למרות שם עם קונוטציה אמריקאית ועיצוב עם ניחוחות מעולם הג'יפונים, עד כה האורלנדו של שברולט, שנחת כאן לפני כשנתיים, לא רשם נוכחות גבוהה מדי על כבישי מע"צ.
יתכן שזה נבע מירידה כוללת בפופולריות של מיניוואנים לטובת קרוסאוברים אופנתיים, או אולי בגלל המאפיין הייחודי בדמות אופציה לגרסת דיזל בלבד שהרתיעה לא מעט קונים פוטנציאליים עקב היחס ההזוי של שלטונות המס כלפי רכבים לוגמי סולר, אבל בכל מקרה ב-UMI סברו שהאורלנדו לא ממצה את הפוטנציאל שלו ובימים אלה החל שיווק של גרסה נוספת אשר כוללת מנוע סטנדרטי יותר שניזון מ"בנזין 95 מלא בבקשה".
המפרט הסטנדרטי הזה יביא בוודאי צרכנים שעד כה לא התקרבו לאורלנדו, אך לקוחות שמרניים במיוחד עדיין עלולים לגלות חשדנות כלפי רכב גדול שמצויד במנוע בנפח 1.4 ליטרים בלבד.
אמנם נראה שרוב הלקוחות כבר למדו להתרגל למשפחתיות עם מנועים קטנים ומוגדשי טורבו ובמקרה זה מדובר במנוע המוכר מרוב דגמי אופל ומגרסאות הבכירות של השברולט טראקס, המחלץ מנפח של 1.4 ליטרים הספק נאה של 140 כ"ס ומציג מומנט של 20.4 קג"מ, אבל האם מה שהוא בהחלט די והותר לרכבים קומפקטיים מספיק גם למיניוואן עמוס לעייפה? העמסנו משפחה פלוס ויצאנו לבחון זאת.
עוד ב-mako רכב
שברולט אימפלה ומאליבו החדשות בישראל
מבחן דרכים שברולט טראקס
הבולען שאכל 8 קורבטים נדירות
מבחן דרכים: קיה קארנס
הקוריאנית שהתחפשה
בדומה לטראקס אותו פגשנו לאחרונה, גם האורלנדו נראה בעיקר כמו רכב מליין הדגמים האמריקאי של שברולט שעבר תהליך כיווץ במימדים.
אצל האורלנדו הקשר האמריקאי בולט אף יותר, עד כדי כך שמי שאינו מעורה בפרטים עלול לחשוב שמדובר בקרוסאובר אמריקאי. עם זאת, העיצוב הקובייתי שעובד טוב במימדי אקסטרא לארג' על רכבים כמו שברולט Tahoe נראה, בשילוב יציבה נמוכה ולא קרבית, קצת פחות טוב בעיקר במבט מאחור החושף, בשילוב פנסים אחוריים גדולים ושלל עיטורי ניקל, מראה קופסתי ומגושם מדי.
במבט מהצד האורלנדו נראה מרשים יותר, אך ניחוחות העיצוב מעולם רכבי השטח קצת לא מתחברים למרווח הגחון המוגבל ולגלגלים שנראים קטנים מדי ביחס לבתי הגלגל.
במבט מלפנים המצב טוב בהרבה ונוצר הרושם הנכון בזכות הפנים השברולטיים במראה האמריקאי עם סבכה גדולה ופגוש המשדר קרביות.
הרושם האמריקאי מתפוגג עם הכניסה פנימה. שם פוגשים בקבינה קוריאנית מסורתית בעיצוב המכונה על ידי שברולט "תא טייס כפול" ומאפיין את כל ליין הדגמים של שברולט קוריאה, מהספארק הקטנה דרך הסוניק והקרוז ועד הטראקס.
למרות שאנחנו לא מחסידי קו העיצוב הזה, באורלנדו הוא בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר - הקונסולה המרכזית מתחילה גבוה עם מסך גדול צבעוני ומרשים ויורדת נמוך אל בין המושבים הקדמיים כמו מגדל רב קומות, כשבמרכז חוצה קו מעוקל אלגנטי בגימור שחור "פיאנו" לכל רוחב חלקו הקדמי של תא הנוסעים. התוצאה בסך הכל נאה, פרקטית ונעימה לשימוש.
רמת הפלסטיקה וההרכבה טובה באופן כללי אך אינה אחידה ופה ושם נרשמים גם פאנלים קשיחים ובעלי תחושה חלולה. בנוסף גם שילובי הצבעים מעט משמימים.
