הקרב על התיבה: מה עדיף גיר ידני או אוטומטי?

אם תשאלו את הרוב המוחלט של הציבור תגלו שלדעתם גם הגיר הידני מהמכוניות צריך להיכנס לרשימה המפוארת הזו, מאחר ובעידן בו יש תיבות הילוכים אוטומטיות מודרניות ומרובות הילוכים, ממש כמו שאף אחד לא חושב שצריך לשפשף אבני אש כדי להדליק להבה, כך גם אין שום צורך לבחוש בהילוכים כדי שהרכב יסע.

לאותה גישה שותפים כמעט כל האמריקאים שכבר עשרות שנים מכירים רק מכוניות עם גיר אוטומטי. אך לעומתם, על תעשיית הרכב המפוארת ורמת החיים הגבוהה, האירופאים עדיין באופן מוזר מעדיפים, לא פעם גם בדגמי יוקרה, מכוניות עם תיבת הילוכים ידנית. 

העם בציון תמיד רצה להידמות לאמריקה ובהתאם אהב מכוניות אוטומטיות אך עד בערך אמצע שנות ה-90 של המאה העשרים נמכרו כאן, בעיקר בסגמנטים נמוכים ובשל שיקולי מחיר, גם לא מעט מכוניות עם גיר ידני. עם השנים מספרן הלך והצטמצם עד להעלמות כמעט מוחלטת מהיצע הדגמים בעשור שפתח את המילניום השלישי.

במקביל תיבות ההילוכים האוטומטיות הלכו והשתכללו, נוספו להן יחסי העברה, אופציה לתפעול ידני נוח ונחשפו טכנולוגיות חדשניות וסופר יעילות כמו התיבה הרובוטית כפולת המצמד שהצליחו לשלב בין הנוחות של הגיר האוטומטי לביצועים ולצריכת הדלק של התיבות הידניות וגרמו אפילו לחסידים אדוקים של תפעול ידני, כמו למשל עיתונאי רכב, לקבוע כי קצת יותר משבעה עשורים אחרי שג'נרל מוטורס הציגה את התיבה האוטומטית הראשונה באולדסמוביל, הגיע הזמן להספיד את תיבת ההילוכים הידנית ולהבין שמדובר במשהו שעבר מן העולם.

אבל אז, רגע לפני שנפרדנו סופית מהדוושה השלישית והכרזנו על יציאה לפנסיה של רגל שמאל, בעקבות המיסוי הירוק, המשבר הכלכלי ועליית מחירי הדלק, החלו להופיע בארץ מכוניות קטנטנות שהוצעו, רחמנא ליצלן, עם גיר ידני.

למרות שנראה היה שללקוח הישראלי אין שום כוונה לחזור אחורה ולוותר על תיבת הקסמים, אט אט יותר ויותר אנשים הבינו שבחירה בגיר ידני מאפשרת להם לחסוך עשרות אלפי שקלים במעמד הרכישה ועוד ת'לפים רבים בכל שנה בהוצאות האחזקה והתדלוק וכך מה שהתחיל כתופעה שולית בסגמנט מכוניות המיני החל להתפשט כלפי מעלה עם גרסאות ידניות מוזלות למכוניות סופר מיני, משפחתיות ולאחרונה אפילו ג'יפונים.

האם מדובר בתופעה שיש לה הצדקה מעבר לפן הכלכלי? האם בכלל במילניום השלישי יש טעם להמשיך לייצר ולשווק מכוניות עם גיר ידני?

החלטנו, מעבר לססמאות, להצהרות הבומבסטיות ולדעות הקדומות, לבדוק את זה בשטח ובחרנו שני דגמי מכוניות - אחד ספורטיבי ושני משפחתי. לקחנו למבחן מכוניות בגרסה עם גיר ידני וגם עם אוטומטי ונתנו ללקוח אופייני של אותה מכונית לבחור מה הוא מעדיף.

בתפקיד הספורטיבית בחרנו ביונדאי וולוסטר המוצעת עם גיר ידני או רובוטי כפול מצמד ובתפקיד המשפחתית יונדאי i30 הנמכרת בארץ, לצד הגרסה האוטומטית, כבר כמה שנים עם אופציה ידנית, ויצאנו להשוות ולבחון האם כדאי לשקול את האופציה הלא אוטומטית - תרתי משמע.

