מתישהו בתחילת שנות השבעים הבינו בפולקסווגן שעל אף שבאותם ימים החיפושית נחטפה כמו לחמניות חמות, כדי לשרוד החברה חייבת לתכנן בדחיפות מכונית שתרענן את ההיצע המשפחתי שלה שהתבסס באותה תקופה על עיצוב וטכנולוגיה משנות ה-30 של המאה ה-20.
וכך הוצגה ב-1974 מחליפה מודרנית לחיפושית – הגולף - שהפכה בתוך זמן קצר להצלחה ענקית. ב-1979 החליטו בפולקסווגן להרחיב את ליין הדגמים ועל בסיס הגולף נבראה הג'טה.
הרעיון היה להציג גרסה מוגדלת עם תא מטען נפרד בתצורת סדאן, האהובה בשווקים מסוימים, שתרכב על ההצלחה הגדולה של הגולף. במציאות, בעוד הגולף הפכה לסוג של תו תקן למכוניות משפחתיות קומפקטיות הג'טה נתפסה בקרב הלקוחות כאחות הלא מוצלחת במשפחה, זו עם התחת הבולט והאופי חסר הברק.
והאמת - זה בעצם מה שהיא היתה ולמרות שבפולקסווגן המשיכו ליצר אותה ואף לשפר את עיצובה, בסופו של יום הג'טה תמיד היתה גולף עם ישבן מוצמד במה שנראה כמו ניתוח פלסטי לא כל כך מוצלח.
אפילו בישראל שידועה בחיבה הקיצונית שלה לישבנים תפוחים היתה זו הגולף שהפכה לנערצת ולמבוקשת - דגם שנתפס על ידי הלקוחות כנוגע בפרימיום - בעוד הג'טה, שלמעשה הייתה מבוססת בדיוק על אותם מכלולים, לא זכתה להצלחה גדולה ונתפסה כמכונית אפרורית ולא אטרקטיבית.
במשך שנים התבססו המכירות של פולקסווגן בעיקר על השוק האירופאי חובב ההאצ'בק שמכונית כמו הג'טה בכלל לא מעניינות אותו אבל בשנים האחרונות עם מיקוד מחודש של הקונצרן בשווקים נוספים, במיוחד הסיני והאמריקאי אשר ידועים בחיבתם למכוניות עם תא מטען נפרד, ובמקביל לשאיפה של פולקסווגן להפוך ליצרן עולמי מוביל, אולי הגדול בעולם, בחברה הבינו שאי אפשר להסתפק עוד בניתוח פלסטי זול של השתלת תותב פח על החלק האחורי של גולף ונדרשת סדאן קומפקטית משפחתית של ממש. מתוך הכרה זו נולד דור חדש לג'טה.
מבוססת על הגולף נראית כמו פאסאט
אמנם גם הג'טה החדשה מתבססת על הפלטפורמה ועל יחידות ההנעה של הגולף אך בסיס הגלגלים הוגדל ב-7 סנטימטרים והעיצוב קיבל ישות עצמאית יותר או ליתר דיוק השראה חזקה דווקא מבת אחרת במשפחה – הפאסאט.
הג'טה אמנם הוצגה לפני יותר משנה בארצות הברית, אך רק כעת, לאחר שהיא התבססה באמריקה, היא חוצה את האטלנטי ומגיעה מהמפעל במקסיקו לאירופה ולישראל עם מנועים ומפרטים המתאימים לשוק זה.
בשלב זה הג'טה מגיעה לארץ ב-3 גרסאות עיקריות:
1.4 TSI עם 122 כ"ס (הגרסה הנבחנת כאן), 1.4 TSI כפול מצמדים עם 160 כ"ס ורמת פאר גבוהה. וגרסת TDI דיזל עם מנוע המפיק 105 כ"ס. גרסת ה-1.2 TSI תגיע במועד מאוחר יותר.
