אסוסיאציות עלולות להבנות מציאות שאינה בהכרח אמיתית. כך למשל, באופן כמעט אוטומטי וולוו נתפסת כמותג שמרני, מכובד ודי זקן. לדימוי הזה המותג זכה לא מעט בשל היותו במשך שנים רכב השרד הרשמי של שרי ישראל ובעיקר בשל העיצוב של דגמי העבר כמו ה-240 וה-740 שהזכירו בעיקר טנק. גם הדגש הרב של היצרן על אביזרי בטיחות ונוחות העניק לוולוו תדמית כמי שמיועדת בעיקר למשפחות ולפנסיונרים.
במשך שנים עיצוב סקסי ובולט לא היה בדיוק אחד מאבני היסוד של החברה מגוטנברג שבשוודיה ופרט לדגמי נישה כמו ה-P1800 קופה האלוהית (כוכבת סדרת הטלוויזיה "המלאך") של שנות השישים, או היורשת המודרנית שלה, ה-C70 של שנות התשעים המאוחרות, ככל הנראה עיצוב כובש נותר בתחתית סדר העדיפויות בעת תכנון מכוניות המותג.
עם זאת, במילניום השלישי גם וולוו הבינה שעיצוב האריזה חשוב לפחות כמו מה שבתוך הקנקן ומאמצע העשור הקודם התחילה להשקיע גם בסעיף זה ולהתנתק מהמרובעות, תרתי משמע, שאפיינה אותה. C30, XC60 ו-S60 הן דוגמאות מצוינות לכך, וכעת נחתה בארץ ה-V40, המכונית הכי מעוצבת של וולוו בזמן האחרון, וזו שאמורה להביא למותג קהל לקוחות חדש וצעיר שלא בדיוק פקד את אולמות התצוגה של החברה.
דופקת הופעה
עיצוב הוא מילת המפתח ב-V40 וללא סמלי וולוו הגדולים כנראה שלא הייתם מנחשים מהו שמה. ההשקעה ניכרת כמעט בכל פרט. פנסי החזית המשוכים אחורנית, הקווים הנמשכים מהגריל לאורך מכסה המנוע והאחוריים עם צביעה שחורה מתחת לשמשה (כמו ב-C30) ויחידות תאורה בצורת בומרנג יוצרים מראה ספורטיבי, דינמי ונכון.
רכב המבחן הגיע ברמת הגימור R-design (רמת גימור ספורטיבית המוצעת בדגמים נוספים של וולוו) הכוללת פגושים שונים ותפוחים יותר עם תאורת לד מלפנים, מסיט אוויר עם צמד אגזוזים עגולים ומצופי ניקל מאחור וחישוקי 17' בשני גוונים.
מעל כל אלה בולט הצבע של רכב המבחן, כחול "פולסטאר" בהשראת קבוצת המרוצים של היצרן שללא ספק תורם רבות לבולטות החברתית ולצוואר התפוס שהיא משאירה אצל אלה לידם היא חולפת.
האווירה הספורטיבית ממשיכה גם לתא הנוסעים המציע מושבים תומכים בשילוב שני סוגי עור (מחורר ורגיל) וזמש, הגה שלוש צלעות שמנמן אך מעט גדול מידי לטעמנו וגימור אלומיניום לקונסולה המרכזית.
גם מרבית הפלסטיקה שחורה וקצת נטולת שאר רוח לדעתנו כמתבקש מרכב שרוצה להיות שיקי ובמיוחד לגרסה המוגדרת כספורטיבית ביותר. כמו בשאר דגמי וולוו גם כאן הקונסולה המרכזית "צפה" ומסתירה מאחוריה תא אחסון. העיצוב שלה, כמיטב המסורת השוודית, מציג קווים נקיים מדי וסימטריים עם ארבע גלגלות לא הכי אינטואיטיביות בגודל זהה המפעילות את בקרת האקלים, השמע ומחשב הדרך.
לוח השעונים הוא למעשה מסך דיגיטלי גדול המציע שלושה עיצובים (Eco, Elegance, Performance) לבחירת הנהג. זה בהחלט מרשים מאוד אבל לפחות לטעמם של חלק מהבוחנים הוא נראה מעט מצועצע מדי ובמיוחד החלק של מד המומנט המגוחך.
