הישראלי הממוצע, הידוע כמי שלא אוהב לצאת פראייר, מקפיד, כשהוא מגיע לרכוש רכב, לעשות חישוב של תמורה למחיר. לכאורה מדובר במהלך לגיטימי אבל במשך שנים רבות נראה כי החישוב הזה הפך למעוות ונעשה ביחס של שקל למטר פח במקום למשל ביחס לאביזרי בטיחות, נוחות וביצועים, שלא לדבר על הנאה מנהיגה. כלומר, מה שעניין את הנהג הישראלי עד לא מזמן לא היו הצרכים האמיתיים שלו אלא אורך הרכב.
לפי ההגיון של מר ישראלי למה לקנות האצ'בק "קטנה" כשאפשר באותו כסף לקנות סדאן 4 דלתות עם "תחת" ולקבל יותר אוטו?
אך כמו ששמנו לב לאחרונה, מגמה זו השתנתה מעט וניתן למצוא יותר ויותר לקוחות שהבינו שישנם שיקולים מהותיים והגיוניים יותר בבחירה של רכב.
לתוך השוק המתהווה שלמד לקבל גם מכוניות קצת יותר מעניינות נחתה ב-2010 הבייבי של אודי כדי להתחרות על ליבם של אלה שחשקו בקטנה אבל עם סטייל. היוקרתית ששלטה עד אז בשוק הייתה המיני של ב.מ.וו ועל אותם רוכשים פוטנציאליים נאבקו בזירה גם הפיאט 500 אברת', אלפא מיטו, סיטרואן DS3 ואחרות. אפשר להבין מרשימת המתחרות המרשימה שמדובר בזירה עמוסה באריות ולבעל המזל והממון הפוטנציאלי מצפה דילמה לא פשוטה וזה עוד לפני שהזכרנו רכבים בסגנון ב.מ.וו סדרה 1 , פולקסווגן שירוקו או ג'יפון כמו הניסאן הג'וק המוצעים בטווחי מחירים דומים.
ואכן, על אף מספרים מרשימים במגרש החניה של המרכז הביתחומי בהרצליה, ה-A1 בעלת שלוש הדלתות לא הצליחה לרשום נוכחות גבוהה מדי על כבישי מע"צ, זאת על אף שהיא מהווה את האפשרות הזולה ביותר לשאת בגאון שלט-רחוק שארבעת העיגולים המוטבעים עליו מבהירים לכל שברשותך מכונית מבית מותג הפרימיום המבוקש בישראל.
בשלהי 2011 נחשפה גרסת 5 דלתות לקטנטונת הגרמניה הנקראת כמיטב המסורת של אודי "ספורטבק" ולאחרונה היא נחתה גם אצלנו בניסיון להוסיף מימד של שימושיות לקטנה המסוגננת.
האם היא תשנה את ההצלחה של ה-A1 בישראל? יצאנו לבדוק.
מוחצנות
בדרך כלל כשמוסיפים למרכב שלוש דלתות עוד שתיים מאחור התוצאה, איך נאמר את זה בעדינות? בעייתית מאוד, אך זה לא המצב במקרה של ה-A1: עיצוב דגם הספורטבק מוצלח לפחות כמו עיצובה המקורי משולש הדלתות ואולי אף יותר. בניגוד ל-A1 המוכרת שיש האומרים כי היא מזכירה מכוניות אחרות וסובלת מנוכחות לא מספיק בולטת, הספורטבק נראית בעלת עיצוב מגובש, בוגר ומשדר יותר אלגנטיות ספורטיבית.
הספורטבק כוללת אלמנטים עיצוביים העוברים בגנים בין כל משפחת הדגמים של יצרן היוקרה ונראה כי יהיו אף כאלה שיזדקקו למבט נוסף כדי לבדוק לאיזו סדרה המכונית שמולו שייכת ובסך הכל יש לציין שעל אף מימדה הצנועים, הבייבי של אודי זוכה על הכביש לכבוד של גדולות ממנה בזכות המראה שמזוהה מיד עם מותג הפרימיום.
אחד האלמנטים העיצוביים שמעניקים הכי הרבה נוכחות ל-A1 קשור לרמת האבזור של הרכב, כאשר בגרסאות המאובזרות חלקו העליון של המרכב מקבל צבע שונה משאר חלקי הרכב.
