אוקטובר 2023. לא חסרות דרמות אמיתיות, אבל גם לענף הפודקאסטים הישראלי יש אחת משלו: נורית גפן, חצי מצמד מגישות הפודקאסט "באות בזמן", בוחרת לעזוב אותו לאחר שנה בלבד. ואיזו שנה זו הייתה - היא ושותפתה דליה גוטמן לא רק הצליחו להפוך שיחה שבועית בין שתי נשים בגיל השלישי ללהיט ענק בממדים הסכתיים, אלא כבשו איתו את שני היעדים הכי נחשקים עבורן ועבור שכמותן, שער ב"גלריה" וכתבה ב"אולפן שישי". ובזמן שהיו מי שתהו למה עוזבים, גוטמן ואנשי רשת All-In שבה עלה הפודקאסט נאלצו קודם כל לחשוב אם וכיצד ממשיכים.
גוטמן, דמות ברנז'אית מוכרת שעד ימי "באות בזמן" לא באמת נחשפה או דיברה - והייתה מזוהה בעיקר בתור מנהלת התוכניות המיתולוגית של הערוץ הראשון - הבהירה מההתחלה שההיפרדות בין השתיים נעשתה בטוב. גפן הסבירה את עזיבתה בכך ש"עייפתי ואין לי יותר מה להגיד", קישרה את זה גם לזוועות שהתרחשו רק שבוע קודם לכן, ובהמשך מילאה מצברים וצצה מחדש בטלוויזיה ובפודקאסט אחר מבית אותה רשת לצד הנכד דילן. אבל גוטמן היא לא סלב, ו"באות בזמן" הוא מותג שמצד אחד צריך היה לשמר ומצד שני צריך היה לחדש ולהפוך שוב למזמין ומעניין. ככה נולד לו, בדיוק לפני שנה, "הפרלמנט".
ראשונה הייתה שחר סגל. יוצרת, תסריטאית ומי שמאזיני תוכנית הבוקר של טל ואביעד זצ"ל מכירים בתור אחות חורגת שנקראת להחליף את אחד מהם כשהוא חולה. שבועיים וקצת אחרי 7 באוקטובר, היא ודליה - חברות טובות מימים עברו - כבר הגישו פרק משותף ראשון בעיצומו של הליך מאצ'ינג מוקלט שבו שודכו לגוטמן עוד כמה אפשרויות. שבוע חלף, ולשתיים הצטרף רועי בר-נתן. חבר טוב של שחר ושל דליה, שתיארה בעבר את המפגשים המשולשים שלהם בסניף ארקפה בצפון תל אביב בתור הדרך שלה לשאוב מהם את מעיין הנעורים. כי דליה, שממעיטה לציין את גילה ולא חוגגת ימי הולדת, נמצאת בעשור השמיני לחייה. סגל ובר-נתן, לעומת זאת, עוד לא חצו את ה-50.
פרקי הפרלמנט הבאים של "באות וזמן" היו מרתקים ומעשירים כיאה להסכת שבו מעורבים שלושת הנ"ל, אבל רק בדיעבד התברר עד כמה הייתה חסרה שם עוד חתיכה. ובסוף היא הגיעה: בימים האחרונים של נובמבר מצאה החבורה את הצלע הרביעית שלה - עילי בוטנר, חבר ותיק של רועי שהרבה להופיע איתו במסעות בין מפוני המלחמה, כשלימים השניים אף הפכו ל"צמד" (מילה טעונה בפודקאסט) שפותח קופות, סוגר אולמות וממלא את הלבבות. לבוטנר ובר-נתן אין ולו שיר מקורי אחד, וגם לא אמור להיות, כי ההופעה של שניהם נשענת על קטלוג המוזיקה הישראלית יוצא הדופן שהתהווה פה. בפרקי הפודקאסט, לפחות באלה שבהם שחר ודליה מעזות, הארבעה שרים ביחד שניים-שלושה שירים שהופכים את "באות בזמן" למהדורה העדכנית והמנחמת ביותר של מוסד "שבת עברית" מהרדיו. למרות שאין שם את ההרמוניות של "זהו זה", כן יש כבוד עצום ליוצרים וליצירות ולמילים ולמנגינות.
על אף החיבה של הארבעה למוזיקה ולמוזיקה ישראלית בפרט - בימיה בערוץ הראשון גוטמן הפיקה ערבי זמר ומחווה מיתולוגיים, ואף הייתה אחראית לכמה שידוכים מקצועיים שהולידו שירים כמו "אליעזר בן יהודה" - "באות בזמן" הוא לא פודקאסט מוזיקלי ולא פודקאסט על מוזיקה. על מה הוא כן? התואר "הפלרמנט", שהצטרף לשם הפודקאסט למרות שלפחות שניים ממשתתפיו ממש לא "באות בזמן", מסכם זאת נהדר: שיחות על מה שקורה במדינה ומה שקורה בחיים עצמם, בניווטה של רביעייה הומוגנית בדעותיה האקטואליות אך כזו שלא צועקת "גנבו לנו את המדינה" אלא מנסה ובאמת ובתמים לשקם אותה. לרגעים נדמה כאילו הקוורטט של גוטמן, סגל, בר-נתן ובוטנר הוא מעין גרסת אודיו לרגשות מסרטי "הקול בראש", כשכל אחד בוחר להגיב באופן מעט אחר לאירוע מסוים ומציג גישות שונות. אבל זה לא אומר שיש שם ולו שבריר אחד של ויכוח, כי מלבד תמימות הדעים על המצב אנשי "באות בזמן" מנהלים כל דיון באהבה עצומה ובכבוד שאין לו סוף.
