ניתן להניח שאלה מבניכם ששכרו רכב באירופה וקיבלו מכונית מתקדמת עם מנוע דיזל בוודאי זוכרים את אופי הפעולה הנעים והשקט, הגמישות של המנוע, צריכת הדלק הסופר חסכונית וההכרה אליה בוודאי הגעתם בעודכם מביטים מחלון המכונית על נופי גלויה אירופאים טיפוסיים שנסיעה במכונית עם מנוע דיזל מודרני רחוקה שנות אור מאותו זיכרון עמום למונית מטרטרת עם נהג עצבני וסדרן שצועק בקשר "מי פנוי בארלוזורוב". אך בניגוד לתבונות ולאופנות אחרות שהישראלים למדו ליבא במהירות הבזק, כשזה מגיע למכוניות יש לנו כנראה לא מעט קבעונות שאפילו חוויה אירופאית מתקנת לא יכולה להזיז.
דיזל זה למוניות, לא?
אך לא רק שמרנות של הצרכן הישראלי גרמה למנועי הדיזל להישאר מחוץ לתמונה. גם רשויות המדינה דאגו לחסל, בניגוד גמור למדיניות באירופה, כל סיכוי של הדיזל להפוך להצלחה על כבישי מע"צ - אם על ידי העלאת הבלו (מס) על הדיזל מרמות נמוכות באופן משמעותי ביחס לבנזין לפני עשור ועד לשיעורי מיסוי שערורייתיים שהביאו את מחירו הרשמי של הנוזל לאחרונה לכ-14 שקלים לליטר, ואם באמצעות תקנות המיסוי הירוק עם נוסחת חישוב זיהום ייחודית לישראל שגרמו לכל מנוע דיזל לזכות בציונים גרועים שלא מעניקים לו שום הקלה במס הקניה הגבוה. כשמוספים לזה גם את המחיר הבסיסי המעט גבוה יותר של מנועי דיזל נבין מדוע - לבד ממוניות - כמעט אין מכוניות נוסעים מונעות דיזל על כבישי ישראל.
אמנם למחיר הסולר הגבוה נמצא פתרון חלקי בדמותן של תחנות דלק לא מעטות המוכרות את הנוזל הצהבהב הזה במחיר קרוב פחות או יותר למחיר הבנזין, אך השילוב בין התדמית הבעייתית וצפי לתג מחיר גבוה באופן משמעותי מגרסה מקבילה המצוידת במנוע בנזין הביאו לכך שמרבית היבואנים כלל לא טרחו להעביר תקינה וליבא את דגמי הדיזל שלהם ואלה שכן עשו זאת הצמידו למכוניות תג מחיר שהרחיק מהם אפילו את הבודדים שכן התענינו באופציה.
רוחות מהפכה בשוק הרכב
לפני שנתיים יוזמה שיווקית של יבואן אחד, מכשירי תנועה, להציע את הסוזוקי אלטו במחיר של 60 אלף שקלים שהיה נמוך באופן משמעותי ממחיר של כל מכונית אחרת בישראל המציאה מחדש את נישת מכוניות המיני, סחפה לא מעט יבואניות אחרות וגררה אחריה -כלפי מטה - סגמנטים בכירים יותר בשוק הרכב.
כעת קרסו, יבואנית רנו, מנסה להתחיל מיני מהפכה משלה ובסגמנט החשוב בישראל – מכונית משפחתיות אוטומטיות. הנשק: רנו פלואנס עם מנוע דיזל בהספק משפחתי, גיר אוטומטי ותג במסגרת תו התקן הישראלי של 120 אלף שקלים.
נראית כמו פלואנס ליסינג רגילה
מבחוץ היא נראית בדיוק כמו כל פלואנס-ליסינג אחרת על הכביש: גדולה ומכובדת אך גם גמלונית עם תא מנוע מעט תפוח הנראה גדול על המכונית ופגוש קדמי רבוע הפוגם בהרמונית תצורת הסדאן הקלאסית.
