ממרומי שלושים שנותיי הבנתי כבר שבחיים האלה אפשר לבחור אם להסתכל על חצי הכוס הריקה או המלאה.
אימצתי לעצמי, אפילו אם זה לא תמיד קל, להסתכל על חצי הכוס המלאה בגישה שאם כבר חיים אז כדאי לעשות את זה טוב, כמו שצריך, ליהנות ככל האפשר ולא לקבל את הפרטים הקטנים האלה שעושים לנו את החיים ואת היום יום כמובנים מאליהם, אלא להעריך אותם ולא להתבייש אפילו להתרגש מהם כמו שמתבגרת מתרגשת מג'סטין ביבר.
אז כפי שאתם כבר יודעים מהטור הקודם שלי אחד הדברים שבאמת מצליחים לרגש אותי פרט, כמובן, לצחוקו המתגלגל של בני האהוב יהונתן, הוא צליל הנעה של מנוע כזה, גדול ושרירני.
כן, אני יודעת שזה פולטיקלי קורקט להגיד שהגודל לא משנה אלא רק הטכניקה, אבל מצטערת, לפחות עד היום די התקשיתי להסכים עם זה.
אמנם אני מסתפקת ב-1600 סמ"ק (במנוע, חרמנים, תירגעו) של המכונית שלי אבל למרות מחירי הדלק המשתוללים תמיד חלמתי יותר ולא פחות. מנועים בנפח 1400 סמ"ק?! אתם עושים צחוק? כאלה מעולם לא הצליחו לרגש או להרשים אותי.
המפגש
"יהיה לה הרבה להוכיח" חשבתי לעצמי "בעודי פוסעת אל עבר סוכנות אלפא", בעבר אמנם ציינתי שהיא יפהפייה של ממש אבל הלו, פה זה לא בר רפאלי, אצלי תצטרכי להוכיח שיש לך משהו להציע מעבר למראה מסובב הראשים.
היא המתינה לי שם בשחור בוהק, יפהפייה אפילו יותר ממה שזכרתי וגם חטובה כל כך, כמעט מושלמת, ממש גורמת לי להרגיש מאוימת בצילה ולא שיש שום בעיה של רגשי נחיתות בדרך כלל.
"נעים מאוד", היא מחייכת אליי, "אני אלפא מיטו שתתלווה אלייך ושתסיע אותך לכל אותם מחוזות שתחפצי בהם בעיר בסוף השבוע הקרוב".
"כבר היה שווה", אני חושבת לעצמי, הקטנה והמטריפה והנוצצת הזאת החזירה לי אחרי כל כך הרבה דייטים משמימים את האמונה בקלישאה של "אהבה ממבט ראשון".
בניגוד לכל אותם דייטים שמבטיחים הרבה בתמונות ומתגלים במציאות כמשהו אחר לגמרי היא עמדה לה בביטחון, נוצצת, מעוצבת כמו שרק איטלקים יודעים לעצב וכן, לגמרי מרגשת...
טוב, בואו לא נסתפק בהידורו של הקנקן ונתחיל לעמוד על תוכנו. במילים אחרות "בואו נראה מה היא שווה?", בכל זאת לא שכחנו שיש לה רק 1400 סמ"ק מתחת למכסה, 1368, ליתר דיוק. אבל, ויש אבל גדול: הוא מגיע עם ריאות של טורבו המחלצות ממנו 135 כ"ס, כן כן, שמעתם נכון 1368 עם 135 כ"ס, ובמציאות היא אפילו מרגישה חזקה יותר.
מ-0 ל-100 ב-8.2 שניות, ביצועים שמי שנוהג או מכיר רכבים בעלי נפח מנוע זהה יודע שזה ממש מרשים ועוד עם תיבת הילוכים אוטומטית (כפולת מצמדים מתקדמת אבל אני לא אייבש לכם את השכל עם הסברים מייגעים), שלא מחייבת לבחוש את הדלק אלא עושה את העבודה לבד.
וזה לא נגמר בקו ישר. האיטלקיה הזאת גרמה לי להבין שאני מממש חולה על גיהוץ, לא של בגדים, למי שלרגע התבלבל, אלא של פניות בכבישים. אה כן, גם של כרטיסי אשראי... בכל זאת בחורה טיפוסית .
סיבובים חדים ופרסות מהירות שביום יום עלולות לא פעם להחסיר מאיתנו פעימה חולפים כאן באדישות בזכותה של החברה הנאמנה שלי שנסכה בי ביטחון של יציבות בזכות אותם צמיגים נמוכים ורחבים, 8 כריות אוויר שמחכות בכל פינה, ועוד שאר מערכות בטיחות שמגיעות עם המיטו.
