האם זה הצליח להם? יצאנו לבדוק
קצת היסטוריה ועדכונים מתבקשים
האינסיגניה הושקה באירופה ב-2008 ובלטה כמכונית נאה עם ניחוח ספורטיבי ויוקרתי. לארץ היא הגיעה, כאמור, ב-2011 עם מנוע טורבו חזק בנפח שני ליטרים שסיפק 220 כוחות סוס עם מומנט בריא אשר העניק למכונית ביצועים טובים מאוד, אך לצד זה תבע תצרוכת דלק גבוהה ותג מחיר של החל מ-182 אלף ש' שהציב את האינסיגניה הרבה מעל מה שמרבית החברות מאשרות לדרג המנהלים שלהן.
מתיחת הפנים שהמכונית עברה אפשרה להנחית כאן גרסה הגיונית יותר. המנוע אמנם נשאר מוגדש טורבו אך מופרעותו תורבתה באמצעות הורדת הנפח ל-1.6 ליטר וגם מהמחיר קוזזו כמה אלפים טובים.
השינוי החיצוני בולט לעין מיד ביחס לדגם שלפני המתיחה, במיוחד במבט על חלקה האחורי. חלק זה עוצב מחדש והאינסיגניה קיבלה ישבן יפהפה שעם מעט דמיון הזכיר לנו את זה של היגואר XF שלפני מתיחת הפנים האחרונה.
מלפנים, למרות העדכון והסבכה הגדולה החדשה, התוצאה בנאלית יותר ופחות מרשימה. בכל מקרה, באופן כללי, האינסיגניה שהייתה נאה גם בעבר מרגישה כעת מעודכנת ומודרנית יותר ומצליחה להתבגר בכבוד ולשמור על מראה המתבקש ממכונית מנהלים בעשור השני של המילניום השלישי.
המראה החיצוני יוצר חשק להיכנס פנימה לתא הנוסעים שלא היה אחד הצדדים החזקים באינסיגניה שלפני המתיחה. כעת המצב טוב בהרבה ומיד בולט לעין מסך המולטימדיה הגדול (8 אינץ') שהתייצב במרכז הקונסולה ומחליף את יער הכפתורים שהיה כאן בעבר וגם המושב בעל התפעול החשמלי המלא (חלקי בגרסה הזולה יותר) מקבל את הישבן ברכות ותמיכה במידה הנכונה ומאפשר להגיע בקלות לתנוחת נהיגה מצוינת. עם זאת, פחות אהבנו את התפעול המתחכם בדמות משטח מגע (סטייל עכבר לפטופ) שממוקם בקונסולה בין שני המושבים והיינו מעדיפים למצוא כאן ממשק בסגנוןi-drive של ב.מ.וו או MMI של אודי (או לפחות כמו במאזדה 3 ש"אימצה" את ממשק התפעול של ב.מ.וו). למעט עניין זה, שאר מרכיבי ממשק הנהג ידידותיים ומהירים לרכישת השליטה על המערכות השונות.
שילוב הגוונים נאה, אך הצבע החום והגוונים הכהים שולטים בצורה משמעותית (יש אפשרות להזמין גם בגוונים בהירים וטוב שכך). רמת ההרכבה בהחלט מרשימה וגם איכות הפלסטיקה גבוהה בסך הכל אם כי אינה אחידה באיכותה בכל האזורים. הקונסולה בין המושבים מציעה שטח אחסון טוב וכך גם הכיסים בכל הדלתות.
המושבים הקדמיים, כאמור, בהחלט נוחים וגם המרווח ראוי. בספסל האחורי היתרון הוא לארוכי גפיים כשמרווח הברכיים בהחלט טוב. מרווח הראש סביר כל עוד אינכם יושבים במרכז הספסל בו מצויה בליטה מגביהה ומעצבנת במושב. גם לרוחב המרווח אינו מצטיין ושלושה רחבי מידות יחושו אינטימיות מרובה אך במידה והעסק יהפוך לדביק הם יוכלו לפחות להתנחם בפתח אוורור/מיזוג גם באגף שלהם.
תא המטען, לעומת זאת, מעולה במיוחד ברכב המבחן בתצורת 5 דלתות (בארץ משווקת כמובן גם גרסת סדאן) הפוער לוע בדמות דלת אחורית אשר חושפת תא בנפח של 530 ליטרים שאפשר להכניס אליו המון דברים ובקלות.
הגרסה שקיבלנו למבחן מכונה באופל COSMO (קרמר אישר את זה?), שהיא רמת האבזור הבכירה והמפוארת של האינסיגניה, שעולה 190 אלף ש' (הגרסה הפשוטה מכונה EDITION ועולה, כאמור, 172 אלף).
רשימת האבזור, כצפוי, ארוכה מאוד, ולכן נציין את החריגים: מושב נהג עם כוונון חשמלי מלא כולל זכרונות (לנוסע כוונון חשמלי חלקי), חישוקים קלים 18 אינץ', מראות צד מתקפלות חשמלית, חיישני גשם ותאורה, בלם יד חשמלי, שני שקעי USB, כניסת כרטיס SD, כניסת AUX וחיבור בלוטות', מערכת מולטימדיה (בהמשך עם אפשרות להתקנת אפליקציות ייעודיות) עם מסך מגע ושבעה רמקולים. רוצים גג שמש חשמלי? תאלצו להיפרד מעוד 5,000 שקלים. לנו בלטה בחסרונה מצלמת רוורס לנוכח הראות המוגבלת לאחור ובמיוחד לאור מראות הצד המצומצמות.