חולץ פקקים - יונדאי i30 ידנית מול אוטומטית 

עד לפני זמן לא רב, מכוניות משפחתיות כלל לא הוצעו בארץ עם תיבה ידנית, אפילו בהזמנה מיוחדת. אבל כשמחיר ליטר אוקטן 95 מציג לאחרונה יכולות זינוק כלפי מעלה של קופץ במוט אולימפי ומשבר כלכלי מרחף כמו גיליוטינה מעל ראשי כולנו, הלקוח הישראלי מחפש דרכים לקצץ בהוצאות ויש כאלה שאפילו מוכנים להחזיר לפעולה שרירים רדומים ברגל שמאל ויד ימין.

המצב, כמובן, עדיין לא כמו באירופה, בה הרוב קונה גיר ידני, אך אין מנוס מלציין שיותר ויותר אנשים רואים בתיבה הידנית בחירה לגיטימית גם בסגמנט המשפחתיות בתמורה לחסכון לא מבוטל.

בארץ ה-i30 החדשה מוצעת בשתי תצורות מרכב (האצ'בק וסטיישן) ובשתי גרסאות מנועים - מנוע 1.6 ליטר מתבקש עם הספק נאה של 135 כ"ס המשודך לתיבה אוטומטית קונבנציונלית (פלנטרית) עם שישה יחסים וגרסה זולה יותר עם מנוע בנפח 1.4 ליטר המפיק 100 כ"ס ומשודך לתיבת שישה הילוכים ידנית.

הויתור על 200 סמ"ק, 35 סוסים וחלון שמש (מגיע סטנדרט באוטומטית) יחסוך לכם לא פחות מ-24 אלף שקלים.

עדי לא נבהל, הוא נהג על ידני במשך כמה שנים כשהיה צעיר ודל תקציב. קייט, לעומתו, לא נהגה אף פעם על גיר ידני חוץ מבלימודי הנהיגה בתקופת ה-High school בסיאטל ולמרות שלא רואים עליה זה היה די מזמן.

יצאנו עם הזוג הצעיר לנסיעה שגרתית יומיומית מכיוון כפר סבא לתל אביב וחזרה לפרבר השינה - קצת פקקים, קצת תנועה עירונית וקצת כבישים מהירים, בסופה קיבלו השניים החלטה די מפתיעה.

את עדי לא צריך לשכנע, הוא אוהב לנהוג ולכן השליטה והתחושה של מכונית עם גיר ידני כזה גורמת לו הרבה יותר הנאה ואין לו ספק מה היה לוקח, במיוחד לנוכח הבדלי המחיר. אולם לא רק עדי, גם קייט, באופן מפתיע, מעדיפה את הידני. "אתה מרגיש יותר מעורב וזה מחייב אותך להתרכז בנהיגה ולא בסלולרי", מציינת קייט, "גם ההילוכים כאן עוברים ממש בקלות".
כשאני שואל אותה האם זה לא יהיה לה יותר נוח לנהוג עם גיר אוטומטי כשהילדים מאחור עושים בלאגן? " ממש לא, כאן בידני אני לא יכולה לדחוף להם מוצץ או בקבוק מטרנה תוך כדי נהיגה, ולכן אני חייבת לעצור לטפל בהם או פשוט להתעלם, וזה הרבה יותר בטיחותי".
אגב, בבוקר שלאחר המבחן, בדרך להחזיר את ה-i30 הידנית, בדקתי כמה פעמים אני לוחץ על המצמד בכביש 1 הפקוק משדה התעופה עד ת"א. התשובה, שלוש פעמים בלבד, כך שמסתבר שבנהיגה נכונה ושמירה על קצב קבוע אפשר להתנייד עם מכונית ידנית בפקק ללא מועקה או התעייפות רגל שמאל.

חובב הגה - יונדאי וולוסטר ידנית מול אוטומטית כפולת מצמדים

הקופה הא-סימטרית של יונדאי–הוולוסטר, היא מכונית רב שימושית, גם משפחתית וגם ספורטיבית וכאמור מוצעת גם עם תיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמד (DTC ביונדאית) וגם עם תיבה ידנית קלאסית.

הוולוסטר, כפי שבוודאי שמתם לב, זוכה להצלחה לא מבוטלת בשוק המקומי בזכות שילוב בין תג מחיר אטרקטיבי ומראה בולט עם נוכחות. למרות המראה הספורטיבי והפניי לקהל צעיר וחובב הגה, מסתבר שלא פחות מ-78 אחוזים מהמכירות הן של הגרסה האוטומטית. האם היא באמת טובה יותר ומייתרת את זו הידנית? החלטנו לבדוק, לקחנו וולוסטר כסופה DTC ואדומה ידנית ויצאנו למצוא את הבחירה של חובב ההגה.

