מחירי הדלק שוב מתקרבים ל-8 שקלים, המסים על אלכוהול וסיגריות מזנקים, מס הרכישה על רכישת דירה ראשונה לא יבוטל בקרוב וכך גם הפחתת המכס על מכשירי אלקטרוניקה ובל נשכח שגם המע"מ יעלה בסוף החודש. בהמשך מתוכננת גם העלאת מס הכנסה, שינוי במיסוי הירוק שיביא לעליה במחירי המכוניות החדשות, במיוחד מהקטגוריות הבסיסיות, ומאחורי הפינה אפשר כבר לשמוע גם על גזרות נוספות שמתוכננות ממש בקרוב.
אין מה לעשות, מסבירים לנו, אין ארוחות חינם וכדי שהכלכלה הישראלית לא תקרוס כמו חלק מכלכלות אירופה חייבים לנקוט בצעדים כואבים שיגרמו לנו להדק את החגורה - ומיד.
מעניין, כנראה שבממשלה ממש סומכים על הזיכרון הקולקטיבי הקצר שלנו כי אנחנו ממש מוכנים להשבע שרק לפני שלושה שבועות אותם אנשים שמסבירים כעת בלהט שחייבים להצטמצם סידרו לעצמם 50 מכוניות שרד חדשות במכרז תמוה שתנאי הסף שלו היה מחיר מחירון של מעל ל-200 אלף שקלים ליחידה.
כן, בדיוק בזמן שרבים מאיתנו יבינו שהחלום לקרוע את הניילונים מהמושבים של מכונית קטנה וצנועה הולך ומתרחק, שרי הממשלה יתרווחו ברכבי שרד חדשים ונוצצים שצפויים בקרוב להחליף את מכוניות האודי והסקודה המשמשות אותם בשנים האחרונות. דוגמא אישית? אתם לא באמת רציניים.
אמנם, יתכן שאחרי 5 שנים בשירות וכ-60 אלף קילומטרים בכל רכב בממוצע בשנה אין מנוס מלהתחדש, אבל בעיתוי הנוכחי אין ספק שמבחינת נראות ממשלת ישראל זוכה גם בתחום הזה לציון נכשל.
כן, יהיו שיטענו שכל הדיון הזה הוא פופוליסטי ביסודו וזה לא ריאלי לצפות שהשרים, הנמצאים מדי יום שעות רבות ברכב בנסיעה במסגרת עבודת משרדם (וחגיגות הבר מצווה והחתונות של משפחות פעילי מרכז המפלגה) בין קצוות הארץ, יסתפקו במושב האחורי של סוזוקי אלטו או אפילו מאזדה 3 וממילא מחירי המחירון של המכוניות שנבחרו רחוקים מאוד (48 אחוזים במקרה של הב.מ.וו) מהמחיר שמנהל הרכש הממשלתי ישלם בפועל ובסך הכל ביחס לכלל הוצאת התפעול של הממשלה ובהתחשב שמדובר בהוצאה הנפרסת למספר שנים מדובר בסכום קטן יחסית, אבל אנחנו לא בדיוק חושבים כך, מצטערים, וכפי שהסברנו כאן בעבר לא ברור איך לא ראו מראש בעייתיות במכרז בו נמנעה השתתפותן של מכוניות טובות, מרווחות וראויות אשר נפסלו בשל מחיר מחירון נמוך מדי.
ובאשר להנחה המפליגה שהממשלה קיבלה - לטעמנו היא פסולה מיסודה במיוחד במקום בו המיסוי שהמדינה מטילה על אזרחיה בעת רכישת רב חדש עומד על מעל ל-100 אחוזים ובזמן שוועדת מומחים של משרד התחבורה מנסה להגביל את ההנחות שהיבואנים מעניקים לחברות הליסינג בטענה שאת המחיר של ההנחות הללו האזרח הקטן בסופו של דבר משלם.
מן הסתם, במדינה עם קצב אירועים מטורף כמו שלנו, הרי שבקרוב הנושא ירד מסדר יום וישכח ובשקט בשקט השרים יצטרכו להחליט בינם לבין עצמם האם בשנים הקרובות הם יתפנקו במושבים של ב.מ.וו 528 היוקרתית או יסתפקו בסיטרואן C5 עממית הרבה יותר.
כמו תמיד, אנחנו כאן כדי לעזור בכל התחבטות וסוגיה מוטורית ולא היה מנוס אלא לקחת את השתיים למבחן דרכים השוואתי.
