשדוד?
"וואי, מה לא עשיתי? אלוהים אדירים. עבדתי בעגלות, בחנות פלאפל, הייתי מציל, הייתי מדריך בצהרון ברמת אביב. עבדתי בכל כך הרבה עבודות, הייתי מנהל חנות בג'נטלמן, עבדתי במשרדי פרסום. כלום לא שרד. באמת, לפני שמצאתי את עצמי בסטנדאפ, לא מצאתי את עצמי".
השנה האחרונה לפני זו שבה מצא את עצמו הייתה דווקא מעניינת ואולי סימנה את העתיד לבוא. חברו מילדות כוכב הרשת סהר קליזו, שהיה באותה התקופה בשיא הפופולריות שלו, קיבל תקציב להפקת תוכנית שבה יתעד את עצמו ואת חבריו עושים שיגועים בווילה, ופרץ גויס להיות אחד מהחברים האלו. אלא שההצלחה לא האריכה ימים, התוכנית ירדה מהאוויר אחרי עונה אחת – וקליזו נעלם.
"התוכנית הזו הורידה אותי לטמיון", מספר היום פרץ. "בהתחלה בכלל לא רציתי. אמרתי לסהר שלא מתאים לי 'בוא נשבור לך על הראש ביצה', אבל הוא שכנע אותי, אמר שהוא רוצה לעשות את זה עם חברים. היינו צריכים לשדר סגנון חיים מאוד נהנתני, כי אנשים לא אוהבים לראות אנשים ממורמרים ביוטיוב. המשכורת שקיבלתי הייתה מצחיקה במקרה הטוב, וככל שעבר הזמן חתכו לנו אותה כל הזמן 'כי אתם לא מכניסים מספיק'. הגעתי למצב שהייתי מוציא כסף מהכיס שלי כדי שיהיה תוכן לצלם היום".
כשהתוכנית ירדה וסהר נעלם, המעריצים שלו תקפו אותך שאתה כביכול ממשיך הלאה.
"לאנשים הייתה התעוזה להגיד לי, 'לאן סהר קליזו נעלם? אתה לא מתבייש?'. נשמה, אני הפסדתי הכי הרבה מההתרסקות הזאת. איבדתי את אח שלי".
המשכת משם לעשות קריירה, הלכת לעשות סטנדאפ.
"הסטנדאפ הציל אותי מלהיכנס לסחרור כזה ולהגיד שלא אכפת לי מכלום, כי הסטנדאפ אמר לי, 'תשמע, יש לך הופעה בערב'".
אז היית מוותר על החוויה בווילה של קליזו?
לא, כי למדתי שם המון על עצמי והמון על הרשת. להיות צמוד לסהר במשך עשרה חודשים ולגור איתו באותו הבית זה קורס בהבנת הרשת שלא הייתי מחליף בעד שום הון שבעולם".
אז למה אתה אומר שהתוכנית הורידה אותך לטמיון?
"גם איבדתי חבר, גם דיכאון, גם כלכלית. הייתי בחובות מלימודי תקשורת ששילמתי לבד, כי אבא שלי לא רצה שאלמד, וגם מהכסף שהוצאתי על התוכנית. היו לי איזה חמישה חודשים שגרתי באוטו. הייתי עובד במכירות מתשע בבוקר ועד חמש בערב, בשש בערב מגיע לפקטורי (מועדון סטנדאפ בדרום תל אביב - א"ג), יושב באוטו עד שפותחים בשבע, מופיע עד שתיים בלילה, מסיים, נכנס לאוטו, מוצא לי איזה חניון וישן ברכב. ככה בלופ של חמישה חודשים".
למה לא ביקשת כסף מההורים?
