לכן, עוד לפני שהאברת' 500C נחתה עם גלגליה על כבישי מע"צ היה לי ברור שאנצל את הקשרים שלי כדי לארגן איתה דייט בהקדם האפשרי.
אחרי הכל, עם כל הכבוד לאיטלקיה עם קימורים, חיבה לטופלס ואופי חם, גם לי יש כמה דברים להציע ואפילו יש לי נסיון רב שנים במערכות יחסים עם איטלקיות מתוחכמות פחות וקפריזיות יותר.
אני מודה, במציאות היא יפה אפילו יותר ועוד לפני שסובבתי את המפתח והערתי את העקרב – כמעט והתאהבתי, אבל ברגע האחרון הבטחתי לעצמי לא לעשות לה הנחות ולבדוק האם מאחורי חזות הפוסטר המרהיבה שניצבת תלת מימדית ובגודל מלא מולי מסתתרת מכונית ספורטיבית מהזן שכל כך אהבנו ונעלם בשנים האחרונות, או שבסך הכל מדובר בתחפושת מרשימה המבשרת על לא יותר מעוד גרסת אבזור לפיאט 500, רק עם קצת יותר כוח בתא המנוע.
מתרשמים
הבעיה היחידה היא שבמקומות מסוימים החמידות הזאת מזוהה עם קהל נשי וגבר שבוחר ב-500 כגלגלים שלו נחשד באופן מיידי כבעל נטיות מסוימות.
בכל מקרה, אחרי שה-500 עברה טיפול אצל אברת', המותג הספורטיבי של פיאט, נוסף לה מבחינה ויזואלית בדיוק מה שהיה חסר כדי להתקבל גם על ידי גברים מסוקסים ולא מתוחכמים במיוחד ובה בעת להמשיך להתפס על ידי הקהל הנשי כמכונית אופנתית ומלאת שיק.
ה-500C, כזכור כוללת גם גג נפתח, אך זהו לא גג נפתח רגיל המפשיל את כל החלק העליון לכדי מראה טופלס אלא כזה המשאיר את מסגרות המרכב במקומה ורק הבד שבמרכז ולכל אורך הגג והחלון האחורי מתקפל באופן חשמלי.
גרסת האברת' של ה-500C כוללת, לבד מצמד עקרבים מלפנים ומאחור במקום לוגו פיאט ועוד שני עקרבים על הכנפיים האחוריות (שיהיה), גם פגוש קדמי עם כונסי אוויר שלא מותירים מקום לספק, חצאיות צד, ג'נטים בעיצוב יפהפה בקוטר 17" (כדי שלא תפספסו שזאת אברת' גם במרכזם יש סמלי עקרב גדולים) ופגוש אחורי רחב במיוחד המעניק לישבן לוק שמנמן אך בה בעת אגרסיבי ביותר עם דיפיוזר ענק וצמד יציאות מפלט שאי אפשר לפספס.
כדי להשלים את המראה, רכב המבחן הגיע עם צביעה דו-גוונית של קרם ושחור, ופס אדום דק שמפריד בין השניים – אופציה מרהיבה בתוספת תשלום של כ-5000 שקלים למי שמעוניין.
יש לה גם יופי פנימי
המרווח לנוסעים בהחלט מצוין אך יהיו שלא יאהבו את תנוחת הנסיעה הגבוהה יחסית בהקשר של מכונית בעלת אופי ספורטיבי.
מרווח מצוין? ומה קורה מאחור, שאל אחד מחברי. אהה, כמעט שפספסתי. המדף הזה הוא בעצם מושב, אופס... איך נגיד את זה בעדינות - הוא לא מציע יותר מדי מרווח, במיוחד לרגלים, אבל האמת היא שמי שרוצה לחלוק איתי את היפהפיה הזאת - שיסבול.
מתחת למכסה המנוע (היי, גם פה יש חיפוי אדום עם סמל עקרב גדול) אנו פוגשים מנוע בנזין מסדרת מולטי אייר בנפח 1.4 ל' בצירוף מגדש טורבו בשילוב המוכר לנו מדגמים שונים של קונצרן פיאט כמו האלפא מיטו והג'ולייטה.
