כיאה לאומה בה סופר סייז הוא דרך חיים ואין כמעט דבר שלא מגיע באריזות גדולות, גם בכל הנוגע למכוניות מה שנחשב בכל העולם אקסטרא לארג' הוא לכל היותר מדיום סייז בארץ הדוד סם.
בעבר הדיסוננס הזה יצר בעיה לכמעט כל המכוניות האמריקאיות ששווקו מעבר לאטלנטי מאחר שבעוד שמבחינת מימדים ויחידות הנעה הן התאימו לקטגוריות הבכירות, בכל הנוגע לאיכות, עידון ויכולות הן היו הרחק מאחור.
עוד ב-mako רכב
מבחן דרכים שברולט אורלנדו
שברולט מציגה: ריפר נגד ראפטור
מבחן דרכים שברולט טראקס
בשנים האחרונות משהו השתנה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ובמקביל למגמה מתבקשת כל כך להקטנת היקפים שהביאה גם לשינויים משמעותיים בנוף הרכב המקומי, היצרנים האמריקאים הבינו שאי אפשר להסתפק בהרבה פח ובנפח אדיר ויש גם צורך, יחד עם שמירה על המסורת, גם לישר קו עם הסטנדרטים המוטוריים של היבשת הישנה.
ליין הדגמים העדכני של קדילאק הוא דוגמא טובה מאוד לכך וגם מכוניות הספורט האמריקאיות (קורבט, קמארו ואחרות) כבר מציעות הרבה יותר מהמון כוח בקו ישר, אבל האם גם בדגמי "הלחם וחמאה" נרשם שינוי שכזה?
במילים אחרות, האם מי שבמונחים אמריקאית נחשבת ללא יותר ממשפחתית פופולרית יכולה להתמודד מול רכבים שנחשבים בשאר העולם כרכבי מנהלים?
המאליבו החדשה של שברולט החתימה לאחרונה, אחרי מספר עיכובים, דרכון בארץ והחלטנו לקחת אותה לסיבוב ממצה בכבישי ישראל כדי לבחון בדיוק את הסוגיה הזאת.
מתרשמים
עם 4.86 מטרים בין הפגושים למאליבו החדשה יש יציבה ונוכחות שקשה להתעלם מהן. הדור השמיני של המשפחתית הגדולה מאמריקה מציג מראה דינמי ופחות רבוע מבעבר שלטענת שברולט נושא את ה-DNA של הקמארו והקורבט, דגמי הספורט של החברה.
הסבכה הקדמית הענקית שמשוכה קדימה מעניקה לפרונט מראה אגרסיבי ונכון לקרב, הצדודית ארוכה וקלאסית יחסית ויוצרת אשליה ויזואלית של מכונית גדולה בהרבה מהמתחרות בקטגוריה (זאת על אף שהמאזדה 6 החדשה ארוכה ממנה בסנטימטר והקיה אופטימה קצרה ממנה ב-2 סנטימטרים בלבד) והאחוריים כוללים מכסה תא מטען גבוה עם ספוילר אינטגרלי ויחידות פנסים בולטות שמזכירות את הקמארו. התוצאה הכללית מוצלחת למדי ועל אף שאין לה את החיטובים של המאזדה 6 החדשה או את הקריצה למותגי פרימיום של הקיה אופטימה בהחלט מדובר במכונית שיוצרת רושם מכובד ויוקרתי למדי.
הרושם החיובי נמשך לתא הנוסעים הכולל מושבים בהירים בריפוד של בד בשילוב עור ודשבורד דו גווני.
כנהוג במכוניות אמריקאיות, דיפוני הדמוי עץ והכרום לא משכנעים במיוחד וגם פגשנו פלסטיקה שמרגישה יותר איכותית אבל בהחלט ניכרת השקעה, המכלול מרשים והקבינה משדרת תחושה של גודל ויוקרה מסוימת.
