מבחן דרכים: אודי A1 - מגבלות הקוטן

השתיל הראשון ניטע ב-1974. יצרן המכוניות אודי - כבר חלק מקונצרן פולקסוואגן - הציג את אודי 50. מכונית סופר-מיני צנועת ממדים, שעיצובה ונתוניה עתידים להביא למהפכה של ממש בעולם הרכב: אצ'בק ישר-קווים, הנעה קדמית, מנוע מקורר מים ומרחב פנימי נדיב ככל האפשר.

מעטים זוכרים למכונית זו, וליצרניה, חסד נעורים. לכן, ראוי לשוב ולהעניק להם את הקרדיט היאה להם: אודי 50 היא בעצם האם הביולוגית של סידרה ארוכה ומרשימה של מכוניות פולקסוואגן - פולו, פאסאט, שירוקו, וכמובן הגולף האלמותי. אאודי 50 היא המכונית אשר שיחררה סוף-סוף את פולקסוואגן מקיבעון ההנעה האחורית, ומההיצמדות רבת-השנים למרכב המעוגל והחיפושיתי של מוצריה.

פולקסוואגן זינקה אז קדימה וממש יצאה לחיים חדשים, אבל גורלה של אודי 50 לא שפר כל-כך. כעבור ארבע שנים קצרות נגרעה האודי הקטנה מתפריט המוצרים של אאודי, ופינתה מקומה לפולו. זה כנראה גורלם של חלוצים.

כמעט 20 שנה חלפו עד שאנשי אודי שבו ושלחו ידם אל פלח הסופר-מיני. לניסיון החדש קראו אודי 2A. אם יש מכונית הממחישה באורח מובהק את סיסמת אאודי: "זינוק קדימה באמצעות טכנולוגיה" (תרגום מגושם, אך די מדויק של המקור הגרמני), הרי זו 2A. בשנת השקתה, 1999, היא הקדימה את זמנה בשנים רבות. בעיצוב, בחומרים, בחסכוניות, בטכנולוגיה. 2A לא זכתה אפילו להגיע ליום הולדתה השישי. יקרה מדי, ייחודית מדי וחדשנית מדי, היא סיימה את חייה ב-2005. הוא שאמרנו; זהו כנראה גורלם הבלתי-נמנע של חלוצים.

עכשיו, ב-2010, אאודי מנסה בשלישית. שוב מוצג אודי סופר-מיני. 1A הוא נקרא.

עיצוב מוקפד

כמעט אין מנוס מלשאול - למה? מה צורך ראתה אודי, חברה שכבר התבססה היטב בצמרת מותגי היוקרה והאיכות, לשוב ולחפש לעצמה הצלחות (או צרות) בתחום הסופר-מיני? הלא מלכתחילה אין זה מגרש המשחקים הטבעי של יצרני פרמיום גבוהי-חוטם ואניני טעם. וכי כמה יוקרה כבר אפשר להכניס לקופסונת קטנטונת שכזאת?

דומה כי רק תשובה אינטליגנטית אחת יש לשאלה דלעיל, ולתשובה הזאת קוראים "ב.מ.וו. מיני". אותה ננסית-רטרו אנגלו-בווארית שנולדה מחדש ב-2001 , ומאז היא משפריצה אשדות של קסם על כל סביבותיה, והולכת מחיל אל חיל. ואף שהשם המפורש "מיני" לא עלה על דל שפתיהם של אנשי אודי באירוע השקת ה-1A, ברור היה לחלוטין כי צילה המאיים ריחף שם כל העת.

אין לקנא באנשים שהופקדו על המשימה באודי. המיני הרי קמה לתחייה כשבאמתחתה מורשת מפוארת מן המוכן, מנות גדושות של תהילת-עבר וגלים של הערצה, נוסטלגיה ופרגון. 1A צריכה ליצור לעצמה את כל אלה מהמסד. יתרה מזאת, ב.מ.וו באופן מסורתי - וכמובן גם המיני - פונות אל הרגש. אל ההתלהבות. אל הבטן. אודי, באופן מסורתי, פונה אל השכל. אל הדייקנות הצוננת. אל הראש. לא פשוט ליצור חיית-מחמד שכלתנית. אך זאת בדיוק הייתה המשימה שהוטלה על האנשים הרציניים מאינגולשטאט: לייצר אאודי קטנה, מלהיבה ומתוקה.

המפגש עם 1A מלמד חיש-קל שבתחומים רבים וחשובים, צלחה המלאכה. די במבט מהיר כדי לזהות את מה שיצרני מכוניות אוהבים לכנות "הדנ"א של ההורים". עיצוב מוקפד מבפנים ומבחוץ, גריל ענק בחרטום, "ריסים" של נוריות LED על הפנסים הקדמיים (עוד המצאה ייחודית של אודי, שנגנבה חיש-קל על-ידי תעשיית הרכב כולה), קווים ברורים, נקיים, הרמוניים, מדויקים. המרחב הפנימי יפה-תואר ויעיל למהדרין, המושב האחורי מרווח למדי סביב המרפקים אך מצומצם קמעה באזור הראש, סביבת הנהג נוחה, ברורה, יעילה. לקוחות שיבקשו לעצמם קצת ייחוד, אף יוכלו לקבל את המכונית עם פס בצבע שונה בצדי הגג.

