מנסה לבצע את הפעולות בסדר הנכון, בעוצמה המדויקת, ואז פתאום זה קורה."קחחחחח... קחחח..."
רעש החיכוך באספלט, הסליידר שבברך חליפת העור משתייף לו בכביש, ואחריו גם רגלית ההילוכים, צליל חיכוך שאומר שעשית את זה נכון, שאפילו הגזמת קצת, וזו, לחובב רכיבה, ללא ספק המוסיקה הכי יפה בעולם.
מי דופק כניסה?
חבל אנדלוסיה (לֶבַטא בבקשה עם סמך של לשון מתחת לשיניים) דרום ספרד, "גן עדן של שמש ומים" מכנה את זה הברושור לתיירים, מרחבים של שדות ירוקים ועצי זית וכפרים שלווים משובצים בתים לבנים, שמורות טבע שבהן רנו 4 לא מתות לעולם.
ואז האוטובוס עוצר. מסביב כבר חושך. חבורת העיתונאים יורדת ממנו ועומדת מבולבלת משהו במה שנראה כמו מסלול מרוצים מבודד, מסביב עלטה ושקט מוחלט.
לפתע הרמקולים מתחילים לנגן את Run like hell של פינק פלויד, על הגבעה נדלקות צ'קלקות ענק שמתחילות להבהב ומגלות שעל הקרקע מונחות אותיות גדולות שמאייתות את השם D-U-C-A-T-I , כשלצידן עומדים בשורה ארוכה כשלושים אופנועי היפרמוטרד נוצצים עם אורות דלוקים.
סולו הגיטרה של גילמור בונה מתח, רוג'ר ווטרס זועק "Run! Run!" ואז מסתבר שיש עוד צליל מפתיע במוסיקה. כל האופנועים מונעים, רועמים בשני הצילינדרים שלהם, משתמשים בסאבוופר האיטלקי בדמות אגזוזי טרמיניוני. רגע מצמרר. קול הרעם מבולוניה. פתיחת השקה לפנים. ללב.
מי כאן הגבר?
ההיפרמוטרד (האיטלקים מבטאים "הַאיפרמוטארד") של דוקאטי מת והומצא מחדש. שני הדגמים הישנים, ה-796 וה-1100, הלכו לעולם שכולו שמן מנועים טוב, ובמקומו יש דגם חדש עם 821 סמ"ק שיחליף את שניהם. חוץ מהשם הכל השתנה - שילדת צינורות פלדה חדשה שמחוברת אל תת שילדת זנב עשויה אלומיניום (כמו במולטיסטרדה), מיכל דלק שגדל בשליש לשישה עשר ליטרים, ובעיקר מנוע טסטהטרטה סימן שתיים, גם הוא חדש לגמרי, עם קירור מים וארבעה שסתומים לצילינדר, שהופכים אותו, למרות הנפח הקטן, לחזק ב-15 כ"ס סוס מה-1100 סמ"ק היוצא(!) עם נתון נאה של 110 סוסים. חברו את זה למשקל יבש של 175 ק"ג וקיבלתם סייח איטלקי מלא מרץ, אופנוע שמחפש בלגן. הוא בא ממשפחה כזו - משפחת הסופרמוטו שנולדה באופן כמעט מחתרתי על ידי רוכבים שלקחו אופנועי שטח, החליפו להם את הבולמים והצמיגים למשהו שמתאים יותר לכביש, וקדימה - גלגל קדמי באוויר ואחורי מחליק לרוחב הפנייה. התצורה הזו שנראתה תחילה מוזרה משהו, ניצלה את הקלילות של אופנועי השטח עם הכוחנות של המנועים והפשטות שלהם. אבל זה היה מזמן. מאז היצרנים גילו את הנישה הזו והפכו אותה למשהו ממוסד יותר, בורגני אבל עם טוויסט של טרבלמייקר. כזה היה ההיפר מהדור הקודם, הוא נלחם בכרס שצברו אופנועי הסופרמוטו, היה כלי שלא כל אחד התחבר אליו, כזה שרועד ומווברץ, מישהו שאתה לא לגמרי סומך עליו שיהיה איתך שם למטה, בהשכבה.
עשרים ושישה אלף כלים מכרו דוקאטי מהכלים ההם, זה יפה אבל זה לא מספיק. אז מה עושים? מרסנים קצת. משנים לתנוחת ישיבה פחות קיצונית, מאריכים קצת את בסיס הגלגלים, מעדנים את מפסע הזווית של הגלגל הקדמי. ככה מנסים להרגיע סוס פראי, זה בייסיק, פיסיקה אלמנטרית, שהיום מוסיפים לה גם הרבה טכנולוגיה - בקרת משיכה שתשמור שלא תחליק את הגלגל האחורי יותר מדי, ABS, ושלושה מצבים של מפות הצתה שיכולים להעלות או להוריד את מספר הסוסים שמנוע האופנוע נותן לך.
מי ימצמץ ראשון?
