בתור חנון שבדרך כלל לא אמיץ מספיק לקחת החלטות שכאלה אזרתי אומץ ורגע אחרי ארוחת חג מתישה בחרתי להשאיר את הגפילטע פיש, המרור, המצות והמחויבויות המשפחתיות מאחור ולצאת ל-24 שעות של הגשמה עצמית מאחורי ההגה של המיני הכי לא הגיונית שיש – הרודסטר שמציעה רק 2 מושבים וגג בד מעל.
תל אביב, לפנות בוקר
שעה לזריחה ואני מכניס את המפתח המעוצב והמדליק לחריץ מימין להגה ולוחץ על כפתור ההתנעה. למרות הקרירות של הלילה התל אביבי אני פותח את הגג ידנית (כן כן, ידנית ובתהליך קצת מסורבל) ואוסף את יערה ממרכז תל אביב. בלילה הזה אחרי ארוחת הסדר, אפילו בעיר ללא הפסקה, הרחובות שוממים. אנו משייטים באיטיות ברחובות אלנבי והירקון ולפתע זוכים לצעקה "יא מתלהבים" משני הולכי רגל.
יערה לא ממש רגילה לשעות האלו ודי קיללה אותי כשאמרתי לה את שעת היציאה בערב הקודם. והנה, למרות השעה המוקדמת והגג הפתוח שהורס לה את סידור השיער המושקע כשאנחנו משייטים על כביש החוף אני מופתע מכך שהיא לא מתלוננת הפעם (ובד"כ יש לה רק תלונות). כנראה שהאווירה במיני הקטנה בשילוב של טמפרטורה חיצונית מושלמת שלפני הזריחה יחד עם ההתרחקות מהמטרופולין מלא העשן וזיהום האוויר משכיחים ממנה את הביקורת.
אולם לי דווקא יש (קצת) ביקורת, לא על יערה כי אם על תא הנוסעים המעוצב של המיני. הוא, אמנם, נראה טוב מאוד, אפילו שהגימורים הם רק דמויי קרבון, אבל הוא הכי פחות פונקציונלי שיכול להיות, עם מתגים קטנים וחוסר אינטואיטיביות במיקום שלהם, מחסור בתאי אחסון, חלונות חשמל שלא עולים בנגיעה אחת ומד מהירות הממוקם באמצע הקונסולה המרכזית באופן המחייב כל העת הורדת מבט מהדרך כדי להימנע מחשיפת הישבן הסקסי (של המיני כמובן) למצלמות המהירות החדשות.
גם האבזור במיטב מסורת בעלת הבית (ב.מ.וו) דל למדי. מושבי הבד פשוטים, ואפילו דיבורית מקורית או שקע USB אין.
זריחה בקיסריה
יום הנהנתנות שלנו היה אמור להיפתח באספרסו בבית קפה בחוף קיסריה. אלא שבשש בבוקר הוא עדיין סגור ו"נח'לה" אסלי בפינג'אן מחליף אספרסו אופנתי עם סודה. אפשר להתנחם בזה שהפעם אנחנו לא זוכים למבטים תמהים וטענות להתלהבות והשתדלות יתר, אלא בעיקר לחיוכים מרצי והבוקר ושחיינים שעלו מן החוף. המיני נראית כל כך נכון וכל כך מתאימה לחוף הים וגורמת לכל הסובבים לכמות סובלנות לא אופיינית.
אפילו אני מסכים להחליף לבגד ים ולנסות את גלשן ה-SUP (ר"ת Stand Up Pedal) של עמי הילל, שילוב בין גלשן גלים לחסקה. לי קצת קשה לעמוד עליו ואני נופל למים הקרירים של הבוקר, אך יוצא עם חיוך ומסכים להצטלם כמו בתולת ים ליד המיני. אשתו של עמי, אילנית, היא קולית אמיתית ולראייה היא אפילו נוהגת על בסיס יומי באברת' 500C, מכונית שזכתה אצלנו לתואר המכונית הכי קולית בישראל, ובהחלט יש לה טעם במכוניות. היא דורשת סיבוב במיני רודסטר הפתוחה ולאחר זמן קצר חוזרת וקובעת, ש"לו היה למיני מושב אחורי היא הייתה מחליפה אתמול...".
