איך סיפור על אישה צעירה שמתרחש בתחילת המאה הקודמת בשטעטל בפולין, מצליח להיות רלוונטי עבור ילדות שחיות כיום בישראל? החיבור בין השתיים מתרחש בפרמיירה של ההצגה של הבימה, "ינטל", בכיכובה של רוני דלומי. עיבוד לסרטה של ברברה סטרייסנד משנות ה-80 המבוסס על ספרו של יצחק בשביס זינגר.
לאולם בהבימה נכנסו השבוע נערות צעירות שחוגגות השנה את טקס בת המצווה שלהן. הנערות מתכננות לציין את המעבר שלהן מילדות לבגרות בדרך משמעותית חלקן אף מתכננות לעלות לתורה. הן צופות על הבמה בדמותה של ינטל, בתו של הרבי מנדל, שמתחזה לבחור כדי ללמוד בישיבה. המחזמר, שעוסק במעמד האישה ביהדות והגישה של הממסד הדתי לחינוך של ילדות ונערות, מעורר בהן התרגשות ולא מעט מחשבות.
בת מצווה משמעותית: "אני רוצה להיות איפה שמכבדים אותי"
מיקה נוסבאום מיקנעם, הגיעה להצגה עם אימא שלה יהלי. בשנה הבאה היא תחגוג בת מצווה ושוקלת לעלות לתורה. הנושא של שוויון בין נשים לגברים מעסיק אותה מאוד לדבריה.
"הבת מצווה מאוד משמעותית עבורי. אני חושבת שהיהדות שייכת לכולם ולא רק לבנים", היא מסבירה. "המשפחה שלי מאוד מקבלת את הרעיון שאני אעלה לתורה ואני חושבת שההשקעה בזה תשתלם לי".
איך החברות שלך מגיבות לרעיון?
"הן מופתעות אבל אני מבינה אותן כי הן לא רגילות לראות נשים עולות לתורה".
מה חשבת על ינטל?
"ההצגה מאוד יפה ואני קצת מזדהה עם הגיבורה. גם אני 'מתחזה' לבן כביכול בזה שאני רוצה לעלות לתורה. חוסר שיווין זה דבר שעדיין קורה. בכנסת יש הרבה פחות חברות כנסת מחברי כנסת. ויש יותר מדענים ממדעניות. דברים שלא מקובל שבנות יעשו, אני דווקא רוצה לעשות".
מה החיבור שלך לדת?
"חשוב לי להיות מחוברת לדת, להודות לאדמה או למשהו למעלה, למרות שאני לא דתייה. אני לא קוראת חלקים בתורה שקשה לי להתחבר אליהם כי הם לא שוויוניים, אבל יש כל מיני חלקים ביהדות. אני רוצה להיות איפה שמכבדים אותי ולחגוג בת מצווה במקום שמאפשר לבנות ולבנים לשבת יחד".
"שכל מי שתקרא את זה תדע שזו זכותה המלאה לעלות לתורה"
עבור יהלי, אימא של מיקה, העלייה לתורה היא רק חלק אחד מהרבה חוויות של התבגרות שמיקה צפויה לעבור השנה, כמו התנדבות ונקיטת יוזמה. "עלייה לתורה היא לא המטרה המרכזית, זה חלק מרצון להיות מחוברים לתורה? ולאמונה, לאו דווקא לאלוהים, ולהרגיש שייכות. חשוב לנו שמיקה תדע שיש לה את האפשרות לעלות לתורה כמו כל בן ושהיא יכולה לבחור".
יהלי שהגיעה מבית חילוני לחלוטין, מגדלת את בנותיה בבית חילוני עם סממנים של יהדות ומסורת, כהגדרתה. "בשבת יש קידוש שאני אחראית עליו ויש לנו סידור רפורמי שאנחנו משתמשות בו כדי להתפלל ביום שישי. אני אדם מאמין ובעלי מכבד את המסורת למרות שאנחנו בית חילוני.
"אני, למשל, הכרתי סדר פסח שלם רק בשלב מאוחר בחיי וחשוב לי שלבנות שלי יהיו את החלקים האלה בחיים. למיקה חשוב להיות מי שהיא. היא מרגישה שהכל אפשרי ופתוח. גם כשדברים לא מקובלים, זה לא עוצר אותה. היא מסבירה המון את הרצון שלה לעלות לתורה. משהו שבנים לא נאלצים לעשות גם אם הם חילוניים".
מיקה, מצדה מסכמת בהתאם: אם מישהו שמאוד קרוב לי פחות יקבל את הרעיון, אני לא אפסיק אבל אני אכבד אותו. חשוב לי שכל מי שתקרא את זה תדע שזו זכותה המלאה לעלות לתורה".
"לא רציתי "סתם" מסיבה אלא אירוע שאני אזכור"
קבוצת הבנות והוריהן מתארחת בהבימה במסגרת מיזם "בת מצווה משמעותית" אשר מעודד חגיגות בת מצווה עם אלמנטים של ערכיות, מחויבות אישית, פעילות התנדבותית, ושילוב סממנים יהודים כמו כתיבת דרשה ועלייה לתורה. כל אחת על פי בחירתה האישית.
