אפילו היום, אי אלו שנים אחרי, אני עדיין זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כילד בכל פעם שנסעו לבקר את קרובי המשפחה שגרו בשכונת נחלת יצחק, על הגבול שבין תל אביב לרמת גן.
למרות שהאירוח של קרובי המשפחה היה תמיד לבבי וכלל אוכל טעים ההתרגשות שלי כילד נבעה ממשהו שונה לגמרי – פעם, בחניה של אחד הבניינים הסמוכים למקום מגורם, זיהיתי בזווית העין מכונית שנראתה לי חשודה. מיד כמובן החלטתי לבדוק את הנושא, התקרבתי ולא האמנתי למראה עיני – מולי ניצבה לא פחות מגרסת הכביש לכוכבת הראלי מצרפת - רנו 5 טורבו2.
למרות דמיון מסוים של אותה מכונית לרנו הקטנה של השכן ממול, היה מדובר במכונית מרוץ של ממש עם מנוע מרכזי הנמצא מאחורי המושבים הקדמיים עם כנפיים מנופחות מאוד, ספויילר ענק ולא פחות מ-180 כ"ס – הספק מטורף במונחים של אותם הימים.
היא נבנתה כדי לנצח מרוצים ובהתאם לתקנות ארגוני המרוצים היצרן שיווק גם כמה מאות יחידות במהדורה מוגבלת ובאופן פלאי שתיים מהן הגיעו לארץ.
צריך לזכור שבאותם ימים לא הייתה כאן טלוויזיה רבת ערוצים ועל אינטרנט כמובן שלא היה מה לדבר וחוץ ממגזין הרכב "טורבו" אותו קראתי בשקיקה עד למילה האחרונה כולל מודעות ה"למכירה", ותוכנית מוטורית פעם בשבוע בשבת אחר הצהרים בערוץ ה"מידל איסט" מלבנון שקלטנו עם הרבה שלג, ההיצע המוטורי בציון היה מוגבל ביותר וגם על הכבישים - חוץ מכמה אלפות ומקסימום איזה גולף GTI - לילד שנדבק בחיידק המוטורי לא היה בשממה הזאת שום דבר להתרגש ממנו.
לכן, אותה מכונית ספורט-מרוץ של ממש היממה אותי בכל פעם מחדש שראיתי אותה. בריטואל קבוע הייתי מסתובב סביבה דקות ארוכות, מציץ לתא הנוסעים, בודק את צמיגי הפירלי P6, נשכב על האספלט ומביט במערך המתלים ואפילו מלטף את חיטוביה.
בזמן שחבריי בטח חלמו להיות כבאים או טייסים אני חלמתי להיות נהג מרוצים ובכל פעם שהייתי נפרד מהרנו המדהימה בחניה ליד בית קרובי המשפחה הייתי מסתכל לאחור ואומר לה בשקט: "חכי, עוד מעט אני אגדל ואקבל רישיון ואת ואני ניפגש לדייט של ממש על מסלול המרוצים”.
מאז עברו לא מעט שנים ולמרות שאני בדרך כלל משתדל להגשים חלומות מעולם לא באמת פגשתי את הרנו 5 טורבו2 לדייט על מסלול המרוצים ואפילו אף פעם לא ישבתי במושב הנהג שכה חשקתי בו.
והנה, 30 שנה עברו ופתאום אני מוצא את עצמי במושב באקט ספורטיבי של מכונית עם סמל רנו בחזית. אני חוגר את חגורת הבטיחות הצהובה, מעיר את מנוע הטורבו, יוצא מרחבת הטיפולים של מסלול מונטה בלנקו שבספרד, נותן פול גז וצולל אל עבר הפניה הראשונה.
וואו, פתאום הכל חוזר אליי, רק הפעם זה לא חלום אלא מציאות וצריך להתעורר כי במהירות הזו הפניות מגיעות ברצף שמחייב ריכוז מלא.
ישורת, פול גז, ספרת המאות משנה קידומת ל-2. הרנו שועטת קדימה כאילו אין מחר, רצועת האספלט הישרה מסתיימת במהירות שיא וצריך להתיישב על הבלמים ולהוריד הילוך לקראת הפניה.
