בפעם הבאה שאתם עוצרים בקפה השכונתי ולוקחים כוס קפוצ'ינו לדרך, אני רוצה שתחשבו על הנתון הבא: עלות הכוס עצמה בה אתם אוחזים גבוהה יותר מעלות פולי הקפה שגודלו, נקטפו, יובשו, הוטסו מדרום אמריקה, נקלו ונטחנו למשקה המהביל שבידכם. לקחתם גם סוכר, מכסה ומקל ערבוב? האביזרים הנלווים הללו כבר שווים יותר מכפול מהעלות של הפולים עצמם.
עוד ב-mako רכב
מבחן דרכים שברולט טראקס
מתקפת ג'יפונים כאלטרנטיבה לרכב המשפחתי
מבחן דרכים: אופל קסקדה
אבל למה לכל הרוחות אני מספר לכם על עלות פולי קפה, כוסות נייר ושאר ירקות במדור רכב? ובכן, הסיבה מאוד פשוטה. למרות שבשורה התחתונה אופל מוקה היא כלי תחבורה ככל כלי תחבורה אחר, המכונית הזו למעשה משתייכת למעגל כלי רכב הולך ומתרחב. כלי רכב, שממש כמו כוס הקפה שלכם - המחיר שתשלמו על העטיפה והקישוטים גבוה בהרבה מאשר התמורה במכלולי הליבה.
אופל מוקה, שעושה עכשיו את צעדיו הראשונים בישראל אינו שחקן חדש בזירה הזו, הוא הוצג למעשה לפני שנתיים אך רק כעת מגיע לישראל. הפלטפורמה עליה הוא בנוי היא למעשה פלטפורמת מכוניות הסופר מיני של GM כלומר, סוניק ואופל קורסה. כך הוא לא רק אח תאום לשברולט טראקס אלא למעשה מיוצר גם באותו מפעל בדרום קוריאה, משם הוא מגיע לישראל, לפחות עד ראשית השנה הבאה, אז יגיע ממפעל בספרד. אך למעשה ולמרבה ההפתעה (הטובה) הוא שונה מהטראקס באופן מובחן.
עם הרבה קצף
בהיותו עולה חדש, את המפגש הראשון שלי פנים מול פנים עם המוקה, אני עושה ממש בחניית הסוכנות. למרות הצבע הלבן הסולידי והחיוור, חייבים לציין שגם אם העיצוב שלו הוא לא בדיוק כוס הקפה שלי – הוא בהחלט נעים. הקווים נקיים ויש בו שילוב של מראה חסון בזכות שטח הפח הגדול, אבל במקביל גם עגלגלות נאה.
בדומה לקפצ'ור הנאה של רנו, גם המוקה מתרחק מצד אחד ממראה כפכף הקרוקס החרקי של הג'וק ומצד שני נמנע מהבולבוסיות הנפוחה ופסאודו "קשוחה" של הטראקס.
החצאיות סביב המרכב, פסי הגג, גימור הכסף בחלק התחתון המרכזי, פנסי ההלוגן הלבנים, פנסי הערפל ותאורת היום הקבועה הופכים את ההופעה שלו לכזו שקשה לפספס ביום וכל שכן בלילה.
אחרי הסיבוב ניגשתי פנימה, מתיישב, שלום שלום. הכניסה נוחה מאוד בזכות מפתח דלתות גבוה – בונוס לשכבת הגיל המבוגרת – אחד מקהלי היעד של המכוניות האלו..
הסיבוב הראשון של הידיים בסביבת הנהג מפגיש עם חומרי דיפון טובים והרכבה נאותה. גם ההגה שמנמן ומרופד עור נחמד מאוד למרות התפרים הבולטים מדי. במבט שני ומעמיק יותר צצים המקומות בהם לא השקיעו את אותה תשומת הלב וישנן אי אלו פינות חדות ונטולות גימור יסודי ובפס הכסף שתוחם את הקונסולה המרכזית נראה כי בקרוב הצבע עלול להתקלף.