אלמנט עיצובי זה שהגיע מהמיני והושאל על ידי רכבים מסוגננים אחרים כמו ה-DS3 של סיטרואן וה-500 של פיאט ואף זלג לאחרונה גם לרכבים עממיים יותר כמו הסקודה פאביה, משדרג משמעותית את המראה של הקטנה מאינגלושטאט.
לבד מהצביעה הדו-גונית הנ"ל רמת האבזור "סטייל" כוללת גם תוספות חיצוניות כמו עיטור הפנסים בתאורת לד, הן מאחור והן מקדימה, בשילוב תאורת יום (מרשימה בהחלט) וגג שמש פנורמי שבהחלט משדרגים את מראה הספורטבק אך מזניקים את המחיר מעבר למחיר הבסיסי הגבוה.
מופנמות
הכניסה לתא הנוסעים יוצרת רושם שונה מזה החיצוני. אמנם תחושת הפרימיום נמשכת גם פה אך בצורה סולידית וצנועה ומעט מאכזבת ביחס לחיצוניות. אם מבחוץ תתהו לאיזו סדרה שייכת האודי הזו הכניסה פנימה מבהירה שמדובר בקטנה והזולה שבחבורה. הקבינה אמנם עשויה חומרים איכותיים למראה ולמגע אך השחור שולט בכל ויוצר אווירה קודרת למדי. אפילו רמת האבזור "סטייל" שצובעת את פתחי האוורור בצבע המרכב החיצוני ומביאה עימה מסך גדול וצבעוני שקופץ ממרכז הדשבורד, לא ממש מצילה את המצב.
יש לציין כי אמנם קיימים עיטורי אלומיניום שמפוזרים במקומות רבים ונכונים, אך חוסר הריפוד בדלתות למשל והדשבורד הגושי בשחור ללא שאר רוח מבהירים לך שאתה נמצא בסופר מיני.
המעבר למושב האחורי אף מקצין את תחושת הסופר מיני ונותן יותר תחושת מיני מאשר סופר. למעשה, הצפיפות במושב האחורי מוציאה מעט את העוקץ מעניין מרכב חמש הדלתות. אמנם הספורטבק בהחלט יותר פרקטית מגרסת השלוש דלתות וניתן לציין שנוח הרבה יותר להכנס כעת למושב האחורי אבל כשמשווים זאת לסופר מיני ממוצעת, למשל לזו עליה מבוססת האודי – הפולו של פולקסווגן, ברור שבמקרה זה "פרקטי" כבר לא רלוונטי.
יש פה מקרה של אליה וקוץ בה, אם תבחרו בדגם הספורטבק כדי להתייעל אחרי שתעברו את מפתן הדלת האחורית תגלו שהפרקטיות נשארה בחוץ. תא המטען אינו גדול אך נוח להטענה וקיפול מושבים אחורי יצור נפח יעיל.
שורת המושבים הקדמית, לעומת זאת, מאוד נוחה, מרווחת וקל מאד להגיע לתנוחת נהיגה נכונה. ניתן לציין גם שמושב הנהג והנוסע תומכים היטב את הגוף. למרות העיצוב המשעמם של הדשבורד הפריסה של מערכות הבקרה והשליטה מתגלה כיעילה ותוך זמן קצר קל להתחבר לכל הפקדים השונים, ממש כפי שהייתם מצפים מהנדסת אנוש גרמנית מדויקת ופרקטית.
מבחינת אבזור, כיאה לרכב פרימיום, האודי מפנקת באבזור כשברמה הבסיסית הוא כולל בין השאר: שלט רחוק מעוצב, חישוקי 16 אינץ' מגנזיום, 6 כריות אוויר, הגה מצופה עור, ציפויי אלומיניום מעוצבים ולסיום מערכת שמע איכותית עם שישה רמקולים. הוסיפו על זה את חבילת הסטייל המפנקת והיוקרתית והיא תזכה אתכם, כאמור, בתאורת קסנון משולבת תאורת לד מאחור ומקדימה, מערכת הבידור והמידע של אודי, ה-MMI שכוללת מסך קופץ וצבעוני במרכז הדשבורד, גג שמש חשמלי גדול, חיפויים בצבע הרכב לפתחי האוורור, מחשב דרך יעיל, חבילת תאורת לד פנימית מרשימה והגה עם עיצוב ספורטיבי שכולל כפתורי שליטה על מחשב הדרך ומערכת השמע. רק קחו בחשבון שחבילת הסטייל תדרוש תחיבה עמוקה לכיס כדי לשלוף עוד כ-20,000 שקלים מעבר למחירון הסטנדרטי. נציין שלמרות ההשקעה הכספית הגבוהה תישארו עם מזגן פשוט ללא בקרת אקלים וגם ללא דברים מתבקשים ברמת מחירים גבוהה כזו כמו חיבור USB וקישוריות בלוטות'.