בלמי הברמבו מרובי הקליפרים לא מתרגשים ושותלים את המכונית בעוצמה, ההרפיה מדוושת התאוצה משחררת סימפוניה של פצפוצים ובק פיירים. אני מחליף במהירות לשלישי כדי להצליח לצלוח את פניית ה-90 מעלות החדה והמנוע שוב מזנק לסיבובים גבוהים. אני צולל אל הפניה וסוחט את דוושת הגז לרצפה.
טוב, חייבים רגע לסדר עניינים. אני אמנם נוהג במלוא הכוח על מסלול מונטה בלנקו בספרד ובצידי הדרך יש מרשלים וכל מה שצריך, אבל זה לא באמת מרוץ אלא רק כמה סיבובי כיף לעיתונאי רכב. אהה, ועוד משהו - זו לא הטורבו2 החלומית מהילדות עם המנוע המרכזי וההנעה האחורית, אלא "רק" מגאן קופה RS קאפ בה עדר הסוסים דוחף את הגלגלים הקדמיים.
בודקים חיטובים
האם יש סיבה לאכזבה? ובכן, ממש לא. למרות שהיא אינה מיוחדת כמו אותה טורבו2 מהאייטיז ועל אף שאני חסיד של מכוניות עם הנע(א)ה אחורית, המגאן RS היא ללא ספק אחת ממכוניות הספורט המרשימות יותר שיצא לי לנהוג עליהן בשנים האחרונות בצד השפוי של סקלת המחירים, אבל לא רק.
המכונית המדהימה הזו שהוצגה בשנת 2009 במקביל לדור השלישי של המגאן והרנו פלואנס התבלטה מלכתחילה אל מול האפרוריות המשפחתית של אחיותיה והצהירה שהיא שונה.
זה התחיל בעיצוב החיצוני הסופר מוחצן בתצורת קופה ובשילוב ניחוחות אגרסיביים, המשיך במנוע טורבו עתיר און והסתיים בכיול כמעט מושלם של מערך המתלים שאפשר ל-RS להיות, גם כשהכביש מתפתל, מהירה בצורה לא הגיונית, מהנה לנהיגה ואפילו נוחה למדי. כעת, באביב 2012, במקביל למתיחת הפנים של כל משפחת המגאן, גם ה-RS וה-RS קאפ זכו לעדכון ונשאלת השאלה האם מתכון כל כך מוצלח אפשר לשפר או שכל המוסיף גורע?
מבחינה חיצונית השינויים קלים בלבד וכוללים עיצוב שונה במעט לפנסים הקדמיים, כונס אוויר גדול יותר בהשראת מכוניות פורמולה 1 המשלב תאורת לד קבועה ובגרסת הקאפ גם גימור של פסי קישוט אדומים דקים בפגוש הקדמי, חצאיות הצד, בסמוך ליציאת המפלט הרבועה ומסביב לחישוקי ה-18' בשחור מט.
לבד מהשינויים החיצוניים גרסת הקאפ מצוידת במושבי מרוץ בתצורת באקט של ריקארו ודיפרנציאל מוגבל החלקה לטובת ביצועים משופרים בעת נהיגה על המגבלות.
בשתי הגרסאות מחלקת הספורט ערכה למערך המתלים הכמעט מושלם כמה עדכונים קלים כדי שזה יהיה מסוגל להתמודד עם השדרוג המשמעותי ביותר של ה-RS המחודשת בדמותו של גרסה חזקה יותר של מנוע 2 הליטרים מוגדש הטורבו שמפיק כעת 265 כ"ס, 15 יותר מבעבר, ומומנט משופר של כ-37 קג"מ.
תוספת הכוח הביאה לשיפור קל בנתוני הביצועים וכעת נדרשות לRS- שש שניות בדיוק להגיע למהירות תלת ספרתית והמהירות המרבית היא 255 קמ"ש.