פחות זה פחות
השינוי המשמעותי ביותר במתיחת הפנים, בהקשר הישראלי, הוא ביחידת ההנעה שהוחלפה. צריכת הדלק הגבוהה של מנוע שני הליטרים עשתה את שלה ואילצה את היבואנית להנחית כאן גרסה צנועה יותר. המנוע הוא 1.6 ליטר מוגדש המספק הספק חביב של 170 סוסים וגם שיא המומנט המכובד, העומד על 26.5 קג"מ, מושג בסל"ד נמוך. הבעיה של המנוע הזה היא הגיר אליו הוא משודך שמתקשה להבריק. מדובר בתיבה פלנטרית עם שישיית הילוכים הסובלת מתגובה איטית. כבר בהאצה מהמקום מורגשת השהיה בין לחיצה על הדוושה לבין תחילת התזוזה וגם בהמשך כל קיק דאון יביא לתחושה שהגיר הזה עסוק בחישוב מתמטי כדי להחליט לאיזה הילוך נכון לו להעביר תוך שהוא מתייעץ עם חבר טלפוני. בנוסף לכך מתקבלת תחושה לא מספיק ליניארית בעת לחיצה על דוושת הגז.
למרות הגיר הלא מרשים מבחינת ביצועים, לא מדובר במכונית עצלה כלל וכשלוחצים אותה המהירות מצטברת בצורה טובה ואפילו סאונד המנוע שמתקבל בסל"ד שמעל 4,500 קצת מעורר חשק. עם זאת, במיוחד בהשוואה למנוע הקודם, אין מנוס מלציין שלא מדובר ביחידה ביצועיסטית במיוחד.
אם המטרה של אופל בהורדת נפח המנוע היתה צריכת דלק נמוכה אז היא די פוספסה. הנתון הממוצע שהתקבל במהלך המבחן ממחשב הדרך נע בסביבות ה-8.5 ק"מ לליטר - נתון לא מרשים ביחס למה שהתרגלנו לקבל בעולם הרכב לאחרונה וגם אם מקזזים את קטעי הנהיגה היותר דורשניים במבחן מתקבלת תוצאה של פחות מ-10 קילומטרים לליטר והרחק הרחק מהנתונים הרשמיים של אופל.
נוחות אוטובאנית
האינסיגניה שלפני מתיחת הפנים בלטה ביכולת שלה לתפור מרחקים ביעילות, לכן מראש הציפיות הן גבוהות. הדבר הבולט בנסיעה הוא השקט. רעש המנוע לא מורגש אלא רק בסל"ד גבוה וגם אז חודרים רק הטונים הנכונים. רעשי הרוח כמעט לא מורגשים גם הם (כנראה הודות למראות הצד הקטנות במידה מוגזמת) ורק רעשי הכביש מעט בולטים בסוגי אספלט מסוימים, כנראה גם מפאת גודל הצמיגים בגרסת המבחן.
מבחינת נוחות, האינסיגניה נותרה מכונית נוחה. בבסיסה היא קשיחה באופן גרמני, דבר שאומר שבעיר היא קצת פחות נינוחה, אך ככל שהמהירות עולה כך משתפרים גם כושר הספיגה והנוחות. כשמגיעים לקטעים מפותלים מתגלה שלדה מצוינת אך למרות הכיול הקשיח בבסיסו של המתלים, זוויות הגלגול מורגשות ומתקבלת תחושה מעט מסורבלת של רכב בעל מידות מכובדות.
ההגה גם הוא אינו מושלם. אמנם משקלו נכון וגם התחושות והפידבק לא רעים, אך הוא לא מרגיש חד מספיק והפניה מהירה לא תביא לתגובה מיידית. ניכר שהכיול הכללי הוא יותר לנוחות ולביטחון ופחות להנאה מנהיגה, אך עם זאת יש לה לא מעט אופי והיא בהחלט מתקשרת ומקנה יכולת נהיגה מהירה גם בכבישים מפותלים.
יותר הגיונית, פחות ייחודית
בסיומו של המבחן הרושם הכללי מהאינסיגניה מתוחת הפנים הוא בהחלט חיובי, למרות החסרונות והפאולים הקטנים שנאספו בדרך, מתקבלת תחושה שהתכונות הטובות שלה גדולות ומחפות על הקטנות השליליות ובסך הכל מדובר במשפחתית מנהלים טובה וכשמחברים את המעלות לצרכים של הנהג הממוצע שיקנה רכב מסוג זה מתקבלת מסקנה חיובית אף יותר.
אך לכל זה יש לצרף את שורת המחיר: תג המחיר של גרסת הכניסה עומד על 172 אלף שקלים ועם המנוע החדש, שלא מציע את יתרון הביצועים שהיה לה בעבר, קשה להתעלם מהעובדה שהיא יקרה ממתחרות כמו טויוטה אוונסיס, מאזדה 6 וקיה אופטימה וזולה רק במעט מהסקודה סופרב האיכותית שגם עברה מתיחת פנים לאחרונה.
ואם רוצים קצת יותר אבזור, גרסת Cosmo שמרגישה שלמה יותר כבר עולה 190 אלף ש' ובאזורים האלה היא פוגשת את הפולקסווגן פאסאט, וולוו S60, פורד מונדאו (בגרסת טיטניום) שלכל אחת מהן יתרון בולט לפחות בתחום מסוים על מכונית המנהלים של אופל.
בראייה הגיונית ובשקלול קר האינסיגניה המעודכנת טובה מהקודמת במובנים רבים וחשובים, אך דווקא גולת הכותרת בדמות מערכת ההנעה החדשה והמטורבתת (טורבו מתורבת יותר) שהושתלה בה מורידה אותה למקום פחות ייחודי ביחס למתחרות.
>> מבחן ענק: 9 מכוניות המנהלים של ישראל בקרב על המנכ"ל