אחרי שנים שאני מחזיקה רכב פרקטי ואפור, המיטו שוב גרמה לי להרגיש מהירה, ראשונה, ספורטיבית והכי יפה וסקסית שיש על הכביש למרות בוסטר של תינוק מאחור .
היא נתנה לי הרגשה אמיתית של "מלכת הכביש" עד שבשלב מסוים התחלתי לחשוב שהשיפוץ הארוך והמייגע של ציר אבן גבירול נועד בכלל כדי לקדם את בואנו.
עוד משהו שמוכיח מיד שהמיטו באה מעולם הנשים: הנה סופסוף מכונית בגודל נורמלי שמבינה לליבנו ומגיעה עם מערכת בקרת אקלים מפוצלת המאפשרת לווסת טמפרטורה שונה לנהג ולנוסע שכן לא משנה מה הטמפרטורה בחוץ לנו הנשים תמיד קר! תפנימו!
בנוסף, אפשר למצוא איתה חניה בעיר, באמת! אחרי שנים שהתרגלתי לספור 6 מלבני כחול לבן לפני שאני מתחילה לתמרן חניה, למיטו 4.5 מלבנים מספיקים פיקס.
הייתי יכולה להמשיך לספר לכם על שלל מערכות מתקדמות ועל היכולת הדינאמיות שלה, אבל אני מרגישה שלמרות שהיא די מצטיינת בכל אותם דברים מרבית הרוכשים (או הרוכשות) הפוטנציאליים לא בדיוק מתכוונים לצאת איתה כל בוקר לכביש מפותל כדי לגרזן פניות ובגלל זה יתכן שהם יותר יתחברו לסיפור שקרה לי איתה בערב של יציאה לבילוי.
הדייט
כמו בעוד כל כך הרבה פעמים בעבר הגעתי לקפה הקבוע בכיכר מילאנו, אך הפעם הייתי מצוידת בתפאורה מוטורית מפוארת, ספורטיבית ונוצצת, נוסעת לאיטי תוך כדי חיפוש חניה ומביטה על האוכלוסייה: מי מהקבועים הגיע, מה מצב זמן ההמתנה. ואז, ממש כמו מקטע מבוים מתוך סרטון פרסומת עם תסריט בינוני, שולחן של מספר גברברים נעמד למראה הגעתי: בלונדינית במיטו שחורה וסקסית. אמיתי לחלוטין! כבר ראיתי את הגברברים האלה בעבר אבל הם משום מה לא ראו אותי כשהגעתי במשפחומטית האפורה שלי. תגידו לי גברים, אתם כאלה שטחיים ??! כשנכנסתי כולם, אבל ממש כולם, שמו אלי לב (לא שבדרך כלל נוכחותי נחבאת אל הכלים או לא זוהרת), ואז זכיתי למבול של חיזורים ושאר הערות שונות ומשונות...
כבר הגעתי לכאן הרבה פעם אחרי שעמלתי מול המראה כדי לדפוק הופעה, אבל אין מה להשוות את התגובות להן זכיתי מול כמות התגובות שקיבלתי בזכות המיטו. מה אני אגיד לכן, מרגישות לא זוהרות במיוחד? אולי במקום להשקיע במכוני יופי ושאר טיפולים קוסמטיים/אסטטיים אולי כדאי שתפרגנו לעצמכן מיטו שתעשה עבורכן את העבודה.
הפרידה
ביום ראשון בבוקר קיבלתי קריאה מהירה חזרה למציאות כשנכנסתי לחניה של סמל"ת, היבואנית של אלפא. שם בחניה חיכתה המשפחתית האפורה שלי עם הציורים מהגן של יהונתן שזרוקים מאחור. כן, זה היה סופשבוע קסום שכלל שלל חוויות שנקשרו במיטו השחרחורת. העיצוב... אח העיצוב... המבטים, ההרגשה, הגימורים, ההגה הספורטיבי שמזמין אותך לנהוג, הקימורים הכמעט אירוטיים של הדשבורד, זו היתה חוויה המושלמת.
רק דבר קטן אחד, יפה שלי, לקראת שתהיי ביום מן הימים שלי. אם אפשר לקרב אליי טיפה יותר את החגורה? כי ככה אני צריכה לעצור להפסקת מסאז' לאחר טקס חגירת חגורת בטיחות.
>> רעות הראל - בלונדינית עם אהבה גדולה
>> אפרת הופמן - שורפת צמיגים
