סימוס גורלי

רג'י שואו הוא בחור ביישן מאוטווה שתמיד העדיף לסמס לחבריו על פני לדבר איתם. הוא הרגיש שהוא נשמע קצת מוזר בטלפון, העדיף להמנע מהמבוכה, וממילא זה לא באמת משנה. החברים זרמו, ההודעות קלחו והכל היה בסדר. עד ערב אחד. “זה קרה לפני שבע שנים, היה מוקדם, גשום וגם חשוך", הוא מספר בסרט התיעודי “משניה אחת לשניה”, ששודר לאחרונה בארה"ב ומציג סיפורי זוועה של תאונות שנגרמו כתוצאה מסימוס על הכביש. "בדרך לעבודה כתבתי וקראתי הודעות, אני אפילו לא זוכר באיזה נושא, עד כדי כך הן היו לא חשובות. מפה לשם, בסופו של דבר חציתי קו הפרדה. אני זוכר את הרעש של המכונית המתנגשת, של הזכוכיות מתנפצות, הברקסים, הגלגלים צווחים. זה מלווה אותי עד היום.

"אני רואה את התמונה הזו וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה המשפחות של שני האנשים האלו, שהרגתי באותו הערב.  אני החלטתי שלסמס ולנהוג חשוב לי יותר ממה שהאנשים האלו חשובים למשפחות שלהם. היום אני מבין כמה אנוכי היה מצדי לקחת את ההחלטה הזו. לדעת כל יום שהרגת שני אנשים זה אחד הדברים הכי קשים שאתה יכול לחיות איתם, ממש בלתי נסבל".

הנשימה נעתקת כשאנחנו מדמיינים את עצמנו במקומו של שואו, בכיסא הנהג ביום הנורא ההוא – אבל האמת העצובה היא שגם המקרה הקשה הזה כנראה לא יגרום לנו להניח את הטלפון בזמן הנהיגה. הרי שמענו כבר לא מעט בעבר על הסכנות שבשליחת הודעות בנהיגה, ואנחנו באמת יודעים לדקלם עד כמה זה לא אחראי – אבל במבחן התוצאה, אנחנו יודעים, רובנו נמשיך לפעול בדיוק כפי שהתרגלנו: לסמס ולנהוג, להוריד שורה בקאנדי קראש ולצפור למכונית שלפנינו, לסקור את הפיד באינסטגרם בדיוק כשאנחנו לוקחים סיבוב. יודעים שזה מסוכן, אבל ממשיכים ללחוץ על הגז.

“כולנו חיים בהכחשה ומפעילים מנגנון הגנה עצמית שאומר שלנו זה לא יקרה", מסביר פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה. פרופ' עמיחי-המבורגר בחן את ההרגל המתפשט של שליחת הודעות בנהיגה במסגרת מחקר מיוחד וגילה מציאות מפחידה: ברור לנו איזה הימור אנחנו לוקחים, אבל אנחנו פשוט מעדיפים לעצום עיניים. “דיברנו עם נשים, אמהות לילדים, שקונות את כסא הבטיחות הכי מתקדם לרכב ומשקיעות בו המון כסף – אבל בסופו של דבר, מודות שהן בודקות ואפילו שולחות סמסים כשהילדים שלהם יושבים מאחורה באוטו. זה לא צעד הגיוני, זה לא תואם את ההתנהגות האנושית בה אמא מנסה לגונן על הילד שלה, אבל הן ממשיכות לסכן אותם במידה קשה".

3 מכל 4 בני נוער מסמסים בנהיגה

הסכנה באמת בלתי נתפסת. מעל 100 אלף תאונות דרכים מתרחשות מדי שנה בארה"ב בגלל שליחת הודעות בנהיגה, והן גובות את חייהם של כ-6,000 אנשים בממוצע. כל שנה. גם מספר הפצועים מחריד: למעלה מ-600 אלף נפגעים מדי שנה בתאונות המערבות שיחות, סמסים או גלישה מאחורי ההגה – כרבע מנפגעי תאונות הדרכים בארה”ב.

