תא מנוע ארוך ארוך, קו חלונות נמוך, שבכה קדמית רבועה ועצומת מימדים, פנסים צרים, שלל זוויות משונות, קו מותניים גבוה, אחוריים מעוגלים וחישוקי ענק - נשמע כמו שילוב גרוע במיוחד? שעטנז במחוזות תפסת מרובה לא תפסת? אתם צודקים, בתיאוריה.
במציאות, מעצבי אינפיניטי הצליחו, בסדרת הFX, לרקוח מכל אותם מרכיבים בלתי קשורים מתכון פיוז'ן מרשים במיוחד. לא כולם יכולים לעכל אותו בקלות כאופציה לבן לוויה קבוע אבל ללא ספק קשה מאוד להשאר אדישים ולא להתרשם ממראהו של הקרוס-אובר המגודל והמאוד מעוצב מבית אינפיניטי.
בחזרה לעתיד
אחרי שנולדו לו מתחרים, בדורו השני שהוצג לפני קצת יותר משנה ומהווה אבולוציה לדור הראשון, אינפינטי הלכה עם עיצוב השטח-קופה הייחודי עוד צעד אחד קדימה למראה רובוטריקי נועז יותר, הדבר הקרוב ביותר לאיך שנראו שנות האלפיים בסרטי מדע בדיוני מאמצע המאה העשרים.
הFX הראשון נולד בשנת 2003 עם משימה כפולה: לעורר את מותג היוקרה של ניסאן, שלא הצליח להתבלט באותן שנים אל מול חטיבות היוקרה מבית טויוטה והונדה, ולתת מענה לאופנה חדשה של רכבי פנאי-שטח מדור חדש עם ניחוחות ספורטיביים כדוגמת הטוארג של פולקסווגן, הx5 של ב.מ.וו והקאיין של פורשה.
המראה היחודי והבולט והביצועים חורכי האספלט (במיוחד בגרסה הבכירה, הFX50 ) הביאו להצלחה, אולי אפילו גדולה מהמצופה, ולהפיכתו של הFX לדגם המוביל של החברה.
מתחרות עם שושלת מפוארת כמו לנד רובר וב.מ.וו הציגו, ככל הנראה בהשפעת הFX, גרסאות משלהן לרכב פנאי במראה דמוי קופה (ריינג' ספורט וב.מ.וו X6).
בחזרה ליבשת הישנה
באינפיניטי הבינו, לאחר התמקדות בגרסאות צמאות לדלק שזכו להצלחה בעיקר בשוק האמריקאי, שמנוע לוגם סולר הוא פריט חובה ביבשת הישנה, וזאת כדי להגדיל את נפחי המכירות גם שם. כעת מנוע דיזל ראשון מתוצרתה מוצא את דרכו לתא המנוע הענק של הFX, בגרסה שנקראת FX30d .
בארץ הקודש, למעט פופולאריות בגזרת ג'מוסי השטח בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת ובראשית שנות האלפיים, מנועי דיזל מקושרים עם מכוניות מסחריות ומוניות ולא זוכים להצלחה גדולה, בוודאי ובודאי שלא בגזרת רכבי היוקרה מחשש שצרצור הדיזל בסגנון "מי פנוי בארלוזרוב?" יפגע באפקט השופוני הכולל.
ובכל זאת היו בקרסו, יבואנית אינפיניטי, כאלה שחשבו שגרסת הדיזל של הFX יכולה להציג כאן נתוני מכירות נאים בקרב מי שאמנם הפרוטה נמצאת בכיסם אך לא אוהבים לבזבז את הונם במשאבת הדלק בקצב השתיינות המופרזת שאופיינית למכוניות הנישה.
בארץ ה-FX מתחרה מול רכבי פנאי יוקרתיים כמו ב.מ.וו X6 מצד אחד ולקסוס RX מהכיוון השני ולפחות מבחינת האפקט הוויזואלי הוא רושם יתרון ברור מול האנמיות של הלקסוס והוולגריות המיותרת של הב.מ.וו.