"הייתי בבושה עצומה. אתה בן 30, אתה האח הבכור במשפחה של שש נפשות ואתה הכי כושל פה מכולם בפער עצום. אבא שלי אמר לי מתחילת הפרויקט של קליזו, 'זה יתרסק הדבר הזה, אל תבנה על זה', ואני אמרתי לו, 'אתה לא מבין כלום, אתה מבוגר, זה יוטיוב, מה אתה יודע על יוטיוב?'. אבא שלי איש עסקים, הוא אמר לי, 'אני לא יודע מה זה יוטיוב שמיוטיוב, אני מסתכל על זה בקטע העסקי, זה לא יעבוד'. כשהתברר שהוא צדק לא היה לי פרצוף להגיד לו, 'אבא, אפשר לחזור?'. לא יכולתי, עד שהתחילה הקורונה ואמא שלי כביכול ביקשה ממני לחזור הביתה, אז אמרתי, 'טוב, אני אחזור כי אמא ביקשה'".
וכשנגמרה הקורונה?
"מבחינת אבא שלי נגמרה הקורונה, זהו, אין לך תירוץ, 'עוף לי מהבית'. עבדתי בצהרון חמישה חודשים, ואז קיבלתי את הקמפיין הראשון שלי, סרטון של דקה שעולה אצלי בטיקטוק, 5,000 שקל. בצהרון עשיתי 4,500 בחודש, אז אמרתי למנהלת של הצהרון, 'זו ההודעה שלי של השבועיים מראש'. אמרו לי 'לא, רגע, זה שוטף פלוס 60, עד שתקבל את הכסף...' אבל אני מפנה זמן. אני מאמין מאוד בלזמן את הדבר, לפנות את הזמן כדי שיהיה מקום לדבר הזה לבוא. אז פיניתי, אמרתי אני עוזב את העבודה שלי, ההופעות יבואו, הכסף יבוא, מהרשת, מהסטנדאפ. וברוך השם זה מה שקרה". 
אתה באמת מאמין בזימונים?
"חד-משמעית. אני מאמין שאם אתה מאמין באמת, לא מקווה, לא 'רוצה', אם אתה מאמין באמת באמונה שלמה שמשהו יקרה, יודע, לא 'חושב', היקום מתעקם כדי שהדבר הזה יקרה לך. אני מרגיש את זה על עצמי כל יום. כל הצוות שמקיף אותי, האנשים האלה הגיעו אליי, לא הלכתי ובדקתי ולקחתי. הסוכן שלי היה בהופעה שלי בנתניה כי חבר שלו אמר לו, 'בוא תראה את הבחור הזה בהופעה'. אני פותח את הדבר הזה ואנשים מגיעים, וברוך השם זה מה שקורה".
מרגיש יותר בנוח לצחוק על ימנים
כל ה"ברוך השם" הזה לא בא משום מקום. פרץ נולד בירושלים וגדל בקרית ארבע למשפחה מסורתית: אב חילוני שמקדש בשבת, אם שחזרה בתשובה ושישה אחים ואחיות. הבנים יצאו בשאלה, הבנות נשארו דתיות. עם הזמן השפיעה העצלות גם על הדתיות שלו, ובגיל 27 הסיר את הכיפה סופית. "אני עדיין אדם מאמין, פשוט אין לי כוח לפרקטיקה. הלוואי שהייתי מסור ללקום בשבת לתפילה או ללהניח תפילין בשש בבוקר כמו שיש לי כוח לנסוע שלוש שעות לחיפה כדי להופיע שש דקות מול ארבעה אנשים".
זה לא מכעיס את אלוהים?
"אני לא יודע מה מכעיס אותו ומה לא, קטונתי". 
אתה רואה את עצמך בעתיד חוזר בתשובה כלשהי?
"אולי, משפחה וילדים, חשובה לי מאוד המסורת, חשוב לי שיהיה קידוש בבית. אני לא יודע".
הדיבור על זימונים הוא שאריות של דתיות?
"כן. באיזשהו מקום החלפתי את הדת בסטנדאפ, זו האמונה החדשה שלי, אני מאמין בו באמונה שלמה".
אם היית נשאר בדת, אתה חושב שבכל זאת היית עושה סטנדאפ?
