לפני שנה בדיוק הייתי בהשקה של ג'יפ רנגלר החדש שנערכה בנתיב הרוביקון, מסלול השטח המפורסם בעולם שנמצא בצפון מזרח קליפורניה, ארה"ב. כבר שם הרשים אותי הרנגלר שחצה את הנתיב בקלות מרגיזה, לא נכנע גם כשמאחורי ההגה עיתונאי רכב שלא הריחו אבק מדברי מימיהם. חזרתי משם מאוהב, ולא ממש רציתי לנהוג ברנגלר החדש בארץ, פחדתי שבאווירה ישראלית ואחרי תקינה אירופאית מסרסת הרומן הקצר והמרגש יהפוך במציאות היומיומית לזוגיות מקרטעת. אבל הפקודה מכבוד העורך הגיעה ואני נאלצתי לחתום בספר הרכב של "מכשירי תנועה" היבואנית על הרנגלר החדש ל-56 שעות. בסופן אגב, ממש לא רציתי להחזיר אותו.
תל אביב
גם שבעים ואחת שנים אחרי הג'יפ הראשון, מצליח רנגלר לשמור על הקשר המשפחתי בכל הקשור לעיצוב החיצוני. הקווים הרבועים שלו יחד הכנפיים מפלסטיק שחור, הפנסים העגולים וגריל שבעת הפסים בחזית גורמים לסביבה לחייך אלייך, ואתה שומע הרבה סיפורים מעוברי אורך על ה-CJ7 שהיה להם פעם או על הג'יפ איתו ג'עג'עו בדיונות של סיני. מי שקונה רנגלר חייב להיות רומנטיקן חובב הרפתקאות, שונה מעדר הפאגרו-קרוזר, או לפחות רוצה שיחשבו שהוא כזה. מבחינה חיצונית ולמרות שרנגלר JK (הדור הנוכחי) חוגג חמש שנים הוא עדיין נראה מצויין, גם בחברה התחרותית והחומרנית של תל אביב. תא הנוסעים הוא שדרוג גדול לעומת אבותיו, אך עדיין לא מיישר קו עם מיטב תוצרת יפן. התלונות העיקריות הן למושבים הצנומים שיהיו קטנים אפילו עבורי (וגרמו אפילו קצת כאבי גב אחרי כמה שעות עליהם), חוסר מרווח הרגליים לנוסעים מאחור, היעדר מדרס רגל שמאל לנהג, תפעול ומיקום חלונות החשמל בקונסולה המרכזית, היעדר מראות מתכווננות חשמלית או בקרת אקלים מפוצלת, סגירת הדלתות שמחייבת שימוש בכוח ועוד.
בנסיעה בכביש הרנגלר יעצבן כל מי שרגיל למותרות של מכונית מודרנית. הוא מקפץ על כל שיבוש, רעשים רבים חודרים לתא הנוסעים, בקיצור הוא לא ממש מנסה להיות כמו כל המכוניות של שנות האלפיים. כי הרנגלר להבדיל מכל אחד אחר מצוייד במכלולים (שלדת סולם וסרנים חיים) המאפשרים לו להגיע כמעט לכל מקום בשטח כמו שהוא נמכר באולם התצוגה, ואת המחיר על כך משלמים בנהיגת הכביש.
הסיבה לכינוס הפעם הוא השתלת מנוע V6 3.6 ליטר "פנתאסטאר" החדש של קרייזלר שמחליף את יחידת הכוח הקודמת והעצלה בנפח 3.8 ליטרים. למרות ירידה של 200 סמ"ק המנוע החדש חזק יותר (285 כ"ס ו-35.7 קג"מ) וקל יותר (בלוק וראש מנוע מאלומיניום). יחידת הכוח משודכת לתיבת הילוכים אוטומטית עם חמישה יחסי העברה (ארבעה בקודמת) עם אפשרות לתפעול ידני ויחס העברה הסופי הוא 1:3.21 (1:3.73 בקודם). כל אלה הופכים את הרנגלר לזריז ונמרץ בהרבה מהדגם הקודם, וגם חסכוני יותר, אבל אל תצפו לצריכה של מכונית קומפקטית, גם לא של רכב שטח מודרני עם ממוצע של 6 קילומטר לליטר אוקטן 95 בתנאי המבחן ו-13 קמ"ל הוא הנתון הטוב ביותר שהצלחנו לחלץ בנהיגה בינעירונית רגועה, בירידה ועם רוח גב.
בדרך לערבה
אם יש לכם מקום במחסן אפשר לפרק את כל הגג וגם את הדלתות. השמשה הקדמית לעומת זאת לא מתקפל על מכסה המנוע כמו בדגמים הקודמים. אנחנו הסתפקנו בפירוק החלק הקדמי של הגג מעל הנהג והנוסע, שנכנס בקלות לתא המטען, וכך מתקבל חלון שמש גדול. אלא שכבר בצומת אלמוג אנחנו סוגרים אותו בחזרה, כמות הרעש שנכנסת לתא גוברת גם על המוזיקה ממערכת על שמע וגם על יערה (ויש לה טונים די גבוהים), שהייתה היחידה שהסכימה להצטרף אלי, להתעורר לפני שהשמש זורחת ולעשות את הדרך הארוכה דרומה.