רשימת האבזור מרשימה וכוללת מעבר לסטנדרט המתבקש חישוקי 18', תאורת יום, בקרת אקלים מפוצלת, מושבים עם כיוון חשמלי (נהג מלא, נוסע חלקי), אפשרות להתניע את הרכב מרחוק באמצעות השלט, בקרת שיוט, מחשב דרך, חיישני אורות, חיישני לחץ אוויר בצמיגים, הגה וידית הילוכים מצופים עור ועוד. עם זאת, משום מה אין חיישני חניה ומצלמת רוורס ומערכת המולטימדיה, הכוללת מסך 7' גדול עם תא נסתר לאחסון מאחוריו ואפשרות לחיבורי AUX ו-USB, באופן תמוה מאוד למכונית מקטגוריה בכירה לא כוללת קישוריות בלוטות' כל כך מתבקשת לסלולרי. בכלל, מערכת הסאונד מרגישה מיושנת ביחס לסטנדרט המתבקש (היא מבוססת על מערכת הפעלה של ווינדוס ויסטה), נתקעת ומתבלבלת לא פעם בחיבור נגן USB.
מפרט הבטיחות מרשים ביותר וכולל את כל מערכות הבטיחות האלקטרוניות המתבקשות, לא פחות מ-10 כריות אוויר (מובילת הקטגוריה בסעיף זה) וציון מלא של חמישה כוכבים במבחני הריסוק של יורו NCAP האירופאים וגם במבחני IIHS האמריקאים הבוחנים את הרכבים גם בתנאי מאתגרים יותר כמו התנגשות חזיתית עם חפיפה קטנה.
המושבים נוחים מאוד גם בנסיעות ארוכות והמרווח ליושבים מקדימה מצוין וגם מאחור בהחלט די נעים, אם כי בסיס הגלגלים הקטן יחסית, העומד על 274 ס"מ, מוביל למרווח פחות נדיב לרגליים מאשר בחלק מהמתחרות בקטגוריה.
תא המטען הכולל פתח הטענה רחב בהחלט נראה גדול וכולל גם רשת מטען כסטנדרט אם כי עם נפח של 462 ליטרים הוא מתקשה לאתגר את מובילות הסגמנט.
בניגוד למנועי וי 6 גדולי נפח שהיו בעבר סטנדרט באמריקה לרכבים מסוג זה, בחזית המאליבו החדשה אנחנו פוגשים מנוע בנפח צנוע בהרבה המסתפק ב-2 ליטרים וארבעה צילינדרים, אבל בעזרת מגדש טורבו בהחלט לא מדובר במנוע צנום וחיוור ולמעשה המאליבו מציגה את הנתונים הטובים בקטגורית המנהלים עם הספק מרשים של 259 כ"ס ומומנט גמישות בריא של 35.6 קג"מ המועברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבת 6 הילוכים אוטומטית ומאפשרים למכונית הגדולה, ששוקלת כמעט 1.7 טון, להציג ביצועים שבעבר הלא רחוק היו נחלתם של רכבי ספורט ולרשום מאה קמ"ש על הספידומטר בתוך 6.3 שניות(!) בדרך למהירות מרבית של 249 קמ"ש.
נוהגים
אמנם התנעה של הרכב מרחוק המאפשרת למערכת החימום/ קירור להכין את הרכב לבואכם יעילה בעיקר למקומות כמו אמריקה בהם לכמעט כל בית יש דרייב וויי פרטי ומחירי הדלק הם לא פונקציה, אבל גם בעידן טכנולוגי בו ניתן לנהל חיים שלמים ממסך הסמארטפון מסתבר שאותו טריק ישן עדיין מרשים מאוד את רוב האנשים.
נסיעה במרחב העירוני מתגלה כנוחה למדי ועל אף שכיול המתלים לא מנפק נסיעה מרחפת מעל המהמורות האופייניות לאספלט הארץ ישראלי האווירה בקבינה בהחלט נעימה. יחידת ההנעה מסוגלת לנוע בנינוחות, אך כל לחיצה מעל למתונה מספקת תאוצה חזקה על סף הברוטלית ובהחלט מדובר בדיוק ברכב הנכון להשפיל בעזרתו כמעט כל מתחרה מזדמן במאוצי רמזורים.