אמנם יש כאן גם אלמנטים עיצוביים נאים אך אין מנוס מלסכם שהמראה הכללי מסורבל ובוודאי לא מזכה את הפלואנס בתואר מלכת היופי.
תא הנוסעים גם הוא כמו זה המוכר מהפלואנס המצוידת במנוע הבנזין – מרווח מאוד, בנוי טוב אבל חסר השראה. די משעמם, מעט קמצני באבזור וקודר בשל השימוש בגוונים כהים.
המושבים הקדמיים מעט קשים משניתן לדמיין ממכונית צרפתית אך בהחלט נוחים. מאחור מרווח מאוד וללא כל ספק מדובר באחת המשפחתיות עם המושב האחורי המזמין ביותר בסביבה. תא המטען מציע נפח עצום של 530 ליטרים ומאפשר לאחסן בו כמעט כל מה שרוצים.
מה שנמצא מתחת למכסה
אך מה שמבדיל את הפלואנס הזו מאחרות נמצא מתחת למכסה המנוע בדמותה של יחידת הנעה מתקדמת המשלבת מנוע דיזל מודרני ותיבת הילוכים כפולת מצמדים.
המנוע בנפח 1.5 ליטרים מפיק 110 כ"ס וחשוב יותר - מומנט מרשים של 24.5 קג"מ המושגים כבר ב-1750 סל"ד (לשם השוואה המומנט של גרסת הבנזין עומד על 14.8 המושגים ב-4250 סל"ד גבוהים בהרבה) ומצויד במגדש טורבו, לוכד חלקיקים וכל הטכנולוגיה שמאפשרת לו להגיע לנתון פליטת מזהמים נמוך של 119 גק"מ, נתון שבכל מקום אחר בעולם מזכה את המנוע הזה בציונים ירוקים גבוהים ביותר.
תיבת ההילוכים בפלואנס היא התיבה כפולת המצמדים הראשונה של הקונצרן. היא כוללת שישה יחסי העברה, מצוידת במנגנון למניעת הדרדרות בזינוק בעליה ובאפשרות תפעול ידני מידית ההילוכים.
זה דיזל זה?
כשמתניעים את המכונית או בעת עמידה עם מנוע דולק וחלונות פתוחים ניתן לזהות את אותו טרטור דיזל אופייני אך בכל מצב אחר הפלואנס דיזל שקטה, נינוחה ונטולת כל רעידות שאפיינו מנועי דיזל בעבר.
אנו משלבים את מוט ההילוכים הלא מזמין המוכר מהפלואנס בנזין למצב D ולוחצים על הגז. כבר מהמטרים הראשונים הפלואנס דיזל מרגישה הרבה יותר טוב מאחותה מונעת הבנזין אם בקלילות התנועה, אם בדחף שיש למנוע בהאצות הביניים ולא ממש צריך לעשות מדידות זמנים (11 שניות ל-100 ו-190 קמ"ש מרביים) כדי להבין שלמרות ההספק הדומה גרסת הדיזל מהירה באופן משמעותי בכל מצב מגרסת הבנזין וגם מרוב המתחרות המובילות של מותגים אחרים בקטגורית המשפחתיות-ליסינג, במיוחד בזכות המומנט העדיף והשילוב עם תיבת ההילוכים כפולת המצמדים שמהווה שיפור עצום לעומת אותה תיבת AL-4 המעצבנת המוכרת מהפלואנס בנזין-ליסינג. אמנם לא מדובר בתיבה תזזיתית כמו תיבות הDSG של קונצרן פולקסווגן אך כפולת המצמדים החדשה של רנו בהחלט מצליחה לשלב את ההילוך הנכון בכמעט כל רגע ומתאפיינת בהעברות חלקות אם כי מעט מושהות בתפעול ידני.
לא מכונית לנהג
הפלואנס בכל גרסותיה שבחנו עד כה (1.6, 2.0 וחשמלית) לא התבלטה כמכונית לנהג וגם גרסת הדיזל לא שונה באופן מהותי וסובלת מאותו הגה חשמלי מעורפל, קל מדי וחסר תחושה ומהתנהגות כביש מעט גמלונית, אבל בזכות המנוע החדש שמספק הרבה יותר דחף זמין והגיר המדויק גרסת הדיזל מצליחה לנצל את האחיזה הבטוחה שלה בכביש ואת העזרים האלקטרוניים כדי לשמור על קצב תנועה מהיר למדי ודי מפתיע גם בכבישים מפותלים.
