כמו בריטואל ידוע מראש, בכל פעם בה אנו מצליחים סוף סוף לשכנע את עצמנו שאנחנו חיים במקום שפוי לא חולף יותר מדי זמן עד שאנחנו זוכים ל"ריאליטי צ'ק" עצבני שמחזיר אותנו לנבכי הקיום העגום כאן בלבנט ולהכרה הברורה מדי שהמציאות הזו ממש לא צפויה להשתנות בעתיד הנראה לעין.
עוד ב-mako רכב
מבחן דרכים אודי S8
מבחן דרכים: יגואר F טייפ
מבחן: ריינג' רובר מול יגואר XJ ודיפנדר
ההכרה הזו גורמת לאנשים רבים לארוז בחופזה מזוודה ולצאת להתאוורר קצת (או הרבה) מעבר לים באחד מאותם מקומות רגועים בהם חיים אנשים שבכלל לא מצוידים ביכולת להבין את מציאות הקיום המזרח תיכונית. אנחנו, בסיום אזעקה שהעירה אותנו באחד הבקרים, החלטנו ללכת על אסקפיזם מוטורי ושמנו את פעמינו לסוכנות פרארי ומזראטי המקומית שלמרות מיקומה בגבול רמת גן ותל אביב מעניקה מיד תחושה של מעבר ליקום חלופי טוב בהרבה, אולי אפילו היישר לגן עדן.
קשה שלא להתעכב דקות ארוכות ליד המכוניות המבהיקות עם לוגו הסוס הצוהל שעומדות ללא שום מחסומים באולם התצוגה המרווח ונראות כל כך מזמינות, אבל היום חבל על כל רגע מיותר כי הפעם באנו לכאן לקחת, אחרי כמה ביטולים ברגע האחרון, את הגיבלי לדייט ובהתחשב בעובדה שההורים הדאגנים שלה השביעו אתנו לחזור עד רדת החשכה ולנוכח המנהג של החבר'ה מהחמאס להפריע מעת לעת עם אזעקות צבע אדום כשהעניינים מתחממים הגיע הזמן לצאת לדרך בתקווה שמערך ההגנה האווירי של כיפת ברזל וזה הקרקעי של צ'יטה ו-ולנטיין ישמרו עלינו ויאפשרו לנו לסיים את היום הזה עם חיוך גדול על הפנים וללא הפתעות לא רצויות.
מתרשמים
דגם הכניסה החדש של מזראטי הוצג לפני קצת יותר משנה כחלק ממהלך רב שלבי שמטרתו להגדיל באופן משמעותי את היקף המכירות של המותג עם יעד המדבר על 50 אלף מכוניות הנושאות את סמל הקלשון שיעלו על הכבישים כבר בשנת 2015 - פי 8 ממה שמכרה החברה בכל שנה עד לא מזמן, ולמרות שהיעד נשמע קצת שאפתני מדי, לפחות כל עוד לא הוצג הקרוס-אובר של החברה, אם לשפוט לפי הנתון המדבר על כ-22 אלף מכוניות ב-2013 כנראה שמזראטי נמצאת בדרך הנכונה. השאלה היא האם בדרך לאותה שאיפה לגידול מהיר מזראטי עשתה קיצורי דרך וויתורים משמעותיים או שגם בדגם הכניסה שלה היא שומרת על ה-DNA האקזוטי והלא מתפשר שאפיין אותה עד כה? 
מבחינת עיצוב אי אפשר לטעות שמדובר במזראטי ולמרות שזו המכונית הקטנה של החברה היא נמתחת לאורך של כמעט 5 מטרים ורוחב של 2 מטרים וכוללת את הסבכה הכל כך אופיינית עם סמל הקלשון האייקוני, פרונט משתפל וכנפיים תפוחות המעניקים נוכחות ספורטיבית שביחד עם צדודית חושנית עם תפיחות במקומות הנכונים וישבן גבוה וחצוף יוצרים מכלול עם המון סקס אפיל שגורם בעיקר לגברים (ממש כמו בחורה חתיכה) לסובב אחריה את הראש באופן בלתי נשלט.
הביקורת היחידה שניתן לציין בהקשר לחיטובים המרשימים הללו היא שכמו במשפחות רבות גם כאן נראה שהאחות הקטנה מחקה באופן אובססיבי, אולי מדי, את הלוק של אחותה הגדולה ובמקרה זה את הקוואטרופורטה החדשה.
הכניסה לקבינה בהחלט ממשיכה את הרושם החיובי ובין היתר יש כאו הרבה עור איכותי, ריפוד גג מאלקנטרה, גימורי עץ אמיתי, הגה עבה ומזמין, אורלוגין אייקוני במרכז הדשבורד ומנופים משני צדי ההגה להחלפת ההילוכים מאלומיניום, ממש כמו בפרארי 458. עם זאת, פה ושם ניתן למצוא גם משטחי פלסטיק פשוט ומתגים ומנופים שנראים לא איכותיים מספיק למכונית עם כזה ייחוס ותג מחיר. גם מערכת המולטימדיה שתופסת את רוב שטח הקונסולה המרכזית וידית בורר ההילוכים נראים לא שייכים ומזכירים קצת את קרובת המשפחה הרחוקה, ה-300 של קרייזלר.
