אתר "פוליטקלי קוראת" פרסם בחודש שעבר תחקיר ובו עשרות עדויות של חיילות שמספרות על הטרדות מיניות והתעמרות מצד עורכים, מגישים וטכנאים בגלי צה"ל. בין השמות שהוזכרו בתחקיר גם אבנר הופשטיין, שהתלונות עליו פורסמו לראשונה כבר ב-2016. הבוקר (חמישי) סיפר הופשטיין בפייסבוק כי החליט לתבוע את אתר "פוליטקלי קוראת", וכן את העיתונאי חיים לוינסון ואת חדשות 13, שהדהדו את הטענות נגדו.
"אני לא נוקט בצעד הזה בחדווה. זירת הפעולה שלי אינה בתי המשפט ומעולם לא תבעתי אף אדם או ארגון בתביעת לשון הרע", כתב הופשטיין. "גם כשקראו לי שקרן או נוכל, גם כשהמציאו לי מניעים לא לי, גם כשהדם בער בתוכי בזעם. נרגעתי ולא תבעתי... אבל יש קו אדום והקו הזה הוא הנפש שלי ושלום משפחתי. כאשר אתר מפרסם ברשלנות יוצאת דופן קרעי-סיפור מרושע ומבחיל אודותיי ללא כל בדיקה מינימלית, סיפור מצוץ מהאצבע אשר יסודותיו נבדקו והתגלו כעורבא פרח, לא נותרת לי ברירה". הופשטיין תובע מכל אחד מהצדדים - פוליטקלי קוראת, חדשות 13 ולוינסון - 120 אלף שקל.
בתחקיר של "פוליטקלי קוראת" הובאו עדויות של עשרות חיילות וחיילים. בין אנשי התחנה ששמם הוזכר לאורך התחקיר כמי שהיו מעורבים בהטרדות או בהתעמרויות, אפשר למצוא את המגישים עדי טלמור ז"ל, מולי שפירא ורמי יצהר, את הטכנאים ערן סבאג ושחר תמיר - וגם את הופשטיין. הופשטיין, לשעבר ראש דסק התחקירים בגל"צ, משמש כיום כראש דסק התחקירים של "זמן ישראל" - שם פרסם בעצמו תחקיר על התחנה לפני כשנה וחצי. הופשטיין פוטר מהתחנה בשל "קיצוץ תקציבי", לפני כמה שנים. הוא תבע בטענה שחווה התעמרות ופוטר ממניעים פוליטיים. התביעה הסתיימה בפשרה, והופשטיין פוצה על ידי התחנה בעשרות אלפי שקלים.
לפני כשלושה שבועות אמרו בארגון העיתונאים, שם הופשטיין מכהן כחבל הוועד המנהל, כי לא יעלימו עין מהטענות נגדו. "אנו לוקחים את הדברים ברצינות ונפעל לבירור העניין", מסרו בהודעה. בתגובה לפניית mako תרבות לא פרטו בארגון לגבי האופן שבו יבצעו בירור בעניין, אבל הוסיפו כי "בהמשך להודעתנו מיום שישי, בזמן הקרוב הוועד המנהל של הארגון יתכנס ויקבל החלטה לגבי אופן הבדיקה של הטענות האמורות נגד אחד מחבריו".
מפוליטקלי קוראת נמסר: "התביעה הוגשה נגד 'פוליטיקלי קוראת', נגד מאיה רומן, מנכ"לית הארגון ונועה בורשטיין חדד, העורכת הראשית שלו, באופן אינדיבידואלי ונגד חדשות 13, מנכ"ל חדשות 13 ועיתונאי 'הארץ' חיים לוינסון. למרות שהופשטיין יודע להגיד את כל המילים הנכונות ולהשתמש בתעלולי היח"צ הנכונים, התביעה הזו היא תביעת השתקה. היא משתיקה את הנשים האמיצות שהעזו להעיד על החוויות שלהן בזמן השירות הצבאי שלהן ועל נשים שעתידות להעיד על חוויות דומות. היא ניסיון להשתיק ולהכתיב עבור גוף התקשורת הפמיניסטי היחיד במדינה את גבולות הגזרה העיתונאיים ולהבהיר שמותר לנו לכתוב על סוגיות מסוימות, אבל שלא נגזים עם כל המי-טו הזה.
"בתביעה הזו ישנו גורם בעל כוח ציבורי, עיתונאי מבוסס בעל מוניטין של לוחם צדק עשוי ללא חת, אדם בעל קשרים, כוח וחברים במקומות הנכונים. מולו ניצבות שתי נשים צעירות, שהיו חיילות כששירתו לצידו וחוו חוויה מטרידה שהן תיארו בכתבה שלנו. הופשטיין מחבר את הסיקור שלנו לרדיפות פוליטיות שחווה במהלך הקריירה שלו. יש לציין כי התחקיר שלנו הגיע מהשטח, מחיילות ששירתו בגל"צ ורצו לדבר על החוויות שלהן. בחרנו לתת במה לנשים לדבר על הסביבה הרעילה שבה עבדו. זו המטרה שעמדה ועומדת לנגד עיננו ולא שום דבר אחר".
חיים לוינסון מסר: "אני מאוד מקווה שהתביעה תתברר עד תום. הוא מתאבד בעיני. אבל שיהנה".