אבל מה בכלל נסגר עם אוסטרליה? למי שמביט בה מהצד, נראית היבשת הזו כמו דף השרבוטים של אלוהים, לפני שהבין מה בעצם הוא רוצה לברוא. תראו את החיות שמסתובבות שם, הקנגורו – מישהו למעלה החליט שזה יהיה מאוד מצחיק לשים ראש של אייל על גוף של חולדה, לתפור לזה כיס ולשלוח את כל הקומבינה הזו לקפץ בערבות.
וקואלה, בחיי, החיה הזו ישנה 18 שעות ביממה ובשאר הזמן מחפשת אוכל, זו חיית בר? זה נשמע כמו אב הטיפוס לפקיד הישראלי המצוי. מה עם האמו? תחשבו על יען בהתקף ניורוטי עם סידור שיער שישלח ספרים לכלא ומראה כללי של סכך בקתה אפריקנית שהצמיח זוג רגליים והלך לו לדרכו.
על הברווזן שמעתם? יונק בעל מקור שמטיל ביצים? לא מספיק מוזר לכם? אז הוא גם ארסי.
אז אחרי כל זה, בואו נצא לראות מי זה סובארו אאוטבק. הכלאה משונה במיטב מסורת הבר האוסטרלית או יצור המשלב את הטוב מכל העולמות?
בעולם הרכב המודרני, בו החיצוניות הפכה להיות חזות הכל, סובארו אאוטבק נמצא בעמדת נחיתות. נקודת המוצא שלו היא מרכב הסטיישן של הלגאסי (או B4 כפי שהיא מכונה בישראל), לא בדיוק הרכב עם המראה המסוקס או הסקסי ביותר בחניית הקאנטרי.
מצד שני, ביחד עם הגריל המודגש, פגושי הפלסטיק השחורים, פנסי הערפל והמרווח בין הצמיגים לבתי הגלגלים יהיו כאלה שדווקא יעניקו לאאוטבק את המבט השני – זה המיועד לאנשים שידעו להעריך טעם על גודל. משקפי רייבאן קלאסיים ונקיים על פני ערימת פלסטיק וזכוכית נוצצת של אמפוריו ארמאני.
תא נוסעים
באופן טבעי, גם את תא הנוסעים חולק האאוטבק עם ה-B4. זאת אומרת שהכל ברור, נקי וגם די משמים. המשחק בין הגוונים הבהירים והכהים, עם הפס הכסוף שחוצה את סביבת הנהג לרוחב אמנם מעשיר את האווירה ומוסיף ניחוח יוקרתי, אך קשה שלא לחוש תחושה בסיסית. אמנם איכות החומרים שודרגה במתיחת הפנים אך היא עדיין גבולית ומטה כאשר מדובר במכונית של 200 אלף שקלים. יחד עם זאת ההרכבה איתנה וגם תחת שביל מחורץ יותר מקירות התחנה המרכזית החדשה לא נשמע ציוץ קל.
בהיבט של הנדסת האנוש, היא סוחבת כמה מהפאולים של דגמי סובארו באשר הם שם, כמו שעון הזמן ומחשב הדרך המציצים מתוך חרך צר במרכז הדשבורד הרחק מהנהג. תפעול מערכת השמע שאינו אינטואיטיבי ודורש פרק הסתגלות וגם לא פחות משלושה כפתורים גדולים לצד ההגה שכל תכליתם היא החלפת תצוגת זמן הנסיעה הנוכחית - מעולם לא עשו כל כך הרבה כפתורים כל כך מעט.
האאוטבק משווק ברמת גימור יחידה "X" וזו מאובזרת לעילא, ואלו החדשות ועיקרן תחילה: מושב נהג חשמלי, פנסי קסנון, שני שקעי חשמל, בקרת אקלים מפוצלת, מערכת שמע (ברמה אקוסטית גבוהה למדי), דיבורית בלוטות', שקעי AUX, USB ואייפון, 6 כריות אוויר וכמובן כל שילושי האותיות הבטיחותיות למיניהן.