האבזור כולל מערכת שמע עם דיבורית בלוטות', שליטה מההגה וחיבור USB, בקרת שיוט, בקרת אקלים מפוצלת ומסך מגע. רכב המבחן הוסיף מושב נהג חשמלי עם שלושה זיכרונות, חלון שמש פנורמי (שאינו נפתח), מצלמת רוורס מקורית עם מסך מגע בגודל 7 אינץ' (5 ברגילה) וחיישני חניה שהקפיצו את המחיר ב-35 אלף שקלים. עם כל זאת, חסרו לי במיוחד פנסי קסנון, משוטים להעברת הילוכים מההגה ופתיחת דלתות והתנעה ללא מפתח (יש כפתור התנעה סקסי אבל הוא מחייב את דחיפת המפתח לחריץ).
כמו שאר דגמי וולוו החדשים, גם ה-V40 מצוידת במערכת city safety המונעת את "תאונות הפקקים והסלולרי" על ידי הפעלת הבלמים גם אם הנהג שכח לעשות כן. עד מהירות 20 קמ"ש היא תמנע תאונה, עד 50 קמ"ש היא תבלום ותמזער נזקים ובמהירות גבוהה יותר היא תדרוך את אמצעי הריסון (קדם מותחנים וכריות אוויר) לקראת התנגשות. בנוסף קיימת מערכת SISP (Side Impact Protection System) המסייעת בהפחתת הפגיעה בתאונות צד.
שאר מערכות הבטיחות המתקדמות הן אופציה בתוספת תשלום; כרית אוויר הנשלפת ממכסה המנוע להגנה על הולכי רגל (8,000 ש"ח), מערכת סיוע לנהג המתריעה על מהירות מופרזת באמצעות זיהוי תמרורים, נהיגה בעייפות, סטייה מנתיב הנסיעה והולכי רגל הקופצים לכביש (8,700 שקלים), בקרת שיוט אדפטיבית הבולמת עד עצירה (מסוגלת לשמש גם כבקרת זחילה בפקקים ללא שימוש בדוושת התאוצה או הבלימה) וגם בולמת ומפחיתה את הפגיעה במקרה של תאונה עם הולכי רגל (20 אלף שקלים), אך גם בלעדיהן זכתה ה-V40 ל-5 כוכבי ריסוק בסטנדרט המחמיר החדש של מבחני יורו NCAP ולציון הכללי הגבוה ביותר בקבוצתה, שבהחלט אפשר להרגיש כאן בטוח.
קרב רמזורים
להבדיל מבעבר, ה-V40 לא אמורה רק להרגיש בטוחה, אלא הדגש הוא על "להרגיש", או יותר נכון - לרגש. גרסת R מציעה את אותה יחידת כוח בדיוק כמו של הדגם הבסיסי המכונה T4 ב"וולוואית", טורבו בנפח 1.6 ליטר, 180 כ"ס ומשודך לתיבה כפולת מצמד (מצמדים רטובים) עם שישה הילוכים, שניהם תרומת בעלת הבית הקודמת פורד. המנוע הזה מצטיין בזמינות כוח טובה ללא השהיית טורבו ושיא המומנט, 27.5 קג"מ, מגיע כבר ב-1,600 סל"ד. אלא שעם המראה הקרבי הזה ובעיקר הצבע הבולט, בכל רמזור מקבלים הזמנה לרייס מזדמן, ו-8.5 שניות זריזות אבל לא ממש מרגשות במאוץ הקלאסי ל-100 קמ"ש לא יאפשרו לכם להראות את אגזוז הניקל הכפול שלכם ליריב המזדמן בכל הוט האצ' מודרנית.
מנוע ה-T5 המוכר והטוב עם 5 צילינדרים ו-254 כ"ס ודאי יתן גיבוי נכון הרבה יותר למראה החיצוני, אך גם גרסה זו, כמו ה-T4, מעבירה את הכוח רק לגלגלים הקדמיים דבר שעושה קצת פחות חשק.
כשלא תעסקו במאוצי רמזורים תגלו שה-V40 לא ממש נוחה כמו וולוו טיפוסית ולמעשה היא הרבה יותר קופצנית ממה שמצפים ויותר מה-V40 הרגילה עם חישוקי 16' וצמיגים קצת פחות קרביים.