המושבים הקדמיים נוחים מאוד ומשדרים הרבה יוקרה ואלגנטיות ובה בעת גם מעניקים מספיק תמיכה צדית כשצריך. מאחור תנאי המחיה קצת פחות מרשמים ועל אף שהמושב עצמו מאוד רך מפנק ונוח, למרות בסיס גלגלים הנושק ל-3 מטרים, המרווח לרגלים והראש מזכיר יותר את מה שניתן לפגוש במשפחתית מאשר ברכבי סאלון.
אבל עזבו אתכם ממרווח במושב האחורי ונפח תא מטען (500 ליטרים מרווחים למדי למי שמתעקש), מה שמעניין באמת במכונית הזו נמצא בחזית ולא, אנחנו לא מתכוונים לפנסי הקסנון המעוצבים עם תאורת הלד המובנית ואפילו לא לסמל הקלשון, אלא למנוע שמתחת למכסה אותו תכננו ומייצרים במפעל פרארי וכן, זה נשמע טוב כמו שאתם מדמיינים.
נוהגים
אמנם יש היום בשוק לא מעט מכוניות שמציעות מערכת פליטה ספורטיבית ישר מהמפעל, כמו גם אין ספור אגזוזי פליטה חופשית בחנויות האביזרים, אבל הצליל הזה הוא הרבה יותר מסתם מפגן רעשני להטרדת השכנים ומציע טווח ווקאלי רחב ועוצמתי הדומה בנוכחות המהפנטת שלו למנעד הקולי של זמרי אופרה גדולים.
הגיבלי מוצעת עם מנועי וי 6 בנפח 3.0 ליטר, האחד חובב אוקטן 98, בעל מגדש טורבו ומתוצרת פרארי ומגיע בשתי רמות הספק: 330 בדגם הכניסה ו-410 כ"ס בגרסת ה-S והשני, בהתאם לדרישות השוק האירופאי, שמיוצר על ידי VM, לוגם סולר, מפיק 275 כ"ס ויגיע לארץ בהזמנה מיוחדת ובמחיר אטרקטיבי.
כל הגרסאות משודכות כסטנדרט לתיבת הילוכים אוטומטית פלנטארית עם שמונה יחסים והנעה אחורית, אך קיימת גם אפשרות לקבל (בתוספת 20 אלף שקלים) את הגיבלי עם מערכת הנעה כפולה קבועה, המכונה Q4.
בעתיד תוצע, ככל הנראה, גם גרסה ספורטיבית עם מנוע וי 8 בנפח 3.8 ליטר טווין טורבו שהוצג לראשונה בקוואטרופורטה החדשה כתשובה לגרסאות ביצועים הקיצונות מסדרות M, AMG ו-RS של ב.מ.וו, מרצדס ואודי בהתאמה. הרכב "שלנו" הוא מדגם S הבכיר בשלב זה, בגרסה שלשמחתנו מסתפקת בהנעה האחורית.
בקילומטרים הראשונים בכרך העירוני אין הרבה אפשרות לנצל את העוצמה מבית פרארי אלא אם מתעקשים להתנהג שלא בהתאם למעמד ובחוסר קלאסה משווע להשתתף במאוצי פורמולת רמזורים ובאדישות להשפיל כל מיני צעירים מלאי הורמונים באיביזה קופרה, פולקסווגן שירוקו או יונדאי וולוסטר טורבו.
אבל גם בלי תאוצות חפוזות ומעלות עשן זו מכונית שמעוררת תגובות מכל עבר ובניגוד לאופי הדי סליפרי של מרבית מכוניות הסאלון, שאמנם מצד אחד ברור לכולם שהן עלו למישהו הרבה כסף אך לא בולטות מדי בסביבה, הגיבלי היא מכונית שגורמת לאנשים לנעוץ מביטים חודרים לתא הנוסעים שלה כדי לתהות על קנקנו של מי שמרשה לעצמו להתנייד במכונית ראוותנית שכזו כאן בממלכת הליסינג.
מסתבר שגם חבילת מזומנים שמנה של שלושת רבעי מיליון שקלים לא מעניקה למי שיכול להרשות לעצמו כזו יצירה על גלגלים ניתוק מושלם מנפלאות הסלילה הארץ ישראלית, ולמרות מתלים עם כיוון אלקטרוני גם במצב רגיל נוחות הנסיעה בעיר היא לא משהו לכתוב עליו הביתה.
בכביש הבינעירוני הנוחות משתפרת מאוד ואם ממש מתאמצים בהחלט ניתן לשייט במהירויות סמוך לחוקיות בנוחות מצוינת ובשקט מופתי בזכות ההילוכים המרובים שבתיבה המאפשרים למנוע לעבוד בסיבובים סופר נמוכים. הבעיה היא שמדובר במכונית שמצריכה מידה גדולה מאוד של איפוק ועם מהירות מרבית לא תיאורטית של 285 קמ"ש כל לחיצה קלה על הדוושה יכולה להביא אתכם כמעט בלי להרגיש להפוך לכוכבים במהדורת החדשות אפילו בימים בהם התותחים רועמים.