צריך הרבה אומץ כדי להשיק אופנוע כביש סטנדרטי על מסלול מרוצים. מסלול הוא מקום קיצוני שלוקח את כל המכלולים לקצה גבול היכולת שלהם. "מה, אני לא נורמלי להיות נורמלי?" תהה פעם מאיר אריאל זצ"ל, משפט ששמעו כנראה גם בדוקאטי. אז עלינו למסלול עם אופנוע כביש סטנדרטי. כמעט. דגם ה- SP, ה"Sפורט Pרודקשן" הוא הדגם המשופר של ההיפר, רזה בעוד ארבעה קילוגרמים בזכות מתלי אוהלינס (אחורה) ומרזוקי (קדימה) קלי משקל, חישורי מרצ'סיני חטובים מאלומיניום והרבה הרבה סיבי פחם. יש לו אפילו מצב מיוחד שבו ה- ABS מופעל רק על הגלגל הקדמי מה שמאפשר רכיבת סופרמוטו קלאסית תוך החלקת הזנב האחורי. עכשיו אני רק צריך ללמוד לעשות את זה נכון בלי ליפול אותו כמו העיתונאי הספרדי שהצליח לרסק כאן אחד SP ואחד היפר רגיל, שני כלים ביום אחד.
לוקח כמה דקות להתרגל לחרטום הקל שמבקש לעלות למעלה גם ביציאה בפניה, להבין שכאן אפשר לקחת את הכלי (ואת עצמך) לקצה, בלי לחשוש. הראש חשוף, כמו בסופרמוטו, מרגיש שהוא נמצא כמעט על הגלגל הקדמי, שום דבר לא מסתיר לו, שום פרינג להתכנס בו. ככל ששנינו צוברים סיבובים על המסלול, וצמיגי הכמעט-סליקס של הפירלי דיאבלו סופר קורסה מתחממים, שיתוף הפעולה משתפר. מה עוד שגן השעשועים שלנו הוא נחמד במיוחד. מסלול אסקרי הוא גן עדן מוטורי, אחד המסלולים המטופחים והמיוחדים בעולם. כל עיקול בו מחקה עיקול מפורסם של מסלול ידוע בעולם, ומדובר בַּעיקולים המשוגעים שבהם, מהסוג שבו הפנייה מגיעה אחרי גבעה, שבו הבטן צורחת לך- "דביל, שים ברקס", אבל הראש יודע שצריך לסמוך על הזיכרון שלך ועל הדברים הכדוריים האלה שיש לך למטה, ולהמשיך לשים גז, להתחיל להטות את האופנוע, למרות שאתה לא רואה כלום, רק יודע מה אמור להיות שם מעבר לגבעה, מקווה שאף אחד לא הזיז משם את הסיבוב שלך.
מי מפחד מדייט בכביש כפרי?
אחר כך יצאנו לכביש הציבורי עם הדגם ה"רגיל", גם כאן מדובר במושב גבוה יחסית של 870 מ"מ (890 ב- SP), וגם כאן יש לך את התחושה שאתה רוכב על אופני BMX, אופניים אבל עם "כזה גדול". בפיתולים ההרריים של כבישי אנדלוסיה ההיפר הוא כלי שעשועים נפלא. אפשר להרגיש שהוא רך יותר מאחיו (מתלים של קאיבה וזקס), הצמיגים הגיונים יותר, ההיגוי זריז, ויש יכולות להפליק את הכלי מצד אל צד - אופנוע "שמח" שמבקש ממך כל הזמן ללמד אותו טריקים חדשים. למרות העובדה שאין מיגון רוח אפשר לרכוב עם ההיפר ללא בעיה גם במהירות של 140 וצפונה.
דגם נוסף שיצא בשבועות הקרובים, על בסיס אותו מנוע, יהיה היפרסטראדה, שכשמו ישלב את המולטי את ואת ההיפר – עם ארגזים מאחור, משקף ומושב נוח יותר. מעין מולטיסטרדה ג'וניור.
אז מי אתה בדיוק דוקאטי היפרמוטרד?
ההיפר עדיין היפר אקטיבי, משתוקק לריטלין, הוא ממשיך את המסורת של כלים עם כידון רחב ולב ענק. זה אופנוע שקונים קודם כל בשביל הכיף. הוא מנסה להמשיך את הקו המקורי של ההיפרים אבל לעדן אותו, לשלב שימושיות עם חוליגניות. קל הרבה יותר להתחבר לדגם החדש, הוא ידידותי יותר למשתמש, בלי לאבד את הקסם הפרוע שלו, אבל המפלצת עדיין שם ועדיין צריך להיזהר ממנה כשיוצאים איתה לאיזה צהריים יחד, כי אתה יכול ללעוס לצידה, אבל תמיד צריך לזכור שהמפלצת יכולה, כך פתאום, להחליט שהיא לועסת אותך.
מסלול אסקרי וגם יגואר ובנטון F1, וההונדה שישה צילינדרים של מייק הילווד, ופורד GT40 של אמצע שנות השישים מהממת שכאילו יצאה מהסרט מכוניות סטיב מקווין, מכונית שבא לך ללכת לישון איתה כפיות. כל המכוניות במצב נסיעה, במוסך של מאות מיליוני דולרים והכל של מיסטר זווארט. ואם אתם שואלים את עצמכם כמה מכוניות בנאדם צריך, ולמה הוא קנה לעצמו את כולן, אזי התשובה היא פשוטה במיוחד. - כי הוא יכול.
|