אגב עזרים אלקטרונים, עם תחילתו של יום המבחן השני שהתאפיין במזג אוויר גשום נדלקה בלוח המחוונים נורית התראה לתקלה במערכת בקרת האחיזה. ניסיונות לכבות ולהתניע את המכונית מספר פעמים לא החזירו את המצב לקדמותו ומסך הבקרה המשיך לחוות תקלה שאף ניתקה בפועל את פעולת מערכת בקרת האחיזה. לאחר זמן מה נורית חווי התקלה כבתה ומערכת בקרת האחיזה חזרה לפעולה. כשהרכב הוחזר לחברת קרסו בוחני החברה בדקו את המכונית וגילו חיווי לקריאה שגויה של אחד החיישנים בסרן האחורי. בתגובה החברה ביקשה לציין כי "מאות רכבי פלואנס דיזל נמכרו בישראל ועד היום לא קבלנו שום תלונה על תקלה כלשהי במערכת ה ESP. חשוב לחברה להבהיר כי במקרה שהמערכת מזהה תקלה או חשש לתקלה נדלקת נורה ובמקרה כזה המערכת תפסיק אוטומטית לפעול אך חשוב להדגיש כי שאר מערכת הבטיחות ובראשן מערכת הבלמים תמשכנה לפעול ללא הפרעה."
חסכונית מאוד
צריכת הדלק של הפלואנס דיזל לא פחות ממצוינת - הנתון הרשמי מדבר על ממוצע משולב (עירוני/בין עירוני) של 22 ק"מ לליטר. על אף שנראה כי במציאות יהיה קשה לשחזר את הנתון המדהים הזה, גם בתנאי המבחן הדורשניים צריכת הדלק עמדה על כ-16 קילומטרים לליטר מה שאומר שנהגים עם רגל עדינה יותר על הדוושה לא יתקשו להשיג נתון של 18-19 ק"מ לליטרים – כמעט בליגה של מכוניות היברידיות ומרשים מאוד למשפחתית אוטומטית כל כך גדולה.
הפלואנס הטובה ביותר
בארץ מוצעות לא פחות מארבע גרסאות שונות בתכלית לרנו פלואנס האוטומטית: המוכרת, גרסת הליסינג – 1.6 ל' עם 105 כ"ס וגיר אוטומטי קובציונלי עם 4 יחסי העברה, המשודרגת 2.0 ל' עם 143 כ"ס ותיבת הילוכים רציפה, העתידנית - Z.E חשמלית עם 95 כ"ס והילוך בודד וגרסת המבחן - 1.5 ל' דיזל – עם 110 כ"ס ותיבה אוטומטית כפולת מצמדים.
מבין כל האופציות המגוונות אין ספק שגרסת הדיזל היא זו שדורשת הכי מעט פשרות וזו שמציעה את החבילה השלמה ביותר.
אבל הפלואנס דיזל אינה רק הפלואנס הטובה ביותר אלא אופציה מאוד אטרקטיבית אל מול צמרת קטגורית המשפחומטיות ב-120 אלף שקלים למוביל משפחתי מרווח, נוח, זריז וסופר חסכוני בצריכת הדלק.
אמנם היא אינה הכי יפה, מאובזרת או מתנהגת אבל בעידן בו משפחת ישראלי מנסה לקצץ בעלויות כדי לעמוד ביוקר המחייה בעזרת הפלואנס דיזל ניתן לחתוך בכמעט חצי את הוצאות התדלוק המשפחתיות – חסכון של 400-500 שקל לחודש במקרה של קילומטרז' ממוצע והרבה יותר למי שנוסע למרחקים ארוכים.
>> רנו פלואנס Z.E החשמלית של בטר פלייס במבחן