ההסבר לממדים המפלצתיים פשוט למדי: בניגוד למה שנדמה לנו, אנחנו לא באמת מצליחים לשלב בין נהיגה לשליחת הודעה. גם אם נראה לנו שאנחנו מורידים את העיניים מהכביש "רק לשנייה", מחקרים קבעו כי הזמן המינימלי בו מוסחת דעתנו כשאנחנו מסמסים הוא 5 שניות. אם תסעו במהירות של 80 קמ"ש, לדוגמה, תעברו בפרק הזמן הזה מרחק של מגרש פוטבול מבלי לראות כלל לאן אתם נוסעים. גם התגובות לנעשה מסביב יורדות פלאים ברגע שאתה מציץ בנייד: שליחת סמס מאטה את קצב התגובה שלכם בזמן בלימה ב-18% ומגדילה את הסיכוי שלכם לעשות תאונה פי 23. לשם השוואה, פעולת החיוג מעלה את הסיכוי לתאונה פי 2.8 "בלבד", אך גם היא כמובן מסוכנת: נתוני עמותת "אור ירוק" מגלים שנהגים שמשתמשים בטלפון נייד לא מבחינים במחצית מהמידע שסובב אותם ושהפעילות המוחית באזור שקשור לנהיגה יורדת ב-37% ברגע שמפנים את תשומת הלב למכשיר.

“אנשים לא מבינים שההתעסקות עם הנייד יכולה לקטול חיים וזה לא משנה אם הטלפון ביד או במתקן - עצם העובדה שדעתו של הנהג מוסחת מהנהיגה היא הבעייתית", קובע סגן ניצב נועם בגיינסקי, ראש מדור תאונות דרכים באגף התנועה. “גם אנשים שמסמסים כשהם חוצים את הכביש והולכים כמו זומבים מסכנים את עצמם, ואין לנו ספק שהתופעה הזו גורמת לתאונות דרכים. לא צריך להיות שוטר כדי לראות אותה בכבישים - רק תביטו לרכב שנמצא לידכם ותראו את הנהג או הנהגת מסמסים או מדברים".

כמה בדיוק עושים את זה? מסתבר שבעידן הסמארטפון, הרבה מאוד. בסקר מיוחד שערכו ב"אור ירוק" התברר כי כל נהג ישראלי רביעי כותב או קורא סמסים בנהיגה – נתון שמתלבש בול על מחקר אחרון של חברת "נוקיה", שמצא כי אנחנו בודקים בממוצע את הנייד שלנו פעם בשש וחצי דקות, או אם תרצו: 150 פעמים ביום. נתונים אחרונים בארה"ב מספרים ש-75% מבני הנוער מסמסים תוך כדי נהיגה באופן קבוע,

בסקר אחר שנערך על ידי חברת הביטוח "סטאייט פארם" בארה”ב הודו חמישית מהנהגים שהם אפילו גולשים באינטרנט בזמן שהם על ההגה – וירים יד כל מי ששיקר ל-WAZE , הצהיר שהוא אינו הנהג, ואז המשיך להציץ במסך של הסמארטפון כדי לראות האם לא פספס פנייה. לא פלא, אם כך, שמדינת ישראל הכניסה לקופתה ב-2012 לא פחות מ-100 מיליון שקל מקנסות שניתנו על שימוש בסלולרי בזמן נהיגה. על הדרך, מספרים השוטרים, הם גם שמעו לא מעט תירוצים קלושים.

“כשאנחנו עוצרים אותם, אנשים אומרים 'אוי, בדיוק קיבלתי הודעה' או מספרים שההורים המבוגרים נפלו בבית, שהילד בגן חולה ושהם קיבלו סמס מהגננת, שהיה להם טלפון דחוף", מספר סגן ניצב ערד זייתוני, מפקד סיירת האופנועים הארצית. "הם נעים מצער להצטדקות, אבל העבירה הזו חוצה גיל, דת, גזע ומין, וביננו – כולם עושים אותה בדעה צלולה. זו לא חציה באור אדום שיכולה עוד לקרות איכשהו בטעות – לשלוח סמס זו החלטה, פעולה אקטיבית שאנשים לוקחים למרות שהם יודעים שזה מסוכן".