מתרשמים
קצת קשה להשוות בין צמד מכוניות שהיקרה מביניהן נמכרת עם תג מחיר רשמי של 398 אלף שקלים, קרוב לכפליים ממחירה של השניה ובכל זאת, בצד הדרומי של סקאלת המחירים עם מחיר מחירון של 205 אלף שקלים (בגרסה מיוחדת וסופר מאובזרת שנתפרה במיוחד למכרז) אנו פוגשים את ה-C5 של סיטרואן בדורה השני שהוצג ב-2009.
כצפוי מחברה שברקורד שלה מכוניות יחודיות כמו הדה-שבו, ה-DS וה-SM, גם ה-C5 אינה בדיוק משפחתית מנהלים משמימה בתצורת סדאן רבועה קלאסית והיא כוללת בעיקר הרבה קווים מעוגלים וחיטובי מרכב שיותר אופייניים בדרך כלל למכוניות קומפקטיות יותר.
התוצאה הסופית בהחלט נעימה לעין וייחודית אך למרות שה-C5 הנוכחית אינה סובלת מן המראה הגמלוני שאפיין אותה בדורה הקודם אין מנוס מלציין שהיא לא משדרת מספיק ניחוחות פרימיום ואפקט יוקרתי מחד ומאידך אינה מיוחדת מספיק כדי להמם את הסובבים כמו שהעיצובים של סיטרואן עשו בעבר.
גם הב.מ.וו לא מציגה עיצוב שומט לסתות או מראה מקורי במיוחד אבל אין ספק שסדרה 5, בעידן שאחרי עיצוביו של כריס בנגל השנוי במחלוקת, היא בדיוק מה שמצפים ממנה: קלאסית, יוקרתית, בעלת נוכחות ולוק מגודל והרמוני.
סבכת הכליות האייקונית של ב.מ.וו כאן במימדי אקסטרא לארג' מעניקה למכונית טוויסט מעט מאיים - יש להניח שלשמחתם של חלק לא מבוטל מהלקוחות.
תאי הנוסעים של צמד המכוניות מרשימים ועמוסים באבזור אך בעוד שהסיטרואן מרגישה כמו משפחתית מאובזרת ומדופנת בנדיבות יתרה אין מנוס מלציין שהב.מ.וו, למרות שאין לה שום יתרון ממשי מבחינת אבזור, משדרת יוקרה של ממש. יתכן שהסיבה לכך נעוצה בפריסה המרשימה יותר של הדשבוד וההגה העבה והמזמין של הבימר או בפקדים שנראים מעט יותר איכותיים לעומת הדשבורד המעט פלסטי וגלגל ההגה שמרכזו קבוע בסיטרואן. בכל מקרה, מבחינת אבזור שתיהן מציעות רשימה ארוכה הכוללת מעבר לחישמול מלא גם ריפודי עור, מושבים מתכוונים חשמלית, בקרת אקלים מפוצלת עם יציאות מאחור, וילונות אחוריים וצדיים, חיישני אורות וגשם, בקרת שיוט, מערכת שמע עם כניסה לנגנים, קישוריות בלוטות' עם שליטה מההגה ועוד.
הב.מ.וו כוללת גם התנעה ללא מפתח וחלון שמש כסטנדרט אך מסתפקת בחישוקים בקוטר 17' ו-6 כריות אוויר לעומת חישוקי 18' ו-9 כריות אוויר בסיטרואן.
המרווח הפנימי בצמד המכוניות מצוין ומקדימה יש שלל מקום בכל המימדים. בנוסף יש לציין כי למרות שהמושבים הקדמיים של הב.מ.וו נראים מרשימים יותר דווקא אלה של הסיטרואן התגלו כנוחים יותר.
בהתאם לתפקידן המיועד כלימוזינות לשרינו יש במבחן זה חשיבות מיוחדת למרווח בשורת המושבים השניה. בהקשר זה נציין כי גם הגרמניה וגם הצרפתיה מציעות שלל מקום למי שניזון מיותר מדי בורקסים בישיבות אין סופיות ולא בדיוק מקפיד על שמירה על פיגורה דקיקה, אם כי ניתן לציין שבבימר מרווח הרגליים נדיב יותר והמושב האחורי מעט יותר מרווח ונוח. אפשר לציין שבסיטרואן מיקום נקודת העיגון העליונה של חגורת הבטיחות עשוי לעצבן מעט נוסעים בגובה של מעל ל-1.8 מטרים.