מחוץ לעיר, כיאה למוצא האמריקאי, המאליבו מתגלה כקרוזרית מצוינת המאפשרת לגמוא מרחקים בנינוחות. ב-110 קמ"ש המנוע מסתובב ב- 1700 סל"ד נמוכים, בידוד הרעשים טוב ולמעט אוושה קלה מהצמיגים הגדולים שקט כאן מאוד.
עם זאת, ברגע שתרצו להגביר קצב כל שעליכם לעשות הוא להפעיל לחץ קל עם הרגל הימנית על הדוושה והמאליבו תעבור במהירות למוד אטרף המאפשר לכם להגיע בקלות בלתי נתפסת למהירויות שיסדרו לכם כותרות במהדורות החדשות.
בניגוד למה שחלקכם עשויים לחשוב, לדעתנו הכוח המתפרץ והזמין הזה הוא פיצ'ר בטיחותי מהמעלה הראשונה ממש כמו המספר המכובד של כריות האוויר והוא מאפשר לסיים כל עקיפה בצורה מהירה כבזק שמותירה לא פעם את הסובבים המומים.
הפניית ההגה של הספינה האמריקאית לכבישים משניים, צרים ומפותלים מספקת אף היא הפתעה ועל אף שהיא לא מכונית ספורט ואין לה גם את איכויות השלדה של מתחרות כמו המאזדה 6 או פיג'ו 508 בהחלט כבר לא מדובר במכונית עם התנהגות כביש אמריקאית של יאכטה. המאליבו מציגה מכלול מרשים, רמות אחיזה גבוהות ואפילו יכולת שינוי כיוון משכנעת בצלילה לתוך הפניות. יתרה מזאת, למרות שההגה קל מדי ולא ממש מתקשר, תפעול ההילוכים הידני מעצבן והבלמים היו יכולים להיות נשכניים יותר, בעזרת המנוע הבריון השש להטיס את המכונית קדימה בכל מצב ניתן לנפק גם בנתיב המסתלסל קצב תנועה מאוד מרשים שמסוגל אפילו לאתגר לא מעט מכוניות עם אופי ספורטיבי ברור.
עם כאלה ביצועים ניתן היה לצפות לצימאון בריא מאוד לנוזל הצהבהב, אבל גם פה המאליבו החדשה מפתיעה עם כ-7.5-8 קילומטרים לליטר בקטעים נמרצים וכ-10 קילומטרים לליטר בנהיגה יותר שפויה. קצת פחות טוב מהסטנדרט בסגמנט אבל מחיר קטן יחסית שיש לשלם לנוכח יתרון הביצועים המשמעותי.
מסכמים
לזכותה מימדים המעניקים לה נוכחות, נוחת נסיעה טובה, קבינה מאובזרת ומרשימה ובעיקר יחידת הנעה מטמטמת, תרומת הקאדילק ATS.
לחובתה כמה פאולים קטנים בתחום האיכות והעידון, מערכת מולטימדיה מיושנת ללא בלוטות' וגרסה בודדת עם תג מחיר של 176 אלף שקלים המציב אותה מעל למחיר גרסאות הכניסה של מרבית המתחרות, דבר שבוודאי יקשה עליה להפוך לשחקנית משמעותית בשוק הציים שנחשב הלקוח המרכזי של רכבי הסגמנט.
בסך הכל, למרות שיש מכוניות נאות ומהוקצעות ממנה, למאליבו, עם מראה היוצר רושם של מכונית מסגמנט בכיר יותר ובצירוף ביצועים בכמה רמות מעל לנהוג בטווח המחירים הזה, יש בהחלט כמה קלפים חזקים להציע למי שעדיין בניגוד לזרם מעדיף משפחתית מנהלים חדשה ולא ג'יפון.