תחילת המבחן לא ספורטיבית בכלל וכוללת בעיקר את פקקי התנועה הנוראיים של ראשון בבוקר. בוולוסטר DTC כפולת המצמד סובלים פחות, העברת הילוכים טובה, חלקה ומדויקת מעניקה תחושה של תיבה אוטומטית למהדרין ללא רעשים של חיבור מצמדים ונטולת קפצוצים של תיבות כפולות מצמד אחרות.
בידנית, לעומת זאת, אתה צריך לעבוד קצת יותר קשה, אך בורר ההילוכים מדויק, דוושת המצמד לא קשה במיוחד ונהיגת הפקקים המתישה עוברת ללא בעיה.

האיש מכיר את הכביש הזה כמו שאני מכיר את הדרך מחדר השינה למקלחת, בעיניים עצומות. כאן, הוא מדווח, הגיר הידני יותר מהנה לנהיגה התגובה להעברות משקל טובה יותר, ואפשר ממש לסובב אותה עם הדוושות. לאון קצת מופתע מהיכולת של הוולוסטר, "אני אפילו מתחיל ליהנות, מי היה מאמין שאגיד את זה על יונדאי אי פעם", הוא אומר. ומכיוון שככל הנראה מדובר בישראלי שיש לו הכי הרבה שעות מאחורי הגה של פרארי מבלי להיות בעלים של אחת (ושל עוד הרבה מכוניות "חלום" אחרות), יש בכך מחמאה גדולה ליצרנית הקוריאנית. "תפעול התיבה הידנית מדויק וכייף לשחק איתה", הוא מציין, "הדוושות ממוקמות בשלמות להורדת הילוכים עם גז ביניים, היא מזכירה לי תיבה ידנית של פורשה בוקסטר!".
בתיבה הרובוטית-אוטומטית טאובס פחות נהנה. "זה טוב אולי לנהגים פחות מנוסים שמכירים את הכביש פחות טוב, אבל אם אתה בא לכאן הרבה ההנאה בידנית גדולה יותר",  מסכם המומחה.

עניין אותי לבדוק מה יהיו ההבדלים בין תיבות ההילוכים בכביש הררי ולא מוכר ולמרות שלאון חשב שהוא מכיר את כל רצועות האספלט הפתלתלות שמע"צ סללה אי פעם במדינה, מסתבר שאת הכביש הסודי שלי הוא לא. שם הדברים נראו קצת אחרת והוולוסטר הידנית גרמה לאשף הנהיגה הזה להזיע (ושוב, מי היה מאמין שיונדאי יכולה לגרום לו להזיע). הוא אפילו אומר לי שעם הגיר הידני הוא פישל בכמה מהפניות, אבל מבקש שזה יישאר ביננו (אופס...). לאון הוא חבב אתגרים ולכן גם כאן הוא מעדיף את הגיר הידני, שגורם לנהג לעבוד קשה יותר, אבל עבור הרוב המכריע הבחירה תהיה אוטומטית. על המהירות אין מחלוקת, כאן לאון מהיר יותר עם ה-DTC שצולחת את הכביש בקלילות ועם פחות דרמה וזיעה בגב, ובעיקר מהר יותר, משהו כמו 10 שניות הוא טוען, וזה די הרבה במכוניות זהות על קטע של כחמישה קילומטר. האפשרות להשאר כל הזמן עם שתי ידיים על ההגה ולהעביר הילוכים מהמשוטים שנמצאים מאחוריו, לעומת ערבוב ידית ההילוכים והידיים שדורשות הרבה יותר מיומנות וקואורדינציה. אני יותר נהניתי ב-DTC, לאון נשאר בשלו ולמרות הקצב האיטי יותר שמר אמונים לידנית המאתגרת יותר.

סיכום

מבחינת צריכת הדלק הוולוסטר האוטומטית רובוטית מציגה נתונים טובים יותר בתנאי המבחן המאתגרים שלנו עם 8.1 קילומטרים לליטר לעומת 7.9 בידנית, אך אין זה פער משמעותי. במבחן השני בין צמד ה-i30 ובתנאים רגועים יותר הפערים היו גדולים יותר, 14.3 ק"מ לליטר בידנית לעומת 10.9 ק"מ לליטר באוטומטית. בנוסף יש לזכור שהבדלי המחיר אינם רק בתחנת הדלק אלא גם ובעיקר במחיר הרכישה, בוולוסטר מדובר בפער קטן יחסית של עשרת אלפים שקלים (118,000 לידנית, 128,000 ל-DTC) וב-i30 מדובר על פער של לא פחות מ-24 אלף שקלים (102,000 לידנית, 126,000 לאוטומטית) וגם בקרב מכוניות כמו קיה ריו, פיג'ו 301 ופורד פוקוס הפער בין הגרסאות האוטומטיות לידניות דומה.

