מבחן דרכים סיטרואן C-zero - מעט מאוד מכונית בהרבה מאוד כסף.

העשור השני של המילניום הנוכחי יזכר, בתולדות ימי הרכב, כעשור בו הבינו כולם, אחרי עשרות שנים של הכחשה, שממש בקרוב עולם הרכב יהיה חייב לעבור את המהפכה המשמעותית ביותר מאז תחילת היצור ההמוני לפני יותר ממאה שנים.

הבעיה היא שאחרי עשרות שנים בהן לא הושקעו משאבים ממשיים במחקר ובפיתוח מכוניות העושות שימוש באנרגיה חלופית עולם הרכב ניצב אל מול תהום טכנולוגית גדולה ובפיגור של עשרות שנים של פיתוח שאבדו, כשהבעיה המרכזית היא איך ל"סחוב" מספיק אנרגיה על מנת לאפשר טווחי נסיעה להם הורגלנו בעידן המודרני.

יתכן שבמידה ויצרניות הרכב היו מתחילות בפיתוח הטכנולוגיה החשמלית, אולי אפילו לפני לא יותר מ-15 שנים, היינו היום במקום אחר, אבל לחץ מארגוני סביבה, ממשלות שרוצות להצטייר כירוקות והציבור לא מאפשרים לחכות את הזמן הנוסף ודורשים פתרון כאן ועכשיו.

חשמל בניחוח צרפתי

שתי ענקיות הרכב מצרפת, רנו מחד וקונצרן פיג'ו-סיטרואן מאידך הבינו זאת והיו מהראשונות להציג מכוניות חשמליות ביצור סדרתי.
רנו החליטה למעשה להסב דגמים מוכרים כמו קנגו ופלואנס לחשמליים ע"י מערכת הנעה וסוללות חשמליים בפיתוח עצמי.

בפיג'ו-סיטרואן החליטו גם להציג דגם חשמלי אך במקום להגרר לפיתוח ארוך בחרו לנצל את שיתוף הפעולה עם מיצובישי ולרכוש את זכויות הייצור של ה i-Miev , החשמלית הקטנה פרי תכנונה של החברה היפנית.

למעשה, למעט שינוי קל במערכת העברת הכוח, הסיטרואן C-zero, הפיג'ו iOn והמיצובישי זהות לחלוטין מכנית וחיצונית, כולל עיצוב הפנים, ההגה, המושבים, הקימורים בחוץ, ולמעט הסמל – אין רכיב או ניחוח צרפתי שמבדיל ביניהן.

מעבר להבדלים בדרך שבה הגיעו היצרניות להצגת מכונית חשמלית עם הסמל שלהן אפשר גם לזהות שתי גישות שונות לחלוטין באפיון של כלי רכב חשמליים: זאת של פיג'ו סיטרואן הגורסת שבשלב זה, בשל מגבלות הטווח והמהירות המירבית, רכב חשמלי יכול להיות רק רכב עירוני וככזה ראוי לצייד אותו במימדים צנועים ואופי עירוני ואילו מאידך הגישה של רנו הגורסת שאנשים לא יקנו רכב חשמלי בעלות גבוהה באופן משמעותי מזו של רכב אחר ויתפשרו על שימושיות עירונית מאוד נקודתית ומוגבלת.

נעים מאוד, אני קטנה וחשמלית 

האור עולה על בוקר סתווי בשבדיה. לאחר לילה של טעינת מצברים, שלנו ושל המכונית, אנו מקבלים סוף סוף את המפתחות לC-zero בצבע חציל.

אין ספק, העיצוב הביצתי משדר מודרניות וחדשנות והמכונית בהחלט מושכת מבטים אבל משהו בצדודית מעט לא הרמוני ובשילוב מימד הרוחב הצר הC-zero לא הופכת למכונית יפה במיוחד.

פתיחה של הדלת והתחושה הפחית הדקיקה בשילוב דיפון פנימי זול למראה עושים פלאשבק למכוניות קטנות ובסיסיות משנות השמונים. המצב לא משתפר במבט על החומרים הקשיחים הפשוטים של הדשבורד, שטיח הרצפה הדקיק וצמד המושבים הקטנים. 
גם מאחור הספסל הצר ומרחב הרגליים שכמעט לא קיים לא נראים מזמינים. תא המטען הוא צנוע מימדים ומסתפק בנפח הטענה של 166 ליטרים. נקודת אור יחידה נרשמת בגלגל הגה מצופה עור וקונסולה מרכזית נאה בגימור מבריק.

אנחנו מוודאים שאכן מד הטעינה מצביע על טעינה מלאה לחלוטין ומחליטים לצאת לדרך. סיבוב של מפתח ההתנעה למצב דולק ושום רעש לא נשמע, אפילו כשמצפים לאותו שקט לוקח זמן להבין שלמעשה הרכב מונע ומוכן לצאת לדרך.

מי שנסע ברכבי גולף בוודאי זוכר את רגע הזינוק הכוחני מהמקום אודות למומנט גבוה המצוי בכל טווח הפעולה של מנועים חשמליים. הC-zero בהחלט מרגישה זריזה אבל מתכנניה דאגו שהזינוק יהיה פחות ברוטלי. בכל מקרה, במהירויות עירוניות הרושם מהיחידה החשמלית בהחלט חיובי - היא מספקת קצב תנועה זריז ונעים וכצפוי ממכונית חשמלית - שום רעש לא מגיע אלינו מכיוון תא המנוע.