אז מה משבש את דעתנו? מה גורם לנו לזרוק הצידה את ההיגיון הפשוט ולשים את עצמנו ואת הסובבים אותנו בסכנת חיים – רק כדי לדעת מיד מהי הקפריזה התורנית של הבוס או מה רוצים שנביא מהסופר? אם תשאלו את הקומיקאי לואי סי קיי, זה פשוט הפחד מהמחשבות שלנו. "אנשים מוכנים לסכן את החיים שלהם ושל אחרים רק כי הם לא רוצים להיות לבד", הסביר את התופעה המטרידה בראיון אצל קונאן אובראיין החודש: “מתחת להכל יש את הריקנות הנצחית הזו, הידיעה שזה הכל לחינם. ולפעמים אתה באוטו ומרגיש את התחושה הזו, את העצב של החיים. בגלל זה 100% מהאנשים מסמסים כשהם נוהגים".

קשה לא להתחבר למילים של סי.קיי, אבל לפרופ' עמיחי-המבורגר יש הסבר אחר: “יעילות – על זה חושב מי שמסמס בנהיגה", הוא מסביר. "זמן שווה כסף ואנחנו רוצים למקסם את עצמנו אז אנחנו עושים כמה פעולות במקביל כדי להרוויח עוד זמן”. גם בזירה החברתית, לדבריו, מצופה מאיתנו להיות כל הזמן עם הנייד על הדופק: "ככל שאנחנו חברים ביותר קבוצות ורשתות חברתיות – הלחץ שלנו לייצר תוכן, להגיב ולהיות פעילים ומשמעותיים עולה". לדבריו, הלחץ הזה מתרגם לצורך תמידי בבדיקת מסרים שמגיעים לנייד, ללא יכולת לדחות את הסיפוק המידי הזה. "הפיתוי של הסמס מעביר אנשים על דעתם",  קובע שמואל אבואב מנכ"ל עמותת "אור ירוק". "הם פשוט לא מסוגלים להתגבר על יצר הסקרנות, שמנצח את ההגיון, האחריות והזהירות".

מנכ"ל חברת הסלולר שם את הנייד על "שקט"

התופעה ממשיכה כל הזמן לגבות קורבנות: רק החודש נסעה צעירה בת 25 ממרילנד היישר אל תוך הנהר כי הייתה עסוקה בסמס שקיבלה, והצליחה להיחלץ בנס; ביולי האחרון שוחח נהג קטר ספרדי בטלפון תוך כדי נסיעה, הפעיל את הבלמים מאוחר מדי והרג 79 אנשים כשהרכבת ירדה מהפסים והתנגשה בחומה. ב-2008 פספס נהג רכבת נוסעים רמזור אדום כשהחליף לא פחות מ-40 מסרונים עם חבר, התנגש ברכבת אחרת, פצע 135 אנשים והרג 25 אנשים, כולל את עצמו – ובאפריל השנה נהרג אלכסנדר הייט, סטודנט בן 22, בגלל שהסתמס עם חבר. “הי גבר, הייתי חייב לזוז לאיזה שעה", כתב לו החבר והייט מיהר להשיב: "נשמע טוב, גבר. נתראה בקרוב, אני א...”. הוא לא זכה להשלים את ההודעה: המכונית שלו סטתה לנתיב הנגדי, התהפכה במקום, והוא מת מפצעיו בבית החולים. משפחתו פרסמה את ההתכתבות האחרונה שלו, בתקווה שתשפיע על נהגים לא לסמס ולנהוג: “אני לא רוצה שאף אחד אחד יאבד מישהו בגלל סימוס בנהיגה", אמרה אמו שרון הייט בהודעה שפרסמה המשפחה ב”גרילי טריביון”: “אני לא יכולה לשאת את המחשבה שעוד מישהו יצטרך לעבור משהו כמו זה".

גם צ'נדלר גרבר הכיר מקרוב את המחיר הכבד של שליחת הודעות בזמן נהיגה. בסרט התיעודי “משניה אחת לשניה” הוא משחזר כיצד יום אחד קיבל הודעה בזמן שנהג, חייך, החזיר שלוש מילים בלבד – "אני אוהב אותך" – ואז התנגש. “אני זוכר שהראש שלי עף למעלה וראיתי זגוגית שבורה. זה קרה בשבריר רגע והיו לי אלפי מחשבות”, הוא מספר בסרט הדוקו "כשהרכב שלי האט ראיתי גופה נופלת מהגג וחשבתי 'אלוהים ישמור, מה עשיתי?'. הבנתי שפגעתי בכרכרה של בני האמיש וקפצתי החוצה. הכל מסביבי היה שקט. פשוט שקט. הדבר היחיד ששמעתי היה הסוס שלהם, שנפצע. הלכתי לתעלה והיו שם שלוש גופות, שוכבות שם. נכנסתי להיסטריה, ישבתי ברכב שלי וראיתי שמגיעות ניידות ואז רכב נוסף כדי לקחת מתים".

