יש כאלה שאף מרחיקים לכת וטוענים שהחטא הקדמון בדמות אותה מכונית עם מנוע 1.6 שהוזן על ידי קרבורטור והפיק 76 כ"ס (מנוע 1.8 ו-90 כ"ס בגרסאות מאוחרות יותר) הוא הוא שהביא למותג את הלקוחות המאוד מסוימים שיצרו את התדמית הבעייתית ממנה היבואן מנסה להשתחרר מזה זמן.
כעת ה-316 נוחתת שוב בלבנט, אך בדלק מוטורס משוכנעים שהסיכוי שהיא תחייה את "תהילת העבר" של הדגם קלוש ביותר ומבטיחים שלמרות השם ונפח המנוע הזהים לא מדובר בהמשך ישיר לגרסה הבסיסית ההיא אלא בגרסה שאינה מביכה כלל בשום מובן.
העורך החליט שחייבים לבדוק אם אפשר ליהנות מסדרה 3 כפי שנהננו עד כה, גם כשהיא מצוידת בשילוב של מנוע צנום ודל הספק באופן יחסי, ולמרות שמדובר בגרסת הכניסה, כשצריך לבדוק ב.מ.וו – אנחנו מתייצבים. מהר.
דף הנתונים
עם תג מחיר של 217 אלף שקלים מדובר בסדרה 3 הזולה ביותר מזה זמן ובמכונית שגם ביחס למתחרותיה הגרמניות מבית מרצדס ואודי מציעה עסקה אטרקטיבית למדי, אך עדיין לא מדובר בפרוטות וחשוב לזכור שבמחיר שלה תוכלו לקנות כל מכונית מנהלים סטנדרטית כמו מאזדה 6 או סקודה סופרב עם נפח מנוע הולם יותר וביצועים מרשימים ואפילו להישאר עם עודף שכמעט יספיק לעוד איזו קטנטנה מקטגוריית המיני, אבל מי שזו לא תהיה, ב.מ.וו היא לא ויש מי שחושב שסמל המותג בחזית ומה שהוא מסמל שווים את הדלתא במחיר.
ה-316 מגיעה ברמת גימור אחת בלבד שנקראת ביזנס. בביזנס כמו בביזנס, הוויתורים דווקא לא גדולים במיוחד ורמת האבזור בהחלט מספקת כשהפשרות ביחס לגרסאות מאובזרות יותר הן במספר אלמנטים עיצוביים חיצוניים ופנימיים ובאבזור שלא כולל בקרת אקלים מפוצלת, חיישני חנייה אחוריים, מראות מתקפלות חשמלית ומושבים קדמיים חשמליים עם זיכרונות.
ללא פשרות
בעיצובה החיצוני לא ניתן להתבלבל - זו ב.מ.וו. לטעמנו שפת העיצוב הנוכחית של ב.מ.וו באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בסדרה 3. למרות הדמיון המסוים לסדרות 5 ו-7, משהו בפרופורציות של ה-3 עובד הכי נכון עם הזנב הקצר והאף הארוך הניצב בדיוק ביחס הנכון ויוצר בכל זווית נוכחות דינמית ומאיצה כאילו שחלקה האחורי נדחק לאחור מעוצמת ההאצה. התפיחה על מכסה המנוע מסתיימת בקו מפריד באיזור הסמל. הפנסים העגולים שננטשו לחלוטין בדור הקודם, מקבלים כאן הבעת מצמוץ מלוכסנת הששה אלי קרב. המבנה הצר שלהם והאף כולו נראה כאילו נלקח מסגמנט ספורטיבי בסגנון ה-Z4 שיחד משלימים אפקט הגעה מרשים המזוהה מיידית עם המותג ומשדר שילוב מצוין של ספורט-אלגנט.
הכניסה פנימה מגלה שהרושם החיצוני נמשך. אומנם פניית הדשבורד לכיוון הנהג אינה מודגשת כפי שהייתה בשלושת הדורות הראשונים אך עדיין מורגשת מעט. תנוחת הישיבה בכיסא הנהג מושלמת, נעימה ובעיקר תומכת וחובקת. החומרים המקיפים את הנהג הם מהטובים בנמצא והתחושה, היכן שלא תגעו, תהיה נעימה ואיכותית. פרימיום ללא פשרות.
הכניסה למושב האחורי קובעת גם היא את אמות המידה של הקטגוריה ובניגוד לדורות העבר המרווח מצוין. תא מטען גדול בנפח 480 ליטרים מציע נוחות הטענה גבוהה עם אפשרות פתיחה מהשלט אך לעומקו הוא נהיה מעט צר.
למרות הויתור על כמה פריטים במגזר האבזור, כפי שהוזכר קודם, ההיצע אינו מעליב כלל וכולל למשל הגה מצופה עור עם כפתורי שליטה על מערכת המדיה, בקרת שיוט נוחה ביותר, מערכת start-stop, תאורה ותפעול מגבים אוטומטיים, משענות יד – אחורית וקדמית מתכווננת, התנעה ללא מפתח, גג חשמלי נפתח, חיבור AUX ובלוטות', מערכת שמע עם ממשק iDrive ומסך 6.5 אינץ', חישוקי סגסוגת קלה וחיווי על חוסר אוויר בצמיגים.