מיקומן של יציאות מערכת המיזוג האחוריות בסיטרואן בחלקם העליון של משקופי הדלתות עדיף מאשר זה שב-528 בה היציאות, הממוקמות באחורי הקונסולה המרכזית שבין המושבים הקדמיים, נמוכות מדי ומספקות אוויר קריר בעיקר לרגלי הנוסעים.
עם זאת, עוצמת משבי האוויר בחלקה האחורי של ה.ב.מ.וו תאומת את אלה שבחלקה הקדמי של המכונית בעוד שבסיטרואן, על מנת להרגיש בזרימת אוויר של ממש מאחור, יש צורך להפעיל את המאווררים של בקרת האקלים בעוצמה מקסימלית. תאי המטען של צמד המכוניות מרווחים למדי ומציעים שפת הטענה נוחה עם יתרון לב.מ.וו המציעה נפח של 520 ל' לעומת 440 ל' בסיטרואן.
שתי המכוניות נעזרות במנועים מוגדשים ולמעשה לשניהם יש גנים מבית ב.מ.וו כשבסיטרואן אנו פוגשים את מנוע ה-THP בנפח 1.6 ליטרים שפותח בשיתוף פעולה בין קונצרן פיג'ו לבין החברה הבווארית ומשמש את סדרת המיני של ב.מ.וו וחלק נכבד מארסנל הדגמים של פיג'ו-סיטרואן, בגרסה מוגדשת המפיקה 156 כ"ס ומומנט של 24.5 המועברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים יפנית מתוצרת אסין.
בבימר אנו פוגשים מנוע בנפח 2 ליטרים שבעזרת צמד מגדשי טורבו מפיק 245 כ"ס ומומנט של 35.6 קג"מ המשוגרים לגלגלים האחוריים דרך תיבת הילוכים אוטומטית עם לא פחות מ-8 יחסי העברה.
כפי שניתן להבין מנתוני המנועים ההבדלים בביצועים משמעותיים למדי ובעוד של-C5 נדרשות כ-9.5 שניות להגיע למהירות תלת ספרתית, הב.מ.וו תסיים את המאוץ הקלאסי בתוך 6.4 שניות.
המהירות המרבית של הצרפתיה עומדת על 210 קמ"ש ואילו הנציגה של ארץ האוטובאנים תרשום בקלות 250 קמ"ש על השעון.
באופן מפתיע, ככל הנראה בזכות מערכת המכבה את המנוע בעת עמידה, הבימר נהנית גם מנתון צריכת דלק רשמי עדיף של 14.9 קילומטרים לליטר ומדורגת בקבוצת זיהום 5 ואילו הצרפתיה תלגום, על פי הנתונים הרשמיים, ליטר על 13.6 קילומטרים ומדורגת בקבוצת זיהום 12.
נוסעים
בתנועה ברחובות הכרך, למרות מימדיהן המכובדים, שתי המכוניות מתגלות כפרטנריות משכנעות לצליחה של הכאוס העירוני. שתיהן נהנות מבידוד רעשים משובח. בסיטרואן תנוחת הישיבה גבוהה באופן משמעותי וברגע הראשון יש תחושה שאולי מערכת המתלים ההידרופניאומטיים מכוונת על אחד מהמצבים הגבוהים שלה. אותה מערכת מתלים יחודית לסיטרואן מעניקה ל-C5 נוחות נסיעה מרחפת ומרגיעה להפליא שעשויה, לצערנו, לגרום לשר להאמין שאיכות הסלילה של כבישי ישראל היא ברמה אירופאית.
הב.מ.וו, בהתאם לאופי הגרמני, מציגה מערך מתלים נוקשה יותר אך בניגוד לרכבים אחרים תוצרת דויטשלנד היא מתגלה כנוחה למדי וכאחת שעל אף שהיא רגילה לסטנדרטים אחרים לחלוטין, לא יותר מדי מתרגשת מנפלאות הסלילה המזרח תיכונית של מע"צ.
במאוצי רמזורים לבימר, כצפוי, יש יתרון מוחשי מאוד אבל הסיטרואן, הגם שאינה מעודדת רגל כבדה על הדוושה, בהחלט יכולה לספק מאוצים סיברים למדי.