בעוד שבאברת' סגורת הגג יחידת ההנעה מפיקה 135 כ"ס, כאן פרגנו לנו ב-5 סוסים נוספים לכדי הספק של 140 כ"ס ומומנט מרשים של 21 קג"מ. הכוח הזה עובר לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים רובוטית חד מצמדית המאפשרת תפעול ידני בעזרת פקדים משני צדי ההגה.
למרות גודלה הזערורי של המכונית יש לזכור שבעידן מבחני הריסוק של יורו NCAP אין יותר מכוניות קלות באמת, ועם משקל עצמי של קרוב ל-1,100 ק"ג, הנתונים הרשמיים יודעים לספר על 100 קמ"ש שירשמו בתוך 8.1 שניות ומהירות סופית של 205 קמ"ש.
נוסעים
באברת' מציינים שהעיצוב בהשראת דגמי פרארי מסוימים. לנו זה הזכיר יותר אוטובוס קו 4 ובכל מקרה מעבר לגימיק מדובר במנגנון מעט מעצבן ומאוד לא אינטואיטיבי שלוקח זמן להתרגל אליו.
למודי חוויות לא חיוביות במיוחד מהגיר הרובוטי שב-500 הרגילה שמחנו לגלות גיר עם תפעול הרבה פחות מטלטל בהעברות ההילוכים גם במצב אוטומטי.
זה אמנם רחוק מתיבת הילוכים אוטומטית רגילה או כפולת מצמדים, אבל ככל הנראה כיול אחר לתיבה ועוצמת המנוע החזקה מאפשרים למכונית לצלוח את ההעברות במהירויות עירוניות מבלי לעצבן במיוחד. התפעול הידני, מהיר התגובה, באמצעות צמד הפקדים הגדולים בצדי ההגה נוח מאוד ומעודד שימוש בו, דבר שמשפר באופן משמעותי את מצב הטלטולים ונותן תחושה כיפית של שליטה במכונית, אך עדין הבחירה של אברת' להשתמש בתיבה חד מצמדית כשלחברה כבר קיימת תיבה כפולת מצמדים שמשודכת לאותו המנוע בדיוק במיטו מעט תמוהה.
העקרבית עוקצת את רחובות העיר בזריזות אך לא מציגה מספיק ארס מתבקש להאצות רמזורים כפי שאולי ניתן היה לצפות משדה קטנה וממזרה שכזאת.
צמיגים בחתך 40 ומתלים סופר נוקשים לא מבטיחים חיים קלים בכבישי ציון המטולאים ואכן בעבור מי שרגיל למכוניות נוחות, מפנקות ומרחפות ללא כל ספק הנסיעה באברת', במיוחד בעיר אך גם על נפלאות הסלילה של מע"צ בדרכים בין-עירוניות, תסווג כמרסקת עצמות, אבל בעבור אלה שיש להם ברקורד מערכת יחסים עם מכוניות ספורטיביות נוחות הנסיעה תהיה, בסך הכל, סבירה למדי.
גם רעשי הרוח כשגג הבד סגור יכולים לעצבן מי שלא חווה מכוניות עם גג נפתח, אבל אלה שכבר התנסו טופלס יציינו שרעשי הרוח נמוכים באופן מפתיע גם כשהגג סגור וגם כשהוא פתוח.
האברת' בהחלט מספקת קצב תנועה טוב בכבישים בין עירוניים אך היא לא מרגישה עמוסה בעדרי סוסים שרק מחכים להתפרץ ולשעוט לעבר מהירות מטורפת. מצד אחד זה קצת מאכזב אבל מצד שני זה אולי עדיף כדי להמשיך לשמור על הרישיון בכיס.
אל כבישי הספגטי
עם שלדה קצרצרה, מתלים נוקשים ומנוע חזק בתיאוריה יש לעקרבית הזאת הרבה מה להציע.