היתרון המובחן ביותר של שימוש בפלטפורמות ה-B4 בא לידי ביטוי במרווח הפנים. כל ממד אפשרי מציג שפע של מקום, הרבה מעבר למה שמציעים ג'יפוני הפלסטיק שמרכבם מתנוסס על גבי רצפת משפחתית עם נעלי עקב. המושבים הקדמיים הם זוג כורסאות נוחות. שלושה מבוגרים לא יכו זה את זה גם אחרי שעה במושב האחורי ותא המטען של האאוטבק עשוי לשמש עילה לתשלום ארנונה בחלק מהרשויות המוניציפליות בישראל בשל גודלו האדיר, הוא יאכל את כל מה שתכניסו פנימה ויתחנן לעוד.
מנוע, תיבת הילוכים
לאאוטבק הנבחן מנוע בוקסר בנפח 2.5 ליטרים. זהו כיום המנוע היחיד עמו משווק הדגם בארץ הקודש (בעבר גם שווקה גרסת ה-3.6 ליטרים 260 כ"ס). המנוע מחלץ מקרבו 167 סוסים ב-5,600 סל"ד והמומנט הוא 23.4 קג"מ ב-4,000 סל"ד. כל זה סוחב משקל עצמי של 1,608 ק"ג לא קלילים.
את הכוח לארבעת הגלגלים הוא מעביר דרך תיבת הילוכים רציפה. הבעיה עם תיבות ההילוכים הרציפות מתחילה בתחושה המאלחשת והמסרסת של המנוע. העלייה המהירה בסל"ד והרעש שמייצרת היחידה שאינו תואם את קצב התנועה של המכונית עצמה יוצרים ניגוד מוזר אצל הנהג. תיבות רציפות מצליחות להיות נסבלות במכוניות בעלות הספק גבוה או מומנט רב, אבל על האאוטבק זה פשוט לא מייצר שילוב כוחות שאני מוצא כנעים. זו נקודה שבה נהגים רבים עשויים שלא להסכים איתי או בכלל לא למצוא את הנושא כבעייתי – אבל זה בהחלט משהו שצריך לתת עליו את הדעת בנסיעת מבחן על המכונית הזו.
אני לא אשאיר אתכם במתח, לא מדובר בחיית ביצועים וגם נעיצה אלימה של הרגל בשטיח לא תשגר את האאוטבק קדימה בפרץ – זה ממש לא הקטע שלה. מה כן? אספקת כוח ליניארית ורציפה מרגע היציאה ולכל רוחב ואורך מעטפת השימוש הסבירה.
צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 10.2 ק"מ לליטר בממוצע.
התנהגות
עד עכשיו לא נאלץ האאוטבק לפרוע את השטר עליו הוא חתום. סעיפי העיצוב, המרווח הפנימי והמנוע – הם, תאהבו את זה או לא, תולדה של נתוני הבסיס שלו. אבל עכשיו בהיבט הדינמי צריך האאוטבק להוכיח האם התבשיל שרקחה סובארו הוא ארוחת שאריות או נזיד משובח שמוכיח שלעיתים השלם גדול מסך חלקיו.
נתחיל בנסיעה היומיומית. השקט המוחלט ששורר בתא הנוסעים של האאוטבק היה ללא ספק אחת מנקודות השיא של המבחן. לא מדובר בשקט הרגיל של מכונית, מדובר בשקט האטום המבודד והמרגיע שזו לי אחת הפעמים הבודדות לפגוש בו במכוניות שאינן מתוצרת מרצדס, לקסוס ודומותיהן.
למעט ברגעים בהם דרשתי מהמנוע להאיץ כמיטב יכולתו וניסור הבוקסר חדר את תא הנוסעים - היו אלה כמה מאות ק"מ שקטים ונינוחים להפליא. הסיבה העיקרית לכך (ולמשקל הרב) היא העובדה שהמנוע, הדיפרנציאל ותיבת ההילוכים כמו גם המתלה הקדמי והאחורי יושבים בעריסות נפרדות מהשלדה ובקצותיהן גומי, מה שמצמצם את הרעש והרעידות המועברות לתא הנוסעים.
על הכביש המפותל לא מתקשה האאוטבק להציג התנהגות שעדיפה בהרבה על ג'יפון ממוצע. זו לא רק ההנעה הכפולה הקבועה, אלא לא פחות מכך מרכז הכובד הנמוך והשליטה הטובה יותר על זוויות הגלגול והעברות המשקל. חבל רק שהגה הקל שלא נותן להתמסר לגמרי ומשבש תקשורת עם החבילה הזו.