אבל השקט המכאני הזה חושף אותנו לבעיה קשה של העירונית הקטנה: כנראה שמישהו שכח לחלוטין לצייד אותה בחומרי בידוד מהסביבה.
זה יכול להיות נחמד לרגע, לשמוע את הבחורה מהמדרכה ממול מדברת עם חברתה בטלפון, את השרשרת החורקת באופניים של הרוכב בנתיב הנגדי או את קרקור הצפרדעים באגם הסמוך, אבל לאורך זמן כשזה לא פוסק ולתמונה מצטרף גם רעש רוח מוחשי במהירויות מעל לעירוניות, רעשים מהתנועה מסביב ואפילו רעש פעולת המתלים, זה הופך לדי בלי נסבל.

לא נוחה ולא ספורטיבית

אגב מתלים, גם נוחות הנסיעה אינה מהמשובחות ובוודאי לא מה שאתה מצפה לו מרכב שנושא את סמל סיטרואן. אמנם המרחב ליושבים קדימה טוב והמושבים הדקיקים בהחלט סבירים אבל כמו שנוסעי הC-zero לא יפספסו אף רחש מבחוץ, כך גם המתלים הקשים ידאגו לכך שלא תחמיצו אף אבן קטנה על הכביש.

מצד שני, למרות הבולמים הקשיחים, זהו גם לא הרכב לגרזן איתו פניות. מעבר להעדר כוח מספק ולמערכת בקרת אחיזה שמפגינה התלהבות יתר החשמלית הקטנה, הודות למבנה הגבוה ובסיס הגלגלים הצר, מפגינה זוויות גלגול די מפחידות בפניות, אפילו במהירויות איטיות למדי.

הC-zero אמנם תוכננה להיות מכונית עירונית אבל אנו החלטנו לחרוג מהמסלול המתוכנן ולבחון אותה גם בכביש המהיר.

עם נתונים כמו מהירות מרבית של 130 קמ"ש והאצה למאה בתוך כ-15 שניות, לא ציפינו ליותר מדי, אבל חשוב לבדוק.
בידוד הרעשים המוגבל הופך את הנסיעה במהירות מעל ל100 קמ"ש לרועשת ברמה שמזכירה נסיעה עם גג פתוח במכונית רודסטר, אך בצד החיובי חשוב לציין שהחשמלית הקטנה המשיכה בנחישות להאיץ והתעקשה להוכיח שהיא מסוגלת לשמור ללא בעיה על השתלבות בקצב התנועה מסביב ועל השעון לא התקשינו להגיע גם למהירות של כמעט 140 קמ"ש. בכל מקרה, לא משהו שהיינו ממליצים עליו בגלל יציבות כיוונית מוגבלת ותחושה של עלה נידף ברוח.

מבשרת את העידן הבא? 

למרות שקשה לומר שהתרשמנו במיוחד מחשמלית הקטנה מבית סיטרואן-פיג'ו – מיצובישי, הC-zero היתה יכולה להיות פתרון יעיל למדי כמכונית שנייה לתנועה ולחניה ברחובות הכרך האירופי, למי שחייב, מסיבותיו הוא, מכונית חשמלית. אבל, וכאן אנחנו מגיעים לאבל ממש גדול, שני נושאים מעיבים על היכולת שלה לעשות אפילו את התפקיד הלא יומרני הזה.

הראשון – תג המחיר. לא פחות מ35,000 יורו (באירופה) שהם 170 אלף שקל למכונית בגודל של סוזוקי אלטו (60,000 שקלים אחרי מיסים בישראל) וברמת אבזור וגימור דומה.

אמנם, רוכשי מכוניות חשמליות בצרפת, למשל, זוכים להחזר בדמות מענק בגובה 5,000 יורו, אבל גם במחיר של 30,000 יורו מדובר במעט מאוד מכונית בהרבה מאוד כסף.

השני – טווח הנסיעה. סוגיה זו היא המכשול המרכזי העומד בפני מרבית המכוניות החשמליות הצפויות להגיע לשווקים בשנים הקרובות. כמו מרבית היצרניות גם סיטרואן טוענת לטווח של סביב 150 ק"מ בין טעינה לטעינה.
אין ספק שזהו טווח מוגבל למדי המקשה על רוכשי המכונית להסתפק בה כמכונית יחידה, אך מאידך יכול להיות שימושי מספיק ברוב המקרים. במציאות, לצערנו, גם הטווח הלא שאפתני הזה לא נראה לנו בר השגה.

לא מספקת את הסחורה 

בסיום נסיעת המבחן הקצרה שהתאפשרה לנו שכללה בעיקר נסיעה בתנאים עירוניים לא צפופים, נטולי פקקים או מזגן פועל, וגיחה לכביש מהיר שכללה גם לחיצה חזקה על הדוושה, מד המרחק הצביע על כך שגמענו 33.5 קילומטרים, לכאורה מרחק שלא היה אמור לגזול יותר מרבע מקיבולת הטעינה של הסוללה. בפועל, המצב היה שונה מאוד ובסיום הנסיעה מד הטעינה ציין שהשתמשנו בלא פחות מכשני שליש מהקיבולת, או במילים אחרות אחרי נסיעה של לא יותר מ-60 ק"מ היינו נתקעים בצד הדרך ולהזכירכם, בניגוד למכוניות בנזין, כשבמכונית חשמלית נגמר הדלק אי אפשר להביא קצת חשמל בג'ריקן ולהמשיך לנסוע.

וכשהטווח המקסימאלי במציאות הוא כל כך רחוק מאוד מאותם 150 קילומטרים עליהם הצהיר היצרן, אפילו השימושיות העירונית של ה C-zero מוטלת בספק.

>>  המכונית של שי אגסי - רנו פלואנס ZE במבחן