גם במציאות, לאחר שלומדים קצת להכיר אחד את השני, היא בהחלט מאפשרת לפתח עימה מערכת יחסים מהנה למדי ואפילו אמא תרזה בדמותה של מערכת בקרת האחיזה מגלה מתירנות מפתיעה כשהיא לא מונעת מהקטנה לזרום, במתינות אמנם, עם החיבה האחורית שלה. חבל רק שחסרה לחוויה קצת יותר תקשורת רגשית מצידו של ההגה שהוא אמנם מהיר אך סובל במצב רגיל מתחושה קלה מדי ובמצב ספורט מאופי מעט מלאכותי ונטיית מרכוז לא לינארית.
אגב, גרסת הגג הפתוח, לבד מהיותה מצוידת בגיר רובוטי במקום בידני, מרגישה מעט רכה יותר בכיול המתלים שלה מהאברת' הרגילה – יתרון גדול לחוליות הגב אך יש לדעת שזה בא מעט על חשבון החדות התזזיתית שמאפיינת את הגרסה הסגורה.
ביקורת נוספת נשמעת לכיוונה של יחידת ההנעה: אמנם העקרבית מצליחה לשמור על קצב תנועה טוב אבל חסר לה קצת מחץ ועוד קצת יכולת נשימה בשיא האקשן, במיוחד בכבישים הרריים, כדי לספק באמת את ההצהרה של שדה חצופה וחסרת פשרות שהיא כביכול מבטיחה. האמת, נראה כי השלדה ומערך המתלים של האברת' היו שמחים לצרף עוד 30-40 סוסים לעדר ממש כמו שהמנוע הזה בדיוק מפיק בשידוך שלו לג'ולייטה של אלפא.
בסיכום פרק האחיזה הכל כך משמעותי למכונית עם יומרות ספורטיביות נציין שלמרות שלאברת' יש לא מעט נקודות בעייתיות מתקיים בה משהו, אם כי לא באופן מלא, שמאוד התגעגענו אליו בשנים האחרונות בהן ההוט-האצ' הפכו ממכוניות כיפיות לנהיגה למכונות נהיגה המציגות אחיזה סופר גבוהה והתנהגות ניטרלית עד למהירויות לא שפויות בעליל לכבישים ציבוריים.
האברת' אולי לא תגיע הכי מהר בין נקודה א' ל-ב' אך סוד הקסם שלה טמון באפשרות לזכות בהנאה מביצועים דינמיים מהסוג שמורחים חיוך מלא סיפוק על הפנים במהירויות שלא כל טעות קטנה בהן תשלח אתכם לעולם הבא.
סיכום
האברת' 500C היא לא רק פוסטר יפה אלא בהחלט מכונית מהנה לנהיגה. היא אמנם לא מהירה, חזקה ועוקצנית כמו שהעיצוב שלה מבטיח אבל דווקא העיצוב והנוכחות שלה יעזרו לחפות על כמה חסרונות לא פשוטים שלא בטוח שהיו מתקבלים בהבנה במכוניות אחרות.
אמנם מכונית כמו אברת' 500C הפתוחה קונים מהלב ולא ממקום של שיקולים קרים, השוואת טבלאות אבזור וביצועים ותמורה למחיר אבל כשצריך לשים שק מזומנים שמן למדי המכיל לפחות 180 אלף שקלים לגרסה הבסיסית, 195 לגרסה המאובזרת ו-200 אלף לגרסת המבחן בצביעה דו גוונית חייבים לציין שמדובר בדי הרבה כסף בעבור מכונית לא שימושית עם ביצועים בינוניים למדי, כשבאותו סכום אפשר לקבל מכונות נהיגה עדיפות ללא ספק כמו מיאטה פתוחה ומענגת של מאזדה או גולף GTI ידנית וביצועיסטית.
במחיר קצת יותר שפוי ניתן להעריך שהיינו רואים כאן לא מעט עקרביות מסתובבות טופלס ברחובות. במחיר הזה, לצערנו, היא כנראה תישאר נחלתם של מתי מעט שמבינים שבשביל סטייל צריך לשלם, והרבה.