לסיכום, המראה הוא שגרתי למדי אך בהחלט נעים לשהיה בעיקר בזכות מושבים מאוד נוחים שמספקים תמיכה נאותה וגם בזכות מחשבה לעומק על ההיבט הפרקטי, הווה אומר למשל המון תאי אחסון (כולל אחד גדול ויעיל מאחורי קונסולת השליטה על המדיה), שקעי כוח רבים, מחזיקי כוסות ועוד.
לחוויית השהיה החיובית באורלנדו תורמת גם רשימת האבזור הארוכה של רכב המבחן ברמת הפאר הגבוהה המכונה LT שמעבר לסטנדרט (הטוב למדי כשלעצמו) בגרסת LS עם מערכת " mylink" עם מסך מכובד בגודל 7', דיבורית בלוטות' מקורית, כפתורי שליטה על המערכת מההגה, חיבורי USB ו-AUX לנגנים, 6 רמקולים (בעלי סאונד מצוין), בקרת אקלים (לא מפוצלת), 3 שקעי כוח וכן חיישני לחץ אוויר בצמיגים, כוללת בנוסף גם מצלמת רוורס, משענת יד מתכווננת לנהג, ציפוי עור להגה, בקרת שיוט, חימום למושבים הקדמיים, חישוקי 16' קלים, ופנסי ערפל.
הדלתות האחוריות נפתחות לפתח רחב וחושפות שורת מושבים שניה המציעה מקום לשלושה נוסעים, אך בעוד ששתי העמדות הצידיות מציעות תנאים נוחים ומרווח לכל כיוון גם לגדולי וארוכי מידות ברווחה ובנוחות, גם אם מדובר בנסיעה לאילת, היושב במרכז כנראה ירצה לרדת כבר לפני באר שבע או לפחות למתוח את איבריו וליישר את גבו הדואב בדימונה – תלוי בכוח הסבל שלו, זאת מאחר שבעמדה האמצעית הכיסא קטן יותר במידותיו ומגיע עם מסעד נוקשה בשל משענת היד הנשלפת. עם זאת יש לציין שפתחי מיזוג אוויר גם לשורת המושבים השניה בהחלט יכולים לצנן את הרוחות ברגעי משבר.
שורת המושבים השלישית, כנהוג בקטגוריית המיניוואנים הקומפקטים, מיועדת בעיקר למקרי חירום.
כמו ברוב מובילי הנוסעים בגודל הזה, אפשר לאכלס כאן ילדים סבלנים עד גיל העשרה בלי בעיה אך באופן מפתיע המרווח סביר וצמד המושבים יכול לאכלס אפילו שני מבוגרים לפרקי זמן קצרים כשהבעיה המרכזית היא המיקום הנמוך של המושב שיוצר תחושה של ישיבה על הרצפה כמעט כשהברכיים ניצבות גבוה. כשמשתמשים בכל המושבים לא נותר כמעט מקום למטען ונפחו של התא עומד על 101 ליטרים - קטן יותר באופן משמעותי מזה של כל מכונית מיני, אולם כשמקפלים את שורת המושבים השלישית לרצפת הרכב מרווח המטען גדל באופן קיצוני ומציע נפח אדיר של 739 ליטרים. אם תרצו להוביל דירת סטודנטים תוכלו לקפל של הספסל האמצעי ולקבל ועוד נפח הטענה לסך כולל של 1,594 ליטרים. חשוב לציין שכל קיפולי המושבים למיניהם (והחזרתם) מתבצעים בקלות ובמהירות מפתיעה במשיכות קלות וללא כל מאמץ.
ספינה קוריאנית
הסיבה המרכזית להתכנסותנו היום היא כאמור יחידת ההנעה החדשה שנמצאת בחזית האורלנדו והגיע הזמן לסובב את המפתח ולבחון את טיב החיבור בין מנוע הטורבו הקטן למוביל הנוסעים.
תחילת הנסיעה בהחלט מעניקה רושם חיובי עם זריזות עירונית מפתיעה. זה אמנם לא מנוע דיזל עתיר מומנט, אך הגיר הפלנטרי בעל ששת ההילוכים מכויל היטב ומסייע למנוע הקטן לשמור על קצב. מחוץ לעיר וכשהרכב עמוס לעייפה מורגש מעט מחסור בכוח, אך גם זה רק כשממש רוצים להאיץ חזק או לעקוף במהירות גבוהה. בכל שימוש יומיומי סטנדרטי המנוע הזה מספק דחף סביר ביחס לגוף הגדול שהוא נושא עליו ורק מי שרגיל לרכבים עם מאגרי כוח רציניים בעת לחיצה נחושה על הדוושה עלול להתלונן.