"קשה לי לראות את זה. פחדתי מאוד להיכנס לעולם הזה כשהייתי דתי. חשבתי שמה, אני אופיע במקום שאין בו אוכל כשר? ברגע שהחלטתי שזה פחות בשבילי הפרקטיקה הדתית, פתאום נפתחו לי כל כך הרבה אופציות שלא היו לי לפני כן".
כל מי שצופה בסרטונים של פרץ, ובוודאי מי שצפה בסטנדאפ שלו, יודע מהן דעותיו הפוליטיות. בסרטון שזכה להצלחה מתקופת המחאה נגד הרפורמה המשפטית צוחק פרץ על המפגינים בקפלן, וקורא להם "אלו שלא יודעים להפסיד". 
דרוש אומץ להיות פוליטי ברשת ועל הבמה בימים האלה?
"בטח. לא רוצים להפסיד קהל, זה הפחד הכי גדול של סטנדאפיסטים. כשאתה מגיע לאיזושהי רמה שיש לך מה להפסיד ואתה מוכר הופעות, אתה לא רוצה להביע עמדה ברורה. אתה חושש, 'אם אני אגיד עכשיו משהו על ביבי אז הימנים ינדו אותי, אם אני אגיד עכשיו משהו על השמאל אז השמאל לא ירצה שאני אופיע אצלו'. השיקולים האלה לא קיימים אצלי, כי אני חושב שבתור סטנדאפיסטים המטרה שלנו היא להגיד את האמת. האמת שלי. יכול להיות שאתה לא מסכים איתה וזה בסדר, אבל זאת האמת שלי. אז תקרא לי ימני, כבר קראו לי משיחיסט וביביסט, אני מנפנף את זה. חלק מהמשמעות של מדינה דמוקרטית הוא שלכל אחד יש את הדעה שלו וזה בסדר, הבעיה מתחילה כשקוראים למי שלא חושב כמוך מטומטם או בוגד. זאת הצרה האמיתית".
בסרטון נוסף אתה אומר לעוקבים שלך שלא לקחת קשה, שאתה יורד על כולם.
"נכון, אני צוחק על כולם, אני לא עושה איפה ואיפה, אני צוחק על ימנים ודתיים וחילונים ואתאיסטים וצמחונים וערסים. מה שמצחיק – צוחקים. אם אתה מפסיק לעשות את זה אתה כבר לא נאמן לעצמך. יש לי אפילו בדיחה על אבא שלי, שלא אכפת לו שביבי מושחת".
אני חושב שהבדיחה הזו שלך על אבא שלך וביבי הצחיקה אותי יותר מאשר אם שמאלן היה מספר אותה.
"ברור. אני דווקא מרגיש יותר בנוח לצחוק על ימנים ועל ביבי כי זה מי שאני, זה הבית שממנו הגעתי. אבא שלי אומר, 'מי שלא מצביע לביבי לא מגיע לעל האש'. זה מצחיק. דווקא לצחוק על שמאלנים אני לוקח בעירבון מוגבל מאוד, רק אם זה מגה-מצחיק ולא פוגעני יותר מדי. לצחוק על ימנים? אין גבולות".
אתה חושב שהקהל שלך ימני?
"ברובו המוחלט, 70%–80%. אבל אני לא חושב שהם באים בגלל הפוליטיקה. הבחורה הדתייה, בת השירות שאוהבת סטנדאפ, למי היא יכולה ללכת? מי בטוח לא יקלל? מי בטוח לא יעשה גסויות? המשפחה שלי, אמא שלי, לאיזו הופעה הם יכולים ללכת בלב שלם ובידיעה שיהיה להם כיף והם יצחקו ולא יובכו?".
אתה שותף לתסכול של אומנים שטוענים שהרבה יותר קשה להצליח בארץ עם דעות פוליטיות כאלה?