גרבר הרג באותו יום שלושה אחים, בני משפחה אחת: נער 17, ילד בן 5 ופעוט בן 3. הוא לא ראה את הכרכרה שנסעה לפניו כי היה עסוק בחלופת הודעות בנייד שלו. למעשה, הרכב שלו עצר רק 120 מטרים אחרי הפגיעה – מרחק עצום שמבהיר את המהירות בה נסע ואת הזמן שלקח לו להתעשת מחדש על הכביש. “כל כך הייתי רוצה לחזור חזרה ליום ההוא ולשנות את הפוקוס שלי, הלוואי והייתי יכול לחזור לשם ולומר 'אני לא חייב לעשות את זה עכשיו, זה לא כזה חשוב'", הוא אומר בקול שבור. "היה לי ברור באותו רגע שאני יכול גם לסמס וגם לנהוג באותו זמן, ושזה לא כזה ביג דיל – אבל אתם יודעים מה? זה כן ביג דיל. אני אומר לכם: בבקשה, בבקשה – אל תעשו את זה, אל תסמסו ותנהגו. יש לנו הזדמנות אחת לחיות, ואתה נשאר עם הבחירות שאתה עושה".

אז איך מונעים את זה? איך מפסיקים עם הטירוף? לאחרונה השאלה הזאת תופסת תאוצה ממשית בארה"ב: אופרה ווינפרי הקדישה תכנית מיוחדת לנושא, עמותות שונות הקימו אתרים שמבקשים מאנשים להימנע מסימוס בנהיגה, ולפני שלוש שנים הושק שם קמפיין ענק למלחמה בתופעה, תחת הכותרת "זה יכול לחכות" – it can wait.  הקמפיין כולל תשדירים מזעזעים על הסכנות הנלוות לסימוס בנהיגה, עדויות של נהגים שהיו שם, וידויים של משפחות שיקיריהן נפגעו בתאונות ואתר אינטרנט עשיר שמציע לכם להתנסות בסימולציה שתדגים מה קורה כשאתם מסמסים ונוהגים.

מה שמעניין באתר המדובר, וגם בסרט הדוקו "משנייה אחת לשנייה", שהוקרן בחודש שעבר בארה"ב, הוא ששניהם ממומנים על ידי משקיעים מפתיעים – חברות התקשורת הגדולות דוגמתat&t, T mobile,  verizone ו-sprint. ביומיום הן אולי אלו שדואגות למכור כמה שיותר מכשירי סלולר מסיחי דעת – אבל כאן, לראשונה, הן קוראות לגולשים להתאפק ולא לסמס בנהיגה. החברות, אויבות עסקיות ביומיום, לא מוכנות לגלות כמה כסף הוציאו על הקמפיין המפתיע, אבל לפי ההערכות מדובר במיליונים רבים של דולרים: בין היתר הן הפיצו פרסומות ברדיו ובטלוויזיה, הרימו ספינות אוויר שיישאו תזכורות, ארגנו תצוגות אירועים קהילתיים, פתחו דפי פייסבוק מיוחדים, השיקו סימולטור נהיגה שיסייר ברחבי המדינה ואף השיקו מפרצי חנייה מיוחדים בצידי הדרכים שנועדו עבור נהגים שחייבים לסמס, והכל תחת הסלוגן של "at&t”:  “זה יכול לחכות". בנוסף,  at&t ו- verizone אף פיתחו אפליקציות שמשיבות אוטומטית בזמן הנסיעה להודעות סמס, וחילקו אותן בחינם בשנה שעברה.