לוח המחוונים קלאסי – שתי חוגות קריאות, ברורות וביניהן מסך מידע, בעיני זה מבורך לעומת הלוחות המצועצעים בחלק מהמתחרים ובמיוחד אצל קרוב משפחתו לבית שברולט. הקונסולה המרכזית, בדומה לעוד דגמי אופל היא צביר מאיים של כפתורים. מישהו שם בגרמניה כנראה ממש אוהב ללחוץ על כפתורים, או שהם פשוט הזמינו מלאי עצום של כפתורים והם צריכים להיפטר ממנו. אחת התוצאות של הגודש הזה הוא כיתוב זעיר על כל אחד מהם שדורש ריכוז ומבט ממושך, ובזמן נהיגה זה עלול להיות מטריד ואף מסוכן. אבל למעשה, למעט שלושה כפתורים וחוגת התפריט, כמעט ולא היה צורך להשתמש בהם. מערכת המולטימדיה התגלתה כפשוטה מאוד לתפעול ואת צימוד הטלפון שלי ביצעתי בקלות ובתוך 10 שניות. המוקה מגיע כרגע ברמת אבזור אחת מאוד עשירה שכוללת פחות או יותר כל מה שכבר נהוג לקבל (שליטה מההגה, בקרת אקלים) וגם דברים שלא (חישוקי 18', מסך 7 ' למערכת המולטימדיה, ריפוד מושבים משולב בד-עור).
כבר כמה שנים טובות שאני בוחן רכבים ועדיין לא ממש הצלחתי להבין מה העניין עם הגימור דמוי המתכת ומה היוקרה שפלסטיק כסוף משדר, אבל גם במוקה יש כזה. זה לא היה נורא כל כך אלמלא בשעות הצהריים באור שמש ישיר הדיפון כמו גם בסיס ידית ההילוכים שבאותו הגוון זוהרים בבוהק מסנוור.
הגם שאינם גדולים, מצאתי די והותר תאי אחסון לפזר בהם את כל השטויות הרגילות. תא ככפות מפוצל מול מושב הנוסע מאפשר לדחוף את כל הניירת הרגילה בתחתון (בתא התחתון, למען השם, בתא התחתון) ואת הדברים הזמינים יותר או אלו שלא רוצים להשאיר חשופים לעיני כל בתא הנוסעים כמו משקפי שמש וכו' בתא העליון ובהישג יד.
המושב עצמו מציע אפשרויות כיוון רבות כולל הארכה של כרית המושב לירכיים וזה נהדר כי המושב עצמו לא גדול במיוחד. בשאר התחומים מוקה מרווח מאוד ביחס לכלי רכב המבוסס על סופר מיני. למרות 255 ס"מ בבסיס הגלגלים גם ליושבים מאחורה יש מטראז' מכובד לרגליים ולראש. המושב האחורי עצמו די שטוח וכמו הקדמי צנוע מידות.
תא המטען יספק משפחה קטנה וקומפקטית בציודה, נפחו הרשמי 356 ליטרים, שהם בסדר והרצפה שטוחה, אבל הגובה של סף ההטענה יצריך הנפה בריאה של שישיית המים או העגלה.
קפה לדרך
בחזית המוקה מנוע בנזין 1.4 ליטר מוגדש טורבו. ההספק הוא 140 כ"ס והמומנט 20.4 קג"מ – אלו מספרים שלצד אחיו הטראקס הם הגבוהים בקבוצה. בארץ זמינה רק גרסת ההנעה הקדמית ובינה לבין המנוע מתווכת תיבת הילוכים פלנטרית בת שישה יחסי העברה. היא עושה את העבודה בסדר, אבל לא מצטיינת בשום תחום ולא מציגה את האופי ורמת התחכום המתבקשת מתיבת הילוכים מתקדמת.