הגודל לא קובע
הגיע הזמן לצאת לדרך ולגלות אם ה-316 החדשה עומדת בהבטחות של מתכנניה להציע ביצועים ויכולות שלא יביישו את המותג או שהיא מזכירה יותר מכל את אותה עגלה מלפני שני עשורים.
מערכת ההנעה מאפשרת בחירה בין שלוש תכניות נהיגה: חסכונית, ספורטיבית וסופר חסכונית, והפערים בהחלט ניכרים. במצב החסכוני/סטנדרטי ניכרת עצלות יחסית ורצון עז לטפס להילוך העליון למען הירוקים – שעמום גדול. מעבר למצב ספורט משנה מיד את התמונה ומזכיר התנהגות של ילד ששכח את מנת הריטלין היומית שלו - מד הטורים מתייצב על סל"ד יעיל ולא ממהר להחליף הילוכים. תפעול הגיר הופך להמשך ישיר לדוושת התאוצה ולסוליית הנעל של הנהג. כל לחץ מתון גורם לו לדלג להילוך הנמוך והנכון ביותר ונותן בעיטה קלילה קדימה. הגיר הזה פשוט מגיב מצוין ובעל אינטליגנציה באמת גבוהה, כמעט טלפתית - הוא יודע בדיוק למה מתכוון הנהג. בהאצה רצופה, התחושה היא שיושב שם למטה איזה מיני שומאכר שמעביר בשבילך הילוכים עם סאונד מדליק של פאוזה קטנה של המנוע בין הילוך להילוך, ממש כאילו אתם נהגים מקצועיים על גיר ידני.
אמנם לא מדובר פה על מנוע ספורטיבי וחזק באמת ועל כך יעיד במיוחד הצליל המשמים שהוא מפיק, אך הוא בהחלט מייצר דחף סביר ולעיתים אף התפרצויות כח לא רעות. לו רק סאונד המנוע היה מגרה יותר... צריכת הדלק היתה טובה בהתחשב בעובדה שהתקשינו לנטוש את מצב הספורט לטובת מצב החיסכון המשעמם ובשילוב נהיגה אגרסיבית למדי קיבלנו צריכה ממוצעת של 10 ק"מ לליטר. מערכת ה-stop-drive שעבדה באופן מעודן מאוד תורמת את שלה בהקשר זה ולכן הפעם, בניגוד לדעתנו השלילית בדרך כלל על הטכנולוגיה הזו, אנו מברכים על נוכחותה.
רוך וקושי
הדבר הראשון שבולט בתחילת הנסיעה הוא הרכות היחסית והנוחות. זו לא הב.מ.וו של פעם שחיברה אותך מיידית לכביש. אמנם ההגה מפתיע ביחס להגאים חשמליים מקבילים, אך הוא סובל מניתוק מסוים במרכזו. עם זאת, ככל שהמהירות עולה ואיתה כמות הפיתולים, הוא מתגלה כהגה טוב ואפילו משובח ביחס למצאי הקיים כיום. כמו כן גלגל ההגה קטן, עבה ופשוט כיף לאחוז בו ולשלוט במרכב דרכו. עם זאת ה-316 נשארה מכונית מחוברת באופן יחסי. מחוברת לנהג, מחוברת לכביש והיא יוצרת פשרה טובה בין נוחות לבין דינמיות ותגמול נאה לנהג.
מה שבולט במיוחד הוא שלמרות מידותיה המכובדות, היא רחוקה מלהרגיש גדולה ומסורבלת, והתחושה היא של ישיבה במכונית הדוקה, קלילה ונשלטת.
המנוע הקטן רחוק מלאתגר את יכולות השלדה והחלקות כוח וסחיפות צד שיתנו הצדקה להנעה האחורית הן די תיאורטיות כאן, אך בכל זאת ההנעה לגלגלים הנכונים מייצרת חוויית נהיגה אחרת שלא תקבלו באף מכונית הנעה קדמית. בשיוט בין-עירוני ה-316 מרגישה רכה וסופגת ומתקבל שקט נעים וצליל מנוע שכמעט ואינו נוכח בשילוב רעשי רוח שאינם מורגשים כמעט בתא הנוסעים.
אחד בראש אחד בלב
כמו בכל סיום, גם פה מגיע החשבון והוא עומד על 217 אלפי שקלים. מצד אחד התחושה היא שאין ב-316 פשרות משמעותיות - מבחוץ זו ב.מ.וו על כל רמ"ח איבריה, עם כל הרושם והתדמית הנלווים אליה. פנים הרכב אף מגביר את תחושת אי הפשרה. הגוונים הבהירים, איכות החומרים והאבזור מרשימים בכל פרמטר, ולבסוף, אפילו המנוע מתגלה כהפתעה חיובית וביחד עם הגיר המצוין (כל עוד תבחרו במצב ספורט) אפשר להפיק ביצועים סבירים ואפילו לא מעט רגעי הנאה.
מצד שני אין מנוס מלציין כי המנוע מתקשה לדגדג את יכולות השלדה ולתת תוקף אמיתי להנעה האחורית ויתכן שכדאי לעשות מאמץ ולגרד עוד 40 אלף שקלים ולרכוש את ה-320 (או טוב מכך 77 אלף לגרסת 328) ולקבל מכונית שתתן תמורה דינמית אמיתית ותוכל ללמד את כל מתחרותיה הנאה מנהיגה מהי.
>> האחות הקטנה: ב.מ.וו סדרה 1 במבחן