שורת המהלכים הזאת זכתה ללא מעט הרמות גבה: לפי המבקרים, חברות התקשורת – אלו שלמעשה אחראיות על הצפת השוק בסמארטפונים – מבקשות להעביר את האחריות לידיהם של המשתמשים, ולהציג עצמן כמי שדואגות לחייהם, תוך שהן ממשיכות למכור להם מכשירים. “הקמפיין ממומן על ידי חברות תקשורת גדולות ועוצמתיות שמתמודדות עם בעיה: אנשים הורגים את עצמם ואת האחרים בגלל שימוש במוצרים שלהן", כתב בטור מיוחד בהפינגטון פוסט הפרסומאי הארי סילבר, שמפעיל עמותה משלו לבטיחות בנסיעה. "הממשלה פועלת באיטיות, אבל חברות הטלפונים כבר מתחילות להילחץ: מחקר שהתחיל ב-1997 מצא שהסיכוי של נהג שדיבר בטלפון בזמן נהיגה להתנגש, היה גבוה ב-400% משל נהג שלא דיבר בטלפון – וזה עוד בטרום עידן הסמארטפונים שמאפשרים לאנשים לשלוח מיילים, לצייץ, לסמס ולסכן את עצמם בצורות נוספות. בסופו של דבר, אם מנכ"ל חברת סלולר יתבקש להעיד יום אחד מול הקונגרס – דבר שהגיוני שיקרה, כי יותר אנשים נהרגים בגלל ניידים מאשר בגלל אלכוהול – אותו מנכ"ל יוכל להצביע על הקמפיין הזה ולומר 'אנחנו לוקחים את הבטיחות ברצינות'. למעשה, מה שאתם רואים בקמפיין It Can Wait הוא פחד מהפסדים ורגולציה ולא דאגה לחיי אדם".

קל לפקפק בטוב הלב של חברות התקשורת, אבל קשה להתווכח עם התוצאה שעשויה להציל חיים, גם אם הכוונה לא טהורה. את המחויבות של החברות לנושא תוכלו לראות בהתבטאויות החוזרות ונשנות של רנדל סטפנסון, יו"ר at&t, שפותח את דבריו בוועדות שונות בבקשה מהנוכחים – אל תסמסו תוך כדי נהיגה. בראיון בניו יורק טיימס הוא חשף שלפני כמה שנים אחד הקרובים אליו עשה תאונה בגלל שסימס מאחורי ההגה – ושמאז הגישה שלו לנושא השתנתה. “הסמארטפון הוא  מוצר שאנחנו מוכרים ומשתמשים בו בצורה לא ראויה", אמר סטפנסון. “כשיצאנו עם זה לציבור אמרתי לאשתי ש'זהו, אסור לי לגעת יותר באייפון או בלאקברי במכונית'. זה היה הרגל שהייתי חייב לשבור". מאז הקמפיין, סטפנסון מספר, הוא מניח את הנייד שלו במחזיק הכוסות, על שקט, לאורך כל הנסיעה.  

אובמה כבר התחיל לשנות

גורם משמעותי נוסף במערכת היחסים העדינה בין הנהג לטכנולוגיה הוא – איך לא – המכונית עצמה. אם חיפשתם הוכחה לכך שהמולטי טאסקינג הפך לערך עליון שמאיים על היכולת שלנו להתרכז על הכביש, תוכלו למצוא אותה בעובדה שהמכוניות מהדור החדש מוכנות לעשות הכל על מנת לאפשר לנו לקשר אליהן את הסמארטפונים ולהישאר מחוברים לרשת גם בזמן הנהיגה. נושאת הדגל של האפשרות הזו היא יצרנית מכוניות היוקרה BMW, שמציעה לנהגים שלה מערכת ייחודית תחת השם connected drive, המאפשרת להם בין היתר לראות את יומן הפגישות שלהם על צג הרכב, לחפש בגוגל, לקרוא ולהשיב למיילים, לעדכן סטטוסים בפייסבוק, לכתוב ולשלוח הודעות באמצעות תוכנת הקלדה קולית – ואף ליהנות משירות המקריא להם את כל החדשות שמעניינות אותם, כך שיישארו מעודכנים. הסלוגן של המערכת הוא "כל כך מחובר עד שאתה חופשי" -  אוקסימורון שגם היוקרה המנצנצת של BMW לא יכולה להפוך לאמיתי.