הביצועים טובים, ולא מדובר בכלי רכב שישתרך מאחורי התנועה. המנוע מתעורר פחות או יותר בפתאומיות באזור 1,800 סל"ד ומושך למעלה במרץ את 1.8 הטונות של המוקה קדימה. בדרך למהירות שיוט תלת עירונית, בכל מהירויות הביניים יש רעש צמיגים שמתחלף ברעשי רוח במהירות גבוהה. לא משהו ממש יוצא דופן, אבל משהו שצריך לשים לב אליו בנסיעת מבחן במחשבה של איך יהיה לחיות איתו ביום-יום.
בסיבוב קצר בכבישים הררים המוקה מצליח להתמודד עם פניות ברמה סבירה, המתלים והבולמים שלו תומכים במשקל הגוף, אבל אתם ממש לא רוצים להגזים עם זה. ההגה לא מעביר יותר מדי מידע על רמת האחיזה והוא גם נוטה למרכוז באופן מוגזם.
אם ממשיכים להעמיס, בין אם בטעות תמימה של כניסה מהירה מדי לפנייה או סתם מתוך חדוות נהיגה, מוקה עובר מתת היגוי עדין לנענוע זנב לא נעים. נכון, בקרות היציבות נכנסות לפעולה ולא יתנו לזה להתדרדר, אבל נעים זה לא. אבל זו לא באמת אשמתו, דינאמיות והנאה מנהיגה במכוניות הסגמנט הזה, הן כמו מנת משכל ומודעות עצמית אצל משתתפים בתוכניות ריאליטי – נמוכה מאוד ולא רלוונטית לקהל היעד.
בתוך העיר מצטרפת לפעולת התיבה הלא מעודנת גם נוקשות של המתלים שמעבירים כל בדל שיבוש לתא הנוסעים ונדרשת גם תקופת הסתגלות לקורות A העבות ולפינות המרכב הנסתרות – קנו חיישנים זה יהיה זול יותר מצביעה חוזרת של הטמבון.
מוקה מצויד כסטנדרט גם בבקרת נסיעה במורד וסיוע לזינוק בעליה – שרלוונטיים לנהיגת שבילים. אך מכיוון שהוא בעל הנעה קדמית בלבד, הוא יכול להיות מצויד גם בפומפייה חשמלית, ההשפעה על היכולות יהיו זהות.
בכל מקרה חתכתי ימינה מהכביש לסיור שבילים, סיור קל, קל מאוד, טוב נו נסעתי שני ק"מ שלא על כביש כדי להבין שאין לו מה לחפש שם מה שנקרא: "לא בבית ספרנו". המתלים נוקשים יותר מהכיסא בכיתה ומזעזעים את המוקה, מהלך המתלים קצרצר ומגוחך יותר ממגמת תיאטרון והגחון שלו חשוף ומזמין כאפות יותר מהתלמידים הכי מעצבנים בשכבה.
נתוני היצרן הרשמיים בקטלוג המוקה מבשרים על צריכת דלק ממוצעת של 14.7 ק"מ לליטר, אבל אולי הכוונה לצריכת הדלק של הקטלוג עצמו. אני בכל אופן גם במאמצים לא התעליתי על 11 ק"מ לליטר.
לארוז לכם?
אז לסיכום, אופל מוקה הוא ככל הנראה הכשת"ח (כאילו שטח) הקטן הטוב בקבוצתו, אבל גם היקר בה. כאן נכנס עניין המחיר, ב-145 אלף שקלים הוא למעשה הוא קרוב למכוניות כמו קיה ספורטאז' ונושק לסקודה ייטי. אופל, עשתה כברת דרך נאה מאוד ומרשימה מאז החלה את גלגולה העדכני בישראל, אבל עוד לא ממש "שם" כדי לדרוש מחיר גבוה עבור השם והאיכויות שהוא אמור לייצג.
מה בשבילי? קפה שחור ישר מהפינג'אן, בלי סוכר, עם הל.
>>מבחן השוואתי: רנו קפצ'ור,שברולט טראקס, פיג'ו 2008 וסוזוקי קרוסאובר