מי שמצפה שהעיצוב האקסטרווגנדי החיצוני ימשיך גם לחלל הפנימי של האינפיניטי צפוי לגלות שלמעט כמה קימורים בלתי ברורים בדשבורד, מולנו נפרש חלל צפוי של מכונית יוקרתית קלאסית, ולא שזה רע – הרבה חומרים איכותיים, הגה מזמין, דיפוני עץ קלאסיים, קצת כרום, צמד מושבים מצוינים ושלל גאדג'טים. ניתן לציין גם את מערכת בקרת האקלים המקפיאה, מערכת יעילה לקירור או חימום במושבים הקדמיים, מושב אחורי נוח למדי, מערכת סאונד מעולה ומסך פיקוד שלמרות שלל כפתורים די קל להשתלט עליו. הבחירה בצבעים בהירים מעניקה תחושה אוורירית ולא חונקת ולמרות החלונות הקטנים והתקרה הנמוכה נוצרת סביבה שמאוד נעים להיות בה.
בצד השלילה יש כמה דברים קטנים אך מעט מעצבנים כך למשל ההגה. למרות אפשרויות כיוון חשמלי, ההגה מסתיר לאנשים גבוהים חלק מלוח המחוונים. כפתורי התפעול של מערכת השמע בהגה מגלים רגישות מוגזמת ונלחצים לעיתים בטעות, מיקומים משונים ונסתרים של חלק מהמתגים (כיוון מראות, ניתוק ESP), כמה מנופים מעט פשוטים למראה ובעידן של חלונות שמש פנוראמיים ניתן היה לצפות לסאן רוף מרשים יותר מזה הקטנטן ששולב כאן.
בחזרה למציאות
כצפוי, מבחינת ההופעה, האינפיניטי בהחלט מספק את הסחורה ואפילו השכן חובב הרכב שכבר התרגל לראות מול ביתי כל פעם מכונית מרשימה אחרת, נתפס בבוקרו של המבחן מזיל ריר מעבר לממוצע.
כעת הגיע הזמן ללחוץ על מתג ההתנעה ולצאת לדרך. רעש המנוע הראשוני לא מותיר מקום לספק. "זה דיזל?", שואל השכן בבעתה. אני מאשר וממהר להסביר שאפילו באירופה כבר מזמן מעדיפים את דרך ההנעה הזאת. קשה לו להשתכנע ובכל מקרה חבל על זמן ההסברים, עכשיו העת לצאת אל המרחבים. אבל... ראשית יש לתמרן את התפלץ הרחב הזה מחוץ לשביל החניה התל אביבי הצר וזו לא משימה פשוטה עם רוחב של מעל ל190 ס"מ, הרבה תפיחות וקימורים וחלון אחורי שלפחות מבחוץ נראה כאלמנט ויזואלי ולא כמשהו שבאמת ניתן יהיה לעשות בו שימוש. באופן מפתיע, הראות לאחור קיימת. אמנם מוגבלת אבל בהחלט מפתיעה לטובה. גם מצלמת הרוורס שמעניקה תצוגה של זווית רחבה ביותר עוזרת – נחלצנו ללא פגע וכעת אפשר לתת לעדר סוסי הדיזל להראות מה יש לו להציע. בתפריט דחף של 238 סוסים ובעיקר מומנט סופר מרשים של לא פחות מ56 קג"מ כבר ב1750 סל"ד. הכוח הזה מועבר לארבעת הגלגלים דרך גיר טיפטרוניק עם 7 יחסי העברה דרך הנעה כפולה קבועה עם חלוקה משתנה שלא ניתנת לשליטה.
מי שהתרגל לדחף המאפיין את מכוניות היוקרה בשנים האחרונות צפוי להתאכזב קלות. אל תטעו, לוגמת הדיזל שלנו בהחלט מהירה, אפילו מאוד, אבל היסוס קל בזינוק כמו ביציאה מפניות מצביעים על אופי שונה, מעט פחות חד, מזה המוכר בגרסאות הבנזין. לבד מרעש דיזל קלוש בסיבובי סרק האינפיניטי מציג בהמשך הדרך צליל בהחלט מרשים ובשרני.