האם זה מסוכן? מחקר חדש של קרן הבטיחות של התאחדות המכוניות האמריקנית (AAA) מגלה שאם חשבנו לרגע שנעקוף את הסכנה באמצעות המערכות המתוחכמות הללו, שכביכול מאפשרות לנו להמשיך להתרכז בנהיגה כרגיל, אנחנו לגמרי טועים. החוקרים מדדו את גלי המוח של נהגים שעשו מולטי טאסקינג תוך כדי נסיעה ומצאו שאלה התמודדו עם עומס מוחי גדול יותר דווקא כשתפעלו תוכנות המקריאות טקסטים בקול או מתרגמות את הדיבור להודעה: "נהגים 'רגילים' שהיו באמצע שיחה לא הצליחו לשים לב לשלטי עצור, לרמזורים ולאנשים שעמדו בצד הדרך ועשויים לחצות את הכביש, אבל כשהם השתמשו בתוכנות שממירות קול לטקסט – הם אפילו לא הצליחו לראות מה יש לפניהם", הסביר ל"הפינגטון פוסט" סטיב בלוך, אחד מהחוקרים הבכירים במועדון המכוניות של דרום קליפורניה. "התפיסה לפיה בטוח יותר להשתמש בתוכנות בהן לא מחזיקים את הנייד פשוט לא נכונה ויוצרת תחושת ביטחון שקרית".

ה"הפינגטון פוסט" פרסם שבאפריל האחרון העביר ריי לה הוד, מזכיר מחלקת התחבורה האמריקנית, הנחיות חדשות ליצרניות הרכב, שמורות להנמיך את הסיכוי להסחות דעת על ידי מכשירים חשמליים – וזאת בעקבות מחקר שמצא שסימוס, גלישה וחיוג מעלים את הסיכוי להתנגשות פי 3. ההמלצות מבקשות ליצור מצב בו הנהגים מורידים את העיניים מהכביש לשתי שניות בלבד בכל פעם כדי לתפעל מערכת תקשורת, בידור או ניווט ברכב. כל זה נשמע יפה מאוד, אבל ההנחיות הללו הן עדיין התנדבותיות בלבד. אף חוק לא מכריח את חברות הרכב לציית להן.

הפתרון, מסכימים רבים, הוא פשוט להימנע. בלי עיקופים, בלי רמאות – רק להניח את הטלפון בצד ולנסות להתגבר על הדחף. נשמע לכם בלתי אפשרי? למה שלא תקבלו קצת עזרה מהטכנולוגיה. “אנחנו פועלים לכך שבכל רכב יותקן על פי חוק לחצן שיאפשר לנהג נהיגה בטוחה, בלי לקבל הודעות”, מגלה מנכל "אור ירוק. "זה השלב הראשון, והשלב הבא יהיה תודעתי – מקומות העבודה יבינו ששעת נהיגה היא לא שעת עבודה ויאסרו על שליחת וקבלת סמס ומענה למיילים ברכב. אגב, זה צעד שהנשיא אובמה כבר לקח: הוא הוציא הנחיה לעובדים הפדראליים לפיה אסור להם לסמס בנהיגה, ואנחנו מקווים שזו רק ההתחלה ושרבים ילכו בעקבותיו".

עד שהבוס שלכם יבין שעדיף שלא תסמסו ללקוחות בנהיגה ובמקום תישארו בחיים כדי להגיע למשמרת הבאה, מציע לכם עו"ד יניב יעקב, מנהל תחום מדיניות ציבורית בעמותת "אור ירוק", פתרונות נוספים. למשל, אפליקציות שמזהות שהרכב בנסיעה, מעבירות את השיחות הנכנסות למשיבון ייעודי שמסביר שאתם נוהגים ועל הדרך משיבות לסמסים במסרון שמיידע את הנמען שתחזרו אליו בהמשך. “הן מגדירות את הנייד כ'שקט' בזמן הנסיעה, כך שתתעדכנו בשיחות ובהודעות רק כשתסיימו לנהוג ותוכלו להתרכז בדרך", הוא מסביר. אפליקציה נוספת היא כזו שחוסמת את הסמארטפון לגמרי, לכל פעילות, ברגע שהיא מזהה שאנחנו בנסיעה. “הבעיה היא שכל האפליקציות הללו דורשות את שיתוף הפעולה של הנהג והרוב לא ששים לחסום את האפשרות הזו", הוא מודה. "אם תשאלו אותי, הכי טוב זה פשוט לכבות את הטלפון הנייד או לשים אותו על שקט רחוק במושב האחורי, אבל רק כל עוד אתם מחליטים שגם אם הוא מצלצל אתם לא מנסים להגיע אליו. זה כבר מסוכן". 

 >> לכל כתבות המגזין