ללא אפקט הפרימיום

לישראל תגיע 1A (בינתיים) רק בקונפיגורציה אחת: מנוע 1.4 טורבו FSI שמייצר 122 כ"ס ו-20.4 קג"מים חשובים של מומנט כבר ב-1,500 סל"ד. תיבת הילוכים משובחת ממש בת 7 הילוכים, מהזן הרובוטי כפול-המצמדים. הגלגלים הקדמיים נהנים משירותיו של דיפרנציאל מוגבל החלקה, המסייע במלחמה נגד תת-ההיגוי המסורתי של הנעות קדמיות חזקות. מתלים מכוילים לנקודת הפשרה הסבירה בין נוחיות להתנהגות ספורטיבית. ביצועים בהחלט מכובדים.

כל אלה יוצרים מכונית מוצלחת, נאה, מהירה, רבת יכולת ובעלת התנהגות כביש בטוחה. ובכל-זאת (הרי תמיד יש "ובכל זאת", לאחר רצף שכזה של מחמאות), בשני תחומים חשובים מתקשה 1A לשכנע: תחום הקסם האישי ותחום היוקרה.

גם במלוא הרצון הטוב, לא קל למצוא את "אפקט הפרימיום" ב-1A. זו בהחלט מכונית ראויה, אך כדי לעשותה למכונית פרימיום דרוש יותר מאשר שם יוקרתי. לא די בסתם מכונית טובה. אפשר אמנם להעלותה כיתה על-ידי רכישת כל האקסטרות: מושבי עור, מערכות שמע מתוחכמות, גימורי קוואטרו, חבילות לוקסוס, כסאות חשמליים (יש כאקסטרה?) ועוד ועוד ועוד. אך מחירה של 1A יגיע אז לגבהים גרוטסקיים. ומכונית פרימיום צריכה להקרין "פרימיומיות" גם ללא תוספות.

כך גם בתחום הקסם האישי והכריזמה. בעליה של 1A בוודאי יניד ראשו בהערכה, ייהנה מהיעילות והאיתנות, ירגיש טוב מאוד עם החלטתו לרכוש אותה. אבל הוא לא יחייך כל הזמן כמו אידיוט, ולא יחוש את קורקבנו מרקד בגיל, כל אימת שייסע לעבודה. כי זו מכונית הגיונית מאוד, נבונה מאוד, מדויקת מאוד. אבל לא מכונית מסעירה.

לעומת-זאת, באמתחתה נשק סודי, יעיל וקטלני: המחיר. בימים אלה החל שיווקה בישראל, ומחירה נקבע ל-145 אלף שקל בלבד. אכן יקר במידה לא מבוטלת ממכוניות סופר-מיני אחרות, אך ממש מחיר מציאה למכונית עם ביצועים שכאלה.

נראה אפוא כי את הקרב עם המיני למינהו, צריך להשאיר לאודי 1S שצפויה להיוולד בקרוב, ומי יודע - אולי גם לאודי 1RS, אשר שמועות עקשניות גורסות שגם היא תבוא עלינו לטובה. ואז, סוף-סוף, יהיה באמת שמח בפלח הפרימיום-סופר-מיני.

מתחרות

פיאט 500 אברת'

אברת' הוא שם המותג הספורטיבי-יוקרתי של פיאט, שזכה לתחייה מחודשת לפני שנתיים והגיע השנה לארץ. בינתיים הנציגה היחידה שלו בארץ היא גרסה קרבית של פיאט 500 הקטנטנה, 3.66 מ' ובסיס גלגלים באורך 2.3 מ', עם שלדה ספורטיבית מושחזת, תא נוסעים מפואר ומנוע 1.4 ליטר טורבו, שמאיץ אותה למאה ב-7.9 שניות. המחיר מתחיל ב-157 אלף שקל ומגיע עד 185 אלף

אלפא מיטו

במחיר של 155 אלף שקל מציעה אלפא רומיאו את גרסת הבסיס האוטומטית של מיטו. לגרסה זו מנוע 1.4 טורבו בהספק 135 כ"ס, זינוק ל-100 ב-8.2 שניות והרבה מאד סקס-אפיל מוטורי. מי שיוותר על התיבה האוטומטית יוכל לבחור בגרסאות עם 155 כ"ס באותו מחיר, או בגרסת "עלה תלתן" עם 170 כ"ס וביצועים רציניים

מיני

המטרה התחרותית המרכזית של A1 היא ה"מיני" של ב.מ.וו, שמתחרה בה בקונספט אך לא במחיר. המיני "קופר" הבסיסית, עם מנוע 1.6 ליטר בהספק 120 כ"ס ותיבה אוטומטית בת 6 מהירויות, עולה בישראל 222 אלף שקל ומפליגה משם מעלה. היא עדיין מכונית ייחודית ,שמשלבת הרגשה של "מכונית גדולה" על הכביש עם ממדים זעירים. תשומת הלב ברחוב עדיין מובטחת