למרות השיפור הקל במרווח הגחון שמציב אותו על 21.3 ס"מ (20 בעבר), בשל היעדר מיגון גחון הנסיעה בשטח למעשה מוגבלת לשבילים בלבד ובגיחה לשביל קק"ל קצר הרושם המצוין שעשה האאוטבק בכביש לא הועם ואפילו התגבר. צריך נהג הרבה יותר טוב ממני (או הרבה יותר טיפש...) כדי לשמור על קצב התנועה שהאאוטבק מאפשר באדישות בשבילים כשנוהגים על סיפונו של כל ג'יפון אופנתי או כלי רכב מסוג כשטח"ים (כאילו שטח). עבודת המתלים והבולמים, העברת הכוח, מרכז הכובד – הכל יחד יצר, ברגע קצר של ריחוף על סדרת באמפרים רכים, אילוזיה של אימפרזה אחת כחולה עם הספרות 555 על הדופן שעשתה בית ספר לכולם בסבב הראלי העולמי.
סיכום
ברשימת השמות ה"קשוחים" שניתן להעניק למכונית, אין ספק ש"אאוטבק" הוא חתיכת תואר מחייב. למען האמת, למרות החזות הלא מרשימה, האאוטבק בהחלט זכאי לו גם בראיה היסטורית וגם מבחינת היכולות שהפגין במבחן. על הפטנט של סטיישן-מוגבה-לשלג-או-שטח-קל עלו גם אודי עם הקרוס קאנטרי וגם וולוו עם 70XC, מהשתיים האחרונות לא נותר כמעט זכר. ה"הו וואוו!" שסחטו אחרי נהיגה ראשונה בהן הפכו כעבור שנים ספורות כאשר ל"אוי ווי!" של הבעלים כאשר תאריך התפוגה של כרכרות הפרימיום הגיע והן השביתו עצמן לדעת במופע של נורות התראה, מסרקי הגה מגירי נוזל הידראולי וכריות בולמים סדוקות או סתם ראו את הוצאות האחזקה שלהם. והאאוטבק? אתם מוזמנים להגיע למדינות הצפוניות של ארצות הברית, לקנדה או לצפון אירופה, לשבילי דרום אפריקה ואוסטרליה ולחזות באאוטבקים בני הדור הראשון עם ותק של מעל לעשור וחצי על הכבישים, מטפסים במשעולי ההרים כאילו זה עתה נולדו.
האאוטבק הוכיח גם במבחן הזה שהתפיסה והביצוע נותרו טובים מאוד. זו מכונה מאוזנת, בעלת תמהיל טוב מאוד של יכולות ולמרות רמת ביצוע לא אחידה – הסך הכולל הוא של חבילה מוצלחת למדי.
הוא אמנם לא חף מבעיות, וגם אם עוזבים את העיצוב החיצוני שפשוט בכלל לא בקטע שלו אין מנוס מלציין שתא הנוסעים של מכונית שעולה 200 אלף שקלים צריך להיות איכותי יותר, שהמנוע והתיבה הרציפה יכלו להיות מעט יותר מעורבים דינמית וגם ההגה בהחלט יאכזב את כל מי שחושב על נהיגה במושגים של הנאה.
יתרה מזאת, כאשר אחיו, הפורסטר, עומד לידו באולם התצוגה עם חזות מרשימה יותר ותג מחיר זול ב-20 אלף שקלים, אפשר להבין למה הרוב יעדיפו אותו. מה לעשות, ייחודיות לפעמים לא מספיקה ולדעתי נדרש גם קווץ' במחיר כדי להפוך אותו לכזה שאנשים, המסוגלים לשים את הצרכים האובייקטיביים שלהם במקום הראשון ויודעים להתעלות על מקדם הפוזה, יקחו אותו בחשבון ויוכלו לגלות את היתרונות הלא מבוטלים שלו.
>> מבחן דרכים: CRV, ראב4, פורסטר, קוגה ו-ויטרה
>> מבחן דרכים: סובארו פורסטר החדש