המיזם נולד מחבירה של קבוצות שונות ביהדות הליברלית בעיר חיפה, ביניהן קהילת מוריה הקונסרבטיבית, קהילת אור חדש של היהדות הרפורמית, קהילת יה"ל, יהדות הומניסטית ליברלית, קהילת אוהל אברהם ליהדות מתקדמת, וקהילתה של הרבה מיכל כהנא האורתודוכסית ליברלית.
יהודית זדונאיסקי רונן מכפר סבא היא אם לחמש בנות שגדלה בארגנטינה – שם מקובל לראות ילדות בנות מצווה עולות לתורה. לפרמיירה של ינטל היא מגיעה עם שתיים מבנותיה: יובל הבכורה, שתחגוג השנה בת מצווה והחלה בהכנות לטקס ומעיין שתחגוג בשנה הבאה.
יובל רונן: "כל המשפחה שלי עלתה לתורה כולל בנות דודה שגדולות ממני, כך שהרגשתי שזה די טבעי וחלק מהחיים שלי. משהו שאמור לקרות. יש עוד מעט בנות בכיתה שלי שעולות לתורה או שוקלות לעלות. אני לא רציתי 'סתם' מסיבה אלא אירוע שאני אזכור ויהיה חשוב ומשמעותי".
מעיין רונן: "אנחנו עושות כל שישי קידוש ומחזיקות ספר תורה בשמחת תורה, אז זה נראה לי נכון גם לעלות לתורה. זה מובן מאליו שבנות יעלו לתורה אם הן רוצות, זה לא מובן מאליו שהן ירצו".
בת מצווה ליברלית וכמה שיותר מסורתית
יובל ומעיין לומדות במסגרות חינוך ממלכתיות - בכיתת מחוננים בבית ספר אופירה נבון ובחטיבת שרת בכ"ס. במהלך שנת הבת מצווה, האימהות בכיתה מארגנות פעילויות משמעותיות לבנותיהן, כמו התנדבות וטיולים מודרכים בירושלים. לדברי יהודית, ההחלטה איך לחגוג את בת המצווה היא של בנותיה, שהופתעו בתחילה לגלות את חוסר השוויון בתחום.
יהודית: "בעלי ממוצא עיראקי ובמשפחה שלו עלייה לתורה של בנות זה חדש לגמרי. מתוך הקהילות הליברליות חיפשנו מסגרת שתהיה כמה שיותר מסורתית, כדי שכולם יחיו איתה בשלום ובשמחה. מצאנו את הרב ברי שלזינגר מקהילת תורת חיים בהרצליה. הוא מלמד את יובל לא רק את הקריאה בטעמים אלא גם על תקופות היסטוריות וסוגיות על יהדות".
מה צפוי להיות בבת מצווה?
יובל: "אני חושבת שאני אכתוב דרשה אבל אולי אני אקריא אותה במסיבה. בבית כנסת אני מקריאה את ההפטרה ועושה עלייה אחת. טלית תהיה, תפילין אולי. יש לי את אחת ההפטרות הארוכות. זה קשה אבל גם כיף. יש רגעים שאני חושבת 'למה נכנסתי לזה?' ושזה סתם מבזבז לי זמן מהחופש, אבל בסופו זה משהו שאני אהנה מהתוצאה שלו. קיבלתי את פרשת ניצבים שמדברת על האפשרות לבחור בין טוב לרע ובין המוות לחיים. וזה משהו שאני משלבת בחיים שלי".
מה הייתן ממליצות למי שחוגגת בת מצווה ומתלבטת איך לעשות זאת?
יובל: "אני ממליצה לעשות מסיבה כי זה כיף, אבל בנוסף גם משהו משמעותי, לא בהכרח עלייה לתורה. שבמבט לאחור היא תביט ותאמר שהחוויה תרמה לה".
מעיין: "אם היא לא מאמינה בזה שצריך לעלות לתורה או לעשות קידוש, אז היא לא צריכה לעשות את זה. אבל אני כן מאמינה שבת מצווה זה משהו משמעותי וחשוב.
איך חוויתן את ההצגה על ינטל?
מעיין: "אהבתי את ההצגה. ינטל מראה שהיא גם רוצה ויכולה ללמוד תורה".
יובל: "התחברתי להצגה כי למרות שהיא מתרחשת בעבר היא עדיין נוגעת לדברים בהווה".
יהודית: "ההצגה מקסימה בעיניי כי בסופו של דבר רוני דלומי מדברת לדור של הצעירים, וזה משמעותי שזו שחקנית שהם מכירים. בדרך חזרה הביתה שמענו את השירים של ינטל של ברברה סטרייסנד. בעקבות זאת, הבנות שאלו אותי למה עשו סרט על החיים של הקהילה החרדית ואיך אנשים אחרים רואים את היהודים. ההצגה מאפשרת לחשוב על מה היא התשוקה שלך ואיך אפשר ללכת איתה עד הסוף.
"אני גאה שהן מרגישות שגם התורה היא שלהן ושזה בא להן בטבעיות. יש לי 5 בנות שיכולות לעשות כל דבר ולגעת בשמיים. הן מרגישות בנוח עם מי שהן וזה מחמם את הלב".