"אני לא חושב שזה עדיין ככה. התפיסה הזאת, שלפיה צריך לדבר בצורה מסוימת כדי שהטלוויזיה תשים לב אליך, שיום יבוא ומישהו מהטלוויזיה יגלה אותך, זו תפיסה של שנות ה-90. די, זה כבר לא קורה היום. תהיה מספיק גדול כדי שהם לא יוכלו להתעלם ממך, זה הכל. אני לא צריך שאף אחד יעשה לי טובות, אני לא צריך שאף טלוויזיה תקדם אותי".
בתור מי שמצהיר על עצמו כעל ימני, מה אתה חושב על המצב היום?
"מזעזע, מתיש, אני לא מבין לאן אנחנו הולכים. אני לא סומך על אף אחד. אם אני ימני זה אומר שביבי הוא המלך? לא. אני לטובת המדינה. חשוב לי שיהיה טוב לחיות פה, שהחטופים יחזרו, זה בראש מעייניי כרגע. לא אכפת לי אם חמאס יושמד לפני זה, לא אכפת לי איזו עסקה ולא אכפת לי מה – אני רוצה שהאנשים האלה יחזרו מהגיהינום וזה הכל, זה מה שמעניין אותי".
צריך להעביר נקודה בצורה סחית
אחרי 7 באוקטובר השקיע את עצמו פרץ בסרטוני הסברה באנגלית מושלמת. "הסרטונים הראשונים קיבלו המון תגובות לא מפרגנות מישראל, כמו 'למה אתה מדבר באנגלית?', 'למי זה יגיע?'", הוא מספר. "ואז אשתו של ג'רי סיינפלד שיתפה סרטונים שלי ומייקל רפפורט נהיה חבר, והישראלים פתאום קיבלו את האישור הזה מחו"ל, אז הם אמרו, 'כל הכבוד, תמשיך ככה!'. אני לא עושה את זה סתם כי אני אוהב לדבר אנגלית, אני עושה את זה כי זה כלי שיש לי בארגז הכלים, ואם אני יכול להשתמש בו לטובת המדינה שלי, מה טוב". 
עברתי על הרבה סרטונים שלך, קצת ביאס אותי שאין בהם בדיחות.
"בהתחלה. כי היה לי חשוב להעביר כמה נקודות בצורה סחית, פשוטה ולעניין. ברגע שחזרתי להופיע כבר התחלתי לתבל את זה בהומור, בסופו של דבר אני סטנדאפיסט. אבל חשוב לי להגיד שאם יש משהו שחשוב לי יותר מהקריירה שלי – זו המדינה שלי. אם אומרים לי, 'רגע, שנייה חכה עם הבדיחות, המדינה שלך בקרייסיס', אז כן, אני אלך לעשות מילואים וזה לא מעניין אותי מה זה יעשה לי לקריירה".
אז תגיד, הצלחה עצומה, היכל התרבות. איך אתה עדיין גר עם שותף, ועוד בחולון?
"חולון זה שקט, זה קרוב לי למרכז וזה פריפריה. אני בן אדם ביתי, זה מה שכיף לי. הרבה מסתלבטים עליי על החיים עם שותף, 'מצליח-מצליח אבל גר עם שותף'. אני בא ממשפחה של שישה ילדים, אני רגיל שיש בבית תחנה מרכזית. אני גר עם חבר טוב שלי, אני אוהב לגור איתו ספציפית, זה לא שאני צריך שותף משיקולים פיננסיים".
אז לא צריך לדאוג לך מבחינה פיננסית?
"אבא שלי אומר לי, 'נו, איך הולך? איך המכירות של היכל התרבות?'. זה מה שמעניין אותו, כמה כסף נכנס, לא מעניין אותו אם אנשים יצחקו, לא יצחקו, לא אכפת לו. אמרתי לו, 'בסדר, נמכרו כל הכרטיסים', ואז הוא אמר לי, 'אל תדאג, בסוף אתה תצליח'. או-קיי, סגור אבא'לה, תודה רבה".
צלם: אלון שפרנסקי | סטיילינג: מאיר פרץ | איפור: פדור וישניאקוב | הפקה: טל פוליטי | בגדים: Samples fashion