ומה שהכי בולט ב"באות בזמן 2.0" הוא הנונשלנטיות מעוררת הקנאה של המשתתפים בה. לשחר יש דעה מגובשת על הכל (ובעיקר על לשון הפנייה של כספומטים) והיא תמיד רהוטה ומשכנעת. דליה שוכחת פרט מסוים, במיוחד שם של מלחין או של ערב מחווה שהפיקה מתישהו באייטיז? לרועי יש זיכרון ביוני, בואכה על טבעי, כולל לאירועים תרבותיים שהתרחשו כשהיה בן 4. עילי הוא לא רק גאון מוזיקלי, אלא גם ארכיון אנושי שמבטיח שכל קרדיט על כל שיר יהיה מדויק. ודליה, שתופסת מדי פרק את עמדת המנחה, זו שבאה עם דפים מוכנים מהבית עם נושאי שיחה ואף פעם לא מספיקה להגיע לכולם, צריכה להבין שיש גבול לכמה אפשר לגרום לאנשים לקנא בערבי ה"שבת שירה" שהיא מארגנת בביתה. לפעמים קמה מאזינה שמעירה לה על ריבוי הניימדרופינג, כיאה למישהי שלמדה עם ירון לונדון ואהוד מנור ושבין חבריה נמנים רבקה מיכאלי, איתן בן-אליהו, אמנון אברמוביץ' ושוש פוליאקוב, אבל אסור לה לעצור. "באות בזמן" בלי שמות מנקרי אוזניים כאלה הוא כמו ערב שידורים של ערוץ 23 בלי אירוע שיואב גינאי הנחה אותו.
@allinhouseofpodcasts ״כשהייתי חייל איך שהיה שנה לרצח רבין היה אי אפשר לתאר המדינה הזאת אותו דבר״ באות בזמן | דליה גוטמן, רועי בר נתן, עילי בוטנר ושחר סגל פרק חדש זמין בכל הפלטפורמות️
♬ צליל מקורי - All•in הבית של הפודקאסטים
@allinhouseofpodcasts על הלק ג׳ל באות בזמן | דליה גוטמן, רועי בר נתן, עילי בוטנר ושחר סגל פרק חדש זמין בכל הפלטפורמות️
♬ צליל מקורי - All•in הבית של הפודקאסטים
המאזינות, וגם המאזינים, הם עוד חלק משמעותי ממה שהופך את "באות בזמן" לאחד משני האירועים המשמעותיים ביותר שקרו השנה בזירת הפודקאסטים הישראלית. קבוצת הפייסבוק שמלווה את ההסכת מתפקעת מרוב התייחסויות ופניות של אנשים ונשים שמצאו מפלט באותם פרקים שבועיים - כשגוטמן עצמה מקפידה להתייחס לכל אחת מהן - ואפילו מעבר לים התקבלו מסרים על האופן שבו ההאזנה לפרלמנט הפכה לחוקן נפשי, בפרט בשנה החולפת. כשמאזינים ל"באות בזמן" נזכרים עד כמה המדינה לא בסדר ובכל זאת מאמינים שבסוף הכל יסתדר, ולמרות שהפודקאסט עוסק בענייני השעה עדיין יש ערך לא מבוטל להשלמה רטרואקטיבית במידת הצורך. ספוילר: מתישהו במהלך ההאזנה תגלו ש"אסתר קלין" שדליה מזכירה מדי סוף פרק היא למעשה "אסתרקה לין", גילוי שולי לכאורה שבכל זאת גרר (בצדק) לא מעט הלם.
והנה עוד מרכיב מפתח בסוד ההצלחה של "באות בזמן" המחודשת: השמות, הסיפורים והאירועים שלא נוכחים בגופם ואף על פי כן שבים בכל פרק. צחקי, בן הזוג של דליה, הוא סלב לכל דבר ועניין כשהוא מסתובב איתה בקפלן, בבגין או בכיכר החטופים; רועי לא הולך לפסיכולוג אלא ל"המשוחח"; תמיד יהיה אזכור לחברי "הצוות הצפוני", תמיד דליה תרצה שעילי ינגן שוב את שירו "קיץ אחרון", ותמיד הוא עצמו לא יספיק לדבר עם חברי הפרלמנט על געגוע; ובגלל שהפודקאסט מצולם וזמין לצפייה ביוטיוב, רועי ושחר צריכים לוודא שלא יחליפו ביניהם מבטים או חיוכים מבודחים כי דליה צופה בהכל מחדש אחר כך.
מעטים הזמנים המרגיעים בשבוע כמו השעה שבה מתפרסם עוד סלפי מעלית של רביעיית "באות בזמן" ומבטיח שהנה, תכף הפרק מגיע. פרק שבו תגלו מחדש קלאסיקת זמר עברי נוספת, תרגישו שאין מוסד תקשורתי שמזכיר בכזו נחישות ואדיקות את החטופים, ואם יהיה לכם מזל תתפסו את רועי בר-נתן עם חיקוי לא פחות ממושלם (מומלצים במיוחד "יעל פוליאקוב בהצגת תיאטרון" ו"זהבה בן מחפשת את המילים בטקס לזכר רבין"). את המשבר הטקטי של הפודקאסט גוטמן צלחה כבר בשנייה שבה הרביעייה הזו גובשה, על זה אין שאלה. אבל למשבר האסטרטגי - זה שמתחולל בכל נפש ישראלית בשנה האחרונה - יש עוד דרך ארוכה. ולמרות הנישתיות המסוימת והפנייה לקהל מאוד מובחן, ההאזנה ל"באות בזמן" היא תחנת חובה שאותה דרך לא תהיה שלמה בלעדיה. כמו פגישה אצל "המשוחח" בלי שצריך לשוחח איתו, כמו טיפול עשרת אלפים לראש, לאוזניים, ללב ולנשמה.