מכיוון שאיפוק זה לא הצד החזק שלנו והרישיון מאוד חשוב לנו בהזדמנות הראשונה שהייתה לנו עזבנו את הכביש המהיר לטובת כבישים משניים ושוממים יותר ממכוניות ובעיקר ממצלמות מהירות ונוכחות טורדנית של שוטרי תנועה.
דף הנתונים מדווח על 5 שניות למאה קמ"ש, אך למרות ששעון העצר מראה שאת הנתון ניתן לאמת די בקלות, מי שמצפה לעוצמות של שיגור רקטי עלול להתאכזב ולמרות שבהחלט מורגשת דחיפה משמעותית קדימה אין תחושה פסיכית שהזמן עוצר מלכת ושרירי הצוואר מתקשים להחזיק את הראש.
כדי להבין מה בכל זאת, לבד ממראה סקסי ולוגו נחשק, יש לגיבלי להציע אל מול מתחרות ללא ספק איכותיות, ביצועיסטיות ומרשימות בדרכן כמו מרצדס CLS, אודי S7 וב.מ.וו גראן צריך לקחת אותה לכבישים הנכונים מהסוג המפותל ולשחרר את הרסן כדי לגלות די שיש לנו עסק עם מכונית שאת הכיול שלה עשו לפי הרגש ולא כמו שנהוג לאחרונה - לפי תוצאות שעון העצר במסלול נורבורגרינג.
אמנם בהחלט לא מן הנמנע שחלק מהמתחרות שלה יהיו מהירות יותר בידיים של הרוב המוחלט של הנהגים בכל כביש אבל בינינו, מה זה חשוב עוד קמ"ש או שניים או שניה פה ושניה שם, ואל מול התנהגות בטוחה וניטראלית עד כדי פיהוק שהפכה מקובלת כל כך בעידן הפוליטיקלי קורקט, הגיבלי מגיעה עם נימוסין של פעם ומציעה הרבה דרמה, אופי פרוע ויצר חוליגני מגונה אך מהנה במיוחד לכשכש בזנב בכל הזדמנות, גם כשבקרת היציבות פועלת במלוא העוצמה.
האמת, נראה שהחבר'ה במזראטי התבאסו לסרס את הגיבלי מדי והחליטו פשוט לוותר על מעגלי האבטחה המקובלים של השומרים האלקטרוניים ולמעשה כבר במצב הסטנדרטי לדבוק במתירנות שאצל המתחרים קשה לפגוש אפילו במצב ספורט פלוס. המצב הנוסף, אגב, הוא ניתוק מלא ומיועד רק לאמיצים, "נהגי על" או מי שלא מפחד לאבד שלושת רבעי מיליון שקלים ברגע.
ברוב הגיבלי מענגת ברמות קיצוניות אבל, בשילוב הגה אמנם מהיר ומדויק מאוד אך לא הכי תקשורתי, לעתים הטירוף הזה מרגיש טיפה יותר מדי וגם עם בקרה מחוברת נראה שהצורך התמידי לאלף ן את הסוררת מסוגל לגרום להתקפי חרדה מעת לעת וקצת לעייף אפילו את חובבי הישבנים החצופים ונראה שרוב מי שאינו חובב אקסטרים קיצוני, ירגיש טוב יותר בגרסת הבסיס הפחות עצבנית או בגרסת ההנעה הכפולה.
אמנם סביר להניח שמי שרכוש מכונית סאלון ספורטיבית לא באמת מצפה לפגוש נתוני צריכת דלק של מכונית סופר מיני אבל חייבים לציין שגם בסטנדרטים של מכוניות מסגמנט זה הגיבלי, לפחות בגרסת ה- S, מציגה חיבה יתרה לנוזל הצהבהב וכך למשל בקטע נהיגה דינמי של כמה עשרות קילומטרים מחשב הדרך הצביע על ממוצע של פחות מ-4 קילומטרים לליטר וגם כשהיינו רוגעים יותר (עד כמה שאפשר בדייט לא ארוך מספיק עם אחת שכזאת) לא הצלחנו לרשום נתונים טובים מ-6 קילומטרים לליטר. 
מסכמים
יתכן שהם צודקים, אבל מה זה משנה כי הרי ממילא החלטה לשים כל כך הרבה כסף על הכביש היא לא רציונלית ולדעתנו אם כבר בוחרים במודע ללכת על משהו שמנוגד לכל הגיון ואל מול מתחרות שרמת השלמות שלהן הפכה אותן למוצר סינטטי במחוזות של הנדסה גנטית, הגיבלי, למרות כמה פינות חדות וגליצ'ים קטנטנים,היא מכונת נהיגה אמיתית המסוגלת להעניק מקסימום סקס אפיל, ריגוש ואדרנלין לכל שקל שלכם וזה מה שחשוב, לא?
>> יצאנו למסע בן 800 ק"מ ביממה באווירת מחלקה ראשונה עם יגואר XJ, ב.מ.וו סדרה 7, אודי A8 ולקסוס LS