באינפיניטי טוענים למהירות תלת ספרתית בתוך 8.3 שניות. במציאות, התחושה מעט איטית יותר. תאוצות הביניים, לעומת זאת, בהחלט מרשימות כמו גם הנינוחות של שיוט במהירות גבוהות. תיבת ההילוכים מגיבה מהר ומטיבה לחלק את רצועת הכוח בהתאם למהירות, התפעול הידני מהיר ומדויק אך משום מה התיבה מסרבת יותר מדי פעמים להורדות הילוכים ידניות או לשימור הילוכים נמוכים בטווח סיבובי המנוע הגבוהים. בסיומם של כמה מאות קילומטרים עם רגל כבדה על הדוושה הFX רושמת נתון צריכת דלק של קצת פחות מ8 קילומטרים לליטר. זה אמנם רחוק מאוד מטויוטה פריוס ואפילו לא מתקרב לנתונים של הRX 450, הקרוס-אובר ההיברידי היוקרתי של לקסוס, אבל בהחלט נמוך משמעותית מליטר בנזין לכל 4-5 קילומטרים שדורשים בממוצע רכבי הפנאי היוקרתיים.
בחזרה לדרכים הנכונות
רכב הפנאי גדול המימדים מנצל את גובהו הצנוע יחסית, מערכת המתלים הנוקשה שלו והחישוקים העצומים בקוטר 20 אינץ' עליהם נעולים צמיגים ברוחב של לא פחות מ265 מ"מ כדי להפגין קצב תנועה מרשים ביותר לא רק בקו ישר אלא גם בכבישים מפותלים עם עיקולים ארוכים ומהירים.
לעומת זאת, בכבישים צרים עם פניות הדוקות וטכניות האינפיניטי, השוקל מעל ל2 טון, פחות מרשים והחרטום הארוך והכבד שלו מתקשה לצלול במהירות לתוך הפניות. במצב הזה גם חסר קצת מאותו דחף מיידי כדי להאיץ קדימה, אבל קשה להניח שמישהו חוץ מעיתונאי רכב חושב שצריך לבחון את היכולות שלו להשחיז פניות בכביש נס הרים.
על כן, בעבור הרוכש הפוטנציאלי אפשר לסכם את פרק הכביש בקביעה שהFX30d יספק אכסניה נוחה ביותר למרחקים ארוכים וגם יאפשר קצב תנועה מפתיע, גם בכבישים משניים.
אם בסעיף יכולות הכביש הFX זוכה לציון מרשים יכולת השטח היא כבר משהו אחר. אמנם אף אחד לא מצפה מקרוס אובר מודרני יכולות של ג'יפ סיקס צה"לי אבל יתרה מכך, נראה שהFX לא יצליח להגיע למקום אליו גם לא יגיע רכב ליסינג ממוצע. בשבילי עפר מהודקים הוא דווקא בהחלט יכול להיות מהנה עם חלוקת כוח לטובת הגלגלים האחוריים ויכולת להחלקות כוח נשלטות אבל ברגע שהדרך משתבשת המתלים ימהרו לשדר לכם שזה לא השטח שלהם.
כיוון המתלים לטובת התנהגות טובה גבוהה יביא את הרובוטריק להנפות גלגלים. יתכן שהמומנט האדיר יכול לאפשר יכולת להתגבר על חלק מהמכשולים אבל אין ספק שזו אינה הטריטוריה שלו וקשה למצוא סיבה לכך שמישהו ינסה לאתגר את מכלוליו העדינים ואת הצמיגים נמוכי החתך במפגש עם סלעים ושאר עצמים מוצקים. מבלי לערוך השוואה ישירה נראה שמרבית מתחריו מציגים יכולת שטח עדיפה.
בחזרה לעיצוב
אמנם אל מול הFX נמצאים רכבי פנאי יוקרתיים שמציגים יכולות עדיפות בשטח ובכביש מרבית מכוניות היוקרה יהיו טובת ממנו, אך הFX30d הוא ללא ספק כלי יחודי ומרשים להצטייד בו, למי שיש 540 אלף שקל פנויים.
הוא משלב הרבה איכויות ומראה דומיננטי ומקורי ומה שמפתיע במיוחד - עיצובו לא פונה למגזר מסוים באוכלוסיה כמו במקרה של חלק ממתחריו.
גרסת הדיזל מציגה יחידת כוח גמישה ומרשימה שאמנם לא מציגה את אותם ביצועים החלטיים כמו של גרסאות הבנזין אך משלבת שימושיות יומיומית גבוהה. כשכל זה עטוף באיכות גבוהה ועדיפות משמעותית בסעיפים כמו אמינות יפנית ועלויות אחזקה שפויות אפשר להבין למה הFX זוכה להצלחה גדולה מעבר לאטלנטי.