בכביש המהיר שתי המכוניות נוחות מאוד ונהנות מרעשי רוח וכביש נמוכים מאוד המאפשרים לנהל שיחה נינוחה או ראיון טלפוני לאחת מתוכניות הברברת ברדיו ללא כל בעיה.
לב.מ.וו יתרון מוחשי מאוד בתאוצת ביניים בכל מצב ובכל מהירות והגם שניתן לשייט איתה בנינוחות היא מעודדת רגל כבדה על הדוושה ויש לציין כי אם השר לא יפקח עיניו על מד המהירות ונהגו לא ישקיע מאמץ של ממש בשמירת קצב נסיעה קרוב למותר בחוק הם עלולים למצוא את עצמם עם כותרת לא מחמיאה בעיתון, לאחר שבאמת מבלי לשים לב נסעו במהירויות המתקרבות לכפולות מאלו המותרת בחוק.
נוחות הנסיעה בבימר טובה למדי גם במהירויות גבוהות אם כי ניתן לציין שלעיתים היא קצת מקפצת בעצבנות על אספלט גלי ומעבירה לישבנו של השר מידע שהיה בהחלט אפשר לחסוך ממנו.
בסיטרואן העניינים רגועים יותר, נוחות הנסיעה מעולה והיא ממלאת את תא הנוסעים בתחושה שממש אין צורך למהר לשום מקום. אמנם בהחלט ניתן להאיץ את הצרפתיה למהירויות שוללות רישיון אבל היא הכי מרגישה בבית בצד היותר שפוי של הסקאלה בין 100 ל-120 קמ"ש.
בכביש המפותל הסיטרואן מפתיעה לטובה והב.מ.וו מעט מאכזבת אבל עדיין היתרון של הגרמניה כאן עצום ולמרות שההגה זה כבר לא אותו הגה מתקשר ומעודד משחקים הזכור מהדורות הקודמים של הסלונית מבוואריה, רמת האחיזה סופר גבוהה, המחץ של המנוע בין הפיתולים מעולה וניתן לנהוג את המכונית הגדולה הזו גם בכביש המפותל במהירות גבוהה בהרבה מעל מה שמותר באופן חוקי בכל כביש בישראל.
הסיטרואן הרכה, בניגוד לעבר כאמור, פחות נבהלת מאספלט מסולסל, אבל למרות שבהחלט יתכן שהנהג אשר יבחר לקצר פקק בלתי צפוי בכביש 1 דרך כביש אשתאול-נס הרים יצליח לעשות זאת בקצב מפתיע שיאפשר לשר להגיע בזמן לישיבת הממשלה, עם הגה מנותק, מנוע חסר מחץ במאמץ ובקרת אחיזה מעט היסטרית מדי. הצרפתיה דואגת להבהיר שזה ממש לא מתאים לה והפעם היא עוברת על זה לסדר היום, אבל אם זה מה שהשר אוהב אז חבל שהוא לא בחר בגרמניה.
צריכת הדלק בצמד המכוניות היתה טובה למדי בהתחשב בתנאי המבחן והציגה נתון דומה של קצת פחות מ-10 קילומטרים לליטר בממוצע בכל אחת מהמכוניות.
מסכמים
כצפוי, עם תג מחיר ריאלי כמעט כפול, הב.מ.וו עולה על הסיטרואן בכל סעיף וסעיף - למעט סעיף נוחות הנסיעה בו יש לצרפתיה יתרון בשל מערכת המתלים ההידרופניאומטית היחודית.
אין ספק שבמונחים ישראלים, בעבור 208 אלף שקלים שמנהל הרכש אמור לשלם ל"דלק מוטורס" בעבור כל ב.מ.וו מדובר במציאה של ממש, אבל מעבר לבעייתיות שאנו רואים בעצם העובדה שגוף ממשלתי רשמי יהנה מכזאת הנחה, בעידן של גזרות כלכליות ומעמד ביניים שנשחק עד דק יש חשיבות גבוהה לנראות ובחירה במכונית פאר כמו ב.מ.וו היא אקט חזירי שמדגיש את הניתוק של הממשלה מהעם.
הסיטרואן אמנם פחות טובה מהב.מ.וו אבל היא, כמו גם מכוניות נוספות מהקטוגריה שלה דוגמת פורד מונדיאו, פיג'ו 508, סקודה סופרב ואחרות שנפסלו בשל תנאי המכרז, בהחלט מספיקות וללא ספק מעניקות פתרון הולם וראוי לגמרי לשינוע שרינו בשנים הקרובות.