בוקר בזיכרון יעקב
שוש, מנהלת המסעדה, מוכנה לפטור אותנו מתשלום על ארוחת הבוקר בתמורה לסיבוב, וזה לא היה מקרי, במהלך 24 השעות על סיפונה של המיני לא הפסקנו לקבל הזמנות לאלכוהול או לקפה (מגברים ונשים כאחד...) בחינם כך שכדאי שתיקחו בחשבון שלמרות שהיא עולה לא מעט (173 אלף לקופר רודסטר בסיסית, 218 אלף ל-S מפוארת) יש סבירות גבוהה שההוצאות שלכם על אוכל ושתייה יצטמצמו פלאים.
בצהרי היום ביום שרב אביבי כבר קצת חם מדי כדי לנסוע עם גג פתוח והוא נסגר כלאחר יד. המזגן לא מתקשה לצנן את תא הנוסעים ולמרות צבעו השחור של גג הבד הוא מבודד היטב מהחום וגם מרעשי רוח. בירידות מזיכרון המיני מזכירה לי שהיא לא רק "שיק" על גלגלים ושיש לה גם אופי - ההגה חד, מדויק ומתקשר (לעניות דעתי אחד ההגאים הטובים ביותר שיש בעידן התגבור החשמלי) ויכולת שינוי הכיוון מזכירה קארטינג (סליחה על הקלישאה השחוקה אבל זה מחייב), שיחדיו בהחלט מציגים פרשנות מודרנית משכנעת מאוד לשם המשפחה המחייב.
ברמזור של ואדי מילק עוצרת לידי אלפא בררה קבריולה. הנהג מביט אלי עם חיוך יהיר ומזלזל ואני מחייך חזרה ולוחץ על כפתור הספורט שנמצא ליד ידית ההילוכים ומחדד את תגובת המצערת, מקשיח את תגבור ההגה, גורם לתיבת ההילוכים האוטומטית (עם שישה יחסים) למשוך את ההילוכים אל הקו האדום והופך את מערכת הפליטה לליברלית ורעשנית יותר.
ארבע הבוכנות בנפח 1600 סמ"ק נושמות אוויר הנדחס באמצעות מגדש טורבו ו-184 כ"ס מביאים את הטון ומאתיים קילוגרם של המיני למאה קמ"ש תוך 7.2 שניות.
נהג האלפא לא ציפה לזאת, הוא לא הבין שהחמודה שלשמאלו ברמזור בכושר לא רע וגם די זריזה. עם האור הירוק שואפת האלפא מניחוח הגזים הנפלטים מהאגזוז של המיני ועד שנהג האיטלקיה הספיק להגיב המיני כבר הרחק מלפנים, מנופפת לשלום בספויילר האחורי החשמלי המתרומם ב-80 קמ"ש ויוצר כוח הצמדה של 40 ק"ג.
צהרים בבריכה של קיבוץ עין חרוד
כדי להפיג את החום נסענו להתקרר בבריכה של קיבוץ עין חרוד. ירין המציל הציע לנו לצלם את הטופלסית ממש על שפת הבריכה, ועל אף שלרוב בין שתיים לארבע אחה"צ אין בקיבוץ עם מי לדבר כי כולם בשנ"צ, המיני רודסטר מצליחה לשנות סדרי בראשית (או לפחות סדרי העלייה השנייה) ולגרום אפילו לקיבוצניקים לצאת מבתיהם.
חן, קיבוצניקית בלונדינית עם עיניים ירוקות ועור שזוף לא מבינה למה אין מכונית כזאת בסידור הרכב של הקיבוץ.
רגע לפני שהקיבוצניקים סוגרים את השערים ולא מאפשרים לנו לצאת אנו מחליטים לחתוך לכיוון הגלבוע, שבפסגתו תצפית מרהיבה על העמק שהדרך המפותלת אליה יכולה לספק תוואי מצוין לבדוק איך היא הטופלסית משחיזה צמיגים, שהרי המיני הזאת נושאת את השם המכובד של ג'ון קופר (נהג מירוצים בריטי שפיתח בשנות ה-60 גרסה ספורטיבית למיני מיינור) ובשילוב האות S מחויבת ליכולת דינמית גבוהה. בדיוק שהתחלנו לטפס לראש הגלבוע בתזמון מושלם זוג פנסי קסנון עם סמל עקרב באמצע הבהבו לנו במראה האחורית. זהו יקיר המערכת אוהד אלגוב שהצליח לארגן אברת' C500 וקפץ לצפון כדי שנוכל להשוות בין השתיים.