כוחניות
כידוע, אודי חולקת לא מעט עם האחות פולקסווגן במיוחד כשזה נוגע למערכות ההנעה. גם ה-A1 קיבלה את המנוע המוכר בנפח 1.4 מחוזק טורבו שנקרא FSI ומספק 122 סוסים ונתון מומנט מרשים של 20.4 קג"מ הזמינים במלואם כבר ב-1,500 סל"ד. המנוע משודך לתיבה כפולת-מצמדים שמשרתת רכבים רבים בחטיבת פולקסווגן, פה היא מכונה S-tronic וכוללת שבעה הילוכים. התוצאה היא יחידת הנעה מרשימה על גוף קטן והביצועים בהתאם.
הגיר אמנם מאפשר שליטה ידנית אך היא אינה מלאה וכאשר מוח הגיר מחליט שהגיע הזמן/סל"ד להעביר הילוך כלפי מעלה, הוא עושה זאת גם במצב הידני. הגיר מציע גם שני מצבי נסיעה: רגיל וספורטיבי, כאשר הספורטיבי מייתר לחלוטין את הצורך בשליטה ידנית. במהלך הנהיגה מצאנו עצמנו עוברים לא פעם בין המצבים בהתאם לתנאי הנסיעה אם זה כדי לתקוף עקיפה, עליה או ירידה (מצב הספורט גם מוריד הילוכים לצורך בלימה). ההבדל במעבר בין שני מצבי הגיר מורגש באופן קיצוני. במצב הרגיל ישנה תחושה כמעט של פלגמטיות ביחוד בהאצה מהמקום ורק דריכה משמעותית על דוושת הגז מבהירה למנוע שיש כוונה לתאוצה משמעותית. בכלל, התחושה היא שהגיר במצב זה מכוון לנסיעה רגועה וחסכונית. דחיפה קטנה של הגיר עוד שלב למטה תזמין את מצב הספורט, שם מתגלה עוצמתה של מערכת ההנעה הזו.
המעבר קיצוני והאודי הופכת עורה, יחסי ההעברה מתקצרים, תגובת הדוושה מתחדדת וכל לטיפה תקפיץ את הרכב לשעוט קדימה. ברגע שמגלים את יכולות הביצועים של היחידה הזו שבאות לידי מימוש במצב הספורטיבי קשה לחזור אחורה למצב הרגיל והמשעמם. כמובן שיש לזה מחיר בתחנת הדלק ובמהלך המבחן שכלל נסיעות מכל הסוגים ומאמצים לא מועטים הצריכה ממוצעת עמדה על 11.4 ק"מ לליטר. חשוב לציין שהאודי הזו כוללת גם מערכת עצור/סע, אך זו אחת ממערכות העצור וסע הפחות נעימות בהן נתקלנו לאחרונה מאחר וההתנעה והכיבוי מורגשים מדי ויכולים אף להבהיל בהתחלה. נראה כי זו הסיבה שבאודי בחרו למקם את כפתור הניטרול של המערכת הזו במקום מאוד בולט, ממש בסמוך לכפתור המפעיל את איתותי האזהרה במרכז הדשבורד, כך שגם אם הוויברציה הזו מעצבנת אתכם ובמיוחד אם לא בא לכם להתבשל בעמידה ברמזור עם מזגן שעובר למצב איוורור ביום קיץ חם לא תצטרכו לחפש הרבה היכן נמצא הכפתור שמנטרל את המערכת המעצבנת הזו.
