כעת, לכבוד השנה החדשה, מגיעה לארץ כחלק ממבול הדגמים של יונדאי הגרסה החזקה של הוולוסטר שזוכה למגדש טורבו המחלץ ממנוע ה-1.6 ליטרים שלה 186 כ"ס האמורים להפוך אותה, לפחות על הנייר, למכונית ספורטיבית של ממש ולא רק לכזאת עם פנים יפות.
החלטנו לבדוק אם ההבטחות על הנייר עומדות במבחן המציאות ועל הדרך לעמת אותה עם אמת המידה של הקטגוריה - הפולקסווגן שירוקו.
מסכה
אחת ההנאות הגדולות במבחני הדרכים היא האפשרות ללבוש מסכה ולשחק תפקיד של מישהו אחר. כשאני במיניוואן אני מרגיש איך זה להיות אבא, כשאני בקבריולט אני מרגיש פלייבוי נהנתן ובמכונית פאר אני לגמרי כמו אוליגרך (ניר, תרגיע אתה מקסימום נראה כמו הנהג שלו – העורך).
שתי הנבחנות היום הן אולי הכי רחוקות מהטעם שלי, מוחצנות יתר על המידה, בולטות בנוף, ממש צועקות "תסתכלו" עלי וזו כנראה גם הסיבה לתדמית שיצאה להן ומרתיעה אנשים כמוני.
השירוקו היא "ערס שיק" אלגנטית, לגיטימית ועדיין, למרות שאפקט ההגעה שלה אינו כמו שהיה כשהגיעה לארץ, היא מספיק בולטת עבור קהל היעד. עם זאת, הגיל בכל זאת עושה את שלו והחרטום כבר לא נראה אגרסיבי ומרשים כבעבר וגם האחוריים נראים פחוסים ושמנמנים מעט.
בגרסת הטורבו זוכה הוולוסטר, בעלת העיצוב העתידני עם הקווים המלוכסנים, למראה מוחצן וצעקני עוד יותר. הפגוש הקדמי חדש ומנופח יותר ומכיל כונס אוויר גדול לטובת מצנן הביניים, הפרופיל כולל חישוקי אלומיניום בגודל 18 אינץ' עם עיטורי נוי דמויי ניקל (מפלסטיק) וחצאיות צד, ומאחור הפגוש תפח למימדים ממש מטורפים והוא מכיל דיפיוזר ענק וצמד יציאות מפלט מוגזמות בגודלן.
אין ספק שבמדד תשומת הלב, אולי גם בגלל שהיא החדשה בשכונה, הוולוסטר טורבו גוברת על השירוקו אבל במדד האמפירי לעיצוב מוצלח הייתה כמעט תמימות דעים בין הבוחנים בנוגע להעדפת העיצוב הדינמי והזורם של השירוקו אל מול המצועצעות המוגזמת של הוולוסטר.
בגדים
גם סעיף האבזור לוקה בשירוקו בחסר - חישוקי 17', בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע עם כניסת AUX בלבד ומסך מגע הם העיקר ואילו בלוטות', מצלמת רוורס וחיישני חניה הם אופציה בהתקנה מקומית ובתוספת בתשלום.
עיצוב הפנים של הוולוסטר מרענן וצעיר הרבה יותר, לוח השעונים בתוך מנהרות סטייל אלפא רומיאו, הדוושות עשוית מתכת ועל מושבי הספורט רקום הכיתוב Turbo, אך הוא גם קצת מצועצע ולמרות ההתקרבות של יונדאי לאירופה קיים פער באיכות חומרי הדיפון שמרגישים עדיין קצת פלסטיקיים מדי. בסעיף האבזור הוולוסטר מנצחת בענק ולבד מחישוקי ה-18' יש בקוריאנית מערכת מולטימדיה עם מסך מגע, כניסת AUX ו-USB, בלוטות' מקורי עם שליטה מההגה, בקרת שיוט, מושב נהג בכוונון חשמלי חלקי, ריפודי עור, משוטים להעברת הילוכים מגלגל ההגה, חיישני ומצלמת רוורס ומפתח חכם עם כפתור התנעה סקסי. בקרת האקלים, לעומת זאת, לא מפוצלת כמו בשירוקו.
בסיס הגלגלים הארוך יותר של הוולוסטר (265 ס"מ לעומת 257.8 ס"מ) מקנה מרווח טוב יותר במושב האחורי וכמובן גישה נוחה באופן משמעותי בזכות הדלת הנוספת בצד הנוסע. עם זאת יש לציין כי ביום קיץ קרני השמש יקפחו ללא רחם על ראשם של נוסעי המושב האחורי בגלל השמשה המעוצבת והאופקית לחלוטין וגם שמשום מה הקוריאנית לא מגיעה עם ידיות אחיזה חשובות למדי לנוסעים כשמאחורי ההגה יושב חוליגן.