מתאהבים
כפי שהבנתם, על המסלול בסמוך לסביליה שבספרד גרסת הקאפ לא פחות מזוהרת. זו מכונת נהיגה שיודעת לטפל בצורה קרובה למושלמת ברצף הפניות השונות באופיין שיש למסלול הזה להציע. הסשן שהקציבו לנו מסתיים במהירות והאדרנלין בשיאו. "אי אפשר לעצור עכשיו", אני חושב לעצמי. מה עושים? בדרך כלל אירופאים הם אנשים מאוד מסודרים שקשה לשכנע אותם לחרוג מהנהלים אבל מנהל היום מטעם רנו מזהה את הניצוץ בעיניי וכשאני מספר לו שאצלנו בלבנט אין בכלל מסלולי מרוצים הוא מיד מסמן לי לחזור למכונית ולצאת לסשן נוסף ולאחריו, שהוא רואה שעדיין נשארתי עם חצי תאוותי בידי, הוא ממליץ לי על הפסקה קצרה כדי להרגע ולהסדיר נשימה שלאחריה הוא מחפש אותי ומזמין אותי לסשן נוסף. למרות שהמכונית הזאת בהחלט דורשת ממך לעבוד כדי להוציא ממנה את המיטב כמות התגמול שהיא מעניקה בחזרה פשוט גורמת לך, כמו אחרי סקס מספק במיוחד, רצון לעשות זאת שוב ושוב ושוב בלי הפסקה.
אני מנסה לחשוב בהגיון ומציין לעצמי שעם כל הכבוד להקפות על המסלול, רוב רוכשיה, גם באירופה ובוודאי בארץ, ב-99 אחוז מהזמן ישתמשו בה לצרכים יום-יומיים וכדי לכתוב מבחן דרכים של ממש חייבים לבחון אותה גם על הכביש הציבורי.
אני נוטש את גרסת הקאפ הצהובה והקרבית ומשיג את המפתחות ל-RS "סטנדרטית" באפור מטאלי, גם היא בהחלט מרשימה אבל בצבע הזה ועם מושבים רגילים יחסית היא נראית הרבה יותר מיושבת מהצרפתיה המטורפת בצהוב שחור. "יופי", אני חושב לעצמי, "היא לא תפתה אותי לטירוף חושים, איתה אני אבחן את מה שבאמת חשוב בשימוש היום-יומי”. וכך, במקצוענות מופלאה, אני בהחלט מצליח בקלות לעשות זאת... עד לפניה הראשונה בכביש הכפרי שבסמוך למסלול בה באופן פלאי אני מוצא את עצמי שוב מדביק את הדוושה לרצפה ובוחן את גבולות כוחות ה-G בסיבוב.
מחוץ למסלול ההגה ממשיך להרשים בדיוק המדהים שלו, במשקל הנכון וביכולת שלו להצליח להתמודד עם עדר כל כך גדול של סוסים הדוחפים את הגלגלים הקדמיים מבלי שתהיה תחושה של לוחמת הגה אבל עם כשהתוואי לא מוכר בהחלט ניתן היה לקבל בברכה עוד קצת יכולת תקשור שתספר לנו מה ברגע מצב האינטימיות בין הגומי הדביק מתוצרת בריג'סטון לאספלט.
במאה הקילומטרים הבאים אני מנסה לשלוט בעצמי ולעשות ב-RS שימוש מתקבל על הדעת ככל האפשר ומגלה שבסך הכל בהחלט אפשר לחיות איתה.
היא אולי לא נוחה כמו מכוניות צרפתיות משפחתיות אבל בהחלט מציעה נוחות ראויה שלא תשלח אותך אחרי כל נסיעה ארוכה לביקור אצל הכירופרקטור. המרווח בשורת המושבים הקדמית מצוין ומאחור בסך הכל אפשר לזרוק שני מבוגרים לא מגודלים או מפונקים במיוחד ואפילו נפח תא המטען די בסדר. עם זאת, כשנוסעים בה במתינות אפשר גם לזהות שמתחת לכמה קישוטים ספורטיביים כמו פס לרוחבו של הדשבורד בגימור סיבי פחמן, דוושות אלומיניום, גלגל הגה מצופה עור עם תפרים בולטים ולוח מחוונים עם מד סל"ד לבן מסתתר כאן תא הנוסעים האפרורי והמבאס משהו המוכר לנו מהמגאן והפלואנס ליסינג, אבל הפניה שמתקרבת במהירות מעבירה מיד את המחשבות המטופשות הללו ומאפשרת לנו שוב להתרכז ב-RS כמכונת נהיגה מדהימה.
הרצון של המכונית הזו לטפס מעלה במעלה רצועת הסל"ד בהחלט יכולה להפוך כל יום אפרורי לחגיגה, שלל הבק-פיירים והפצפוצים שהיא משחררת יכולים לגרום לכם, גם בעלייה לאיילון, להרגיש שאתם במסלול מרוצים. הבלמים והאחיזה שלה כל כך טובים שהם יאפשרו לכם לחזור לשפיות גם אם ממש נסחפתם.