אישיות
חלק זה של המבחן הוא חשוב בכל רכב אבל כשמדובר ברכב פרימיום, אישיות היא עניין מרכזי. מאחר ואתה משלם יותר אתה גם מצפה לקבל יותר מהכל: אבזור, עיצוב וביצועים וכמובן גם חווית נהיגה. האודי A1, כיאה לעיצובה ולמיתוגה, לוקה גם בחלק זה בשיגעון גדלות לטוב ולרע. נהיגה באודי הקטנה דומה בתחושותיה לנהיגה בכל אחת מאחיותיה הגדולות והרציניות יותר. היא מפגינה בגרות, שליטה, ביטחון רב, אחיזה גבוהה ושיוט מהיר ורגוע. מצד אחד זה טוב, כי אתה יודע כבר למה לצפות מאודי וזה בהחלט מרשים שגם לקטנה הזו, על בסיס גלגליה הקצר, הצליחו להעניק אופי זהה. מצד שני זה משעמם וצפוי מדי. דווקא פה הייתה לאודי הזדמנות להעניק לרוכש המותג המתחיל חוויה קצת אחרת במיוחד כשסגמנט הסופר מיני תמיד התאפיין ברוח נעורים שובבה ולא מעט סופר מיני זולות ופשוטות ידעו להעלות חיוך על פניהם של חובבי נהיגה.
לטעמנו, דווקא במקרה זה בו אודי בחרה להתייצב בזירה מול המיני המהנה של ב.מ.וו, היה נכון להציע אודי קצת שונה מאחיותיה - שובבה ומהנה. אל תטעו, לא שמדובר ברכב משעמם לנהיגה וכמו שציינו יש לו ביצועים מצוינים וגם השלדה מאוזנת ומדויקת אבל משהו במכלול חסר. אולי זה הגה שמרגיש מעט מנותק, לא מספיק זריז ובעל שטח מת במרכזו, זאת למרות שהוא מגיע עם כיול נוקשה ותחושה של כבדות (אולי מדי) שגורמת בתחילה לציפיות להגה מתקשר מאוד.
בנוסף, הכיול הנוקשה של המתלים שתוכנן בהתאם לכבישיה המושלמים של גרמניה ומעניק דיווידנדים בדמות התנהגות נאותה, זווית גלגול נמוכה והצמדות חזקה לכביש בפיתולים מתגלה כנוקשה מדי בכבישי הלבנט, וה-A1 מקפצת ומתרסקת מדי בין נפלאות הסלילה המקומיות בעיקר במהירות האופיינית לנסיעה עירונית.
שיגעון גדלות
הניתוח הפסיכולוגי הביא אותנו למסקנה אחת: האודי הקטנה סובלת משיגעון גדלות. אמנם בדגם הספורטבק היא מציעה צורת מרכב פרקטית יותר, אך מאחר והמושב האחורי נותר צפוף גם גרסה זו אינה יכולה להוות תחליף מספק למשפחתית בעבור משפחה קטנה. יתרה מזאת, מבחינת שימושיות היא אפילו מתקשה להתחרות בלא מעט מכוניות סופר מיני פשוטות וזולות משמעותית.
עם זאת הספורטבק יחודית בין מכוניות הפרימיום ה"זולות" במרכב 5 הדלתות שלה וכאמור מבחינה עיצובית התוצאה מוצלחת והבחירה בין הספורטבק לבין A1 שלוש דלתות, בסופו של דבר, היא בעיקר עניין של טעם.
מבחינת מחיר האודי הקטנה דורשת לא מעט. על מנת להיות בעליה תיאלצו להיפרד מ-158 אלף שקלים (במזומן היא מוצעת בימים אלה במבצע במחיר של 145 אלף שקלים) ואם תחשקו בחבילת הסטייל המפנקת שכאמור מוסיפה המון גם לפוזה, תפרדו מכ-20 אלף שקלים נוספים.
בסכום כזה כבר תוכלו לרכוש כל אחת ממשפחתיות המנהלים-ליסינג בשוק או לבחור במכוניות עם ניחוח פרימיום מקבוצה בכירה יותר כמו סיטרואן DS4, ב.מ.וו סדרה 1, אלפא ג'ולייטה, לקסוס 200CT ואחרות. אבל אין ספק שה-A1 יכולה לקרוץ למנהל צעיר ברוחו שאין לו צורך ברכב מנהלים בגודל מלא ולמי שמוכן לוותר על מושב אחורי של ממש באחת ממכוניות הפרימיום הקומפקטיות שהוזכרו להעיל בשביל האפשרות לנהוג באודי.
אין ספק ששיקולים פרקטיים הם לא ממש העניין ברכישת סופר מיני שעולה בגרסתה המאובזרת כמעט 180 אלף שקלים והבחירה במכונית כזו חייבת להגיע מהלב. העניין הוא שהבייבי אודי פונה בעיקר לראש ופחות ללב. שיגעון גדלות, כבר אמרנו?