בכביש המהיר הנוחות משתפרת, ושפע המומנט הזמין והבידוד הטוב מרעשי רוח ודרך עלולים לגרום לכם מבלי שממש תשימו לב לשייט במהירות שתסדר לכם תא מעצר ואזיקים.
פלטפורמת ה-V40 המכונה C1M משותפת לפורד פוקוס המצטיינת בהיבטים הדינמיים בשילוב העובדה כי וולוו הצהירו שזו המכונית הדינמית ביותר שיצרה לאחרונה מעוררות ציפיות. התגובה לשינויי הכיוון בכביש המסתלסל במעלה ההר טובה למדי והעברת בקרת היציבות למצב "ספורט" מאפשרת בדיוק את המתירנות הדרושה בהחלקת האחוריים כדי להפוך את המשחק למהנה, אך היא לא סומכת עלייך לגמרי ורשת הגנה תתקן אתכם אם תגזימו, כך שיהיה לכם "קשה" לבחון את יכולות הבטיחות הפאסיבית המצוינות שלה (5 כוכבי ריסוק להזכירכם).
יש גם מערכת TCT המדמה באמצעות באמצאות בקרת המשיכה פעולת דיפרנציאל קדמי מוגבל החלקה המסייעת ליציאה מהירה מהפניות ורק ההגה בעל משקל קל ונטול משוב מספק פוגע בהנאה. ניתן לקבוע שזו ללא ספק הוולוו הדינמית ביותר בה נהגנו לאחרונה והיא בהחלט ברת השוואה למיטב התוצרת הגרמנית, אך מבחינת ריגוש והנאה ספק אם היא תדיח את ב.מ.וו סדרה 1 מהתואר.
וולוו לצעירים?
קהל היעד של ה-V40 הוא לקוחות חדשים שזו תהיה להם הוולוו הראשונה. בכך רוצה החברה, כמו המהלך שעשתה מרצדס לאחרונה עם ה-A קלאס החדשה, להביא דם חדש שאבד ברבות השנים לחברה, כדי שבעתיד ישתדרג למכוניות הגדולות יותר בליין הדגמים. אחריות כבדה מוטלת על כתפיה הצנומות של הוולוו הקטנה בהיצע, אלא שכדי לעשות זאת, במיוחד אל נוכח מתחרות חזקות ובעלות מוניטין, היא צריכה להציעה יתרון תחרותי שיקסום לקהל היעד, ולא פעם הצלחת מכוניות הפרימיום הקטנות נשענת דווקא על ההילה היוקרתית והספורטיבית של הדגמים הבכירים במשפחה והעובדה שלוולוו היצע דגמים בכירים מיושן יחסית ולא סקסי (S80 ו-XC90) היא נתפסת בעיני רבים כמותג נחשק פחות ממתחריו מגרמניה, דבר שעלול להקשות על סיכוי ההצלחה.
עם זאת, קשה שלא לחבב את ה-V40 R-design. יש בה טוויסט הנדיר בקונפורמיזם השכיח בעולם הרכב כיום שמגובה ביכולת לא רעה בכלל על הכביש, אם כי לא באמת מלהיבה.
היא נראית מצוין, מרגישה ספורטיבית "לייט" הן מבחינת יחידת הכוח והן מבחינת היכולת הדינמית. אלא שהקטע העיקרי ב-R הוא הניגודיות בין היותה וולוו להיותה סקסית ואם היה מוצמד אליה תג מחיר הגיוני יותר, נאמר כמו זה של ה-V40 הרגילה העומד על 183 אלף שקלים, היא הייתה עשויה לקרוץ לצעירים כאלטרנטיבה לבחירה הבנאלית באודי A3 או בב.מ.וו סדרה 1. אלא ש-220 אלף השקלים שתדרשו לשלם עליה, מבלי להתחשב בתוספות של רכב המבחן שמקפיצות את המחיר לגזרת רבע מיליון השקלים ועם היכולת הזהה (כמעט) לגרסה הרגילה, היא מתקשה להציע ערך מוסף אמיתי לעומת אחותה הרגילה.
ה-V40 הרגילה היא מתמודדת ראויה בקבוצת הקומפקט פרימיום למי שלא חולם על השחזת פניות, אך בגרסה ה-R הנבחנת היא לא שוודית Rסית באמת כפי שהיינו חושקים שתהיה.