אנחנו קצת מאחרים לנקודת המפגש עם החבר'ה בנאות הכיכר שבדרום ים המלח אז הרנגלר נדרש לקצב זריז בכביש ים המלח. אלא שלנהוג מהר עם הג'יפ הזה זה כמו לנסות לתקוע מסמר בטון בקיר עם פטיש חמישה קילו. אין מה לעשות, המכלולים שמאפשרים את יכולת השטח שבהמשך היום נבדוק, מונעים ממנו להתנהג בנינוחות ונימוס על הכביש המפותל והגלי. ההגה מדוייק כמו גרזן, המרכב מתנדנד כמו שיכורה במועדון תל אביבי, בקרת היציבות היסטרית יותר מפולניה זקנה ותיבת ההילוכים דורשת רגל כבדה כדי להגיב ולהוריד הילוך. בקיצור לא הכלי המתאים לצמצם זמנים כשאתם מאחרים, אבל בכל זאת אנחנו מצליחים להגיע בזמן לנקודת המפגש, מרתיחים מים לקפה ראשון של בוקר ונכנסים לנחל אמציהו.
בשדות הציד
נחל אמציהו הוא אחד הנחלים היותר מהנים לנהיגת שבילים מהירה, שדה ראיה למרחק, שולי ביטחון גדולים ומקדם חיכוך נמוך הופכים אותו לאחד המקומות האהובים על חובבי נהיגת ראלי למרות שהוא קצר למדי. אלא שהמיתלים הנוקשים מונעים ממך הנאה זו וגורמים לך להאט את הקצב, אחרת הנוסעים ילינו לך באוזן וחוליות הגב ישמיעו רעשים של גריסה גם בשיבושים קטנים. החלפת קפיצים ובולמי זעזועים בעלות של כמה אלפים בודדים משדרגת את נוחות הנסיעה פלאים.
מנחל חצרה אנחנו ממשיכים לצין עם מים שממלאים את גבי שיש מהגשם האחרון – מחזה מרהיב. זו העונה הטובה ביותר לבקר בערבה ולהפתעתנו גם אין יותר מידי פקקי תנועה של מטיילים רבים. אבל מעברי הבוץ לא מאתגרים אותנו היום וגם לא הירידות התלולות בהן משולבת בקרת הירידה במורד ומספקת קצב נסיעה "שבלולי", כזה שמאפשר לרדת ממושב הנהג החוצה, לעשן סגריה, ליהנות מהנוף ולגלות שהג'יפ לא התרחק יותר מידי במורד הגבעה.
ולאלה שרוצים יותר או ממש הרד-קוריסטים, 29 אלף שקלים נוספים ישדרגו אתכם לגרסת הרוביקון עם נעילות דיפרנציאל מלפנים ומאחור, מוט מייצב קדמי מתנתק ויחסי העברה קצרים יותר, אבל את האמת, לא ממש צריך.
חזרה בתל אביב
מעולם לא השקיעו העובדים בתחנת הרחיצה הקבועה שלי, כל כך הרבה זמן בניקיון הרכב, אבל לא היה זה רק בגלל הלכלוך והבוץ, אלא בעיקר בגלל שהרנגלר גורם אמפטיה לכל מי שסביבו, ובעיקר למי שנוהג בו. אני לא זוכר שחייכתי כל כך הרבה כמו באותם שלושה ימים והייתי עצוב כל כך בהחזרת המפתחות.
263 אלף השקלים שתדרשו לשלם עבור רנגלר אנלימיטד (ארוך) יאפשרו לכם לרכוש מאזדה CX5 שהוא אחד מרכבי הקרוסאובר הטובים בשוק, להרוויח את תנוחת הנהיגה הגבוה ויכולת כביש טובה בהרבה משל הרנגלר ופולריס RZR שיהיה מהנה ובעל יכולת שטח גבוהות בהרבה מכל ג'יפ. לרוב האנשים CX5 ו-RZR יהיו שילוב עדיף, אבל לרנגלר יש עדיין קסם שלא ניתן לקחת ממנו, משהו בחבילה הזאת שלו שמצליח לקסם לי כל כך. למרות שגם אחרי השיפור שעבר עדיין יש לו חסרונות עלייהם משלמים מחיר ביומיום, הוא עדיין גרם לי לאהוב אותו עוד יותר מבעבר, יותר מתמיד. יערה אמרה לי שאם הייתי אוטו, כנראה הייתי רנגלר אדום קצר. והאמרה הזאת גרמה לי להחליט שבקרוב מאוד יעמוד אצלי בחניה אחד כזה בדיוק.