עם זאת, למרות הנפח הצנוע, צריכת הדלק שהתקבלה לא הרשימה ועמדה על 9 ק"מ לליטר אך המדידה נעשה בנסיעה תובענית ועם רכב עמוס וסביר להניח שבתנאי שימוש קצת יותר סטנדרטיים, כמו הסעות של הילדים לחוגים, תתקבל תוצאה טובה מ-10 ק"מ לליטר בקלות. בכל מקרה, גם תחת עומס, מיכל דלק של 64 ליטרים יספק מרווח גדול של תדלוקים כל יותר מ-600 ק"מ.
התחושה ממושב הנהג היא אווריריות כמו ברכב גדול-אמריקאי ובהתאם לכך ובשילוב כיול מתלים רך למדי מתקבלת תחושה של רכב שמתאים בעיקר לשיוטים. האחיזה בסיבובים אמנם טובה אך המתלים הרכים גורמים לגוף הרכב לרכון על צדו. אפשר ליהנות מזה כשאתם לבד אבל אם יש לכם נוסעים ברכב ואתם לא מעוניינים שהם יפלטו את ארוחת הבוקר על המושבים צריך להשתמש בתנועות הגה איטיות כדי לא לטלטל יתר על המידה את המרכב.
הבעיה היא שהתנהלות שכזו סותרת את אופי הפעולה של ההגה באורלנדו שבדיוק כמו בכל שברולט מתוצרת קוריאה מציג היגוי קל, מהיר ונקודתי מדי. עם זאת, מאחר שזה לא רכב שמיועד להשחזת פניות, מהר מאוד האורלנדו מעודד את האוחז בהגה להיכנס ל"מוד" של נהג הסעות, להניח את המרפק על משענת היד (בגרסה היקרה יותר) לאחוז את ההגה בנונשלנט ולשייט - ממש לא הקאפ אוף טי של חובבי ההגה, אך מה שמתבקש ממי שרוצה להסיע משפחה פלוס בלי יותר מדי תלונות ובנוחות.
אמרנו נוחות? ובכן, בהחלט יש ממנה ברוב תנאי הדרך, אך בכבישים משובשים האורלנדו נוטה להיכנס לקופצנות פחות נעימה.
השקט והבידוד בתא הנוסעים מרשימים למדי, אך נרשמים מעט רעשי רוח מהמראות ומכיוון הגלגלים.
גם פעולתו של המנוע ברוב התנאים שקטה ונעימה ורק תחת לחץ הוא נוכח בתא הנוסעים.
אמריקניזציה
כמו במקרה של השברולט טראקס שפגשנו לאחרונה, גם האורלנדו התגלה כרכב מגובש שמסיים את המבחן עם סיכום נקודות טוב למדי ותחושה שמדובר באחת המכוניות הטובות שיצאו מהזרוע הקוריאנית של המותג.
האורלנדו אמנם אינו מושלם ויש לו כמה פאולים במפרט האבזור של גרסת הבסיס ויש גם מי שיתקשו להתרגל לעיצוב, אך הנקודות החיוביות בולטות יותר ולזכותו מרווח פנים ראוי, קבינה פרקטית ברמת ביצוע גבוהה, מערכת הנעה מספקת ונעימה ואפילו קצת פוזה אמריקאית בניחוח קרוסאובר למי שאוהב את זה (כמעט כולם).
אבל האלמנט שבאמת הופך את האורלנדו לחבילה טובה הוא תג המחיר העומד על 157 אלף שקלים ונכון להיום זהו כמעט המיניוואן הזול ביותר בשוק (שני בתג המחיר, הנמוך רק בהשוואה לוורסו של טויוטה הצפוף בהרבה). אמנם בגרסת הבסיס נרשמים כמה פאולים במישור האבזור אבל מי שמוגבל בתקציב בהחלט יוכל לחיות עם זה וכדי לקבל את הרמה המפנקת יותר המכונה LT (שנבחנה פה) יש להוסיף רק 5,000 שקלים וגם במחיר זה האורלנדו הוא עדיין אחד המיניוואנים הזולים בשוק.
אם כן, המחיר בהחלט יוצר פה חבילה טובה עם תמורה נאה. ברמת מחירים זו ועם החסרונות שבכל זאת שנרשמו בדרך, אפילו אנחנו יכולים לחיות בשלום.
>> מבחן השוואתי: קפצ'ור, טראקס, 2008 וקרוסאובר