השירוקו, למרות יתרון הרוחב (181 ס"מ לעומת 179 ס"מ), מציעה תנאי מחייה קצת פחות מרשימים מאחור ושני הנוסעים שם יאלצו לחוות בקרבה אינטימית אולי מדי, לסבול מזווית משענת זקופה, ראות מוגבלת למתרחש בחוץ וחגורת בטיחות המחייבת גמישות או מסאז’יסטית צמודה לשחרור שרירי גב וצוואר.
הקוריאנית רושמת יתרון נוסף גם בתא המטען עם נפח של 440 ליטר לעומת 312 ליטר בשירקו שבוודאי יאפשרו לקהל הרוכשים הממוצע לנצל אותו להתקנת עוד שלושה סאב וופרים ו-2 מגברים.
אקססוריז
השירוקו הנבחנת היא השלישית מבין ארבע גרסאות במדרג הכוח והאחרונה מדגמי פולקסווגן לעשות שימוש במנוע 1.4 ליטר האוונגרדי המשלב מגדש על ומגדש טורבו. דף הנתונים מספר על 160 כ"ס ו-24.4 קג"מ העוברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבת DSG כפולת מצמד עם שבעה יחסי העברה.
בוולוסטר מדובר במנוע 1.6 עם מגדש טורבו בודד (טווין סקרול) המעביר 186 כ"ס ו-27 קג"מ (תוספת של 46 סוסים ו-10 קג"מ לעומת הוולוסטר הרגילה) לגלגלים הקדמיים דרך תיבה אוטומטית פלנטרית עם שישה יחסים. השידוך דווקא לתיבה אוטומטית רגילה ולא לכפולת המצמדים המוכרת מהוולוסטר הרגילה נראה תמוה וללא ספק פוגע בביצועים אך מצביע על זהירות יתר קוריאנית אופיינית ורצון להימנע מתקלות מחשש שתיבת ה-DTC החדשה לחלוטין תתקשה להתמודד עם ההספק הגבוה והמומנט הזמין של גרסת הטורבו.
מבחינת תחושות השירוקו מרגישה כמעט תמיד זריזה יותר, אבל עם כל הכבוד לתחושות בהשוואה ראש בראש יתרון הסוסים והמשקל (1,310 ק"ג לוולוסטר לעומת 1,360 ק"ג של השירוקו) מאפשרים לקוריאנית להיות מהירה יותר, גם בתאוצה מעמידה וגם בהאצות ביניים בפער קטן.
למרות קצה המפלט העבה ומעורר הציפיות של הוולוסטר מתברר שמדובר בלא יותר מקישוט ובמציאות הוולוסטר מסתפקת בצליל קוריאני ליסינגי טיפוסי שהופך צורמני ולא נעים במעלה הסל"ד.
גם השירוקו לא מצליחה לרגש עם צליל בשרני כמו של מכונית ספורט של פעם או אפילו כמו זה של קורבת משפחתה, הגולף GTI, אבל היא מפיקה סאונד נעים המלווה מדי בשריקה של פריקת לחץ המגדשים במעברי הילוך.
השירוקו מבוססת על פלטפורמת האיוס (רצפה של הגולף עם מתלה אחורי של פסאט) בעוד הוולוסטר מבוססת על פלטפורמת המכוניות הקומפקטיות של יונדאי (המשרתת את ה-i25, i30 ו-i35) עם מתלה אחורי מסוג קורת פיתול. ההבדלים הללו באים לידי ביטוי מבחינת נוחות נסיעה בכביש והשירוקו מתגלה כנוחה ומרוסנת מעט יותר על אספלט משובש (לא מעט בזכות יתרון המתלה האחורי הנפרד) ובעיקר שקטה יותר הודות לשימוש ביותר חומרי בידוד.
ספורט אלגנט?
למרות המראה הקרבי בפועל שתיהן לא מכוניות לחובבי הארד-קור השמים את הנאת הנהיגה והביצועים הספורטיביים בראש סדר העדיפויות.
מבין השתיים, בכביש המפותל השירוקו מרשימה יותר עם זוויות גלגול מינימליות, אחיזת כביש גבוהה מאוד, נכונות מרשימה להיכנס לפניה ויכולת לטעת הרבה תחושת ביטחון בכמעט כל נהג. המתקדמים יותר ידעו לספר גם על זנב ששמח לפסוע מעט הצידה עד שבקרת היציבות הבלתי ניתנת לניתוק לוקחת בעדינות שליטה על העניינים. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים משתפת פעולה ובמצב S היא מהירת תגובה, מורידה הילוכים תחת בלימה ונדמה כאילו היא קוראת את מחשבותיך עוד לפני שחשבת אותן. התלונות היחידות הן על העדרם של מנופים להעברת הילוכים בצדי ההגה ועל ההגה עצמו בתגבור חשמלי שאמנם מדויק מאוד אך אינו מיטיב לתקשר כלל.