בניגוד לג'טה מהדור הקודם שהוצעה גם בגרסה עם תג מחיר במחוזות משפחתיים של כ-120 אלף שקלים, בשלב זה (לפחות עד הגעתה של גרסת ה-1.2), תג המחיר ההתחלתי של הג'טה גבוה בהרבה ועומד על 139 אלף שקלים לגרסת ה-1.4 ל' עם 122 כ"ס, גיר אוטומטי כפול מצמדים עם 7 יחסי העברה ורמת גימור Trendline, דבר שמציב אותה בתחרות מול הגרסאות הבכירות, החזקות והמאובזרות של המשפחתיות הפופולריות בישראל.
מבחינה חיצונית הצליח להם בפולקסווגן. הג'טה החדשה היא ללא כל ספק הג'טה הנאה ביותר מבין ששת הדורות והראשונה בה תא המטען לא נראה כסרח עודף, בעיקר הודות לקורת C הנמשכת בזווית חדה ויוצרת מראה הומוגני לחלק האחורי.
גם הפרונט נאה מבעבר ודומה מאוד לקו הנוכחי של דגמי פולקסווגן עם פנסים מלבניים מאורכים כמו שאפשר למצוא בפאסאט ובגולף. הצדודית מציגה עיצוב זורם קלאסי ונעים לעין ומשלימה את המראה הכולל לכדי מקשה מהוקצעת ונאה אך שמרנית ולא פורצת גבולות.
תא הנוסעים
הג'טה, כמו מרבית דגמי פולקסווגן הנוכחיים, מציעה תא נוסעים מסודר, מאורגן, איכותי ומעט משעמם בעיצובו.
יש כאן את כל מה שצריך: בקרת אקלים מפוצלת הכוללת גם יציאה לשורת המושבים השניה, מערכת שמע משוכללת הנשלטת מההגה, מחשב דרך מתקדם וכן גלגל הגה וידית הילוכים מזמינים בציפוי עור, אבל משהו חסר באפקט הכללי שיוצר תא הנוסעים ומתקבל רושם בסיסי ופשוט מדי בטח לא כזה היוצר אווירת פרימיום או אפקט "וואו".
יש תחושה של פשטות הניכרת בבד ריפוד בסיסי למראה ולמגע ובדיפוני דלתות פלסטיים בשילוב צבעים לא מוצלח במיוחד (לפחות ברכב המבחן).
המרחב ליושבים קדימה מצוין ולמרות קו חלונות גבוה יחסית הראות טובה למדי. לבד מהריפוד הלא נעים למגע המושבים נוחים, אך לא תומכים במיוחד או ספורטיביים למראה.
מאחור הג'טה מתגלה כאחת המכוניות הנוחות והמרווחות בקבוצתה. אמנם המושב מעט צר ומרגיש צפוף כשיושבים עליו שלושה מבוגרים, אך מרווח הרגליים לא פחות ממצוין וגם מרחב הראש – למרות זווית כניסה שמחייבת מעט התכופפות – בהחלט נדיב.
תא המטען עצום (510 ליטרים), מעל לממוצע בקטגוריה וגם שפת ההטענה שלו נמוכה וקלה להעמסה.
על הכביש
אמנם נתון הספק של 122 כ"ס הפך בעת האחרונה פחות או יותר לסטנדרט בקטגורית המשפחומטיות-ליסינג הבסיסית (יונדאי i35 – 133 כ"ס, קיה פורטה – 126 כ"ס, שברולט קרוז – 124 כ"ס, פורד פוקוס – 125 כ"ס), אבל כפי שהנסיון עם מנועי TSI הוכיח בעבר – למרות מספר סוסים לא מרשים במיוחד באורווה, העדר הגרמני מרגיש בריא ונמרץ במיוחד.
ואכן, גם הג'טה המוגדשת שלנו מרגישה זריזה ונמרצת מאוד, הרבה יותר מכל אחת מהמשפחומטיות שנזכרו לעיל וגם מלא מעט גרסאות בכירות למשפחתיות עם מנועים שלפחות על הנייר מציגים יתרון הספק בולט.
לא ברור בשביל מה בדיוק צריך 7 יחסי העברה בגיר ה-DSG, כבר במהירות של 30 קמ"ש אתה משייט בהילוך רביעי, אבל כשלא לוחצים חזק ההעברות חלקות, מהירות מאוד וכמעט לא מורגשות.