אין מנוס מלציין שבעוגת התקציב המשפחתית בעידן של חוסר ודאות כלכלית והידוק החגורה מדובר בסכום גבוה ביותר שמאפשר, בתמורה לפגיעה לא מאוד גדולה בנוחות, לצאת לטיול משפחתי מפנק מעבר לים, לרכוש כמה וכמה מסכים דקים באיכות HD, לקנות המון המון בגדים חדשים, לצאת כל שבוע לארוחה במסעדה טובה ועוד שלל דברים שרבים מאיתנו נאלצו לוותר עליהם לאחרונה לנוכח המצב.

אמנם הרוב המכריע של הישראליים ככל הנראה לא ישתכנע וידבוק בתיבת הקסמים אוטומטית, אבל אין ספק שלגיר ידני עדיין יש מקום ועוד לא נס ליחו - הוא מוזיל את עלות הקניה, הוא אמין יותר מתיבות כפולות המצמד החדשות והוא חסכוני יותר בדלק מהתיבות האוטומטיות. באופן מפתיע גם במבחן הספורטיבי לחובב ההגה וגם במבחן הפקקים ללקוח המשפחתי כמעט כל הנשאלים העדיפו את המכונית עם הגיר הידני ועל כן אנחנו ממליצים לכם, בפעם הבאה כשאתם עומדים לפני רכישה של מכונית חדשה לא לבחור "אוטומטית" מראש ולבדוק גם את האופציה הידנית.

>> גיר ידני או אוטומטי? כל היתרונות והחסרונות של כל תיבה  

איך פועל גיר אוטומטי? תיבת ההילוכים היא מערכת של גלגלי שיניים המאפשרים כוח (גלגל שיניים קטן מניע גדול) או מהירות (ההיפך בהילוכים הגבוהים) ומתאימה את כוח המנוע למהירות הנסיעה. ככל שיש יותר הילוכים, או "יחסי העברה" בשמם המקצועי, כך מסוגל המנוע לספק את כוחו ביעילות על פני טווח רחב של מהירות ולמעשה, לתיבת ההילוכים מרכיב מכריע לא פחות מהמנוע בנתוני הביצועים וצריכת הדלק ודוגמאות לכך יש למכביר. תיבת הילוכים ידנית מאפשרת נצולת טובה יותר של המנוע, היות והחיבור בין המנוע לתיבת ההילוכים הוא מכני ע"י מצמד בעוד במכונית בעלת גיר אוטומטי פלנטרי (אוטומטי קונבנציונלי) החיבור הוא ע"י ממיר מומנט הגורם הפסדי כוח. ניסיונות רבים נעשו בשנות ה-90 לשלב בין יתרונות השניים ע"י תיבה ידנית בבסיסה עם מצמד מופעל ע"י מנגנון אלקטרו-הידראולי (ללא דוושה). למרות קלות התפעול בויתור על דוושת המצמד יחד עם ביצועים כמעט כמו של גיר ידני (חיבור מכני של המנוע לתיבת ההילוכים), הנסיעה עצמה הייתה לא נעימה בעיקר בעיר (ע"ע התיבה הרובוטית בקורולה 2008, פיאט פנדה וכו'). הפתרון שהוצע לראשונה ע"י חברת בורג-וורנר, ושהוענק בלעדית לפולקסווגן, הוא תיבה ידנית בבסיסה המחולקת לשניים, לכל ההילוכים הזוגיים מצמד אחד ולכל האי זוגיים מצמד נוסף. בזינוק משולב ההילוך הראשון והשני, עם הזינוק מחובר המצמד של חצי התיבה עם ההילוכים האי זוגיים וכשהמצמד של התיבה של הזוגיים מפריד. כשמגיע הזמן להעלות הילוך הפעולה היחידה היא של ניתוק המצמד של ההילוכים האי זוגיים וחיבורו של מצמד הזוגיים ולהיפך בהורדת הילוכים. תיבת DSG של פולקסווגן זכתה לביקורות נלהבות מאז הושקה ב-2003 והציגה שילוב מצוין בין הביצועים של הגיר הידני לנוחות של האוטומטי, אך זכתה גם ללא מעט תלונות בנושא האמינות.