אולי הגזמנו בצפיות אבל גם בלי קשר אליהם כל הבוחנים ירדו מההגה של הוולוסטר בסיום הקטע הדינמי עם מבט של אכזבה על הפנים. אמנם אחיזת הכביש האבסולוטית של הטורבו טובה יותר מזו של הרגילה אך הגרסה הבכירה והכביכול ספורטיבית יותר של הקופה הקוריאנית מתגלה כפחות מהנה מאחותה הבסיסית ולמרות השיפור שעברה מערכת ההיגוי היא עדיין נטולת תקשורת, אך, עם תוספת משקל של כמאה ק"ג בחזית, מנוע חזק ובהעדר מערכת המדמה דיפרנציאל מוגבל החלקה, בעיקר מפריעה הנטייה הברורה של הגלגלים הקדמיים לאובדן אחיזה בתת היגוי משבית שמחות הגורם למערכת בקרת היציבות להיכנס לפעולה בברוטאליות (אך יש לציין שהיא ניתנת לניתוק מלא). תיבת ההילוכים האוטומטית גם אינה מהירת תגובה כמו כפולת המצמדים של השירוקו, אך משוטי החלפת ההילוכים מאחורי ההגה בהחלט תורמים לתחושת נהג מרוצים ספורטיבית.
צריך להדגיש, למרות הנאמר להעיל הוולוסטר תשמור ללא בעיה על קשר צמוד לזנב של השירוקו בכביש העולה אל ההר, ואולי אף תהיה מהירה יותר, אבל אין ספק שבשירוקו הנהג ירגיש בטוח יותר קרוב למגבלות, יהנה יותר מהדרך ויצא מהרכב עם חיוך רחב יותר מרוח על הפנים.
השירוקו גם הייתה חסכונית יותר בצריכת הדלק עם 6 קילומטר לליטר לעומת 4.8 קילומטר לליטר שגמעה הוולוסטר בתנאי המבחן הסופר אינטנסיביים ו-13.7 קילומטר לליטר בפולקסווגן לעומת 10.4 קילומטר לליטר ביונדאי בתנאי יומיום.
סיכום
ב-170 אלף שקלים הטורבו האוטומטית היא גם זולה ב-11,500 שקלים מהשירוקו 1.4 עם תיבת DSG ויחד עם זאת אין מנוס מלציין שהיא מבצעת את מטלות הנהיגה פחות טוב מהגרמניה - היא מעט פחות נוחה ונעימה לשיוט בין עירוני ולמרות הסממנים הספורטיביים הרבים היא לא מקיימת את ההבטחה והציפיות בכביש המפותל ואינה ממספקת הנאה מנהיגה בצורתה הטהורה.
למי ששם בראש סדר העדיפויות את הביצועים בקו ישר ומקדש את הפרקטיקה והאבזור וגם אוהב את המראה המוחצן - הוולוסטר טורבו היא הבחירה, אבל קשה לנו להמליץ עליה בהתחשב בפער המחיר מהגרסה הרגילה והזולה משמעותית שלה שעושה כמעט הכל, למעט האצות בקו ישר, לא פחות טוב ועולה 40 אלף שקלים פחות.
השירוקו פחות מאובזרת, מרווחת ופרקטית ולעיצוב החיצוני כבר התרגלנו, הגיר שלה עלול להיות מעצבן בנהיגה עירונית, אבל בשורה התחתונה היא מכונית טובה יותר. היא איכותית יותר - הן בתא הנוסעים, הן בנוחות הנסיעה ובבידוד הרעשים, ובעיקר היא מהנה יותר לנהיגה שזו, לדעתנו, ההצדקה הגדולה ביותר לרכוש מכונית שכזאת.
השירוקו אמנם יקרה יותר מהוולוסטר אך להבדיל מההשוואה בין גרסאות הבסיס (שירוקו ידנית עם 122 כ"ס ב-155 אלף שקלים ו-וולוסטר אטמוספרית ידנית ב-117 אלף) בהן בלט פער המחיר לטובת הקוריאנית, כאן הוא לא מספיק גדול כדי להפוך את הוולוסטר טורבו לאטרקטיבית מספיק כדי לנצח את השירוקו שבסופו של יום מסיימת את העימות במקום הראשון.
בחנו: נעם וינד, רני דקל וניר בן זקן
עבודה ידנית |