למיני יש 44 סוסים יותר מתחת למכסה (184 כ"ס לעומת 140 ב-500) אך היא שוקלת 120 ק"ג יותר. למיני יש הגה מתקשר המעניק יותר ביטחון לאוחז בו, היא מדויקת יותר והיא גם מהירה יותר בקו ישר. לאברת' יש אחיזה טובה יותר שמגיעה גם בזכות צמיגים דביקים יותר ודיפרנציאל קדמי אלקטרוני (TTC) המאפשר לפתוח את המצערת הרבה יותר מוקדם בתוך הפניה מבלי לחשוש מתת היגוי. נראה שהמיני עדיין מהירה יותר בין הפיתולים, אבל אני לא מצליח בשום דרך לנער את אוהד והאברת' החצופה בין הפיתולים. מצד שני, כנראה שנהג מוכשר כמוהו היה מצליח לשבת לי על הזנב גם עם פיאט פנדה.
חזרה לעיר הגדולה
שוב הגג נפתח, הפעם זה החשמלי של האברת', שמפנה את החרטום אל עבר השמש השוקעת. תא הנוסעים אמנם נראה בהתחלה טוב מזה של המיני וכולל כיסאות ספורטיביים מצופי עור ונאים יותר, תפעול אינטואיטיבי ואבזור עדיף אבל פלסטיקים זולים למגע בחלק מהמקומות ובעיקר תנוחת נהיגה "איטלקית" מעצבנת עם הגה שאינו מתכוון למרחק ומחייב ישיבה רחוקה ממנו פוגמים בחוויה.
אחרי הנהיגה הארוכה ברחבי הארץ הגיע זמן המבחן האמיתי בעיר הגדולה שמתחילה להתאושש מהחג לעוד יום של חיי לילה סוערים.
מכיוון שבתחום הזה אני פחות שולט אני אוסף שחקן חיזוק בדמות אייל פרוהוף, חבר ואושיה תל אביבית. המיני מתגלה כבת לוויה נעימה יותר מהאברת' לשוטטות עירונית רגועה, היא נוחה יותר ותיבת ההילוכים האוטומטית שלה חלקה בהרבה מהרובוטית בעלת המצמד היחיד ב-C500. האיטלקיה היא ילדה רעה, כזו שמפתה אותך לעשות שטויות כל הזמן, לפוצץ גז בכל הזדמנות ולהפחיד הולכי רגל עם בק-פיירים שנורים מאגזוז המונזה שמותקן באחוריה (אופציה בתוספת תשלום).
פאב אופנתי ברחוב רוטשילד נבחר כדי לבחון מי מהשתיים תמצא יותר חן בעיני הקהל התל אביבי והאם המיני החדשה תדיח את האברת' מתואר המכונית הקולית בישראל. אפשר להגיד כאן ועכשיו:The king is dead, long live the king או יותר נכון The queen. בנות העיר רוצות להיכנס למיני (אפילו כשאני נהגתי בה) הרבה יותר מאשר לאברת', אבל קחו בחשבון שיש לידכם רק מקום לאחת בעוד באברת' תוכלו לקחת שלוש.
שורה תחתונה
מיני רודסטר היא מכונית מדליקה, נעימה ומהנה לנהיגה. האברת' לעומתה היא ילדה רעה שדורשת תשומת לב כל הזמן, היא פחות נוחה ונינוחה ביומיום ומהנה לנהיגה בדרך שונה, פרועה כזו.
האברת' מאובזרת יותר וזולה יותר מהקופר S (180 לעומת 205 אלף שקלים), אבל בהקשר זה ניתן לקבוע שבעבור קהל היעד שמחפש שיקיות, רוח בשיער וגם קצת הנאה מנהיגה גרסת הקופר ללא מגדש (1.6 ליטר 122 כ"ס) הזולה באופן משמעותי (174 וחצי אלף שקל) משתלמת הרבה יותר.
המיני רודסטר קופר S היא סוכריה אמיתית שתגרום לכם הרבה רגעי הנאה. אבל באופן אישי, למרות שהיא פחות טובה, הייתי לוקח דווקא את האברת' 500C. מה לעשות, אני כנראה אוהב ילדות רעות.
>> 5 כלי תחבורה שאתם חייבים לקראת הקיץ
הכתבה פורסמה לראשונה באתר הרכב "motocar"