מצטערים, צריכת דלק לא ממש בדקנו, אבל נציין שאם אתם מסוג האנשים שיש להם שליטה עצמית ממש, אבל ממש, חזקה נראה שהיא בהחלט יכולה להפתיע אתכם בהרגלי שתייה מתקבלים על הדעת. הבעיה היא שעל סיפונה, לרוב האנשים ולחולי הגה בפרט, קשה מאוד להתנהג בהגיון וכאשר מחליפים כל הילוך תוך הסתמכות על המערכת המגניבה שמצפצפת כשמגיעים לקו האדום קשה לצפות לצריכת דלק במחוזות של טויוטה פריוס.
כבר מתגעגעים
ממש קשה להאמין שמכונת הנהיגה המדהימה הזו חולקת את אותם גנים עם מכונית מעלת פיהוק כמו הפלואנס סדאן. אנשי מחלקת הספורט המוכשרים של רנו עשו זו שוב והמגאן RS ו-RS קאפ המחודשות מצטרפות לשורה מרשימה של מכוניות בלתי נשכחות שיצאו מהמחלקה הזו, מה שגורם לחשוב מדוע ברנו לא נותנים למהנדסים האלה להיות אחראיים על כל ליין הדגמים של המותג הצרפתי הגדול ביותר.
גם לפני מתיחת הפנים המגאן RS הייתה אחת ממכוניות הספורט המרשימות ביותר שניתן לרכוש במחיר שפוי, מכונית שהציגה שילוב מעורר התפעלות בין "איך" ל"כמה מהר" עושים את זה.
כעת, אחרי מתיחת הפנים, היא מצליחה לשמור על המתכון המצוין הראשוני שלה ואפילו מוסיפה עוד קצת און וחדות.
מדהים שמכונית סדרתית, חוקית לכביש, שאפשר להיכנס לסוכנות רנו בתל אביב, לרכוש ולעשות בה שימוש יום-יומי מצליחה, בלי שום שינויים או שיפורים, להרשים ולהיות מהנה כל כך על מסלול מרוצים של ממש.
מבלי שבחנו אותה ראש בראש אנו מרשים לעצמנו לקבוע כי היא לא נופלת וככל הנראה אף מתעלה על מתחרותיה המרכזיות, מהגולף GTI האייקונית, דרך סיאט לאון קופרה R המטורפת, אלפא רומיאו ג'ולייטה תלתן המסוגננת ועוד - במיוחד בסעיף הכל כך חשוב במכוניות מסוג זה של הנאה מנהיגה, אבל גם בשיקולים הגיוניים הרנו הלוהטת מציעה, עם תג מחיר של 210 אלף שקלים לגרסת ה-RS ו-219 לגרסת ה-CUP, חבילה מרשימה ואטרקטיבית מאוד למי שמחפש קומפקטית ספורטיבית לוהטת.
נכון, יש בארץ מותגים שנהנים מתדמית ספורטיבית מפותחת יותר מזה של המותג הצרפתי וגם מבחינת קרסו, היבואנית, נראה כי לא נעשים מאמצים של ממש לשווק את המוצר המדהים הזה שיש להם ביד ויכול לתרום לשיפור מתבקש כל כך בתדמית הכוללת של רנו בישראל.
במצב הזה נראה שהמגאן RS תמשיך להיות זן נדיר על כבישי הארץ וסביר להניח שרכישת מכונית עם תדמית מוצקה כמו גולף GTI תתגלה כצעד נבון יותר מבחינה כלכלית בבוא היום בשוק המשומשות, אבל כששמים רגע בצד את השיקולים הללו שמתאימים למי שרוכש משפחומטית קשה שלא להמליץ, למי שבאמת מחפש מכונת נהיגה מרשימה, ללכת עם הלב ולבחור בצרפתיה הזאת כפרטנרית לוהטת במיוחד.
>> פרה משוגעת: סיאט לאון קופרה R במבחן
>> דו קרב בתוך המשפחה: פולקסווגן גולף GTI מול שירוקו
>> היפהפייה מאיטליה: אלפא ג'ולייטה תלתן במבחן