נתון ההאצה הרשמי מדווח על 9.8 שניות למאה ומהירות מרבית של 202 קמ"ש, וגם בהאצות החשובות יותר בשימוש היומיומי – האצות הביניים – הג'טה מפגינה נתונים מרשימים, אך מי שמצפה למכונית בעלת אופי ספורטיבי עלול להתאכזב מכך שלמנוע, למרות קלות התנועה, חסר מחץ בטווח העליון של קשת הפעולה.
למרות כיול המתלים הנוקשה נוחות הנסיעה טובה למדי ברוב תנאי הדרך והג'טה מצליחה לצלוח מכשולים כמו באמפרים מבלי לשלוח מסר חד וכואב לגב הנוסעים. מצד שני יהיו שיתלוננו על טלטולים קלים בנסיעה על כבישים מטולאים.
למרות שכאמור מדובר במכונית זריזה מעל לממוצע לא נראה שקהל היעד שלה הוא מאלה המקדשים את חדוות הנהיגה ויוצאים בשעות בוקר מוקדמות להשחיז פניות בכבישים הרריים, אבל זה לא אומר שלג'טה החדשה אין יכולות דינמיות טובות ואחיזה גובהה באספלט. ברוב המקרים היא נייטרלית וצפויה למדי, מערכת בקרת האחיזה לא ממהרת להתערב באופן ברוטלי ולמנוע יש מספיק אוויר וכוח כדי למשוך בנחישות קדימה, אבל למרות האחיזה הגבוהה לא מדובר במכונית מהנה במיוחד לנהיגה מאתגרת והיא מרגישה מעט מסורבלת בכבישים הרריים צרים. ההגה אמנם מדויק ומהיר אך חסר תחושה והבלמים בהחלט עושים את המלאכה בצורה טובה אך מרגישים מעט חסרי נשיכה.
הודות לשימוש במנוע מתקדם בנפח צנוע ובעזרת תיבת ההילוכים עם 7 יחסי העברה צריכת הדלק בהחלט מרשימה ובתנאי המבחן שכללו הרבה כבישים הרריים ודוושה ברצפה הנתון עמד על 11.4 קילומטרים לליטר. בדיקה בתנאי שימוש יומיומיים יותר הציגה נתון מרשים למדי של כ-14 קילומטרים לליטר.
סיכום
הג'טה החדשה היא ללא ספק הג'טה הטובה ביותר שיוצרה עד כה. היא נאה באופן משמעותי מבעבר והישבן שלה נראה סוף סוף כחלק הומוגני המשתלב בעיצוב הכולל. היא בנויה טוב, מהוקצעת למדי, נטולת חסרונות בולטים, זריזה, חסכונית, מרווחת ומשדרת מראה מכובד שמזכיר את הפאסאט האיכותית.
עם זאת, הג'טה מגיעה עם תג מחיר התחלתי של 139 אלף שקלים - יותר מהרוב המוחלט של הגרסאות הבכירות של המשפחתיות הקומפקטיות שמציעות ביצועים דומים ובמקרים מסוימים עדיפים וכוללת אבזור קמצני - חישוקי ברזל עם טסות, ריפוד זול למראה ותחושה כללית של רמת פאר במחוזות הליסינג והרחק הרחק מהאבזור המגיע בגרסאות הבכירות והחזקות של הפורד פוקוס החדשה (2 ליטר, 170 כ"ס), מאזדה 3 (2 ליטר, 150 כ"ס), רנו פלואנס (2 ליטר, 143 כ"ס) סיטרואן C4 (1.6 ליטר טורבו, 156 כ"ס) אופל אסטרה (1.4 ליטר טורבו, 140 כ"ס) ואחרות שכוללות תא נוסעים מפואר בהרבה, חישוקים קלים, בקרת שיוט, חיישני חניה, פנסי ערפל, חלון בגג (פורד ומאזדה) ועוד ועוד.
בנוסף, למרות שהג'טה מתיימרת לבשם את רוכשיה בניחוח הפרימיום של הפאסאט בסופו של דבר למעט העיצוב החיצוני היא מרגישה לא יותר ממשפחתית מוצלחת אבל סטנדרטית למדי שמתקשה לספק סיבה הגיונית לתג המחיר הגבוה הנדרש כדי להפוך לבעליה.
